סיום הרמב"ם: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־07:51, 2 ביולי 2020

סיומי רמב"ם החלו עוד בראשית ההתעוררות והתקנה על דבר לימוד הרמב"ם בכל יום, כבר אז דיבר הרבי על חשיבות עריכת 'סיום' בסיומו של מחזור הלימוד.

בהתוועדות אחרון של פסח תשד"מ (ארבעה חודשים מהפעם הראשונה בה הזכיר הרבי את חשיבות הלימוד היומי בספר הרמב"ם) אמר הרבי:

"כשם שבנוגע ללימוד הש"ס חילקו וקבעו ללמוד חלק מסוים בכל יום ויום, הרי טוב ונכון שיעשו כן גם בנוגע ללימוד הרמב"ם לחלק לשיעורים קבועים מדי יום ביומו, באופן שיוכלו לסיימו עד יום הולדת הרמב"ם בשנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה", ומיד הוסיף: "ואז - יעשו עוד הפעם "סיום" על הרמב"ם".

בהמשך השיחה הבהיר הרבי כיצד צריך להיערך ה'סיום':

"ומהנכון לעשות כמנהג ישראל בכיוצא בזה - סיום ביחד עם סעודה (או התוועדות) לגמרה של (משנה) תורה - ברבים, ו"ברוב עם הדרת מלך", ומכיון שבערב פסח עצמו אין לעשות זה ובפרט באופן המתאים, מפני טרדות החג - יעשו את הסיום ברבים בימים הסמוכים לערב פסח (יום הולדת של הרמב"ם), בהתאם לתנאי המקום כו'".

הסיום הראשון

בהתקרב מועד סיום המחזור הראשון הזכיר שוב הרבי על ההכנות הנדרשות לקראת ה'סיום'^[1]: "יש להשתדל שיערכו "סיומים" על לימוד הרמב"ם בכל מקום ומקום. וכמה אופנים בזה:

(א) לערוך "סיום" בכל מקום שהיו על-כל-פנים עשרה לומדים, ומקומות שמספר הלומדים היו פחות מעשרה - יצטרפו יחד עם מקום אחר, כך שעריכת ה"סיום" תהיה במעמד עשרה מלומדי הרמב"ם, ובאופן זה יערכו "סיומים" במקומות רבים, אף שמספר המשתתפים בכל "סיום" לא יהיה גדול במיוחד.

(ב) לערוך "סיום" מרכזי בצירוף ובהשתתפות כולם יחדיו "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ובפרט בנוגע ללימוד התורה, והלכות שבתורה על-ידי זה שכולם יתאספו במקום אחד (כפי שיחליטו על-פי דעת הרוב או דעת כולם), ושם יערכו את ה"סיום" ברוב פאר והדר, "ברוב עם הדרת מלך".

. . ומובן שיש לעסוק בהכנות המתאימות - "הכנה רבה" - מבעוד מועד, ולעשות את כל העניינים בסדר מסודר, ובפרט כשמדובר אודות "סיום" דלימוד הרמב"ם - כידוע גודל החשיבות ותפיסת-מקום לעניין של "סדר" ובמיוחד בספר ה"יד"".

באותה שנה (תשמ"ה) מלאו שמונה מאות וחמישים שנה להולדתו של הרמב"ם. הרבי ביקש לנצל את העניין להתעוררות רבתי ולהוספה בסיומי הרמב"ם ^[2]:

"עניין הנ"ל בקשר ליום הולדתו של הרמב"ם צוין על-ידי אומות העולם מתוך "שטורעם" ופרסום הכי גדול, תוך כדי הזמנת מלכים ושרים, וברוב פאר והדר... הרי עובדה זו (שהדבר צוין על-ידי אומות העולם) מדגישה ביותר וביותר את גודל הנחיצות וההכרח שבני-ישראל יעשו "שטורעם" הכי גדול בקשר להרמב"ם, באופן שלא בערך כלל וכלל לגבי מה שעשו אומות-העולם!

רחמנא ליצלן אם מישהו יכול לחשוב: ראו מה שעשו גויים לכבודו של הרמב"ם באותם מדינות שבהם רדפו יהודים ויהדות... ואף-על-פי-כן, כעבור שמונה מאות וחמישים שנה אינם שוכחים לציין את יום הולדתו של הרמב"ם, להגדיל ולפרסם את שמו ו"יקר תפארת גדולתו" בכל העולם כולו, ובהדגשה - שהמדובר אודות יהודי ששמו היה כך וכך, ודירתו (באופן ארעי או אפילו יותר מאשר ארעי וכו') היתה במקום זה, וכל שאר פרטי הדברים דימי חייו; ולעומת זאת - מה עשו בני-ישראל..."

