תקיעת שופר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 30: / שורה 30: @@
 *'''תרועה''': בתרועה מאריכין בטרומיטין{{הערה|ראה [[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] תקצ, ד: בתרועה יכול להאריך בטרומטין כמה שירצה.}}. אצל [[אדמו"ר מהר"ש]] היו תוקעין בתרועה 42 טרומיטין, ואצל [[אדמו"ר הזקן]] 63 טרומייטין. והתקיעה אחר השברים תרועה היתה ארוכה כהשברים-תרועה והתקיעה הראשונה{{הערה|[[ספר התולדות]] - אדמו"ר מהר"ש, מ[[הרבי]], [[תש"ז]], עמ' 67. [[ספר השיחות]] [[תש"א]], עמ' 28.}}. היתה לו נשימה ארוכה. בתקיעת שופר היה תוקע 72 קולות בתרועה{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ד]], עמ' 136.}}. גרסא אחרת היא: היה ביכלתו לתקוע עד 53 תרועות בשופר הגדול - שמקובל כי הוא שופרו של ה[[מהר"ל מפראג]]{{הערה|ספר השיחות [[תרח"ץ]], עמ' 253.}}.
-*'''הפסק ביניהם''': דעת [[אדמו"ר הזקן]], שיש לתקוע בתקיעות מיושב שברים תרועה בנשימה אחת, ובמעומד בשתי נשימות{הערה|שם סעיף ט}}. אך הרבי סיפר: שמעתי מ[[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח]], ש[[אדמו"ר הרש"ב]] כשתקע, היה מפסיק בין שברים לתרועה. אך לא שאלתיו האם היה זה מטעמי בריאות, או מצד הענין שבזה{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' רלו.}}. הרב [[משה דובער ריבקין]] היה תוקע אצל [[אדמו"ר הריי"צ]], וסיפר שהרבי לא הסיר את אצבעו מה'שברים' עד שהפסיק התוקע בנשימה.
+*'''הפסק ביניהם''': דעת [[אדמו"ר הזקן]], שיש לתקוע בתקיעות מיושב שברים תרועה בנשימה אחת, ובמעומד בשתי נשימות{{הערה|שם סעיף ט}}. אך הרבי סיפר: שמעתי מ[[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח]], ש[[אדמו"ר הרש"ב]] כשתקע, היה מפסיק בין שברים לתרועה. אך לא שאלתיו האם היה זה מטעמי בריאות, או מצד הענין שבזה{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' רלו.}}. הרב [[משה דובער ריבקין]] היה תוקע אצל [[אדמו"ר הריי"צ]], וסיפר שהרבי לא הסיר את אצבעו מה'שברים' עד שהפסיק התוקע בנשימה.
 ==סדר התקיעות בראש השנה==
@@ שורה 46: / שורה 46: @@
 רבותינו נשיאנו, כאשר לא תקעו בשופר, היו הם המקריאים{{הערה|[[היום יום]] חלק שני. כך סיפר הרבי בסעודת יום א' דר"ה [[תשכ"ט]]: "שמעתי מ[[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח אדמו"ר]], שפעם היה הוא התוקע בשופר, ואביו - אדמו"ר הרש"ב - היה המקריא" ([[המלך במסיבו]], א, עמ' רלו).}}.
+בסיום סדר תקיעות דמיושב תוקעין תקיעה גדולה{{הערה|כך נאמר ב[[סידור תורה אור]], בסידור עם [[דא"ח]] ובמחזור.}}.
+את היהי רצון שאחר סדר התקיעות אומרים גם הקהל{{הערה|כן משמע מדיבורי סעודת ליל ב' דראש השנה [[תשל"א]], המלך במסיבו ח"ב עמ' 115.}}.
 ===וידוי בלחש===
 ב[[סידור אדמו"ר הזקן]] נרשם בין הסדרים: "יתוודה בלחש". והוראה זו היא רק לבעל תוקע{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' רלד. ובח"ב עמ' קעד: משמע בסידור שהכוונה היא לכל אחד ואחד.}}. הרבי הורה בשם הרבי הריי"צ, שווידוי זה הוא רק ב[[מחשבה]]; ויש לומר הטעם, כדי שלא יהיה הפסק{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' רלג רלד. אך בליל ב דר"ה [[תשל"א]] (שם, ב, עמ' קעד) איתא, שמשיחת אדמו"ר הריי"צ משמע שהווידוי צריך להיות בדיבור.}}. כמו כן הסביר הרבי: {{ציטוטון|אין בראש השנה וידוי דברים . . כל ענין התשובה בר"ה הוא כדי שתתקבל ההכתרה . . ולכן אין עניינה בווידוים . . וה"יתוודה בלחש"הוא גם כן ענין געגועים}}{{הערה|[[אגרות קודש]] אדמו"ר מה"מ, כג, עמ' תקיב - ומציין ל[[לקוטי דיבורים]] דלהלן.}}.
