ליקוטי אמרים - פרק ב': הבדלים בין גרסאות בדף
מ (תניא - פרק ב' הועבר לליקוטי אמרים - פרק ב') |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תניא}}'''פרק ב''' של [[ספר התניא]] עוסק לראשונה ב[[נפש האלוקית]] שיש בכל אדם מישראל, תוך הדגשה שמדובר בנפש "[[ממש]]". בפרק זה מבואר כי כל נשמות ישראל נמשכות מן [[חכמה עילאה]] ועל ידי כך קשורות ומאוחדות עם הקב"ה גם בהיותם בעולם הזה הגשמי. | {{תניא}}'''פרק ב''' של [[ספר התניא]] עוסק לראשונה ב[[נפש האלוקית]] שיש בכל אדם מישראל, תוך הדגשה שמדובר בנפש "[[ממש]]". בפרק זה מבואר כי כל נשמות ישראל נמשכות מן [[חכמה עילאה]] ועל ידי כך קשורות ומאוחדות עם הקב"ה גם בהיותם בעולם הזה הגשמי. | ||
==הקדמה== | ==הקדמה לפרק== | ||
ב[[תניא - לקוטי אמרים - פרק א|פרק א]] מביא [[אדמו"ר הזקן]] את מה שכתב [[רבי חיים ויטאל]] בשער הקדושה, שלכל איש בישראל, הן [[צדיק]] והן [[רשע]], יש שתי נשמות. ב[[תניא - לקוטי אמרים - פרק א|פרק א]] מבואר על הנפש הראשונה, ה[[נפש הבהמית]], שהיא מצד הקליפה ו[[סטרא אחרא]], והיא המתלבשת בגוף האדם להחיותו, וממנה באות המדות הרעות מ[[ארבע יסודות]] הרעים שבה. בפרק ב' יבואר על הנפש השנית בישראל, ה[[נפש אלוקית]], שהיא [[חלק אלו"ה ממעל ממש]]. | ב[[תניא - לקוטי אמרים - פרק א|פרק א]] מביא [[אדמו"ר הזקן]] את מה שכתב [[רבי חיים ויטאל]] בשער הקדושה, שלכל איש בישראל, הן [[צדיק]] והן [[רשע]], יש שתי נשמות. ב[[תניא - לקוטי אמרים - פרק א|פרק א]] מבואר על הנפש הראשונה, ה[[נפש הבהמית]], שהיא מצד הקליפה ו[[סטרא אחרא]], והיא המתלבשת בגוף האדם להחיותו, וממנה באות המדות הרעות מ[[ארבע יסודות]] הרעים שבה. בפרק ב' יבואר על הנפש השנית בישראל, ה[[נפש אלוקית]], שהיא [[חלק אלו"ה ממעל ממש]]. | ||
ה[[נפש האלוקית]] נבדלת מן ה[[נפש הבהמית]] בכך שהיא נמשכת מתוכיותו ופנימיותו של הקב"ה, כמו שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים". בפרק יבואר כיצד יתכן שכל נשמות ישראל, ואף הנמוכות שבהם, קשורות בקשר זה עם הקב"ה. | ה[[נפש האלוקית]] נבדלת מן ה[[נפש הבהמית]] בכך שהיא נמשכת מתוכיותו ופנימיותו של הקב"ה, כמו שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים". בפרק יבואר כיצד יתכן שכל נשמות ישראל, ואף הנמוכות שבהם, קשורות בקשר זה עם הקב"ה. | ||
==גוף הפרק== | |||
{{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ב'}} | |||
==צילום הפרק== | |||
==צילום | |||
[[תמונה:תניא ו2.jpg|right|thumb|250px|עמוד 1]] | [[תמונה:תניא ו2.jpg|right|thumb|250px|עמוד 1]] | ||
[[תמונה:תניא 12.jpg|right|thumb|250px|עמוד 2]] | [[תמונה:תניא 12.jpg|right|thumb|250px|עמוד 2]] | ||
גרסה מ־21:28, 26 בדצמבר 2009
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק ב של ספר התניא עוסק לראשונה בנפש האלוקית שיש בכל אדם מישראל, תוך הדגשה שמדובר בנפש "ממש". בפרק זה מבואר כי כל נשמות ישראל נמשכות מן חכמה עילאה ועל ידי כך קשורות ומאוחדות עם הקב"ה גם בהיותם בעולם הזה הגשמי.
הקדמה לפרק
בפרק א מביא אדמו"ר הזקן את מה שכתב רבי חיים ויטאל בשער הקדושה, שלכל איש בישראל, הן צדיק והן רשע, יש שתי נשמות. בפרק א מבואר על הנפש הראשונה, הנפש הבהמית, שהיא מצד הקליפה וסטרא אחרא, והיא המתלבשת בגוף האדם להחיותו, וממנה באות המדות הרעות מארבע יסודות הרעים שבה. בפרק ב' יבואר על הנפש השנית בישראל, הנפש אלוקית, שהיא חלק אלו"ה ממעל ממש.
