דפוס סלאוויטא – הבדלי גרסאות
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
כשעלה בדעת רבי משה לכונן בית דפוס, קם ונסע לאדמו"ר הזקן להתייעץ עמו ולשמוע את חוות דעתו. אדמו"ר הזקן הסכים על ידו וברכו בברכת 'עלה והצלח'. | כשעלה בדעת רבי משה לכונן בית דפוס, קם ונסע לאדמו"ר הזקן להתייעץ עמו ולשמוע את חוות דעתו. אדמו"ר הזקן הסכים על ידו וברכו בברכת 'עלה והצלח'. | ||
רבי משה פירט לפני אדמו"ר הזקן את חששותיו על העיכובים שיעמדו לפניו בכינון בית הדפוס מחמת שההוצאות המרובות | רבי משה פירט לפני אדמו"ר הזקן את חששותיו על העיכובים שיעמדו לפניו בכינון בית הדפוס מחמת שההוצאות המרובות והרישיון להפעיל בית דפוס צריכים להשיג משר המדינה. אדמו"ר הזקן עודדו וחיזקו ובקשר לרישיון ייעץ לו שיפנה אל העיר "מאהלאב" שם ימצא מלמד תינוקות בשם 'ישראל' ועימו ייסע יחדיו לעיר 'וווילנא' ושמה ישיג את הרישיון בקלות ובלי שום טרחה. | ||
ואף שדברי אדמו"ר הזקן רחוקים היו מאוד מהשכל האנושי. כי הרי מקומו של השר הממונה על הרישיונות אינו בכלל בעיר ווילנא. אך מחמת אמונתו החזקה בדברי אדמו"ר הזקן לא הרהר אחריו כלל | ואף שדברי אדמו"ר הזקן רחוקים היו מאוד מהשכל האנושי. כי הרי מקומו של השר הממונה על הרישיונות אינו בכלל בעיר ווילנא. אך מחמת אמונתו החזקה בדברי אדמו"ר הזקן לא הרהר אחריו כלל ונסע לעיר מאהלאב. | ||
כאשר | כאשר הגיע למאהלאב. התפלאו אנשי העיר כי הרי מקום מושבו ומגרי השר אינו בווילנא, ושנית שהמלמד בשם 'ישראל', היה רחוק מהוויות העולם ואף לא בקי בשפה. אולם מחמת גודל אמונת הצדיקים שהיתה מושרשת בבני העיר. פעלו על המלמד שיסע יחד עם ר' משה לוילנא. | ||
בהגיעם לוילנא פנו האורחים אל בית הגביר ר' [[מאיר רפאל'ס]]. אך גם גם הוא לא ירד לסוף דעתו של אדמו"ר הזקן. | |||
בעודם מתהלכים באחד הרחובות עובר למולם שר גדול, וכאשר בא למולם השר פנים אל פנים התבונן היטב השר בפניו של המלמד. השר המשיך בהליכתו בתוך הגן ושניהם המשיכו אף לטייל בו ומידי פעם בפעם נפגשו עיניהם זו בזו. | |||
לפתע פנה השר אל המלמד: הינך מכיר אותי? ענה המלמד בפליאה וכי מהיכן איש דל ונבזה כמוני יכיר שרים גדולים. השיב לו השר האם אתה מתושבי 'שקלאוו'? ענה לו המלמד, לא. | |||
מקום מגוריי היא מאהלאב. אולם השר התעקש בדעתו כי מקום מגוריו אינו אלא שקלאוו. לפתע נזכר המלמד, אכן לפני עשרים שנה הייתי מתושבי שקלאוו. | |||
נענה השר: כבר עברו מאז עשרים שנה, אולם בתוככי זכרוני הנך חקוק לטובה, ורצוני לעשות לך טובות גדולות. בוודאי זוכר אתה את אותו יהודי מתושבי העיר שקלאוו שכך וכך שמו ושם אביו ושם משפחתו ענה לו המלמד: אנכי הוא אותו יהודי. אמר לו השר ואם נזכרת ממני, בוודאי גם תזכור את הטובה הגדולה שעשית לי. וכה סיפר: אני הייתי מתושבי עירכם ופעם נכשלתי בעוון אחד והכו אותי הקהל בשוטים עד שדמי שתת לארץ. אחר כך העמידו אותי בעמוד הקלון שליד בית המדרש הגדול ונעלו אותי במנעול, וכל בני העיר שהלכו להתפלל רקקו בפני וקיללו אותי. עד שמרוב הבזיונות הייתי קרוב למות מחיים. ואתה ברחמיך וטוב לבך ושברת את המנעול והוצאת אותי לחפשי ממות לחיים. מגודל הביזיון ברחתי לנפשי עד שבאתי לעיר המלוכה פעטערבורג והמרתי שם את דתי. נתגדלתי שם ונתרוממתי עד שכעת אני שר גדול, וחפץ אני לגמול אתך טובה תחת טובה. לכן אתן לך עכשיו אלף אדומים לצרכיך האישיים. ובכל שנה תוכל לקבל שוב אלף אדומים. | נענה השר: כבר עברו מאז עשרים שנה, אולם בתוככי זכרוני הנך חקוק לטובה, ורצוני לעשות לך טובות גדולות. בוודאי זוכר אתה את אותו יהודי מתושבי העיר שקלאוו שכך וכך שמו ושם אביו ושם משפחתו ענה לו המלמד: אנכי הוא אותו יהודי. אמר לו השר ואם נזכרת ממני, בוודאי גם תזכור את הטובה הגדולה שעשית לי. וכה סיפר: אני הייתי מתושבי עירכם ופעם נכשלתי בעוון אחד והכו אותי הקהל בשוטים עד שדמי שתת לארץ. אחר כך העמידו אותי בעמוד הקלון שליד בית המדרש הגדול ונעלו אותי במנעול, וכל בני העיר שהלכו להתפלל רקקו בפני וקיללו אותי. עד שמרוב הבזיונות הייתי קרוב למות מחיים. ואתה ברחמיך וטוב לבך ושברת את המנעול והוצאת אותי לחפשי ממות לחיים. מגודל הביזיון ברחתי לנפשי עד שבאתי לעיר המלוכה פעטערבורג והמרתי שם את דתי. נתגדלתי שם ונתרוממתי עד שכעת אני שר גדול, וחפץ אני לגמול אתך טובה תחת טובה. לכן אתן לך עכשיו אלף אדומים לצרכיך האישיים. ובכל שנה תוכל לקבל שוב אלף אדומים. | ||