אברהם פרשן

הרב פרשן לצד הרבי בכניסה ל-770

הרב אברהם פרשן (פרושנובסקי) (כ"ב בתמוז תר"ע - י"א אייר תשמ"ו) היה חסיד ומקושר לרבי, זכה להיכנס ליחידויות רבות ולבצע שליחויות מגוונות עבור הרבי במדינות שונות, ולתרום ביד נדיבה למוסדות חב"ד. היה מן היושבים ראשונה במלכות מאחורי הרבי בהתוועדויות.

תולדות חייו

הרב אברהם פרשן נואם

נולד ביום כ"ב בתמוז תר"ע בעיר לודז' שבפולין, לאביו הרב החסיד ר' דוד, שהיה מנכבדי חסידי סוכטשוב, ולאמו מרת מיכלא בריינדל (לבית ברגר), דור 14 למהר"ל מפראג.

לאחר נישואיו בשנת תרצ"ג (1933) עלה ארצה והתיישב במרכז תל אביב. ששה שבועות לאחר לידת בתו בשנת תרצ"ו (1936), נפטרה עליו רעייתו בהותירה אחריה שני תינוקות קטנים. הרב פרשן גידל וחינך את שני ילדיו הקטנים במסירות רבה. כעבור שלוש שנים נישא בשנית למרת איטא ברכה פרוינד, בת לאחת המשפחות המיוחסות בירושלים (אחות הצדיק הירושלמי רבי אשר פריינד). לאחר נישואיו עבר להתגורר בירושלים. מאשתו השנייה נולדו שני ילדים נוספים.

ידענותו וחריפותו בתורה, ובקיאותו בספרי החסידות, הקנו לו שם של תלמיד חכם. אך בחר להתפרנס מיגיע כפיו. למרות ששנותיו הראשונות בארץ הקודש עברו עליו בסבל רב, תמיד היה נראה שמח.

בשנת תרצ"ט (1939) הקים הרב אליהו כי טוב (הרב אברהם מקטובסקי) יחד עם הרב אוריאל צימר, הרב אברהם טרגר והרב שלמה אייזנברג את תנועת הפועלים החרדית שנקראה פאג"י (ר"ת פורשי/פועלי אגודת ישראל. אין קשר בין תנועה זו לבין פא"י - פועלי אגודת ישראל, שנוסדה מאוחר יותר). לאחר פטירתו של הרב אייזנברג, הצטרף לראשות התנועה הרב אברהם פרשן. מני אז נקראו ראשי פאג"י בפי העם "שלושת האברמ'לך".

פעילותו של הרב פרשן במסגרת זו התמקדה בעיקר בבניית שכונות מגורים. הייתה זו הפעם הראשונה שנבנתה שכונה מיוחדת לחרדים, כשהדירות נמכרו במחירים מוזלים ביותר, בהתאם ליכולות הכספיות.

מטרתם הייתה רצויה בעיני גדולי התורה בארץ ישראל, והם קיבלו מהם תמיכה. בין התומכים היה רבה של ירושלים הגאון הרב יוסף צבי דושינסקי, הגאון מטשעבין רבי דוב בעריש ויידנפלד, כמו גם הגאון הרב אברהם ישעיהו קרליץ מבני ברק. במסגרת פעילותו בפאג"י, נלחם הרב פרשן יחד עם חבריו למען קדשי ישראל, והיה מבוני שיכון פאג"י.

על אף חילוקי הדעות של פאג"י עם כמה מראשי החסידויות העומדים בראש אגודת ישראל, הרב פרשן עמד בקשר קרוב עם כל גדולי ישראל בארץ הקודש, וביניהם עם האדמו"רים מלעלוב, בעלז, גור ואדמו"רי בית רוזין שקירבוהו מאוד. כמו כן עמד בקשר עם הגאון מטשעבין וגדולי רבני ירושלים. ידידות מיוחדת הייתה לו עם רבי בונים אלתר, לימים האדמו"ר "הלב שמחה" מגור.