הנפש האלוקית נבדלת מן הנפש הבהמית בכך שהיא נמשכת מתוכיותו ופנימיותו של הקב"ה, כמו שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים". בפרק יבואר כיצד יתכן שכל נשמות ישראל, ואף הנמוכות שבהם, קשורות בקשר זה עם הקב"ה.
גוף הפרק
פרק ב ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש כמו שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים ואתה נפחת בי וכמו שנאמר בזוהר "מאן דנפח מתוכיה נפח" פירוש מתוכיותו ומפנימיותו שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח:
כך על דרך משל נשמות ישראל עלו במחשבה כדכתיב בני בכורי ישראל בנים אתם לה' אלהיכם פירוש כמו שהבן נמשך ממוח האב כך כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו יתברך דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעא אלא הוא וחכמתו אחד וכמו שכתב הרמב"ם*
| הגהה |
|---|
| *והודו לו חכמי הקבלה כמו שכתוב בפרדס מהרמ"ק וגם לפי קבלת האר"י ז"ל יציבא מילתא בסוד התלבשות אור אין סוף ברוך הוא על ידי צמצומים רבים בכלים דחב"ד דאצילות אך לא למעלה מהאצילות וכמו שכתוב במקום אחר שאין סוף ברוך הוא מרומם ומתנשא רוממות אין קץ למעלה מעלה ממהות ובחינת חב"ד עד שמהות ובחינת חב"ד נחשבת כעשייה גופניית אצלו יתברך כמו שכתוב "כולם בחכמה עשית": |
שהוא המדע והוא היודע כו' ודבר זה אין ביכולת האדם להבינו על בוריו כו' כדכתיב החקר אלוה תמצא וכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו' ואף שיש רבבות מיני חלוקי מדרגות בנשמות גבוה על גבוה לאין קץ כמו גודל מעלת נשמות האבות ומשה רבינו ע"ה על נשמות דורותינו אלה דעקבי משיחא שהם בחינת עקביים ממש לגבי המוח והראש וכן בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארצות וכן נפשות לגבי נפשות כי כל נפש כלולה מנפש רוח ונשמה מכל מקום שרש כל הנפש רוח ונשמה כולם מראש כל המדריגות עד סוף כל דרגין המלובש בגוף עמי הארץ וקל שבקלים נמשך ממוח העליון שהיא חכמה עילאה כביכול כמשל הבן הנמשך ממוח האב שאפילו צפרני רגליו נתהוו מטפה זו ממש על ידי שהייתה תשעה חדשים בבטן האם וירדה ממדרגה למדרגה להשתנות ולהתהוות ממנה צפרנים ועם כל זה עודנה קשורה ומיוחדת ביחוד נפלא ועצום במהותה ועצמותה הראשון שהיתה טפת מוח האב וגם עכשיו בבן יניקת הצפרנים וחיותם נמשכת מהמוח שבראש כדאיתא בגמ' [נדה שם] לובן שממנו גידים ועצמות וצפרנים [וכמו שכתוב בעץ חיים שער החשמל בסוד לבושים של אדם הראשון בגן עדן שהיו צפרנים מבחינת מוח תבונה] וככה ממש כביכול בשרש כל הנפש רוח ונשמה של כללות ישראל למעלה בירידתו ממדרגה למדרגה על ידי השתלשלות העולמות אצילות בריאה יצירה עשייה מחכמתו יתברך כדכתיב כולם בחכמה עשית נתהוו ממנו נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי הערך ועם כל זה עודינה קשורות ומיוחדות ביחוד נפלא ועצום במהותן ועצמותן הראשון שהיא המשכת חכמה עילאה כי יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם:
ובזה יובן מאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ולדבקה בו שכל הדבק בתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ממש כי על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושרשם שבחכמה עילאה שהוא יתברך וחכמתו אחד והוא המדע כו' [והפושעים ומורדים בתלמידי חכמים יניקת נפש רוח ונשמה שלהם מבחינת אחוריים של נפש רוח ונשמת תלמידי חכמים] ומה שכתוב בזהר ובזהר חדש שהעיקר תלוי שיקדש עצמו בשעת תשמיש דווקא מה שאין כן בני עמי הארץ כו' היינו משום שאין לך נפש רוח ונשמה שאין לה לבוש מנפש דעצמות אביו ואמו וכל המצות שעושה הכל על ידי אותו הלבוש כו' ואפילו השפע שנותנים לו מן השמים הכל על ידי לבוש זה ואם יקדש את עצמו ימשיך לבוש קדוש לנשמת בנו ואפילו היא נשמה גדולה צריכה לקידוש אביו כו' אבל הנשמה עצמה הנה לפעמים נשמת אדם גבוה לאין קץ בא להיות בנו של אדם נבזה ושפל כו' כמו שכתב האר"י ז"ל כל זה בליקוטי תורה פ' וירא ובטעמי מצות פ' בראשית:
צילום הפרק
מושגים יסודיים בפרק
| הקודם: פרק א |
{{{רשימה}}} | הבא: פרק ג |