אליעזר פנחס וויילער: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "[[תמונה:" ב־"[[קובץ:")
מ (החלפת טקסט – "ארה"ב" ב־"ארצות הברית")
שורה 13: שורה 13:


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*ש. בן יוחאי, '''[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=1336 הפרק המזהיר בתולדות הישיבה]''', תרומתו לפיתוח וביסוס ישיבות תומכי תמימים בארה"ב, מתוך [[די אדישע היים]] בתרגום לעברית
*ש. בן יוחאי, '''[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=1336 הפרק המזהיר בתולדות הישיבה]''', תרומתו לפיתוח וביסוס ישיבות תומכי תמימים בארצות הברית, מתוך [[די אדישע היים]] בתרגום לעברית
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:וויילער אליעזר פנחס}}
{{מיון רגיל:וויילער אליעזר פנחס}}

גרסה מ־23:00, 5 באוקטובר 2020

הרב ווילער

הרב אליעזר פנחס וויילער (?-ה' כסלו תשי"ד) היה פעיל חב"די שהתמסר לפיתוח ישיבות ומוסדות חינוך בערי השדה של ארצות הברית.

תולדות חיים

נולד כנצר למשפחה חב"דית שורשית[1]. סבו היה החסיד הידוע ר' משה וויילער מקריסלאווע, הנזכר באחת ה'מודעות' בתניא, כמי שסייע להגיה את החלק הרביעי של התניא, "אגרת הקדש".

הרב ווילער עצמו היה משולח של ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש ותומכי תמימים אטווצק. בשנת תרצ"ז הגיע לארצות הברית כמשולח אך הפך עד מהרה לאחד ממחזקי קהילות חב"ד בארצות הברית. הוא הנהיג בעשרות בתי כנסת את התקנה של הרבי הריי"צ לומר תהלים לאחר התפילה, למרות שבחוגים מסוימים זה גרם התנגדות ואולי הזיק לתפקידו כמשולח.

כשהרבי הורה לו לפקוח עיניים לאפשרות לייסד ישיבות קטנות בערי השדה, הוא התמסר לכך בכל ליבו ונפשו. בין השנים תש"ב - תשי"ד הוא ייסד עשרות ישיבות תומכי תמימים אחי תמימים ובתי ספר בית שרה ובית רבקה בכל רחבי אמריקה.

ביום ה' כסלו תשי"ד, באמצע נסיעה בדרך להקמת ישיבה נוספת בשיקגו, ונהרג כשהרכב פגע בעמוד של תחנת דלק, אשתו והנהג נשארו בחיים אבל הוא נפטר. הרבי מה"מ שליט"א אמר לו לפני הנסיעה להיכנס להאוהל, והוא הרגיש שמשהו יש בדבר ונכנס לר' שמואל לויטין לכתוב צואה, אך ר' שמואל הרגיעו, אמנם בסוף קרה מה שקרה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. אביו ר' שמואל ב"ר משה חיים, חי את מרבית חייו בריגא ונפטר בארץ ישראל בו' אייר תרפ"ד. ראו אבני זכרון, מובא באהלי ליובאוויטש ג, עמ' 85.