שינה בסוכה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
מ (החלפת טקסט – "תפלה" ב־"תפילה")
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''שינה בסוכה''' היא פרט במצוות ישיבה ב[[סוכה]] שבה מצווים עם ישראל ב[[חג הסוכות]]. בגדר חיוב השינה נחלקו הפוסקים: יש הסבורים שאין מצוה עצמית לישון בסוכה, אלא שאסור לישון מחוץ לסוכה; ויש הסבורים שהשינה עצמה היא מצווה (אלא שגם לשיטתם עיקר הקביעות בסוכה נוצרת ותלויה על ידי האכילה).
'''שינה בסוכה''' היא פרט במצוות ישיבה ב[[סוכה]], שבה מצווים עם ישראל ב[[חג הסוכות]]. בגדר חיוב השינה נחלקו הפוסקים: יש הסבורים שאין מצוה עצמית לישון בסוכה, אלא שאסור לישון מחוץ לסוכה; ויש הסבורים שהשינה עצמה היא מצווה (אלא שגם לשיטתם עיקר הקביעות בסוכה נוצרת ותלויה על ידי האכילה).


בפרטים מסויימים חמורה חיוב השינה בסוכה מחיוב האכילה. יחד עם זאת, קהילות רבות עוד מימי ה[[ראשונים]] הקלו בשינה בסוכה, ומנהגם הוזכר בדברי הפוסקים. בספרות ההלכתית נמצאים טעמים שונים להקלה זו: יש הטוענים שהקלו מפני הקור השורר בתקופה זו בארצות שונות, טעם המסתמך על הדין: "מצטער פטור מן הסוכה"; ויש הטוענים שאי היכולת לישון עם האישה בסוכה פוטרת את האדם מקיומה.  
בפרטים מסויימים חמורה חיוב השינה בסוכה מחיוב האכילה. יחד עם זאת, קהילות רבות עוד מימי ה[[ראשונים]] הקלו בשינה בסוכה, ומנהגם הוזכר בדברי הפוסקים. בספרות ההלכתית נמצאים טעמים שונים להקלה זו: יש הטוענים שהקלו מפני הקור השורר בתקופה זו בארצות שונות, טעם המסתמך על הדין: "מצטער פטור מן הסוכה"; ויש הטוענים שאי היכולת לישון עם האישה בסוכה פוטרת את האדם מקיומה.  

גרסה מ־14:49, 16 באוגוסט 2020

שינה בסוכה היא פרט במצוות ישיבה בסוכה, שבה מצווים עם ישראל בחג הסוכות. בגדר חיוב השינה נחלקו הפוסקים: יש הסבורים שאין מצוה עצמית לישון בסוכה, אלא שאסור לישון מחוץ לסוכה; ויש הסבורים שהשינה עצמה היא מצווה (אלא שגם לשיטתם עיקר הקביעות בסוכה נוצרת ותלויה על ידי האכילה).

בפרטים מסויימים חמורה חיוב השינה בסוכה מחיוב האכילה. יחד עם זאת, קהילות רבות עוד מימי הראשונים הקלו בשינה בסוכה, ומנהגם הוזכר בדברי הפוסקים. בספרות ההלכתית נמצאים טעמים שונים להקלה זו: יש הטוענים שהקלו מפני הקור השורר בתקופה זו בארצות שונות, טעם המסתמך על הדין: "מצטער פטור מן הסוכה"; ויש הטוענים שאי היכולת לישון עם האישה בסוכה פוטרת את האדם מקיומה.

חסידי חב"ד נוהגים שלא לישון בסוכה. ונוהגים בזאת על פי דבריו של אדמו"ר האמצעי, שקדושת הסוכה אינה מאפשרת לישון בתוכה. הרבי בשיחותיו ביאר כמה פרטים בפתגמו של האדמו"ר האמצעי, ומהם: כיצד מתבאר בזה מנהג אותם החסידים שאינם חשים את הקדושה; איך יתכן שקדושת הסוכה תפריע לקיום המצווה; ואיך למרות זאת ישנו בסוכה גדולי הדורות שחשו את קדושתה.

מקורו

את חיוב השינה בסוכה למדו חז"ל מהכתוב בתורה:

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת"

— ויקרא כג, מב

על פסוק זה דרשו חז"ל[1] תשבו כעין תדורו - כדרך שהוא דר כל השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה[2]. מכאן אמרו חכמים במשנה[1]: "כל שבעת הימים אדם עושה ביתו עראי וסוכתו קבע".

