מסכת חגיגה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "{{הערת שוליים|" ב־"{{הערה|") |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
מסופר, כי [[יהודי]] מ[[חסיד]]י [[סאטמאר]], היה חשוך בנים. כ[[חסיד]] הוא ניגש [[יואל טייטלבום|לרבו]] להתברך ממנו לזרעא חיא וקיימא. רבו בירך אותו, ואז הוסיף הוראה מפתיעה: "גיי צו יענעם (לך לההוא)", כשמתברר שכוונתו לרבי מליובאוויטש. | מסופר, כי [[יהודי]] מ[[חסיד]]י [[סאטמאר]], היה חשוך בנים. כ[[חסיד]] הוא ניגש [[יואל טייטלבום|לרבו]] להתברך ממנו לזרעא חיא וקיימא. רבו בירך אותו, ואז הוסיף הוראה מפתיעה: "גיי צו יענעם (לך לההוא)", כשמתברר שכוונתו לרבי מליובאוויטש. | ||
כאשר זכה להיכנס לחדרו הק' של הרבי{{ | כאשר זכה להיכנס לחדרו הק' של הרבי{{הערה|הסיפור התרחש בזמן שעדיין הרבי קיבל קהל ב[[יחידות]] פרטית.}} ולהגיש [[פ"נ]] עם בקשת [[ברכה]] מהרבי לזרעא חיא וקיימא, הרבי חקר אותו בנוגע לסדר יומו. החסיד פרש בפני הרבי את כל מעשיו במשך היום, ולאחר שהרבי הקשיב לדברי החסיד, השיב לו כי עליו ללכת לרופא. | ||
אבל בזה לא תמה היחידות. לפתע פתאום הרבי סטה מהנושא שלשמו הגיע החסיד, והחל לשאול אותו שאלות על הנעשה בחצר סאטמאר בזמן האחרון. הרבי התעניין האם הרבי מסאטמאר ציין את ה[[יארצייט]] של אשתו הראשונה על ידי התוועדות, או טיש, ומה דובר באותו טיש. החסיד השיב בחיוב, וכי באותו טיש היה סיום מסכת חגיגה". | אבל בזה לא תמה היחידות. לפתע פתאום הרבי סטה מהנושא שלשמו הגיע החסיד, והחל לשאול אותו שאלות על הנעשה בחצר סאטמאר בזמן האחרון. הרבי התעניין האם הרבי מסאטמאר ציין את ה[[יארצייט]] של אשתו הראשונה על ידי התוועדות, או טיש, ומה דובר באותו טיש. החסיד השיב בחיוב, וכי באותו טיש היה סיום מסכת חגיגה". | ||
"ומה דובר בקשר לסיום מסכת חגיגה?" שאל הרבי. השיב החסיד: הרבי שלי דיבר על מה שכתוב: 'פושעי ישראל מלאין מצות כרמון' דכתיב{{ | "ומה דובר בקשר לסיום מסכת חגיגה?" שאל הרבי. השיב החסיד: הרבי שלי דיבר על מה שכתוב: 'פושעי ישראל מלאין מצות כרמון' דכתיב{{הערה|1=[[שיר השירים]] ד.}} 'כפלח הרמון רקתך' ואמרו חז"ל: אל תקרי רקתך אלא ריקנין שבך". ועל כך שאל הרבי מסאטמאר בהדרן שנשא - איך ייתכן שפושעי ישראל יהיו מלאי מצוות כרימון?" כאשר הרבי שמע את דברי החסיד, הרצין באחת. כאן הרבי מצא לנכון לשתף את החסיד הנ"ל בתמצית גישתו והסתכלות שלו על יהודי: "גם אני למדתי את הדברים", אמר הרבי, "וגם אצלי התעוררה שאלה: כיצד אפשר לקרוא למי ש"מלא מצוות כרימון", פושע?"{{הערה|1=סופר ב[[התוועדות]] לרגל [[סיום הרמב"ם]] שנערכה ביום ז' באדר ראשון ב770.}} | ||
== ביאורי הרבי == | == ביאורי הרבי == | ||
במסכת גם מובא אודות אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה. כשהוא הגיע לבית הדין, פסקו בשמים כי לא יכנס לא ל[[גן עדן]] ולא ל[[גיהנום]]. תלמידו ה[[תנא]] [[רבי מאיר]] לא היה מרוצה מהפסק, וסבר כי עדיף שאחר יהיה בגיהנום, כדי שלאחרי מכן יזכה ל[[תענוג]] העצום של ה[[גן עדן]]. כאשר רבי מאיר נפטר, החל לעלות עשן בקביעות מקברו של אלישע בן אבויה. רבי יוחנן לעומת זאת, לא היה מרוצה גם מפסק זה, וסבר שעל רבי מאיר היה לפעול גם שאלישע ינצל מדינה