את התוועדות י"א ניסן באותה שנה (שנת הפ"ג) ייחס הרבי לרגל סיום הרמב"ם, וכך התבטא^[3]:

"בנוגע להתוועדות זו אין צורך בטעמים והסברות, שכן ישנה סיבה הכי גדולה והכי חשובה "גמרה של תורה": בי"א ניסן בשנה זו סיימו רבים (עשרות, מאות ואלפים) מישראל את המחזור הראשון דלימוד "משנה תורה" להרמב"ם בשנה אחת (ג' פרקים ליום), ולכן מתכנסים יחדיו לערוך "סיום" על ספר הרמב"ם ולעשות "סעודת משתה לגמרה של תורה"... הרי זו סיבה הכי גדולה שאין למעלה ממנה, להתאסף יחדיו ולערוך "סיום" על הרמב"ם, ובאופן ד"מתכיפין התחלה להשלמה" - להתחיל מיד את הלימוד דמחזור השני".

חגיגת הסיום הראשון בארץ הקודש, נערכה בחודש ניסן תשמ"ה, באולם בנייני האומה בירושלים. במעמד המיוחד השתתפו גדולי האדמו"רים וראשי הישיבות, ובראשם האדמו"ר מגור, בעל 'לב שמחה' זצוק"ל. לצידו ישב ה'פני מנחם' זצוק"ל, שמילא את מקומו אחריו באדמו"רות גור. את הסיום ערך הגאון הרב יעקב לנדא, אב"ד בני-ברק. הזמר אברהם פריד הופיע ושר במהלך האירוע, הייתה זו ההופעה הראשונה שלו בארץ הקודש^[4].

הסיום הוא עניין של כלל ישראל

בהתוועדות ז' אדר ה'תשמ"ה הדגיש הרבי שעניין הסיום הוא לא של חוג מסויים אלא שייך לכל אחד ואחת מישראל^[5]: "ופשוט שכל הנ"ל אינו עניין של חוג מסוים וכיו"ב - שהרי לימוד הרמב"ם שייך לכל אחד ואחת מישראל עד סוף כל הדורות, כשם שתושב"כ, תורת משה רבינן, שייכת לכל אחד ואחת מישראל עד סוף כל הדורות, וכמודגש בפתגם גדולי ישראל "ממשה ועד משה לא קם כמשה"".

חובת ההשתתפות חלה על כולם

הרבי הדגיש (שב"ק פרשת בה"ב תשמ"ה) שחובת ההשתתפות בסיומים אינה רק על אלו שלמדו את השיעור היומי אלא על כל אחד ואחד^[6]:

גם אם מאיזו סיבה שתהיה אינם לומדים ג' פרקים ליום, כי אם פרק אחד או בספר המצוות, ואפילו אם עדיין לא התחילו ללמוד רמב"ם - יכולים וצריכים גם הם להשתתף ב"סיומים" על הרמב"ם, כי:

"לכל לראש - ישנו עניין להשתתף בשמחתו של חבירו, ועל-דרך משל ההשתתפות בשמחת נישואין של אחיו, שכן, אף שהחתונה שלו היתה לפני כמה וכמה שנים, או שעדיין קטן הוא שאין לו דעת ואינו שייך עדיין לנישואין - מכל-מקום, משתתף אף הוא ושמח ורוקד בשמחת נישואין של אחיו, כאילו היתה זו שמחה שלו! ודוגמתו בנידון-דידן - ההשתתפות בשמחה של אותם יהודים שלמדו וסיימו את ספר הרמב"ם.

ובפרט שעל-ידי השתתפותו נוסף עילוי בעניין ד"ברוב עם הדרת מלך"... זאת ועוד: כאשר יבוא להשתתף ב"סיום" - ייצא נשכר בכך שהשתתף בלימוד הלכה ברמב"ם, שהרי בעת ה"סיום" לומדים את ההלכה האחרונה דספר, ו"מתכיפין התחלה להשלמה" - לימוד הלכה הראשונה דספר. ועל-דרך זה בנוגע לשאר דברי תורה הנאמרים בעת עריכת ה"סיום"".