חלק מחיוב זה הוא חיוב השינה בסוכה המוזכרת במשנה במסכת סוכה פרק ב'[3] "הישן תחת המיטה בסוכה לא יצא ידי חובתו" יתירה מכך גזרו חכמים[4] והחמירו בשינה יותר מאכילה "תנו רבנן אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה". הטעם לכך הוא שבעוד שאכילת ארעי אינה מובילה לאכילת קבע, הרי שבשנת ארעי חוששים 'שמא ירדם'. וכן ישנם בגמרא שם תיאורים מכמה מהתנאים שהתייחסו לפרטים ואופנים באופן שנתם בסוכה[דרושה הבהרה].

וכך פסק גם הרמב"ם בספרו[5]: "אוכלין ושותין וישנים בסוכה כל שבעה בין ביום ובין בלילה. ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט. ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי".

על יסוד מקורות אלו, פסקו כך גם הטור, השולחן ערוך[6], הרמ"א[7], ואדמו"ר הזקן[8].

גדר החיוב

את חובת הדיור של האדם בסוכה במשך ימי החג הגדירו חז"ל במילים "תשבו כעין תדורו" כלומר, אופן הישיבה בסוכה צריכה להיות בהתאם ומעין קביעות הדירה של האדם. ובפרטי הגדרה זו נאמרו כמה פרטים: אכילה, שתיה, טיול ושינה ונחלקו הפוסקים מהי בדיוק ההגדרה של חיוב השינה בסוכה:

הרב יוסף רוזין בספרו צפנת פענח[9] מדייק מלשונותיהם של חז"ל בגמרא[1] והרמב"ם בספרו[10] בכתיבתם את חיובי האדם בסוכה: "כיצד היא מצות הישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה... שנאמר: בסוכות תשבו שבעת ימים" כי מוכח מכך, שמצוות המגורים בסוכה 'מחייבת' אכילה ושתיה (דירה בסוכה משמעותה לאכול ולשתות), לעומת זאת השינה בסוכה אינה מצוה חיובית אלא מצוה שלילית; כלומר שדין הוא על השינה, כי אם האדם יושן במשך ימי חג הסוכות, אסור לו לישון מחוץ לסוכה, ואבל אין כלל מצוה חיובית לישון בסוכה בדווקא, ונמצא שהשינה אינה חלק ממצוות הדירה בסוכה, ולכן רק בהלכה שלאחריה כותב הרמב"ם: "אוכלין ושותין וישנים בסוכה".

ולסברתם איסור השינה מחוץ לסוכה אינו משום שהוא חלק מהמצווה (האקטיבית), אלא שבשינתו מחוץ לסוכה מראה האדם שאין דירתו בסוכה, ולכן ישנו איסור לישון חוץ לסוכה. כשיטה זו אפשר לדייק גם בדברי רבי יוסף קארו 'מחבר' השולחן ערוך, שציטט את לשון הרמב"ם "כיצד מצות ישיבת סוכה" ולא הזכיר בה מצוות שינה[11], ורק בסעיף לאחריו מוסיף כי ישנו חיוב גם לישן בסוכה.

סברה זו משמשת גם להסברת ההלכה שאין אומרים ברכה על השינה והיא משום שהשינה בסוכה כלל אינה מצווה.

אולם ישנם ראשונים[12] החולקים על הנחה זו, וסוברים שחיוב השינה הוא חלק מהמצווה כאכילה ושתיה. וכלשון רש"י[13]: "ועיקר ישיבת הסוכה אכילה שתיה ושינה". וכשיטה זו פסק הרמ"א בהגהתו, שהוסיף על דברי המחבר בסעיף א "כיצד מצוות הסוכה שיהיה..'וישן'..כל שבעת ימים" שהוספה זו הינה מיותרת כאמור לעיל שאף המחבר כותב בסעיף שלאחריו את חיוב השינה. אלא שהדגשת הרמ"א היא להדגיש שהיא חלק ממצוות הישיבה בסוכה. וכן הוא דעת הטור[14] וכן דעת האדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו[15]. ולשיטתם אי הברכה על מצוות השינה היא משום שהם טפלים ל'עיקר' המצווה שהיא האכילה ונפטרים בברכה שעליה[16].