ביתו בירושלים היה תמיד מלא באורחים. ובאי ביתו היו רבים, מכל סוג ומכל מקום מבלי לבדוק בציציותיהם. נזקקים רבים מצאו נוחם ושובע בביתו. גם אדמו"רים שונים היו מאורחיו, בהם האדמו"ר רבי אהרון רוקח מבעלזא אשר נמלט מציפורני הנאצים והגיע לארץ הקודש התגורר בבית משפחת פרשן במשך שבוע ימים, בעוד הרב פרשן דואג לכל מחסורו של האדמו"ר ומלוויו.

בשנת תש"ז (1947) כאשר הרב פרשן טס מארץ ישראל לאירופה חלה תאונה והמטוס התרסק בחלקו על הקרקע בעת נחיתת חירום. כל הנוסעים נהרגו במקום מלבד שלושה שנותרו בחיים, וביניהם הרב פרשן שנפצע ברגלו. הוא אושפז במרכז רפואי במינכן שבגרמניה במשך שלושה חודשים. שם נפגש לראשונה עם חסידי חב"ד אשר שהו במחנה העקורים הסמוך בפוקינג וסייעו בידו להשיג אוכל כשר.

כשחזר ארצה רצה להביע תודתו לבורא עולם על הצלתו המופלאה. באותם ימים נודע לו באמצעות ידידו הרב יוסף אליהו דייטש, כי בבית הצדיק רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב סובלים מחרפת רעב. הוא החליט לתמוך במשפחת האדמו"ר מלעלוב ודאג לרווחתם. בד בבד נוצר קשר מיוחד בינו לבין רבי משה מרדכי, לימים נישאה בתו לבן האדמו"ר, רבי דוד בידרמן.

מסירות נפש למען יהודים

בתקופת מלחמת השחרור עסק הרב פרשן במסירות רבה למען הזולת. בעת המצור על ירושלים, כאשר שרר מחסור חמור במזון ונפט להדלקת התנורים, רבים מהניסיונות להבריח מזון וציוד מערי השפלה, עלו בנפש מכיוון שהחיילים הערבים ירו ברכבים שניסו להתגנב לירושלים. הרב פרשן יחד עם מתנדבים נוספים אשר ארגן נסע בדרכים עקלקלות והבריח לעיר הנצורה מוצרי מזון בסיסיים, וכן גם תרופות ונפט. בימים ההם גם אירע שהמשוריינית בה נסע נוקבה בכדורי האוייב ובנס לא נפצע.

בשנת תש"ח (1948) לכשהוקמה ממשלת החירום הראשונה בראשות דוד בן גוריון, מונה הרב פרשן לסגן שר הקיצוב והאספקה דב יוסף, והיה לאחראי על מחוז ירושלים, כיון שנודע בפועלו למען נזקקים. עקב מינויו זה שונה שמו מפרושנובסקי לפרשן, כפי שנדרש משרים וסגני שרים בימים ההם. בתפקיד סגן שר כיהן זמן קצר עד שנערכו בחירות כלליות בארץ.

בשנות הראשית של המדינה, אירע ובנו ר' דב פרשן, שפעל במסגרת ארגון דתי-קנאי, נטל חלק באירוע למען קודשי ישראל שגרם למאסרו יחד עם הרב מרדכי אליהו, (לימים הראשון לציון), והמשטרה מנעה פגישת עורך דין עם העצורים. הרב פרשן הבין כי עליו לפעול בצורה שונה, ויצר מהומה ברחוב בתואנה כלשהי, והחל לזרוק כסאות לכל עבר בבית קפה בסמיכות לבית המעצר. עד מהרה הגיעו למקום שוטרים שעצרוהו. הוא נלקח אחר כבוד לבית מעצר בו נכלא גם בנו, וכפי שתיאר לעצמו הצליח להפגש עם הבן ויכל לעדכנו בדבר הוראות עורך הדין...

