ועל הניסים (חנוכה)

המונח "על הניסים" מפנה לכאן. לערך העוסק בנוסח התפילה של חג הפורים, ראו ועל הניסים (פורים).

נוסח ועל הנסים הוא תפילה מיוחדת בעלת פתיח משותף הנאמרת בימי חג החנוכה וחג הפורים. תפילה זו נאמרת בתפילת עמידה ובברכת המזון במשך ימי החג, ומזכירים בה את הניסים שעליהם נקבע החג.

מקור הנוסח וקביעותו בסדר התפילה

תפילה זו מופיעה לראשונה בדברי חז"ל בתוספתא: "כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים, שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע, אם לא אמר אין מחזירין אותו".

הזכרת הניסים בברכת המזון מופיע בתלמוד ירושלמי: "וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר אין מחזירין אותו".

הנוסח המלא של תפילה זו מופיע לראשונה בסדר רב עמרם גאון ובסידור רס"ג, וזכתה לריבוי נוסחאות השונות באופן משמעותי אחת מהשניה.

מקום הזכרתה

מכיון וטעם תפילה זו הוא כדי להודות לה' על הניסים והנפלאות שאירעו לנו, נקבע מקומה של תפילה זו גם בתפילת שמונה עשרה וגם בברכת המזון בברכת ההודאה. בתפילת שמונה עשרה מוסיפים את התפילה לאחר אמירת 'מודים', קודם אמירת "ועל כולם", ובברכת המזון מוספים אותה באמצע הברכה השנייה לפני המלים "ועל כולם".

נוסח אדמו"ר הזקן

נוסח תפילת ועל הנסים:

וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה.

בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה, עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בָּעוֹלָמֶךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

וְאַחַר כַּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ, וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ, וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

ביאורי הרבי

לאורך השנים ביאר הרבי פרטים רבים בנוסח תפילה זו:

• וְעַל הַנִּסִּים . . שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה: הנוסח בפתיחת תפילת 'ועל הניסים' שווה בחנוכה ופורים מכיוון שהם מכוונים כנגד דרגות נצח והוד, עד שיש מחלוקת איזה מהם כנגד נצח ואיזה כנגד הוד.
• בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ: אנו מדגישים בתפילה שהנס נעשה דווקא בימי מַתִּתְיָהוּ, שפירושו 'מתנת השם', היות ובכדי לנצח את היונים היה צורך בעבודה של מסירות נפש, ולזה צריך עזר מיוחד מלמעלה, וכמו שמבואר בפרק י"ט בתניא שכח המסירות נפש שטבוע בנפש של כל יהודי מתגלה באמצעות אור ה' השוכן בנשמתו, וזה הפירוש הפנימי בתפילה שהנס של נצחון החשמונאים בא על ידי עבודה שבאה בכח 'מתתיהו', המתנה והכח והעזר שמלמעלה.
• בֶּן יוֹחָנָן: חז"ל אמרו בגמרא "הרואה יוחנן בחלום - ניסי ניסים נעשו לו", והפירוש של 'בן יוחנן' הוא שבני ישראל הוא אז במצב של 'יוחנן', (כשם ש"בן חורין" פירושו אדם שנמצא במצב של חירות), שכדי להתגבר על היוונים נצרכו בני ישראל לניסים גדולים, היות והם לא היו ראויים לנס כיון שהם חטאו (בשונה מפורים שהחטא היה רק מהשפה ולחוץ והם עצמם לא טמאו את ליבם ושכלם).
• כֹּהֵן גָּדוֹל: החשמונאים יצאו למלחמה ללא שהיה להם כל סיכוי לנצחון בדרך הטבע. אף שהדבר היה יכול להיחשב כהתאבדות, היה מותר להם לצאת למלחמה זו היות והיה להם דין של 'חסיד גמור' שמותר לו למסור את נפשו כדי לקדש שם שמים, ולכן מדגישים בנוסח התפילה שהנס התרחש דווקא על ידי מתתיהו 'כהן גדול', כי לאנשים פשוטים מן השורה היה אסור לצאת למלחמה מסוג זה כאשר אין אפילו סיכוי קלוש לנצחון בדרך הטבע.
• כֹּהֵן גָּדוֹל: המשמעות של מלחמת היוונים בעבודת השם, היא שהיצר הרע הצליח לטמא אפילו את השמנים שבהיכל, את כל כוחות הנפש כולל החב"ד. ולמרות שכל השמנים נטמאו, זה עוזר שמוצאים אפילו 'פך אחד של שמן חתום בחותמו של כהן גדול', שיכול להאיר את כל המנורה, למרות שזהו כד קטן של שמן, מכיון ש'יד כהן גדול באמצע', שהכהן גדול הוא נקודת היהדות שבו, יחידה שבנפש, שלא יכולה להיטמא, ומעוררים אותה על ידי שמתקשרים לכהן גדול שבאותו הדור - נשיא הדור שבדוגמת הכהן הגדול שיושב כל היום במקדש ולא זז משלימות היראה - הוא נותן את הכח להאיר את הנשמה.
• כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה: מהותה של מלכות יון היה לערבב בין קודש לחול, ודבר זה נרמז הן במשמעות השם, שהוא מלשון 'טיט היון' שמהותו הוא לערבב ולגבל חול ומים, המסמלים חומריות ורוחניות, וכן באותיות של תיבת זו, שמתחיל באות י' המורה על חכמה - אך מוריד את האדם אט אט למדריגה תחתונה יותר ויותר עד שמגיע למטה מן השורה ברע גמור.
• לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ: מלחמת היוונים לא הייתה להשכיח את התורה, כיון שהם ראו בה חכמה גדולה ועמוקה, אלא רצו רק להשכיח את הקשר של התורה עם נותן התורה, ולהשכיח שתורה זו היא תורתו של הקב"ה.
• לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ: אף שמצינו שהיוונים גזרו גזירות נוספות, על עצם קיום הדת, כגון האיסור לעשות ברית מילה ולשמור שבת, הרי עיקר הכוונה במלחמה שלהם הייתה לבטל את הקשר עם נותן התורה (ובזה אף התחילו, ורק לאחר מכן החמירו את הגזירות).
• מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים . . וְרַבִּים . . וּטְמֵאִים . . וּרְשָׁעִים . . וְזֵדִים: כל ביטויים אלו כוונתם ליהודים מתוך בני ישראל שעמדו לצידם של היוונים, ולכן הנוסח הוא דווקא 'מסרת' ולא 'ניצחת', כי המטרה הסופית היא שגם הם ימסרו לידי בני ישראל השומרים תורה ומצוות ויצטרפו אליהם. למרות שלמלחמה לא היה סיכוי בדרך הטבע, ולאדם אסור לאבד את עצמו לדעת במצב של סכנה ודאית, למי שהוא אדם גדול וחסיד וירא שמים שרואה שהדור פרוץ בכך - רשאי לקדש את השם ולמסור את הנפש אפילו על דבר קל, כדי שיראו העם וילמדו.
• וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים: כוונת הנוסח היא על המתיוונים מתוך בני ישראל, וזהו החידוש בנצחון, הן מבחינה גשמית שהצליחו לנצח למרות שהיו ליוונים משתפי פעולה מתוך בני ישראל, והן מבחינה רוחנית, שבני ישראל ניצחו את אחיהם ובשרם, וההכרח לזה גם מפני שתוארים אלו שייכים לאמיתתם רק בבני ישראל.
• וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ: לא כל אנשי הצבא היו עוסקי תורתך, והכוונה היא לעוסקים במצוות התורה, וזה בהמשך לנאמר לפני זה כדבר והיפוכו שעוסקי תורתך - העוסקים במצוות, הוא ההיפך מזדים - המתייוונים העוברים בשאט נפש על מצוות התורה.
• ופנו את היכלך: פעולת היוונים לא הייתה להרוס את ההיכל, אלא אדרבה, להכניס להיכל של הקדושה חכמות חיצוניות, ולהעמיד אותם במדרגה של חכמת התורה. והתיקון צריך להיות לפנות את היכל התורה, ולמסור את הנפש כדי לא לאפשר לחכמת זרות לחדור להיכל.
• וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ: בנוסף לנרות שבני חשמונאי הדליקו במנורה בבית המקדש, הם הדליקו ריבוי נרות ומנורות בחצר בית המקדש, ולכן משפט זה שונה מהמשפטים שלפניו ונאמר בלשון רבים, והוא משתייך למשפט שלאחריו ("והדליקו . . - להודות ולהלל לשמך הגדול"), ולפי ביאור זה, בכל נוסח 'על הניסים' לא נזכר מאומה על נס פך השמן, שעליו נקבע חג החנוכה.
• להודות ולהלל: משמעות כפל הלשון הוא, ש"הודאה" פירושה ביטול הדעה האישית ("מודים חכמים לרבי מאיר"), ו"הלל" פירושו גילוי, ("בהלו נרו", ובעבודת ה' המשמעות היא ש"הודאה" היא האמונה בה' באופן שהאדם אינו מבין ומשיג את הדברים בשכלו; ולאחר שהגיע למדרגה זו צריך הוא גם "להלל", להגיע להבנה והשגה, כדי שהדברים יאירו במוחו בבחינת גילוי.
• לשמך הגדול: הדגש בלשון 'הגדול' הוא שכאן לא מדובר על שמו של הקב"ה סתם, אלא על האור שלפני הצמצום, כי מכיון שנצחון המלחמה היה דווקא על ידי מסירות נפש שהוא גילוי עצם הנשמה לפני שהיא מצטמצמת ומתלבשת בתוך הכוחות הפנימיים, גם האור שהתגלה על ידי זה הוא האור האלוקי העצמי שלפני הצמצום, בחינת 'שמך הגדול'.

קישורים חיצוניים

• 'להודות ולהלל לשמך הגדול' - אוצר פירושים על סדר ועל הניסים מתוך תורתו של הרבי, בטאון 'מעיינותיך' גליון 61, כסלו תש"פ