הרבי בלקוטי שיחות[17] מבאר שגם לשיטה כי השינה היא חלק מהמצווה היא אינה מצווה פרטית. כלומר, אין במצוות ישיבה בסוכה חיוב לאכול וחיוב לישון אלא חיוב כללי ליישב בסוכה כלשון האדמו"ר הזקן[15]: "כללו של דבר לעולם ידמה עליו סוכתו כאלו היא ביתו וכל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו לא יעשה חוץ לסוכתו". ומכיוון שעיקר ישיבת האדם מתבטאת באכילתו לכן עיקר הישיבה בסוכה היא באכילה דווקא שעליה מברכים, כמו כן בנוגע לאדם הפטור על פי תורה משינה בסוכה שלא חסר לו בקיום מצוות ישיבה בסוכה.

מנהג אי השינה, וטעמו

למרות ההלכה הפשוטה, מצינו לאורך כל הדורות, זמנים מקומות וקהילות שלא נהגו לישון בסוכה, להלן פירוט היסטורי של מנהג זה.

בזמן בית המקדש

כבר בזמן בית המקדש מצאנו שנהגו המשתתפים בשמחת בית השואבה שלא לישן בסוכה. וכדברי הגמרא "תניא, אמר רבי יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כיצד? שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפילה, משם לקרבן מוסף, משם לתפלת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין איני, והאמר רבי יוחנן: שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר? אלא הכי קאמר: לא טעמנו טעם שינה, דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי" (סוכה נג, א)

וכתב הרב שמעון בן צמח דוראן, ונדפס בספרו שו"ת התשב"ץ[18] שנמנום זה היה בהכרח חוץ לסוכה (וביאר הרבי את סברתו כי מהוספת הגמרא שהנמנום נעשה על כתפי החברים מוכרח שהיה לא בזמן ששהו בסוכה, שהרי הגמרא שם מונה את כל סדר יומם אחד לאחד, ושהייתם בסוכה היה רק בשעת אכילה ושתייה בשעה שלא שייך שישנו על כתפי חבריהם, ובהכרח שהנמנום נעשה כדבר משני בין התפילות והשמחה כשהיו מחוץ לסוכה[19]). בסיבת ההיתר ביאר שהוא משום שהנמנום חוץ לסוכה אסור רק מדרבנן (ולשיטתו נמנום זה נחשב לשינת עראי[20]) אולם הקשו[21] על ביאורו שהרי להלכה נפסק שחיוב השינה גם ארעי הוא מהתורה[22] הרבי מבאר שבפשטות היו פטורים ממצוות סוכה משום שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, ומכיוון שעסקו במצוות שמחה היו פטורים משינה בסוכה (אמנם לאכול בסוכה הקפידו שזה עיקר קיום המצווה, אולם על שינה בסוכה לא הקפידו שכפי הנתבאר לעיל השינה אינה עיקר המצוה, ומכיוון שפטורים שוב אין כלל צורך בזה)[23].

זמן הראשונים

למרות החיוב לישן בסוכה, בפועל נהגו בכמה קהילות ובמנהגי ישראל להקל ולא לישן בסוכה. על מנהג זה מעידים הראשונים, וכלשון המאירי "ואף אנו נוהגים להקל שלא ליתן מיטות שלנו בסוכה ולשכב שם...אלא שאבותינו ורבותינו היו נוהגים בלילות הראשונים ובימים הראשונים ישנים שם קמעא בבגדים דרך חיבוב מצווה...[24] וכן כתבו המרדכי[25] ורבינו מנוח[26].

מזמן פוסקי השולחן ערוך

מנהג זה הביאו גדולי הפוסקים הרמ"א, הלבוש, המגן אברהם, הטורי זהב ועוד, כי המנהג להקל ולא לישון בסוכה. מנהג זה התפשט בארצות רבים באירופה ואף במדינות בצפון אפריקה ובמצרים[27]. אולם בארץ ישראל נהגו לישן בסוכה[28].

במנהג זה להקל בשינה נהגו גם נשיאי חב"ד[29] (החל מאדמו"ר האמצעי[30]) והחסידים שאין ישנים בסוכה[31]. וכן הוא גם מנהג בעלזא[32].