התקרבותו לחב"ד

הרב פרשן (שני משמאל) באמירת סליחות אצל הרבי (אלול תשל"ז)

הרב פרשן מעיין בספר, יחד עם הרב שמחה גורודצקי, לקראת התוועדות עם הרבי. לשמאלו הרב זלמן שמעון דווארקין, מימינם הרב אברהם מאיור (דריזין)

הרב פרשן (קיצוני מימין מלפנים) מגיש לרבי כרך מתוך הנחות השיחות הבלתי מוגהות. הייתה זו היוזמה הראשונה לקבל אישור הרבי להדפסת והפצת סדרת השיחות הבלתי מוגהות

הרב פרשן מגיע לרבי ביום חול (עומד שלישי מימין)

הרב פרשן (משמאל) בבר מצווה ליתומי צה"ל בכפר חב"ד, לה נתן חסות

הרב פרשן (מימין) מקבל את פני ראש הממשלה מנחם בגין (במרכז) לבר מצוה ליתומי צה"ל. (משמאל) הרב ישראל ליבוב

בשנת תשי"ד (1954) היגר לקנדה והשתקע בעיר טורונטו. בעיר זו ריכז את עסקיו בהם ראה הצלחה רבה.

כשהגיע לקנדה החל לחפש לו מורה דרך רוחני ועבר בבתיהם של גדולי ישראל שהתגוררו בארצות הברית. הוא הגיע לחצרות האדמו"רים וביקש לתהות מקרוב על מהות החסידות והעומד בראשה.

לבסוף הגיע גם ל-‏770 בלוויית ידידו הרב מאיר מינקאוויטש איתו נפגש לראשונה בעת פציעתו במינכן. הוא שהה במשך השבת בבית חיינו, השתתף בהתוועדות ונכנס למחרת ליחידות והבין כי מצא את מקומו. לימים הסביר כי בביקור ראשון זה הרגיש כי זה הרבי שלו, והבין שהרבי הינו מנהיג כלל ישראל הפועל באמת ובמסירות למען היהדות כולה. שם בחצר הרבי גם פגש שוב בידידו רבי אוריאל צימר ממייסדי פאג"י.

הדרך שלו לחב"ד לוותה בעידודו הישיר של הרבי אשר בין השאר היה משגר לו ספרי חסידות שונים עם צאתם לאור. מזכירו של הרבי, הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, נהג לטלפן אליו ברצף קבוע, לעיתים מדי שבוע. הרב פרשן שהיה בקי בספרי חסידות מכבר, ובעיקר בספרי חסידות סוכטושוב, מצא כר נרחב ללמוד ולהתעמק. הרקע שלו, יחד עם ידענותו הרבה, סייעו לו במעבר לחב"ד.

בתחילה הוא לא היה מוכר בין חסידי חב"ד בעירו טורונטו. אלא שבאחד הימים הגיעה לקהילת חב"ד במקום הוראה מפתיעה מהרבי. באותם ימים, יהודי אמיד מגזע חסידי חב"ד, ביקש לתרום בניין עבור מוסדות חב"ד בעיר, עסקני חב"ד במקום שאלו את הרבי אם ואיך לקבל את התרומה. התשובה שהתקבלה הייתה: לפנות לרב פרשן ולפעול לפי עצתו. לכשפנו אליו, הציע כי לא יקבלו את הבנין כתרומה אלא לרוכשו מאת הנדיב במחיר סימלי של דולר אחד. אכן, למרבה המבוכה, לאחר שבועיים התורם הודיע, בהשפעת זרים, כי הוא מתחרט על התרומה. אלא שאז התברר כי על פי החוק הקנדי, אם הבניין הועבר לרשות העמותה בשטר מכר, הנדיב אינו רשאי לחזור בו.

פעם נוספת בה פיקחותו מנעה עגמת נפש מהרבי, הייתה בעת לוויית אם הרבי, הרבנית חנה. בזמן הלוויה נכחו שוטרים רבים, דבר שהקשה להוציא את הקרש התחתון של הארון כנהוג, היות והדבר נוגד את חוקי מדינת ניו יורק, כך נוצר עיכוב ומתח שגרם למהומה בלוויה ועל פני הרבי ניכרו אותות צער נוסף ומיותר מהמצב. בעוד סביב עומדים רבים במבוכה, נקט הרב פרשן יוזמה וכינס אליו את השוטרים כדי לדון עימם באם מותר לו להציע להם תשלום עבור מסירותם ובגלל הטורח הנוסף שנגרם עקב הקהל הרב, תוך כדי פעולת הסחה זו הצליחו אנשי החברה קדישא לסיים את הקבורה כדת וכדין. לימים התבטא הרבי ביחידות הוועד המסדר כי עליהם ללמוד מהרב פרשן מהי תושיה חסידית.

