כת הפרנקיסטים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 45: / שורה 45: @@
 בעוד השריפה הראשונה הגיע מאת האפיפיור תקיפה, ואילו השריפה האחרונה לא הייתה אלא גזירה מקומית ומספר הספרים שנשרפו לא היה רב. הצד השווה שלשתי הגזירות שבשתיהן הייתה יד ישראל באמצע, ושתיהן נגרמו על-ידי מלשינות של אנשים מזרע ישראל. הגזירה שבאיטליה על-ידי מומרים והגזירה שבפולין על ידי הפרנקיסטים,
-אף-על-פי שהגזירה שבפולין לא הייתה אלא מקומית, הרי הסכנה צפויה הייתה לכל בית ישראל שבפולין, ורק בדרך נס נשארה הגזירה בגדר מאורע מקומי בלבד.
+אף-על-פי שהגזירה שבפולין לא הייתה אלא מקומית, הרי הסכנה צפויה הייתה לכל בית ישראל שבפולין, ורק בדרך נס נשארה הגזירה בגדר מאורע מקומי בלבד כדלהלן:
+===הויכוח בקאמניץ===
+ההגמון דמבובסקי<ref>ראה לקמן את גירסת [[שבחי הבעש"ט]] באופן שונה קצת.</ref>, הבישוף של קאמניץ. מצא כאן שעת-כושר לפגוע ביהודים, והכריח את מנהיגי יהודי פודוליה להתייצב לפניו לוויכוח פומבי עם הפראנקיסטים. לאחר כמה השתמטויות נאלצו הרבנים וזקני הקהילות שבפודוליה להתייצב שוב לפניו ביום ג' חשוון תקי"ח (17 באוקטובר 1757) כדי לשמוע את פסק הדין.
+בפסק דינו של ההגמון נאמר, כי הויכוח הוכיח את הרע שבתלמוד ולפיכך יש לשרפו בשוק העיר. וכן פקד ההגמון לערוך חיפוש מעולה בכל מקום שדרים בו יהודים, בערים ובכפרים, בבתי כנסיות, בבתים פרטיים ובבתי מסחר-הספרים של היהודים ולהביא מהם את כל הספרים האסורים, ספרי תלמוד ופוסקים וספרי קבלה ולמסרם לרשות הכנסייה.
+למחרת היום, ד' חשוון תקי"ח, נתאשר פסק הדין על ידי בית המשפט האזרחי בקאמניץ. בפסק הדין נאמר, שבית הדין נענה "לצדקת תביעתם של מתנגדי התלמוד מבני הברית הישנה המבקשים את שרפת הספרים המוכנים תלמוד תכף ומיד... ציווה למסור את הספרים האלה הראויים לא רק לאש חולף אלא גם לאש נצח, ליד שר הצדק [התליין] ולשרפם על המוקד לעיני כל הקהל". פסק הדין הוצא אל הפועל בו ביום.
+המאורע זעזע את יהודי פולין כולה, כי בינתיים נתמנה דמבובסקי לארכי-הגמון של לבוב, וצפויה הייתה סכנה שהגזירה תתפשט על כל ארץ פולין, התכוננו אפוא לדורון לתפילה ולמלחמה. לדורון, ששתדלן ועד ארבע ארצות, ר' ברוך מארץ יון, השתדל לפני המיניסטר בריהל, שהיה בעל השפעה עצומה בחצר אוגוסט השלישי מלך פולין, שהמלך יצווה על הנונציוס של האפיפיור בפולין לחקור בדבר ולחדש את המשפט. לתפילה, שגזרו בקהילות על יום צום קשה ותפילה. למלחמה, שרדפו את הפראנקיסטים ביתר-שאת.
+===מותו של דמבובסקי===
+והנה נתרחש נס. לא עבר חודש ימים מיום שרפת התלמוד בקאמניץ ודמבובסקי מת ביום 9 בנובמבר, לאחר שנתייסר בייסורים קשרים שלושה ימים, כי אחזהו השבץ. המקורות הנוצריים אינם מוסרים שום פרטים לא על עצם שרפת התלמוד ולא על מות דמבובסקי. לא כן המקורות היהודיים. הם מתארים בפרטי-פרטים את מעשה השריפה שנעשה תוך ביזיון גדול ליהודים ולתורתם, ובמותו של דמבובסקי לא ראו מיתה טבעית, כי לא יכלו להעלות על דעתם כי כמות כל אדם ימות מי שהרים יד על תורת ישראל לבזותה ולכלותה. הם ראו אפוא יד ה' במות הצורר והוסיפו עיטורי-אגדה לתיאור מותו, עד שקשה עתה לדעת מה מהדברים נתרחשו במציאות ומה הוא בתחום האגדה. אולם לנו יש עניין באגדה לא פחות מאשר במציאות, כי מתוכה אנו למדים לא רק מה נתרחש למעשה, אלא גם כיצד הגיבו יהודי פולין על הגזירה ועל הנס.