הסיומים מעוררים את הלימוד

הרבי הזכיר מעלה נוספת לסיומי הרמב"ם בכך שהם גורמים להתעוררות בלימוד הרמב"ם היומי:

"רואים במוחש שכאשר עורכים חגיגה - באופן של פרסום כו', "ברוב עם הדרת מלך" בקשר ל"סיום הרמב"ם", אזי ניתוסף עוד יותר בלימוד הרמב"ם, ובכמה אופנים:

(א) פרסום העניין בכל מקום ומקום - גם ליהודים שלא שמעו עדיין אודות לימוד שיעור היומי ברמב"ם, ובמילא, יצטרפו גם הם ללומדי הרמב"ם.

(ב) גם אלו ששמעו על זה, אבל, לא נתעוררו עדיין להצטרף ללומדי הרמב"ם - הרי הרושם מחגיגת סיום הרמב"ם יעורר אותם להחליט ולהצטרף בפועל ממש ללומדי הרמב"ם.

(ג) גם אלו שמשתתפים כבר בלימוד הרמב"ם - יתוסף אצלם יותר חיות והתלהבות וחביבות כו', ובמילא, גם הלימוד עצמו יהיה ביתר יגיעה והתמסרות, ברוחם ונשמתם, וגם בגופם כו'".

'סיום הרמב"ם העולמי'

מידי שנה מתקיים בשכונת המלך 'קראון הייטס' מעמד סיום הרמב"ם העולמי, בהשתתפות גדולי הרבנים והאדמורי"ם. הכינוס מאורגן על ידי הרב שמואל מנחם מענדל בוטמן מנהל צעירי אגודת חב"ד המרכזית. את השם 'סיום הרמב"ם העולמי' נתן הרבי. למארגן - הרב שמואל בוטמן, כתב הרבי: "אזכיר על הציון, להצלחה רבה ומופלגה, רבות מופתי בשמחת משנה תורה דשנת תש"נ". "נתן ה' בליבם".

סיום הרמב"ם בישראל

בשנת תשד"מ - לאחר הכרזת הרבי על תקנת לימוד הרמב"ם יזם וביצע הרב לוי ביסטריצקי את סיומי הרמב"ם על ציון הרמב"ם בטבריה, ועד לשנתו האחרונה ערך את הסיומים על קבר הרמב"ם. כמו כן החל משנה זו נהג שבכל פעם שסיימו ללמוד הלכות מסוימות או ספר מסוים, לרדת עם מנין אנשים לקבר הרמב"ם בטבריה ולעשות שם את הסיום.

כיום מידי שנה מתקיים הסיום במקום עצמו ולאחר-מכן ממשיך באחד האולמות בעיר. האירוע בארגון בית חב"ד טבריה וצעירי אגודת חב"ד.

סיומי הלכות

הרבי עודד ועורר על קיומם של סיומי הלכות, בנוסף לאירוע חגיגי גדול בסיום מחזור הלימוד כולו.

בשבועות תשמ"ט היתה התוועדות פתאומית. באותה התוועדות ביקש הרבי שיערכו סיומי הרמב"ם על כל הלכות שגומרים ברמב"ם, ומאז העניק הרבי מידי שבוע בקבוק משקה להרב מנחם נחום גערליצקי, העורך את סיומי הרמב"ם ב-770 בתור השתתפות בסיומים, והוציא תשובות מעודדות על הדו"חות מהסיומים, וכן לקהילת אנ"ש בצפת שארגנה משלחות לסיומי ההלכות ברמב"ם על ציונו בטבריה.

כמו כן, עודד הרבי את הרב יקותיאל מנחם ראפ להעלות על גבי הכתב את תוכן הדברים שאמר בסיום הרמב"ם ב-770, ואף הוציא לאור שני כרכים בשם "תקות מנחם".

ראו גם

תקנת לימוד הרמב"ם

קישורים חיצוניים

סידרת ליקוטים מקיפה מהוראות הרבי בנוגע לסיומי הרמב"ם - מתוך חב"ד אינפו

ויוסיפו בעניני מנחם סקירה על סיומי ההלכות בספר הרמב"ם ב-770 מארכיונו של מנחם גרליצקי בתוך קובץ הוצאת ועד חיילי בית דוד, תשרי תשע"ז
סיום המחזור הראשון ברמב"ם בתות"ל המרכזית -

וידאו

סיום הרמב"ם נוגע לכל העולם -
הוידאו היומי: לערוך סיומי הרמב"ם בפאר והדר -
הרבי מודה למשתתפים בסיומי הרמב"ם ● וידאו -
החזן וויליאמס בשירו לסיום הרמב"ם ● וידאו -
מעמד הסיום על קבר הרמב"ם בטבריה ● וידאו -

הערות שוליים

↑ 'התוועדויות' תשמ"ה כרך ב עמ' 1304.
↑ 'התוועדויות' תשמ"ה עמ' 1307.
↑ 'התוועדויות' תשמ"ה כרך ג עמ' 1697.
↑ אברהם פריד יסגור מעגל בסיום הרמב"ם ב'יד אליהו' -
↑ התוועדויות ה'תשמ"ה כרך ב עמ' 1306.
↑ 'התוועדויות' תשמ"ה כרך ד עמ' 2071.