של גיהנום, ואכן כאשר הוא נפטר הפסיק העשן לעלות מקברו של אלישע בן אבויה. | במסכת גם מובא אודות אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה. כשהוא הגיע לבית הדין, פסקו בשמים כי לא יכנס לא ל[[גן עדן]] ולא ל[[גיהנום]]. תלמידו ה[[תנא]] [[רבי מאיר]] לא היה מרוצה מהפסק, וסבר כי עדיף שאחר יהיה בגיהנום, כדי שלאחרי מכן יזכה ל[[תענוג]] העצום של ה[[גן עדן]]. כאשר רבי מאיר נפטר, החל לעלות עשן בקביעות מקברו של אלישע בן אבויה. רבי יוחנן לעומת זאת, לא היה מרוצה גם מפסק זה, וסבר שעל רבי מאיר היה לפעול גם שאלישע ינצל מדינה של גיהנום, ואכן כאשר הוא נפטר הפסיק העשן לעלות מקברו של אלישע בן אבויה. | ||
מכך לומד [[אדמו"ר הצמח צדק]]{{ | מכך לומד [[אדמו"ר הצמח צדק]]{{הערה|1=[[דרך מצוותיך]].}}, שהתענוג שבגן העדן עצום ביותר לאין ערוך. שהרי כידוע יסורי הגיהנום, הם קשים ביותר, עד שמובא שכדאי לסבול בעולם הזה יסורי איוב של שבעים שנה, ובלבד שלא לסבול רגע אחד את יסורי הגיהנום. ולמרות זאת, היה כדאי לאחר לסבול [[יסורים]] במשך זמן ארוך ביותר, - מזמן [[פטירה|פטירתן]] של רבי מאיר, עד זמן פטירתו של רבי יוחנן{{הערה|1=שהיה תלמידו של [[רבי יהודה הנשיא]] שהיה תלמידו של רבי מאיר.}} וזאת בניגוד לתענוגי עולם הזה, שלא נהוג להסכים לקבל עבורם [[יסורים]]. וכל זאת בעבור תענוגי גן עדן התחתון, אליהם העלו את אלישע בן אבויה, והחילוק בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון הוא גדול כהחילוק שבין גן עדן התחתון ל[[עולם הזה]]. | ||
=== ביאורים נוספים === | === ביאורים נוספים === | ||
*'''ב א'''. [[בית שמאי]] אומרים הראיה שתי כסף והחגיגה מעה כסף כו'. [[שיחות קודש]] [[תשל"א]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=4604&hilite=51a3d15d-a64f-4b08-b8ed-78477693cc82&st=%D7%98%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%AA&pgnum=454 ח"ב.] | *'''ב א'''. [[בית שמאי]] אומרים הראיה שתי כסף והחגיגה מעה כסף כו'. [[שיחות קודש]] [[תשל"א]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=4604&hilite=51a3d15d-a64f-4b08-b8ed-78477693cc82&st=%D7%98%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%AA&pgnum=454 ח"ב.] | ||
גרסה מ־05:40, 24 באוגוסט 2020
במסכת חגיגה יש 3 פרקים ו25.5 דפים. המסכת עוסקת בדיני הרגל, ובדינים נוספים.
פושעי ישראל
מסופר, כי יהודי מחסידי סאטמאר, היה חשוך בנים. כחסיד הוא ניגש לרבו להתברך ממנו לזרעא חיא וקיימא. רבו בירך אותו, ואז הוסיף הוראה מפתיעה: "גיי צו יענעם (לך לההוא)", כשמתברר שכוונתו לרבי מליובאוויטש.
כאשר זכה להיכנס לחדרו הק' של הרבי[1] ולהגיש פ"נ עם בקשת ברכה מהרבי לזרעא חיא וקיימא, הרבי חקר אותו בנוגע לסדר יומו. החסיד פרש בפני הרבי את כל מעשיו במשך היום, ולאחר שהרבי הקשיב לדברי החסיד, השיב לו כי עליו ללכת לרופא.
אבל בזה לא תמה היחידות. לפתע פתאום הרבי סטה מהנושא שלשמו הגיע החסיד, והחל לשאול אותו שאלות על הנעשה בחצר סאטמאר בזמן האחרון. הרבי התעניין האם הרבי מסאטמאר ציין את היארצייט של אשתו הראשונה על ידי התוועדות, או טיש, ומה דובר באותו טיש. החסיד השיב בחיוב, וכי באותו טיש היה סיום מסכת חגיגה".