יש לציין שרובם ככולם של הפוסקים המביאים בדבריהם את המנהג אינם מתרעמים עליו, אלא אדרבה מנסים בכמה אופנים ליישבו ולהתאימו על פי פסק ההלכה. אף שיש מהם[33] שהוסיפו שהמדקדק במצוות ראוי לו להחמיר ולישן בסוכה. ועל פי דבריהם כתבו הפוסקים שלאחריהם שכשאינו מצטער חייב לישן בסוכה ואין לכך שום הקלה[34].

טעמים

טעמים שונים נכתבו על קולה זו:

מפני הצינה

יש מהראשונים שכתבו שטעם הפטור הוא משום חולה או מצטער, שמפני הצינה קשה ומסוכן לישן בסוכה[35]. אמנם הרמ"א בדרכי משה מקשה על ביאורם משום שרואים שמנהג זה נהוג אף במקומות שאינם קרים. כן הקשה שלכאורה מוטלת על האדם החובה להביא עמו לסוכה כרים וכסתות להתחמם בהם (אמנם על יסוד ביאור זה כתבו אף המחמירים שכאשר האדם אין ביכולתו להכניס לסוכה כרים וכסתות הרי הוא פטור מהמצווה).

איש ואישתו

הרמ"א מציע ביאור אחר לקולא, משום שחיוב הבעל בסוכה הוא "איש ואשתו", משום שנאמר "תשבו" ודרשו חז"ל "כעין תדורו", מה בביתו איש וביתו כך גם בסוכה, ועל פי זה כתב שאדם שאין באפשרותו לישן עם אשתו פטור (מצד גדר מצוות ישיבה בסוכה). וזאת על אף שהאשה עצמה פטורה ככל מצוות עשה שהזמן גרמא, הבעל נפטר גם כן כשאין לאשתו מקום לשהות בסוכה יחד עמו.

והקשו על ביאורו הפוסקים[36] מכמה צדדים, ומהם מדברי הגמרא[37] "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת", שוודאי באופן זה לא יוכלו לישן עם נשותיהם ולמרות זאת בישיבתם זו יוצאים ידי חובתם. כמו כן טענו שאילו המצווה היא איש וביתו, אם כן כאשר אדם בנה את הסוכה באופן שאין באפשרותו לישן בה עם אשתו הסוכה אמורה להיות פסולה משום שהבונה סוכה חייב לבנותה באופן שיוכל לקיים בה את המצווה (ורק אם לאחרי בנייתה נוצרה בעיה בסוכה אז יש דין מצטער וכדומה)[38]. יש מהאחרונים[39] שביארו את הפטור על פי סברה זו, אמנם לא מצד 'דין' סוכה אלא מצד מצטער שהאדם מצטער לישן ללא אשתו. (ויש שכתבו שהוא רק בשעת עונה[40]) ויש מהאחרונים[41] שכתבו שהוא מצד העוסק במצווה פטור מן המצווה שחייב אדם לשמח את אשתו ברגל[42]. כל הביאורים האמורים הם אף כשאשתו אינה טהורה[43]. לגבי בחורים שאינם נשואים יש מהאחרונים שאומר שסומכים על רוב האנשים שמקילים מצד 'כעין תדורו' ובפרט אדם הסמוך אצל בעל הבית שפטור[44].

טעם נוסף מובא בראשונים שהוא מחשש גנבים.

הטעם על פי תורת החסידות

כבוד וקדושת הסוכה

על פי מסורת אדמו"רי חב"ד[45] כאשר שמע האדמו"ר האמצעי שישנם חסידים המדקדקים לישון בסוכה טען שדבר זה נוגד את קדושת הסוכה, שעל פי המתבאר בתורת הקבלה והחסידות מאיר בסוכה אור אלוקי נעלה - אור מקיף (מקיפים דבינה).

בהזדמנויות שונות ביאר הרבי את ההיבט ההלכתי של הדברים. מדין כבוד הסוכה ומדין מצטער.

מדין מצטער - כפי שביאר הרבי באריכות בשיחות שאמר בהתוועדויות במשך חודש תשרי תש"ל, ולאחר מכן הוגה על ידי הרבי ונדפס בליקוטי שיחות[46] שהנהגתם של אדמו"רי חב"ד שלא לישון בסוכה נבעה מאי יכולתם להירדם בסוכה, היות והרגישו בה את הקדושה. אולם דבריו של אדמו"ר האמצעי היו בעיקר מכוונים לאותם החסידים שלא הרגישו את הקדושה (וממילא לא שלל מהם את אפשרות השינה - שהרי ישנו בו בפועל). אלא שדרש מהם שבעקבות ידיעה זו שבסוכה מאיר אור מקיף על השינה בסוכה לגרום להם צער[47].