@@ שורה 54: / שורה 57: @@
 מקובל מר' [[שלמה חיים קסלמן]], כמדומה בשם [[אדמו"ר הריי"צ]], שה"יתוודה בלחש" עניינו [[ציור פני הרב]].
-=== סיום סדר התקיעות ===
-בסיום סדר תקיעות דמיושב תוקעין תקיעה גדולה{{הערה|כך נאמר ב[[סידור תורה אור]], בסידור עם [[דא"ח]] ובמחזור.}}.
-את היהי רצון שאחר סדר התקיעות אומרים גם הקהל{{הערה|כן משמע מדיבורי סעודת ליל ב' דראש השנה [[תשל"א]], המלך במסיבו ח"ב עמ' 115.}}.
 === הפסוקים שאחר התקיעות===
@@ שורה 74: / שורה 72: @@
 ==בעל תוקע==
-התוקע בשופר נקרא בשם 'בעל תוקע', ומשתדלים שיהיה [[יראת שמים|ירא שמים]], ומקובל על הציבור כולו. במנהג רבותינו נשיאנו, האדמו"ר הוא התוקע. אם מסיבה כלשהי אין האדמו"ר התוקע, אזי הוא ה[[מקריא]]{{הערה|[[היום יום]] חלק שני}}
+התוקע בשופר נקרא בשם 'בעל תוקע', ומשתדלים שיהיה [[יראת שמים|ירא שמים]], ומקובל על הציבור כולו. במנהג רבותינו נשיאנו, האדמו"ר הוא התוקע. אם מסיבה כלשהי אין האדמו"ר התוקע, אזי הוא המקריא{{הערה|[[היום יום]] חלק שני.}}.
 בימי ראש השנה בבוקר צריך הבעל תוקע ללמוד את המאמר 'להבין ענין תקיעת שופר' שב[[סידור עם דא"ח]]{{הערה|1=[[ספר המנהגים]]. המאמר נדפס ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43366&st=&pgnum=179 סידור עם דא"ח רמד, ג] ואילך; ו[http://old2.ih.chabad.info/images/notimage/56940_he_1.pdf בהוצאות החדשות של המחזור בעימוד מחודש].}}.
@@ שורה 86: / שורה 84: @@
 בתהלים נאמר "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר": המשמעות הפשוטה של הפסוק היא שבראש השנה תוקעים בשופר – ראש השנה נקרא "חודש", כי הוא (גם) ראש חודש. אבל יש כאן גם רמז לכך שתוקעים בשופר "בחודש", בכל חודש אלול{{מקור}}.
-בחסידות מבואר, שתקיעת השופר בכלל מעוררת חרדה ויראה; תקיעת השופר של חודש אלול מעוררת [[יראה תתאה]], וזו ההכנה לתקיעת השופר של ראש השנה המעוררת [[יראה עילאה]]{{הערה|אור התורה נצבים ע' א'רפ ואילך.}}. [[הרבי מסביר]] שישנה מעלה ביראה תתאה על פני יראה עילאה, כיוון שבה מודגשת יותר עבודת האדם בכוחות עצמו, ולכן ישנה מעלה לתקיעת השופר באלול על התקיעה בראש השנה{{הערה|1=ראה באריכות [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/28/index.htm ד"ה אני לדודי תשל"ב].}}.
+בחסידות מבואר, שתקיעת השופר בכלל מעוררת חרדה ויראה; תקיעת השופר של חודש אלול מעוררת [[יראה תתאה]], וזו ההכנה לתקיעת השופר של ראש השנה המעוררת [[יראה עילאה]]{{הערה|אור התורה נצבים ע' א'רפ ואילך.}}. [[הרבי]] מסביר שישנה מעלה ביראה תתאה על פני יראה עילאה, כיוון שבה מודגשת יותר עבודת האדם בכוחות עצמו, ולכן ישנה מעלה לתקיעת השופר באלול על התקיעה בראש השנה{{הערה|1=ראה באריכות [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/28/index.htm ד"ה אני לדודי תשל"ב].}}.
 ==בחסידות==
 ענין תקיעה הוא קול פשוט היוצא מהבל הלב מפנימיותו. קול זה הוא צעקת הלב, הגבוה הרבה יותר מן ה[[חכמה]] שהיא מקור ה[[דיבור]]. שענין ה[[צעקה]] של חיצוניות הלב הוא אהבה לה' הנולדת מן ה[[התבוננות]] בהתהוות העולמות מאין ליש, והיא בחינת העבודה של ה[[מלאכים]]. ואהבה זו היא בחיצוניות הלב ולכן מתלבשת בבחינת התחלקות של תיבות ואותיות. אבל ה[[צעקה]] מפנימיות הלב מבחינת "אני הוי"ה לא שיניתי", שכל העולמות אינם תופסים כלל מקום אצלו. ואהבה זו של פנימיות הלב היא שלא על פי טעם ודעת, ואינה נתפשת בהתחלקות, והיא בחינת תקיעת השופר.