זלמן נחמיה גולדברג: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 17: שורה 17:
במשך השנים עמד הרב גולדברג בקשר הדוק עם [[הרבי]].
במשך השנים עמד הרב גולדברג בקשר הדוק עם [[הרבי]].


היה ראש כולל ב[[נחלת הר חב"ד]] בשנותיו הראשונות.
הוא שימש כראש כולל ב[[נחלת הר חב"ד]] בשנותיו הראשונות.


מדי שנה היה הרב גולדברג מוסר שיעור מעמיק ב[[כינוס תורה]] המאורגן ב[[שיכון חב"ד]] בירושלים כהוראת הרבי. ושנים רבות גם היה מוסר שיעור ב[[ירחי כלה]] ב[[כפר חב"ד]].
מדי שנה הרב גולדברג מסר שיעור מעמיק ב[[כינוס תורה]] המאורגן ב[[שיכון חב"ד]] בירושלים כהוראת הרבי. ושנים רבות מסר גם שיעור ב[[ירחי כלה]] ב[[כפר חב"ד]].


ב[[כ"ב שבט]] [[תשמ"ח]] לאחר הסתלקות הרבנית, כל הארץ סערה מהאירוע המצער. לאחר יממה נתלה על דלת בית הכנסת בירושלים פקס שהגיע ובו השיחה המוגהת שאמר הרבי מיד עם תחילת השבעה. בשיחה זו הרבי לקח את הדבר המצער של כ"ב שבט ושם
ב[[כ"ב שבט]] [[תשמ"ח]] לאחר הסתלקות הרבנית, כל הארץ סערה מהאירוע המצער. לאחר יממה נתלה על דלת בית הכנסת בירושלים פקס שהגיע ובו השיחה המוגהת שאמר הרבי מיד עם תחילת השבעה. בשיחה זו הרבי לקח את הדבר המצער של כ"ב שבט ושם את הדגש על "ביטול ענין המוות על-ידי אהבת ישראל", כאשר הרב זלמן נחמיה גולדברג למד את השיחה, הוא התבטא "הליובאוויטשער נשאר הליובאוויטשער"{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/1QYT9S-tvBXTCGjCyVJyL5Nf30sb_OlUJ/view?usp=sharing מאמינים בני מאמינים], מאמר הרב [[שמעון וייצהנדלר]] (עמ' 4)}}.
את הדגש על "ביטול ענין המוות על-ידי אהבת ישראל", כאשר הרב זלמן נחמיה גולדברג למד את השיחה, הוא התבטא "הליובאוויטשער נשאר הליובאוויטשער"{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/1QYT9S-tvBXTCGjCyVJyL5Nf30sb_OlUJ/view?usp=sharing מאמינים בני מאמינים], מאמר הרב [[שמעון וייצהנדלר]] (עמ' 4)}}.


בשנת [[תשנ"ה]] הצטרף הרב גולדברג ל[[קונגרס הרבנים למען השלום]] ולמען [[שלימות הארץ]].
בשנת [[תשנ"ה]] הצטרף הרב גולדברג ל[[קונגרס הרבנים למען השלום]] ולמען [[שלימות הארץ]].


הרב גולדברג היה ידען עצום בתורת הרבי, ועקב כך עמד בראש [[הועדה להפצת המאור שבתורה]].
הרב גולדברג ידע הרבה בתורת הרבי, ועקב כך עמד בראש [[הועדה להפצת המאור שבתורה]].


הרב גולדברג שימש כ"יועץ הלכתי" ל[[מכון הרמב"ם השלם]].
הרב גולדברג שימש כ"יועץ הלכתי" ל[[מכון הרמב"ם השלם]].
שורה 36: שורה 35:
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=35597 הרב גולדברג ותלמידי עיון הלכה]
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=35597 הרב גולדברג ותלמידי עיון הלכה]


[[קטגוריה:רבנים חסידיים|גולדברג זלמן נחמיה]]
{{מיון רגיל:גולדברג, זלמן נחמיה}}
[[קטגוריה:רבנים חסידיים]]
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}

גרסה מ־02:57, 21 באוגוסט 2020

הרב גולדברג (משמאל) בכינוס של מכון הרמב"ם השלם

הרב זלמן נחמיה גולדברג (המכונה גם הגרז"ן; תרצ"א - ל' מנחם אב תש"פ) היה מגדולי תלמידי החכמים בדורנו.

תולדות חיים

נולד ברוסיה בי' שבט תרצ"א לאביו הרב אברהם גולדברג - שהיה בקשרים טובים עם אדמו"ר הריי"צ[1], ולאמו מרת פריידל. שניים מדודיו של הרב גולדברג למדו בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.

בשנת תרצ"ה עלה יחד עם הוריו לארץ הקודש.

הרב גולדברג היה גאון עצום. שימש כדיין בבית הדין הגדול בירושלים וראש כולל סדיגורה. ובשנים האחרונות שימש כעורך ראשי באנציקלופדיה תלמודית.

חותנו הוא הרב שלמה זלמן אוירבך.

נפטר בל' מנחם אב תש"פ.

קשריו עם חב"ד

במשך השנים עמד הרב גולדברג בקשר הדוק עם הרבי.

הוא שימש כראש כולל בנחלת הר חב"ד בשנותיו הראשונות.

מדי שנה הרב גולדברג מסר שיעור מעמיק בכינוס תורה המאורגן בשיכון חב"ד בירושלים כהוראת הרבי. ושנים רבות מסר גם שיעור בירחי כלה בכפר חב"ד.

בכ"ב שבט תשמ"ח לאחר הסתלקות הרבנית, כל הארץ סערה מהאירוע המצער. לאחר יממה נתלה על דלת בית הכנסת בירושלים פקס שהגיע ובו השיחה המוגהת שאמר הרבי מיד עם תחילת השבעה. בשיחה זו הרבי לקח את הדבר המצער של כ"ב שבט ושם את הדגש על "ביטול ענין המוות על-ידי אהבת ישראל", כאשר הרב זלמן נחמיה גולדברג למד את השיחה, הוא התבטא "הליובאוויטשער נשאר הליובאוויטשער"[2].

בשנת תשנ"ה הצטרף הרב גולדברג לקונגרס הרבנים למען השלום ולמען שלימות הארץ.

הרב גולדברג ידע הרבה בתורת הרבי, ועקב כך עמד בראש הועדה להפצת המאור שבתורה.

הרב גולדברג שימש כ"יועץ הלכתי" למכון הרמב"ם השלם.

הרב גולדברג עמד בראש הפרויקט עיון הלכה של הרב חיים שלום דייטש וכולל צמח צדק (ירושלים).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ניתן לראות באגרות קודש אדמו"ר הריי"צ מכתבים רבים אליו.
  2. מאמינים בני מאמינים, מאמר הרב שמעון וייצהנדלר (עמ' 4)