מראי מקומות

הגהת הרבי על שיחת פרשת נצבים תש"י. ניתן לראות (למטה) את ההערות ומראי מקומות שהוסיף הרבי לשיחה.

מראי מקומות הוא הכינוי להערות שבשולי הגיליון של דברי תורה, בהם נכתבים מקורות לנאמר בגוף המאמר, והוספות והערות על התוכן.

אצל רבותינו נשיאינו

הצמח צדק נהג להכניס מראי מקומות לחיבוריו בנגלה ובחסידות בכתב ידו בגוף מאמריו. בנוסף לכך, הוא הכניס גם לליקוטי תורה בהגהותיו חלק מהמקורות לדברי האדמו"ר הזקן.

חוץ ממנו, מעטים היו המקורות המצוינים בדברי רבותינו נשיאינו.

הערות הרבי

הרבי היה אשר התחיל להוסיף מקורות בשיטתיות במאמרי חסידות. את המקורות התחיל להכניס עוד במאמרי חותנו - האדמו"ר הריי"צ אותם ערך, וציין זאת, כל פעם בפתח דבר אותם כתב, ולפעמים ציין שזאת בפקודת הרבי הריי"צ.

את מבנה ציון ההערות שינה הרבי כמה פעמים, במטרה לעודד את העיון בהם.

לאחר קבלת נשיאותו, המשיך הרבי ביתר שאת בכתיבת הערות ומראי מקומות לשיחותיו ומאמריו. בהערותיו מוסיף הרבי בעצמו, הרבה תוכן ועיונים, ולפעמים גם ביטויים מפורשים בענייני גאולה ומשיח. בהערות (שבשיחות המוגהות), השקיע הרבי מאמץ וזמן רב, ודרש מהחסידים ללומדם. לפעמים התבטא הרבי בחריפות ובכאב על שאין החסידים לומדים ומעיינים בהערות (ראה בפסקה חשיבותם ומטרתם).

חשיבותם ומטרתם

כשהתחיל הרבי בכתיבת ההערות, היה זה בגדר של חידוש לגבי החסידים שלא הורגלו בכך קודם לכן, היו מהחסידים שטענו לרבי שהמאמר עצמו הוא המקור ואין להביא אליו מקור חיצוני. על טענות אלו ענה הרבי במכתב מט' טבת תשי"א:

ומה שכותב אשר יש אומרים שאין נוגע כל כך למצוא מקור או מקום מחז"ל או דין שהובא בדא"ח כי זהו בעצמו המקור - אני לא כן הוא עמדי. ולא עוד, אלא כשרואים במקור הרי כמה וכמה פעמים נתוסף הבנה גם בהענין בדא"ח... ובמוחש נראה בהגהות הצ"צ [=צמח צדק] בדא"ח עד כמה נתיגע בזה.

פעמים רבות התבטא הרבי בכאב, על כך שהוא משקיע מאמץ של שעות בכתיבת המראי מקומות, ואילו החסידים אינם מעיינים בהם.

לדוגמה, בשיחת שמחת תורה תשי"ט אמר הרבי, שבכל פעם שמזכירים ומציינים למאמר מסויים, הכוונה שבאמת יעיינו בו. ושמאז שהוא התחיל להגיה את המאמרים, הוא מציין מראה-מקומות, מתוך כוונה שילמדו את המאמרים ביתר עיון, שכן לימוד ענין שלם במקור בודד, אינו דומה ללימוד הענין לאחרי שמעיינים גם במקומות אחרים שבו מתבאר הענין, ושזוהי כוונת הציון למקומות אחרים. בהמשך השיחה, העיד הרבי על העומק המוסתר בכל הערה, ושבמבט שטחי לא שמים לב אליה עד שילמדו אותה בעיון.

בקובץ פלפולים

הרבי תבע מהתמימים שכתבו פלפולים וחידושי תורה, שיכתבו גם מראי מקומות, כי על ידי זה מתווסף בהבנת הענין. הרבי גם הוסיף ש"תבוא עליהם ברכה על שלא הסתפקו במראה-מקום אחד, אלא ציינו כמה מראי-מקומות, שכן כל מראה-מקום מסייע ומוסיף בהבנת העניין".

חסידות אינה צריכה מקורות

למרות שהרבי עצמו השתדל מאוד בכתיבת מקורות, בנוגע למאמרי חסידות של קודמיו כתב שאינם צריכים מקור, ושהם בעצמם המקור.

כך הרבי התבטא פעם על האדמו"ר הזקן: "אדמו"ר הזקן אינו זקוק ל"מראי-מקומות" – אין זה עניינינו אם היו לו הוכחות לכך ממה שנאמר בקבלה או ששמע ממשה רבינו שקיבל מסיני או ששמע מעצמות ומהות!".

כך גם כותב הרבי, שאין לחשוש מחידושיהם של רבותינו נשיאינו, כי לכל דבר שכותבים (גם בחסידות) יש להם מקור ואסמכתא מנגלה.