כאשר שהה אביו של הרבי, רבי לוי יצחק שניאורסון, בגלותו בצ'יאלי ולאחר מכן באלמא אטא שבקזחסטן היו כמה מחסידיחב"ד ששהו אז באיזור ששימשו אותו ודאגו לצרכיו. לימים, הביע הרבי הכרת טובה בהזדמנויות רבות לאותם חסידים - שהרי החובה לעזור לאביו הייתה מוטלת עליו בתור כיבוד אב, אלא שנמנעה ממנו בעקבות יציאתו מרוסיה הקומוניסטית.
משיחותאביאדמו"ר: אין דעם יציאת מצרים פון חסידות, איז פאראן די מצוה פון סיפור יציאת מצרים בדבור, דערציילען חסידישע ספורים און דערהערען דעם סיפור אין א פנימית דפנימית. מ'בעדארף וויסען אז ידער סיפור איז א הוראה בחיים. יעדער ספור בעדארף בריינגען א מדה טובה און א חיות פנימי אין הידור מצוה און דערהערען דעם דרכי נועם פון תורת החסידות.
תרגום מאידיש: משיחותאביאדמו"ר: ביציאת מצרים של חסידות, ישנו המצווה של סיפור יציאת מצרים, לספר סיפורים חסידיים ולהפנים את הסיפור בפנימיות דפנימיות. צריכים לדעת שכל סיפור הוא הוראה בחיים. כל סיפור צריך להביא מידה טובה וחיות פנימי בהידור מצווה ולהפנים את דרכי הנועם של תורת החסידות.
