משתמש:לאמטערנעצ'יק/רבי חנינא בר חמא

		חשיבותו האנציקלופדית של הערך אינה מובהרת בו, לדעת מניח תבנית זו. אתם מוזמנים להרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, או להסביר את חשיבותו בדף השיחה שלו.
		מקובל להקצות לדיון פרק זמן של שבוע. אם במהלכו לא תובע תמיכה מנומקת בהשארת הערך, הערך יימחק (התבנית הוצבה ב-י"ז אב).	עריכה - שיחה

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

רבי חנינא בר חמא
לידה	ג'תתק"ה
רבותיו	רבי יהודה הנשיא, רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי חייא ובר קפרא
תלמידיו	רבי יהושע בן לוי, רבי יוחנן, רבי אושעיא, רבי אלעזר בן פדת, רבי שמעון בן לקיש ועוד
בני דורו	רבי אפס, לוי, רב ועוד

רבי חנינא בר חמא היה מראשוני האמוראים בארץ ישראל. יש המחשיבים אותו כתנא, עקב היותו בן הדור שבין התנאים לאמוראים. היה תלמידו המובהק של רבי יהודה הנשיא, ושימש אחריו בראשות הישיבה הגלילית בציפורי.

משפחתו

יש מייחסים את רבי פנחס בר חמא הכהן כאחיו של רבי חנינא, ובעל הסדר הדורות הציע כי ייתכן שאביו היה רבי חמא בר אבא.

קורות חייו

רבי חנינא נולד בבבל בסביבות שנת ג'תתק"ה, ולמד שם אצל רב המנונא. בהיותו כבן שלושים עלה ארצה עם בנו חמא, כדי ללמוד תורה מפיו של רבי יהודה הנשיא. מלבד לימוד המשנה מפיו, התקרב אליו והעיד מספר עדויות על הנהגותיו ההלכתיות של רבי. על קרבתו לרבי תעיד העובדה, שמכל תלמידיו בחר בו רבי לתפקיד ראש הישיבה תחתיו (ראו להלן). עסק במסחר בדבש ממנו התפרנס בריווח ומכספו בנה ישיבה. על גדלותו הרוחנית של רבי חנינא העיד רבי יהודה הנשיא. הוא היה נוהג להפגש בחשאי עם הקיסר אנטונינוס, אך זה התנה עם רבי שאיש לא יהיה נוכח במפגשים אלו. באחת הפעמים, כשהגיע אנטונינוס לרבי, מצא שם את רבי חנינא, והעיר על כך לרבי. ענה לו: "לית דין בר איניש", כלומר – "אין זה בן אדם", אלא מלאך... רבי חנינא בר חמא האריך ימים מתוך בריאות איתנה. בהיותו בגיל 80 עוד היה כוחו במתניו, והיה עומד על רגל אחת תוך כדי חליצת נעל ונעילתה בשנית על רגלו השנייה. הוא נפטר סמוך לשנת ד'צ"ט, בהיותו כבן 95.

תפקידיו הציבוריים

רבי יהודה הנשיא, ריכז בידיו, מתוקף תפקידו, את כל המשרות החשובות ביותר בדור ההוא. לפני פטירתו הוא ביזר את משרותיו וסמכויותיו בין בניו ותלמידיו. בגמרא מסופר כי רבי הורה כך: "שמעון בני - חכם. גמליאל בני - נשיא. חנינא בר חמא ישב בראש". רבי חנינא סירב לקבל את התפקיד, משום שחשש מפגיעה בכבודו של רבי אפס, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים וחצי. רק לאחר פטירתו של רבי אפס נאות רבי חנינא להתמנות למשרה תחתיו{{הערה|תבנית:בבלי; תבנית:ירושלמי. היה זה עשרים שנה ומעלה לאחר פטירת רבי{{הערה|כך מוכיח יצחק אייזיק הלוי מדברי התבנית:עירובין.

מלבד כוחו הגדול בידע חכמת התורה, היה כוחו רב בפלפול. כך למשל, כאשר רבי חייא ורבי חנינא התווכחו זה עם זה, אמר רבי חנינא לרבי חייא: אם תשתכח תורה מישראל, יכול אני להחזירה על ידי פלפול}.