[1] 'התוועדויות' תשמ"ה כרך ב עמ' 1304.

[2] 'התוועדויות' תשמ"ה עמ' 1307.

[3] 'התוועדויות' תשמ"ה כרך ג עמ' 1697.

[4] אברהם פריד יסגור מעגל בסיום הרמב"ם ב'יד אליהו' -

[5] התוועדויות ה'תשמ"ה כרך ב עמ' 1306.

[6] 'התוועדויות' תשמ"ה כרך ד עמ' 2071.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ: סיום הרמבם בטבריה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סיום לימוד [[הרמב"ם]] על קברו ב[[טבריה]]]]
 [[קובץ:סיום הרמבם טבריה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב [[יוסף יצחק ווילשאנסקי]] מנחה את הסיום בציון הרמב"ם]]
-'''סיומי [[רמב"ם]]''' החלו עוד בראשית ההתעוררות ו[[רמב"ם (תקנה)|התקנה]] על דבר לימוד [[הרמב"ם]] בכל יום, אז כבר דיבר [[הרבי]] על חשיבות עריכת 'סיום' בסיומו של מחזור הלימוד.
+'''סיומי [[רמב"ם]]''' החלו עוד בראשית ההתעוררות ו[[רמב"ם (תקנה)|התקנה]] על דבר לימוד [[הרמב"ם]] בכל יום, כבר אז דיבר [[הרבי]] על חשיבות עריכת 'סיום' בסיומו של מחזור הלימוד.
-ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] [[אחרון של פסח]] [[תשד"מ]] (ארבעה חודשים מ[[רמב"ם (תקנה)|הפעם הראשונה]] בה הזכיר הרבי את חשיבות הלימוד יומי בספר הרמב"ם) אמר הרבי:
+ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] [[אחרון של פסח]] [[תשד"מ]] (ארבעה חודשים מ[[רמב"ם (תקנה)|הפעם הראשונה]] בה הזכיר הרבי את חשיבות הלימוד היומי בספר הרמב"ם) אמר הרבי:
 "כשם שבנוגע ללימוד הש"ס חילקו וקבעו ללמוד חלק מסוים בכל יום ויום, הרי טוב ונכון שיעשו כן גם בנוגע ללימוד [[הרמב"ם]] לחלק לשיעורים קבועים מדי יום ביומו, באופן שיוכלו לסיימו עד יום הולדת [[הרמב"ם]] בשנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה", ומיד הוסיף: "ואז - יעשו עוד הפעם "סיום" על הרמב"ם".
 בהמשך ה[[שיחה]] הבהיר הרבי כיצד צריך להיערך ה'סיום':
 "ומהנכון לעשות כמנהג ישראל בכיוצא בזה - סיום ביחד עם סעודה (או [[התוועדות]]) לגמרה של (משנה) תורה - ברבים, ו"ברוב עם הדרת מלך", ומכיון שבערב [[פסח]] עצמו אין לעשות זה ובפרט באופן המתאים, מפני טרדות החג - יעשו את הסיום ברבים בימים הסמוכים לערב פסח (יום הולדת של הרמב"ם), בהתאם לתנאי המקום כו'".
@@ שורה 17: / שורה 19: @@
 (ב) לערוך "סיום" מרכזי בצירוף ובהשתתפות כולם יחדיו "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ובפרט בנוגע ללימוד התורה, והלכות שבתורה על-ידי זה שכולם יתאספו במקום אחד (כפי שיחליטו על-פי דעת הרוב או דעת כולם), ושם יערכו את ה"סיום" ברוב פאר והדר, "ברוב עם הדרת מלך".
-.. ומובן שיש לעסוק בהכנות המתאימות - "הכנה רבה" - מבעוד מועד, ולעשות את כל העניינים בסדר מסודר, ובפרט כשמדובר אודות "סיום" דלימוד [[הרמב"ם]] - כידוע גודל החשיבות ותפיסת-מקום לעניין של "סדר" ובמיוחד בספר ה"יד"".
