מנחם נחום מצ'רנוביל: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
== גדול מרבן שמו == | == גדול מרבן שמו == | ||
[[האדמו"ר הזקן]] בעל התניא זצ״ל ישב פעם עם חביריו במעזריטש ושוחחו בדברי תורה. לפתע החל האדמו"ר הזקן לרעוד עד שגם הכסא שעליו ישב רעד. שאלוהו לסיבת הרעדה, והראה על הרה״ק רבי מנחם נחום שעבר במרחק. שאלוהו: הלא הוא רחוק | [[האדמו"ר הזקן]] בעל התניא זצ״ל ישב פעם עם חביריו במעזריטש ושוחחו בדברי תורה. לפתע החל האדמו"ר הזקן לרעוד עד שגם הכסא שעליו ישב רעד. שאלוהו לסיבת הרעדה, והראה על הרה״ק רבי מנחם נחום שעבר במרחק. שאלוהו: הלא הוא רחוק מכאן? וענה: בכח רבי נחום להטיל פחד גם ממרחק.. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35561&st=&pgnum=136] | ||
[[הריי"צ]] כותב בספרו [[היום יום]]: אאמו"ר [[הרש"ב]] כותב באחד ממאמריו: בתענוג נפשי על אלוקות יכול להיות מזה שמנונית בגוף. אומרים על הר' נחום מטשרנאביל שהיה שמן בגופו מעניית "אמן יהא-שמיה-רבא".[http://www.chabadworld.org/index.php?url=ctt_he&mode=hy&ms=2455760] | |||
== ספריו == | == ספריו == | ||
גרסה מ־04:31, 7 בינואר 2010
רבי מנחם נחום מצ'רנוביל - המאור עינים
הרה״ק רבי מנחם נחום מצ'רנוביל זצ״ל נולד בשנת ת״צ להרה״ק רבי צבי ב"ר נחום גאון זצ״ל מנארינסק. הוריו הק' נפטרו עליו בילדותו והוא גדל בבית דודו הרה״ק המקובל רבי נחום העיוור זצ״ל. [1]
רבותיו
כשזרחה שמשו של רבינו הבעש״ט הק' זיע״א, קם והלך למעזיבוז. כשהבעש״ט חקי ראהו, אמר לרבנית הצ': אברך זה, גנב הוא. הרבנית הכירה באורחים, והשתוממה לדבריו. פירש הבעש״ט הק' את שיחתו ואמר: במעשיו הטובים ברצונו לגנוב לעצמו את כל הגן עדן והעולם הבא!
לאחר פטירת הבעל שם טוב הק' לחיי עולם, דבק הרה״ק מטשרנוביל בהמגיד ממעזריטש. כאשר הרה״ק רבי מנחם נחום שב לביתו מבית רבו חק', כיהן בבמה עיירות כמגיד מישרים עד שנתקבל בקהילת טשרנוביל, שעל שמה נקרא, ואלפים ורבבות נהרו להתברך מפיו ולקבל את הדרכותיו בקודש. נפטר בי"א מרחשוון תקנ"ח.
גדול מרבן שמו
האדמו"ר הזקן בעל התניא זצ״ל ישב פעם עם חביריו במעזריטש ושוחחו בדברי תורה. לפתע החל האדמו"ר הזקן לרעוד עד שגם הכסא שעליו ישב רעד. שאלוהו לסיבת הרעדה, והראה על הרה״ק רבי מנחם נחום שעבר במרחק. שאלוהו: הלא הוא רחוק מכאן? וענה: בכח רבי נחום להטיל פחד גם ממרחק.. [2]
הריי"צ כותב בספרו היום יום: אאמו"ר הרש"ב כותב באחד ממאמריו: בתענוג נפשי על אלוקות יכול להיות מזה שמנונית בגוף. אומרים על הר' נחום מטשרנאביל שהיה שמן בגופו מעניית "אמן יהא-שמיה-רבא".[3]
ספריו
מאור עינים על התורה
ישמח לב על אגדות הש"ס