פעמים רבות הפנה הרבי אנשים להתייעץ עימו בתחומים שונים. לשאלות שונות שהפנו נכדיו אל הרבי, המענה היה לעיתים קרובות "כעצת זקנו\זקנה הרא"פ", וזאת אף בענייני הכלל, כשלוחים.

זכה לקבל הוראות רבות מהרבי בענייני עסקיו בנדל"ן. בתחילה קנה שטחים גדולים קרוב לטורונטו, בסוברו כי העיר צפויה להתרחב וערך השטחים הללו יעלה, וכך אכן היה. אולם כשהתעסק בנדל"ן ביוסטון, כתב לו הרבי את דברי חז"ל "הרוצה לאבד ממונו ישכור פועלים ואל ישב עמהם". הכוונה הייתה כי מכיון שהוא גר הרחק מיוסטון ולא יוכל לפקח על עסקיו, הרי הוא צפוי להפסדים. עד מהרה אכן נוכח לדעת כי כך פני הדברים והשתדל לצאת מהעיסקה בהקדם האפשרי ולעזוב את המקום.

בונה מוסדות חב"ד

הרב פרשן תרם בעין יפה למוסדות, ארגונים ולאנשים פרטיים. הוא גם תרם בניינים שעלותם הסתכמה בהון רב לפי ערך הימים ההם, מכיוון שרצה לגרום נחת רוח לרבי. נרתם להקמת שיכון חב"ד לוד לבקשת הרבי, למרות שעסקית לא נראה סיכוי שהדבר יהיה כדאי. כאשר שליש המימון לבניית השיכון הגיע ממזכירות הרבי, שליש מקופת ישיבות חב"ד בארה"ק ושליש מכספי הרב פרשן. כמו כן פעל רבות בהוראת הרבי לגאולת בניינים בשכונת קראון הייטס.

על תרומותיו הנדיבות של הרב פרשן, התבטא הרבי (לפני הרב שניאור זלמן גוראריה) כי ממנו יוכלו אנ"ש ללמוד איך נותנים צדקה.

הרב פרשן תרם למוסדות חב"ד רבים במדינות שונות. עסק בעיקר בהקמת מוסדות ע"ש הורי הרבי. לכששמע על חפץ הרבי בכך, פדה והקדיש את הבית הסמוך לבית הכנסת "צמח צדק" בעיר העתיקה בירושלים. זאת כשהוא נותן לבעלי המקום בתמורה את ביתו שלו שרכש בעיר העתיקה במיקום יקר יותר. כן תרם את השטח ובנה את בית הכנסת "בית חנה" בשכונת סנהדריה בירושלים. תרם את בנין מכון חנה מוסד לחוזרות בתשובה ע"ש אם הרבי בקראון הייטס. מימן את "ספריית לוי יצחק" ע"ש אבי הרבי, בקראון הייטס. תרם להקמת "בית ליובאוויטש" בפריז, בית חב"ד הראשון בעיר זו. העניק לרבי את טנק מבצעים הראשון בניו-יורק. כמו כן תרם למוסדות חב"ד בטורונטו, קליפורניה, לכולל חב"ד ולעמותת כפר חב"ד. הוא אף תרם את בניין הפנימיה של ישיבת תומכי תמימים לוד עליה כתוב עד היום "בית פרשן", ועוד.

בשנים האחרונות נהג להעניק לרבי מתנה מיוחדת ליום הולדתו בי"א ניסן, בנוסף לתרומה כסכום שנותיו של הרבי כפול אלף דולר, סכום שנחשב נכבד בימים ההם. בשנת תשל"ז (1977) בהתוועדות י"א ניסן הגיש לרבי קיבוץ כל ההנחות הבלתי מוגהות משיחות הרבי כתשתית ליוזמה ראשונית להדפיס גם שיחות אלו כסט. מדי שנה היה קונה את עליית מפטיר ב770 עבור הרבי למשך כל השנה.