+. . ומובן שיש לעסוק בהכנות המתאימות - "הכנה רבה" - מבעוד מועד, ולעשות את כל העניינים בסדר מסודר, ובפרט כשמדובר אודות "סיום" דלימוד [[הרמב"ם]] - כידוע גודל החשיבות ותפיסת-מקום לעניין של "סדר" ובמיוחד בספר ה"יד"".
 [[קובץ:סיום הרמבם העולמי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סיום הרמבם העולמי]]
 באותה שנה ([[תשמ"ה]]) מלאו שמונה מאות וחמישים שנה להולדתו של הרמב"ם. הרבי ביקש לנצל את העניין להתעוררות רבתי ולהוספה בסיומי [[הרמב"ם]] {{הערה|'התוועדויות' [[תשמ"ה]] עמ' 1307.}}:
@@ שורה 29: / שורה 31: @@
 "בנוגע ל[[התוועדות]] זו אין צורך בטעמים והסברות, שכן ישנה סיבה הכי גדולה והכי חשובה "גמרה של תורה": בי"א [[ניסן]] בשנה זו סיימו רבים (עשרות, מאות ואלפים) מישראל את המחזור הראשון דלימוד "משנה תורה" להרמב"ם בשנה אחת (ג' פרקים ליום), ולכן מתכנסים יחדיו לערוך "סיום" על ספר [[הרמב"ם]] ולעשות "סעודת משתה לגמרה של תורה"... הרי זו סיבה הכי גדולה שאין למעלה ממנה, להתאסף יחדיו ולערוך "סיום" על הרמב"ם, ובאופן ד"מתכיפין התחלה להשלמה" - להתחיל מיד את הלימוד דמחזור השני".
 [[קובץ:סיום הרמבם יד אליהו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סיום הרמב"ם ה-30 - כינוס ארצי ביד אליהו, תל אביב]]
-חגיגת הסיום הראשון בארץ הקודש, נערכה ב[[חודש ניסן]] תשמ"ה, באולם בנייני האומה בירושלים. במעמד המיוחד השתתפו גדולי האדמו"רים וראשי הישיבות, ובראשם האדמו"ר מגור, בעל 'לב שמחה' זצוק"ל. לצידו ישב ה'פני מנחם' זצוק"ל, שמילא את מקומו אחריו באדמו"רות גור. את הסיום ערך הגאון הרב יעקב לנדא, אב"ד בני-ברק. [[אברהם פריד]] הופיע ושר במהלך האירוע, הייתה זו ההופעה הראשונה שלו בארץ הקודש{{הערה|1=[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=67535 אברהם פריד יסגור מעגל בסיום [[הרמב"ם]] ב'יד אליהו'] - {{אינפו}}}}.
+חגיגת הסיום הראשון בארץ הקודש, נערכה ב[[חודש ניסן]] תשמ"ה, באולם בנייני האומה בירושלים. במעמד המיוחד השתתפו גדולי האדמו"רים וראשי הישיבות, ובראשם האדמו"ר מגור, בעל 'לב שמחה' זצוק"ל. לצידו ישב ה'פני מנחם' זצוק"ל, שמילא את מקומו אחריו באדמו"רות גור. את הסיום ערך הגאון הרב יעקב לנדא, אב"ד בני-ברק. הזמר [[אברהם פריד]] הופיע ושר במהלך האירוע, הייתה זו ההופעה הראשונה שלו בארץ הקודש{{הערה|1=[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=67535 אברהם פריד יסגור מעגל בסיום [[הרמב"ם]] ב'יד אליהו'] - {{אינפו}}}}.
 ==הסיום הוא עניין של כלל ישראל==
 ב[[התוועדות]] ז' אדר ה'תשמ"ה הדגיש הרבי שעניין הסיום הוא לא של חוג מסויים אלא שייך לכל אחד ואחת מישראל{{הערה|התוועדויות ה'תשמ"ה כרך ב עמ' 1306.}}: "ופשוט שכל הנ"ל אינו עניין של חוג מסוים וכיו"ב - שהרי לימוד [[הרמב"ם]] שייך לכל אחד ואחת מישראל עד סוף כל הדורות, כשם שתושב"כ, תורת משה רבינן, שייכת לכל אחד ואחת מישראל עד סוף כל הדורות, וכמודגש בפתגם גדולי ישראל "ממשה ועד משה לא קם כמשה"".