"ומה דובר בקשר לסיום מסכת חגיגה?" שאל הרבי. השיב החסיד: הרבי שלי דיבר על מה שכתוב: 'פושעי ישראל מלאין מצות כרמון' דכתיב[2] 'כפלח הרמון רקתך' ואמרו חז"ל: אל תקרי רקתך אלא ריקנין שבך". ועל כך שאל הרבי מסאטמאר בהדרן שנשא - איך ייתכן שפושעי ישראל יהיו מלאי מצוות כרימון?" כאשר הרבי שמע את דברי החסיד, הרצין באחת. כאן הרבי מצא לנכון לשתף את החסיד הנ"ל בתמצית גישתו והסתכלות שלו על יהודי: "גם אני למדתי את הדברים", אמר הרבי, "וגם אצלי התעוררה שאלה: כיצד אפשר לקרוא למי ש"מלא מצוות כרימון", פושע?"[3]
ביאורי הרבי
במסכת גם מובא אודות אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה. כשהוא הגיע לבית הדין, פסקו בשמים כי לא יכנס לא לגן עדן ולא לגיהנום. תלמידו התנא רבי מאיר לא היה מרוצה מהפסק, וסבר כי עדיף שאחר יהיה בגיהנום, כדי שלאחרי מכן יזכה לתענוג העצום של הגן עדן. כאשר רבי מאיר נפטר, החל לעלות עשן בקביעות מקברו של אלישע בן אבויה. רבי יוחנן לעומת זאת, לא היה מרוצה גם מפסק זה, וסבר שעל רבי מאיר היה לפעול גם שאלישע ינצל מדינה של גיהנום, ואכן כאשר הוא נפטר הפסיק העשן לעלות מקברו של אלישע בן אבויה.
מכך לומד אדמו"ר הצמח צדק[4], שהתענוג שבגן העדן עצום ביותר לאין ערוך. שהרי כידוע יסורי הגיהנום, הם קשים ביותר, עד שמובא שכדאי לסבול בעולם הזה יסורי איוב של שבעים שנה, ובלבד שלא לסבול רגע אחד את יסורי הגיהנום. ולמרות זאת, היה כדאי לאחר לסבול יסורים במשך זמן ארוך ביותר, - מזמן פטירתן של רבי מאיר, עד זמן פטירתו של רבי יוחנן[5] וזאת בניגוד לתענוגי עולם הזה, שלא נהוג להסכים לקבל עבורם יסורים. וכל זאת בעבור תענוגי גן עדן התחתון, אליהם העלו את אלישע בן אבויה, והחילוק בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון הוא גדול כהחילוק שבין גן עדן התחתון לעולם הזה.
ביאורים נוספים
- ב א. בית שמאי אומרים הראיה שתי כסף והחגיגה מעה כסף כו'. שיחות קודש תשל"א ח"ב.
- ד א. חינוך דרבנן. לקוטי שיחות חל"ה עמ' 61 (עמ' 75)
- י א. זה הפורש מגמרא למשנה. לקוטי שיחות חלק ט"ז עמ' 2 הערה 12 (עמ' 17)
- י ב. דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. לקוטי שיחות חל"ח עמ' 120 הערה 47(עמ' 132)
- יג ב. למה יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך, ולמה ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך. שיחות חלק ל"ג, שיחה א' לחג השבועות, עמ' 29
- יח א. מעשה ומת אלכסא בלוד. לקוטי שיחות חכ"ח עמ' 24 (36)
- כו א. נאמנות עם הארץ ברגל. ליקוטי שיחות חל"ז פרשת שמיני
- כו ב. כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה, חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת. התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 2029 (עמ' 283)
- כז א. פושעי ישראל שמלאין מצוות כרימון. התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 2030 (עמ' 284)
- כז א. ק"ו מסלמנדרא. לקוטי שיחות חלק ט"ז עמ' 435 (עמ' 448)
- סיום המסכת, דין ציפוי המזבח. שיחות קודש תשל"א ח"ב.
ביאורי הצמח צדק
- אדמו"ר הצמח צדק, "מסכת חגיגה", צמח צדק על הש"ס, ברוקלין, תשנ"ה, עמודים 160, באתר HebrewBooks
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ הסיפור התרחש בזמן שעדיין הרבי קיבל קהל ביחידות פרטית.
- ↑ שיר השירים ד.
- ↑ סופר בהתוועדות לרגל סיום הרמב"ם שנערכה ביום ז' באדר ראשון ב770.
- ↑ דרך מצוותיך.
- ↑ שהיה תלמידו של רבי יהודה הנשיא שהיה תלמידו של רבי מאיר.
| מסכתות הש"ס | ||||
|---|---|---|---|---|
| סדר זרעים | ברכות · פאה · דמאי · כלאים · שביעית · תרומות · מעשרות · מעשר שני · חלה · ערלה · ביכורים | |||
| סדר מועד | שבת · עירובין · פסחים · שקלים · ראש השנה · יומא · סוכה · ביצה · תענית · מועד קטן · מגילה · חגיגה | |||
| סדר נשים | יבמות · כתובות · נדרים · נזיר · סוטה · גיטין · קידושין | |||
| סדר נזיקין | בבא קמא · בבא מציעא · בבא בתרא · סנהדרין · מכות · שבועות · עדויות · עבודה זרה · אבות · הוריות | |||
| סדר קדשים | זבחים · מנחות · חולין · בכורות · ערכין · תמורה · כריתות · מעילה · תמיד · מדות · קינים | |||
| סדר טהרות | כלים · אהלות · נגעים · פרה · טהרות · מקוואות · נדה · מכשירין · זבים · טבול יום · ידים · עוקצין | |||