מדי הגיעו לחצרות קודשנו היה מקבל בבית נכדתו מרת מיכלא בריינדל בלסופסקי, מנהלי מוסדות וקהל נזקקים ותומך בהם ביד רחבה. כן היה שמור בליבו מקום מיוחד לעניי ירושלים בהם תמך, במיוחד בהגיעו לעיה"ק.

בין פעולותיו האחרונות - משלוח תרומה נכבדה כסיוע להקמת 18 בתי חב"ד חדשים בארץ הקודש, שכן בשנה בה נפטר - תשמ"ו, עורר הרבי על פתיחת בתי חב"ד חדשים בכל אתר ואתר.

שליחויות עלומות

הרב פרשן זכה לבצע שליחויות רבות בהוראת הרבי, מרביתן עלומות. בין השאר היה לעיתים איש קשר בין הרבי לאדמו"רים וראשי ישיבות ידועים, (כגון הרב יצחק יעקב ווייס גאב"ד העדה החרדית בירושלים, הרב יעקב קמינצקי ראש ישיבת תורה ודעת, ועוד) במיוחד העביר מסרים מהרבי אל אדמו"רי גור עימם היה מקורב ביותר, והוא אשר הביא לראשונה את רבי יעקב אלתר האדמו"ר מגור לרבי. כמו כן הביא עוד רבנים ואישי ציבור שונים לרבי. הרבי שלח דרכו מסרים גם לאישים שאינם רבנים, ומדי פעם זכה להנחיות פעולה בהזדמנויות שונות בעניין מיהו יהודי, ובנושאים אחרים.

היו מקרים בהם נשלח כדי לדווח לרבי על הנעשה במקום מסויים או להשתתף ולעזור בארגון חתונה לזוג בעלי תשובה. רוב השליחויות היו ונותרו חשאיות. במסגרת השליחויות רקם גם קשרים טובים עם אישים בכירים במערכת הפוליטית בישראל.

ידועים גם שליחויות במדינות אירופה שונות, בהם השתדלות להקמת מקווה בספרד, השתתפות באירוע באיטליה לשם השפעה בעניין גזירת "מיהו יהודי", דיווח על הנעשה באמסטרדם, ביקור בפריז ובישיבת "תומכי תמימים" בצרפת, ועוד.

הנהגותיו

הרב פרשן הצטיין בהכנסת אורחים. כשבנה את ביתו בטורונטו, הוסיף קומה מרווחת ובה חדרים מיוחדים לאורחים. בכל עת התארחו בביתו אורחים קבועים מכל גווני הקשת, בהם גם אדמו"רים, רבנים, משפיעים, עסקנים וראשי ישיבות, לצד יהודים קשיי יום, חולים ואפילו מואשמים בפשע שנחלץ לעזרתם.

בין האורחים בביתו ניתן היה למצוא זה לצד זה את הרש"ג, האדמו"ר מגור (ה"לב שמחה"), הרב אפרים וולף, הרב מנחם פרוש, ד"ר יוסף בורג, מרת רות בלוי, רבי אברהם מאיור, המשפיע ר' מענדל פוטרפס, ר' אליעזר ננס, הרב בערל גורעוויטש מצרפת, ר' מוטל קוזלינר, ועוד רבים וטובים. לצד אלו היה גם דניאל, בחור צעיר ש'התארח' במשך שנים רבות בביתו והפך לדייר קבע, ומדי זמן שהו בביתו עוד מקרים מיוחדים לתקופות ארוכות.

הרב פרשן ורעייתו דאגו באופן אישי לטובת האורחים. הוא נהג לטרוח ולהגיש בעצמו אוכל לסועדים, ולעיתים ישב לאכול עימם אף שהיה שבע כדי שלא יתביישו לאכול ועל מנת לעורר בהם תיאבון. מלבד האירוח והסכומים הנאים שנתן לכל אורח, פעל לעזור למשולחים לאסוף כסף גם מתורמים אחרים ואף סידר עבורם את המסמכים הנדרשים לפטור ממס.

כמו כן זכה וקירב מבני עירו לתורה ומצוות. מנהגו היה ללמוד בביתו בכל בוקר השכם שיעורי גמרא ושולחן ערוך, ובשבתות למד מדרש וספרי חסידות, לשיעורים אלו צירף כחברותא אקדמיים צעירים מבני העיר, מהם שהפכו במשך הזמן לבעלי תשובה וחסידים.