ועל פי ביאור זה הוסיף הרבי וביאר את הנהגת החסידים גם אלו שאינם חשים את קדושת הסוכה, וממילא אינם חשים כלל צער מפני קדושתה; כי מנהג רבותיהם בידיהם, וכהנהגת רב אחא המסופרת בגמרא[48] שהקפיד בהנהגה מסויימת כרבו דווקא, אף שגם לשיטת רבו הנהגה זו היתה בדיעבד. נוסף על כך היות ובדיני סוכה יש דין מצטער יש לחסידים בזה סניף של מצטער בזה; חסידים - מעצם טבעם רוצים הם לחקות את רבותיהם ולציית להוראתם. וכאשר אינם יכולים לעשות כן, הרי זה גורם להם צער[49] ומצטער פטור מן הסוכה!

הרבי במכתביו[50] (הוסיף ו)ביאר מנהג החסידים באי השינה בסוכה שהוא משום בזיון בקדושת הסוכה (ומצטער)[51] ואף ביאר את הסיבה להקפדה על השינה דווקא, שתלויה בפשיטת הלבוש והלבשתו וחוסר השליטה של האדם על מעשיו בשעת השינה ועוד. והנהגה זו אצל חסיד שהתחנך ברוח החסידות גורמת צער בשנתו[52].

עיונים בפתגמו של אדמו"ר האמצעי

הדגש שלו כי בסוכה מאירים דווקא מקיפים של ספירת הבינה הוא משום שדווקא ספירת הבינה מחייבת הנהגה של רוממות והבדלה, היות והיא הדרגה שמובדלת בתכלית מהעולם. בעוד הספירות שתחתיה (ז"א ומלכות) הם האור האלוקי המתלבש ובורא את העולם, עליהם נאמר:"בששת ימים עשה ה' את השמים והארץ"[53]. ממילא הם אינם שוללים מהאדם את הנהגתו בענייני העולם. לעומת זאת, האור מקיף של בינה שהיא מובדלת מהעולם לכן שוללת את הנהגת האדם בענייני העולם[54].

בדבריו של האדמו"ר האמצעי יש להבהיר לכאורה כמה פרטים:

א. איך יתכן שבעוד ההלכה מחייבת שינה בסוכה (ועד שסוכה שאינה ראויה לשינה פסולה לאכילה גם כן[55]) תוכנה הפנימי שולל שינה? (כלומר איך יתכן שענין הסוכה מחייב שני דברים הפוכים)
ב. כיצד לא הפריע האור האלוקי לשינתם של גדולי ישראל במשך הדורות?

וביאר הרבי על פי האמור בגדר חיוב השינה, שהמצווה אינה חיוב פרטי על שינה אלא חיוב כללי 'לדור בסוכה', ואילו אנשים שאינם מסוגלים לישן בסוכה מסיבה כלשהי הדירה בסוכה מתקיימת באכילתם לבד. ושוב שייך 'חיוב' לישן משום שהתורה מתייחסת לרוב האנשים שביכולתם לישון בסוכה וממילא חייבים בשינה שהרי זה חלק מדירתם. ומסיבה זו גם לא 'חסר' בקיום מצוות ישיבה בסוכה בהעדר השינה בה, לפי שאין חיוב פרטי לישון בה אלא חיוב כללי לדור ואצל המצטער קיום המצווה בשלמות היא באכילתו. (זה גם הביאור ששמחת בית השואבה נתקנה מלכתחילה באופן שמבטלת את מצוות השינה כאמור וודאי שלא נחסר על ידה בקיום מצוות ישיבה בסוכה לפי שקיום המצווה נעשה בשלמות על ידי האכילה והשתייה בה).

