בצל: הבדלים בין גרסאות בדף
דער חב"דסקער (שיחה | תרומות) (←בהלכה) |
דער חב"דסקער (שיחה | תרומות) (←כרפס) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
===כרפס=== | ===כרפס=== | ||
{{ערך מורחב|סימני ליל הסדר#כרפס}} | {{ערך מורחב|סימני ליל הסדר#כרפס}} | ||
הבצל משמש כסימן ב[[ליל הסדר]], הנקר בשם '''כרפס'''. לוקחים חתיכת בצל, וטובלים אותו במי מלח. לפני שטובלים אותו אין נוטלים ידיים, וכשמברכים עליו מתכוונים צאת ידי חובה גם באכילת המרור. | הבצל משמש כסימן ב[[ליל הסדר]], הנקר בשם '''כרפס'''. לוקחים חתיכת בצל, וטובלים אותו במי מלח. לפני שטובלים אותו אין נוטלים ידיים, וכשמברכים עליו מתכוונים צאת ידי חובה גם באכילת המרור. | ||
גרסה מ־18:18, 15 בספטמבר 2020
בצל(ביידיש נקרא 'א ציבלע') הינו ירק הגודל באדמה וברכתו היא בורא פרי האדמה.
בהלכה
כרפס
הבצל משמש כסימן בליל הסדר, הנקר בשם כרפס. לוקחים חתיכת בצל, וטובלים אותו במי מלח. לפני שטובלים אותו אין נוטלים ידיים, וכשמברכים עליו מתכוונים צאת ידי חובה גם באכילת המרור.
סדר הכרפס הוא אכילת בצל טבול במי מלח.
לכרפס נוטלים פחות מכזית[1], כי גם זה דיו להתמיה את התינוקות, בראותם שאוכלים ירק, שאין דרך לאכלו לפני הסעודה. ומדייקים לאכול דוקא פחות מכזית שאז לכל הדיעות לא יתחייב לברך אחריו ברכה אחרונה[2].
נוטל את הכרפס מהמונח בקערה ביד ימינו, טובלו במי מלח ורק אחר כך מברך (ברכת בורא פרי האדמה), כדי לתכוף את הברכה לאכילה בכל מה שאפשר (הרבי היה נותן מלח למי המלח קודם לטבילת הכרפס, ומטבילו שלוש פעמים).
בשעת אמירת הברכה[3], יתכוון להוציא ידי חובה בברכה זו גם את המרור (הן את המרור הנאכל בנפרד והן את המרור הנאכל בכורך).
את הכרפס אוכלים בלי הסיבה[4]. לאחר אכילת הכרפס אין מחזירים הנשאר מהכרפס על הקערה (ואף אם נשארת, מסירים אותו ממנה), ובמילא מכאן ולהלן אין על הקערה אלא חמשה דברים.
בליובאוויטש
אדמו״ר האמצעי רצה שאברכים יחזרו דברי חסידות
בציבור. ונהיה סדר אצל החסידים, שכשאשר היו חוזרים
מליובאוויטש היו חוזרים את דברי החסידות שהיו שומעים
במקומות שבהם היו מגיעים.
פעם אחד נסע מליובאוויטש חסיד אחד, ובשנה הבאה כאשר בא לאדמו"ר האמצעי
התאונן שכשהוא חוזר חסידות ברבים הרי זה גורם לו להכרת מעלת עצמו, ועד שזה
מביא אותו ל'ישות'. ענה לו אדמו״ר האמצעי:
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין ״א ציבעלע זאל פון דיר ווערן אבער
חסידות זאלסטו חזר׳ן!"[5].
הרבי מבאר שדיוק הענין שהמשיל הכרת מעלת עצמו לבצל, שהרי בצל הוא דבר חריף,
וכשאוכלים מעט ממנו הוא נותן טעם לשבח, אך כשאוכלים יותר מדי הרי זה גורם
לבכי. וכן הוא בענין הכרת מעלת עצמו.
ובכל זאת אמר לו אדמו"ר האמצעי שאף אם חזרת החסידות גורמת לו להיעשות
ל'בצל' מכל מקום יש להמשיך בהשפעה על הזולת.