תחום נוסף אשר בו עסק והוזיל מהונו היה הדפסת ספרי קודש, לצד תרומותיו להוצאת הספרים קה"ת לשם הדפסת ספרי רבותינו נשיאנו, גם עסק ומימן הדפסת ספרי אדמו"רי סוכוטשוב, בעיקר "שם משמואל", כמו גם ספרי ידידו הרב אליהו כי טוב, ועוד.

הרבה לנסוע אל הרבי כמעט בכל חג ומועד חסידי שהדבר התאפשר, ולפעמים אף בסתם יום של חול. פעמיים בשנה נהג לעלות לארץ לתקופת היארצייט של הוריו. היה חותם על ספריו "אפ"ר מירושלים" (ראשי תיבות: אברהם פרשן). משך שנים ערך לו לוח חצאי *צומות שנתי כדי לחשב צומותיו עליהם הקפיד. נהג לרכוש בהמה שלמה שנשחטה בהידור עבורו ע"י שוחט חסידי (הרב מנחם מענדל אהרונוב) ולהקפיא חלקיה וממנה הסתפקו בביתו. נהג לבשל תבשילי כל חג הפסח לפני כניסת החג.

הוא ניחן בזכרון יוצא דופן והיה ידוע כבעל שמועה האוגר בתוכו אוצר בלום של מידע על תולדות חסידות פולין שלפני השואה ותולדות חכמי ארץ ישראל. כן הכיר את המשפחות המיוחסות בישראל לענפיהן המסועפות ונחשב לבקיא נדיר בגנאולוגיית יהדות אשכנז. לא פעם גילה לבני שיחו את ייחוסם שטרם הכירו, ואף חשף קרבת משפחה רחוקה בין אנשים שלא שיערו על כך. פעמים רבות השתמש בידע זה לקרב יהודים אל צור מחצבתם.

פטירתו

לכשנחלה כתב הרבי לרופאו כי הוא מודה לו על הטיפול המסור ב"ידידנו המשותף והמיוחד אשר מנהל את חייו על פי העיקרון התורני של ואהבת לרעך כמוך". אף בתקופה קשה זו, בשנתו האחרונה, תשומת ליבו התמקדה בשאיפה לגרום נחת רוח לרבי. בימים ההם אירעה פרשת הספרים אשר נלקחו מספריית אגודת חב"ד, לכשנוכח הרב פרשן לדעת על הצער הרב שהדבר גורם לרבי, ניסה ממיטת חוליו להשתדל בגאולת ספרים אלו. לכשהצליח בפרט מסויים, דיווח על כך לרבי תוך שהוא כותב כי הוא מנסה לסייע בעניין לפחות באצבע קטנה, ועל כך כתב לו הרבי "באצבע קטנה?! הרי עושה הנ"ל בכל לבבך וגורם נחת רוח באין ערוך מאצבע קטנה. אזכיר עה"צ".

בי"א באייר תשמ"ו (1986) נפטר הרב פרשן בגיל שבעים וחמש. בלווייתו השתתפו קהל גדול של ידידים ומעריצים מכל רחבי ארצות הברית וקנדה, בהם רבנים, ראשי ישיבות ושלוחי הרבי. לפי בקשתו הוטס ארונו לארץ הקודש, הלווייתו עברה ליד ישיבת "תומכי תמימים" בלוד שהמנוח סייע לבניינה ואחזקתה.

לאחר מכן המשיכה הלווייה לבית הכנסת "בית חנה" בשכונת סנהדריה בירושלים, אותו הקים ובנה. קברו נכרה בחלקה שרכש בהר המנוחות סמוך לקבר ידידו הרב אליהו כי טוב. את חלקת הקבר קנה מיד לאחר פטירת הרב כי-טוב, עשר שנים קודם לכן.

בצוואתו הוריש לרבי חומש מכל אשר לו.

משפחתו

מאשתו הראשונה:

• דוב, נפטר בשנת תשנ"ח.
• אסתר חנה, קווינס, ניו יורק.

מאשתו השנייה

• יהושבע, נפטרה בשנת תשע"ז.
• יוסף שאול, טורונטו, קנדה.