בפרט השני ביאר הרבי שני פרטים (הן מצד האנשים והן מצד גילוי האור מקיף):

א. אף שבין גדולי ישראל שלפני החסידות היו שידעו מתורת הקבלה ולמרות זאת ישנו בסוכה. זאת משום שהשינה שלהם הייתה בדרגה גבוהה - שינה שאינה תוצאה רק של מנוחת הגוף אלא עבודת ה'[56] (וזה שהנהגת אדמו"רי חב"ד הייתה שלא לישון אף ששנתם הייתה שינה נעלית (והאור לא היה אמור להפריע) היא משום שהם המשיכו את העניין המבואר להלן - שהאור מקיף יורגש בפנימיות עד שיפריע לישון).

ב. למרות שהאור מקיף האיר בסוכה בכל הדורות, המשכתה בהרגשה באופן פנימי שייך בעיקר לחסידות חב"ד ולאדמו"ר האמצעי בפרט. וזאת משום שעניינה של תורת החסידות להביא את העניינים האלוקיים שגם השכל האנושי יבין וישיג את עניינם ועד שישפיע בחיי הגוף. ובחסידות חב"ד גופא עניינו של אדמו"ר האמצעי הוא ספירת הבינה, ולכן דווקא הוא עסק וגילה וביאר את עניין זה של מקיפים דבינה[30][57] משום שעניינו היה ספירת הבינה שעניינה המשכת האור בכלי (-המשכת המקיף בפנימי - תוכנו הפנימי של מצוות הישיבה בסוכה) לכן תבע האדמו"ר האמצעי גם מהחסידים להרגיש את האור מקיף ועד שיפריע לשנתם.

שונות

הרב צבי כהנא בעת ביקורו אצל הרבי במעמד חלוקת הדולרים בה העלה את סוגיית השינה בסוכה

בהתוועדויות של חג הסוכות, שמחת תורה ושבת בראשית של שנת תש"ל, האריך הרבי בביאור מנהג זה וביאורו. ובקשר לזה הדגיש הרבי בהתוועדות של שבת בראשית, שאין בדבריו משום הוראה שלא לישן בסוכה, "אדרבה הרוצה לישון שישן 'ושכבת וערבה שנתך'... ושאף אחד לא יפריעו", ודבריו הם רק לבאר את המנהג הקיים וביאורו של האדמו"ר האמצעי בענין[58].

בשנת תש"נ בעקבות מחלוקת שעורר מנהיג הפלג הליטאי באותם הימים בא אל הרבי אחד מראשי הישיבות - הרב צבי כהנא בשאלה על אי השינה בסוכה. הרבי השיב לו כי מנהג זה נהוג בחב"ד רבות שנים והוא קיים אף בקהילות נוספים כבעלז, כך נהג חמיו הריי"צ וככל הנראה כך נהגו דור אחר דור עד האדמו"ר הזקן שהוא היה כידוע בעל הלכה וכל מנהגיו היו על פי השו"ע. ובכל השנים לא היו על כך שאלות מצד גדולי ישראל ובכללם: רבי חיים מוולוז'ין, רבי יצחק מוולוז'ין, רבי חיים מבריסק, רבי חיים עוזר גרודזינסקי, והתעוררות על כך היום היא עצת הס"מ, הרוצה לזרוע מחלוקת בין יהודים, ועל ידי כך - לעכב את הגאולה השלימה. (בדבריו אלו הבהיר הרבי על כך שתוכנם של הטענות ואופנם (ואי ההתעסקות עם דברים החיוניים לעם כהפצת היהדות ושמירה על צדק ויושר בהנהגת הישיבות והעמדת רבנים וראשי ישיבות) מעידים שמקורם אינה יראת שמים אלא עצת היצר לזרוע מחלוקת. (טענה המתחזקת בעקבות כך שהטענה על אי השינה בסוכה התעוררה על ידי אנשים שלא התעסקו בפסיקת הלכה והעידו על עצמם שאינם בקיאים בה דיים (וכלשונו של בעל המחלוקת: "אין לי יד ורגל בהלכה").[59])[60].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • הרבי - שיחות ומכתבים בעניין אי השינה בסוכה, שולחן מנחם - אורח חיים חלק ג עמוד רט בהוצאת היכל מנחם, ירושלים, תשע"ג.
  • הרב חיים רפפורט, "מנהג החסידים בעניין שינה בסוכה", היכל הבעש"ט חלק ד' עמוד עא, חלק ה' עמוד סב, ברוקלין ניו יורק.
  • ידבר שלום חלק ב' סימן כ"ז.
  • מבשר טוב עמ' שכ"ו ואילך.