משמעותו של המינוי "לשבת בראש" שנויה במחלוקת. רש"י למשל, שהכוונה לכהונה בראשות הישיבה המרכזית של תנאי ארץ ישראל, שבימי רבי יהודה הנשיא שכנה בציפורי. לעומתם מוכיח יצחק אייזיק הלוי שמדובר בתפקיד בעל השפעה על כלל הציבור ועל הישיבה גם יחד. למעשה נראה ששתי הדעות צודקות, ותפקיד ראש הישיבה כלל גם אחריות לצרכים ציבוריים נוספים.

יוחסין

רבי חנינא התעסק בענייני יוחסין, כאשר היו שרצו לקבוע כי בבל מיוחסת פחות מארץ ישראל, שלח רבי יהודה הנשיא את רבי חנינא לטפל בעניין, וזה אכן הוכיח להם כי מקובל מפיו של רבי ישמעאל ברבי יוסי בשם אביו רבי יוסי שבבל מיוחסת יותר מארץ ישראל.

הוא גם סבר כי יש להחמיר במיוחד ביוחסין ובלשון חז"ל "מעלה עשוי ביוחסין". לפי זה פירש זעירי בשם רבו רבי חנינא, את המשנה במסכת כתובות "אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה אמר רבי יוחנן בן נורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תינשא לכהונה", ופירש שמדובר שם שעברה שם קבוצת אנשים שכל אחד מהם כשר לכהונה - כלומר שאינו פוסל בביאתו את האשה שבא עליה, ואינו נתין או ממזר, ומלבד זאת רוב אנשים העיר כשרים לכהונה, כך שישנם שני רוב להכשיר. בטעם הדבר פורש בתלמוד, שלא די ברוב אחד, כמו שאר ההלכות שבהן נפסק להלכה כי אם הרוב כשר ניתן לסמוך עליו למעשה, ולמשל אם נמצאה חתיכת בשר ליד עשר חנויות שתשע מהן כשרות - מותר לאכול את חתיכת הבשר, אך ביוחסין החמירו שצריך שני רוב, וגזרו שמא אם יסתמכו על רוב אחד, שמא יקרה שהאשה תבוא לביתו של הבועל, שאז הבועל הוא "קבוע", ותקף לגביו הכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי", ולכן גזרו שגם כאשר הבועל יצא מביתו ואינו קבוע בביתו, אין לסמוך על רוב העיר, ואף על רוב קבוצה שמהם פירש אחד ובעל אין לסמוך, שמא יסמכו על רוב העיר במקרה של קבוע שבו אין רוב מועיל.

משנתו

הוא היה ידוע בביטחונו בקב"ה, כאשר כוח מכוחות הטומאה רצה לקחת עפר מתחת רגליו כדי לעשות בו כשפים, הוא לעג עליו: קחי כמה שברצונך, כתוב "אין עוד מלבדו" ואיני חושש משום כוח חוץ מכוחו של הקב"ה. לפי הסבר הגמרא, דווקא רבי חנינא שהיו לו זכויות מיוחדים, יכול היה לסמוך על הקב"ה בצורה כזו, אבל אדם רגיל יש לו ליזהר מכשפים.

אחד מהכללים ההלכתיים שנקבעו על ידיו הוא "רוב וקרוב הלך אחר הרוב", המשמש במקרה של חפץ שנמצא במקום שלא ניתן לדעת משם בבירור מאין הגיע. כלל אחד קובע: "הלך אחר הרוב", וכלל אחר - "קרוב" - מכריע כי החפץ הגיע מהמקום הקרוב ביותר. אמנם שני הכללים מהתורה, אך במקרה של הכרעות סותרות בין שניהם, הכלל שקבע רבי חנינא בר חמא מכריע לפי הרוב.

רבותיו, חבריו ותלמידיו

מלבד רבי יהודה הנשיא למד אצל רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי חייא ובר קפרא. חבריו היו לוי, רבי אפס, רבי יהושע בן לוי, רב ושאר חכמי דורם. עם תלמידיו נמנים רבי יוחנן, בנו – רבי חמא, רבי אושעיא, רבי אלעזר בן פדת, רבי חייא בר אבא, רבי אבא, רבי שמעון בן לקיש ורבים אחרים.

חתנו היה האמורא שמואל סבא.

אצל רבותינו נשיאנו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.