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==

  1. ↑ 1.0 1.1 1.2 סוכה כח, ב.
  2. ↑ סוכה כו, ב. רש"י דיבור המתחיל 'כעין תדורו'.
  3. ↑ סוכה כ, ב.
  4. ↑ סוכה כו, א.
  5. ↑ הלכות סוכה ו, ו.
  6. ↑ סימן תרל"ט סעיף ב.
  7. ↑ שם בהגהה על סעיף א.
  8. ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תרל"ט סעיפים ד, ז-ח.
  9. ↑ על הרמב"ם הלכות סוכה פרק ו הלכה ב.
  10. ↑ הלכות סוכה ו, ה.
  11. ↑ כיצד מצות ישיבת סוכה - שיהיה אוכל ושותה... רק לאחר מכן הוסיף הרמ"א תיבות "וישן ומטייל", ראה בקטע הבא.
  12. ↑ רש"י המובא להלן ובדף ז, א ד"ה מאי לאו, בעירובין מד, א (וזה לשונו:'כדי שיאכל וישתה וישן' - עיקר מצותה של סוכה בג' דברים הללו.) ותוספות סוכה מה, ב דיבור המתחיל 'אחד' ועוד.
  13. ↑ סוכה כ, ב דיבור המתחיל 'לא יצא'.
  14. ↑ סימן תרל"ט - שהוסיף 'וישן' כהרמ"א על לשון הגמרא.(לקוטי שיחות שם)
  15. ↑ 15.0 15.1 סימן תרל"ט סעיף ד.
  16. ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם סעיף יב מתוספות ברכות יא, ב ד"ה שכבר ורא"ש ברכות פרק א' סימן יג.
  17. ↑ חלק כט עמוד 214 ואילך.
  18. ↑ חלק א סימן ק פיסקה המתחילה 'צריך להקדים' בסופו.
  19. ↑ יום שמחת תורה תש"ל.
  20. ↑ ראה לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 316 בשולי הגליון.
  21. ↑ גליוני הש"ס להרב יוסף ענגיל מסכת סוכה כו, א.
  22. ↑ כדברי רבא (סוכה כו, א) "אין קבע לשינה".
  23. ↑ לקוטי שיחות חלק כ"ט שם.(וראה הביאור להלן איך בכל אופן לא חסר להם ב'שלימות' קיום מצוות סוכה).
  24. ↑ סוכה דף כו, א.
  25. ↑ מסכת סוכה הלכה תשמא.
  26. ↑ על הרמב"ם פרק ו מהלכות סוכה הלכה ו.
  27. ↑ נהר מצרים הלכות סוכה ג.
  28. ↑ שער המפקד הלכות סוכה ח.
  29. ↑ ספר השיחות תש"ה עמוד 35 (אדמו"ר מוהרש"ב) לקוטי שיחות חלק כט עמוד 211 (אדמו"ר הריי"צ) ועוד.
  30. ↑ 30.0 30.1 "שלא נמצא מקום שכתוב שהאדמו"ר הזקן לא ישן בסוכה"- שיחת שבת בראשית תש"ל (וראה שיח שרפי קודש עמוד 209 וצריך עיון).
  31. ↑ ראה אוצר מנהגי חב"ד עמוד שא.
  32. ↑ ראה נטעי גבריאל הלכות ראש השנה פרק ט"ז הערה ט"ז בשם האדמו"ר מבולגרייה. (אמנם בשל דעתם של כמה מזקני חסידי בעלז כי הסיבה העיקרית היתה בשל הקור, נהוג כיום בחסידות בעלז לישון בסוכה. אך יש הסוברים כי היו טעמים נוספים. יש מעידים כי כשרבי אהרן רוקח מבעלז שכן בירושלים הזהיר את הבחורים שלא ישנו בסוכה.(מעדותו של הרב בן ציון גרוסמן ששהה בקהילת פינסק קרלין באותם הימים מקום שהייתם של הבחורים.) יש לציין; גם כי בלוח "דבר בעתו" היוצא לאור על ידי מערכת בעלזא צוין החל מיציאתו לאור בשנת תשמ"ב[דרוש מקור] כי "נהוג לא לישן בסוכה "ובפרט" בחוץ לארץ מפני הקור", אולם משום מה בשנת תשנ"א שונה הנוסח..
  33. ↑ רמ"א שם ועוד.
  34. ↑ משנה ברורה על הרמ"א שם, נימוקי אורח חיים על סעיף זה (באריכות ובחריפות).
  35. ↑ מרדכי, "מפני סכנת הצינה שהיא מצויה בלילות ובמחוזות האלו וכן שהם עלולים בגשמים הרבה... והרי אנו כמורשים מעיקרא" - חידושי המאירי ורבנו מנוח.
  36. ↑ מגן אברהם סעיף קטן ח, ט"ז סעיף קטן ט, ביאור הגר"א שם ועוד.
  37. ↑ סוכה כז, ב.
  38. ↑ שולחן ערוך סימן תר"מ סעיף ד.
  39. ↑ מגן אברהם סעיף קטן ח.
  40. ↑ משנה ברורה סעיף קטן יח. וצריך עיון מקורו.
  41. ↑ ט"ז סעיף קטן ט וכן כתב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סעיף ט.
  42. ↑ מלשון ה'דרכי משה' משמע שכלל בביאורו את כל שלשת הביאורים עיין שם (אמנם ברמ"א הביא רק הביאור דלעיל בפנים).
  43. ↑ דרכי משה, שולחן ערוך אדה"ז.
  44. ↑ אשל אברהם סימן תרל"ט
  45. ↑ ספר השיחות תרצ"ו - ת"ש עמוד 295.
  46. ↑ בלקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 211.
  47. ↑ ראה בהערות בשיחה שם, ומוכרח הוא שהרי תביעתו של הרבי הייתה לחסידים (שיכלו לישון) ורק שהאור אמור לגרום להם 'צער'. (וראה כעין זה להלן ממכתבי הרבי על צער החסידים מקדושת הסוכה.
  48. ↑ סוכה לב, ב
  49. ↑ "שהרי אילו היה שומע מהרבי על דירה מסויימת שאין לישן שם, הרי מיד היה מוציא משם את מיטתו וכל חפציו ויושן בחדר אחר" (שיחת יום שמח"ת תש"ל).
  50. ↑ ראה לקוטי שיחות חלק כט עמוד 500 וראה שולחן מנחם אורח חיים חלק ג עמוד רט ואילך ובהערה תרגום מכתב באנגלית.
  51. ↑ אף שאינו מציין את דבריו של האדמו"ר האמצעי ועניין ה'אור מקיף' מרוח הדברים נראה שמיוסדים על אמרה זו אלא שמתפרשים בשפה הלכתית.
  52. ↑ מדברי הרבי נראה שמקשר שני הדברים יחד בזיון הסוכה והצער ראה במכתב בשולחן מנחם שם.
  53. ↑ שמות לא, יז. וראה זוהר חלק א רמז, א, חלק ג, רצח, ב שו"ת הרשב"א חלק א סימן תכג.
  54. ↑ הרבי שיחות קודש שיחת יום שמח"ת תש"ל.
  55. ↑ רמ"א סימן תר"מ
  56. ↑ על דרך מאמר חז"ל: בעת השינה הנשמה 'שואבת' חיים מלמעלה. (בראשית רבה יד, ט. פרקי דר' אליעזר יב).
  57. ↑ "משאין כן אחרים, כגון תלמידי המגיד שעסקו בעניינים אחרים שבמצוות סוכה" - שיחת שבת בראשית תש"ל (ואולי בא ליישב בזה דברי הנימוקי אורח חיים (סימן תרל"ט) "אבותינו ורבותינו מתלמידי הבעש"ט מסרו נפשיהו על שינה בסוכה").
  58. ↑ אמנם בהזדמנות אמר הרבי שמכיוון שהנהגת הרבי הריי"צ שלא לישן ממילא ההולכים בעקבותיו עליהם לנהוג כמותו וכהנהגת רב אחא בדרך רבו רב כהנא.(המלך במסיבו עמוד סב ואילך וראה שיחות תשרי תש"ל).
  59. ↑ ראה הסכמת ראש ישיבת פונביז' על ספרי הרב צבי כהן ('הגעלת כלים'). וראה התוועדויות תשמ"ה [דרוש מקור: מתייחס לכך באחד ההתוועדויות]
  60. ↑ חלק מדברי הרבי בעניין וראה שיח שרפי קודש עמוד 209 ואילך.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=שינה_בסוכה&oldid=381860"