יציאת מצרים – הבדלי גרסאות

פרעה מיהר לשחררם כמה שיותר מהר, ורק ביקש מהם שילכו, ואכן, בני ישראל, ובהם כ-600 אלף גברים מגיל עשרים ומעלה, יצאו ממצרים אל המדבר מאתיים ועשר שנים לאחר ירידת יעקב אבינו ומשפחתו למצרים, בבוקר ט"ו ניסן שנת ב' תמ"ח לבריאת העולם, ומאז אנו חוגגים את החג הזה כחג ה[[פסח]].

לאחר שלשה ימים התהפך לבו של פרעה והוא שלח שליח שיבדוק עם בני ישראל לא בורחים לו, לאחר שגילה שהם בורחים, הוא רדף אחריהם יחד עם כל צבאו, אז התרחש נס [[קריעת ים סוף]].

 

המשמעות של יציאת מצרים ב[[עבודת השם]] היא, הסרת המיצר והגבול. והיינו דהשכל שב[[מוח]] מאיר בלב במדות טובות בפועל ממש{{הערה|[[היום יום]] ד' שבט.}}. מסיבה זו יציאת מצרים היא פעולה מתמשכת ולא פעולה חד פעמית, שהרי כל יום ויום האדם מתעלה ויוצא ממיצר נוסף בעבודת ה'.

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בכל [[דור]] ו[[דור]] וכל [[יום]] ו[[יום]] חייב [[אדם]] לראות עצמו כאילו הוא [[יציאת מצרים|יצא]] היום מ[[מצרים]].}}

תורת החסידות נמשלה ליציאת מצרים. אך מעלה יתירה בה: יציאת מצרים הוא ענין של שבירה ועזיבה ולכן הלכו ממצרים. יציאת מצרים של חסידות הוא בירור ותיקון, יציאה ממצרים וגבולים של עולם, אבל בתוך העולם. זאת אומרת, בתוך העולם צריכים להיות ביציאה ממיצר וגבול של העולם. להוריד את המיצר וגבול ולהפנים ("דערהערן") את האמת, שהעולם עצמו הוא באמת טוב, כיון שזהו הרי רצונו יתברך, זהו על ידי [[עבודת ה'|עבודה]] של חסידות{{הערה|[[היום יום - כ"ה טבת]]}}.

ב[[יציאת מצרים]] של [[חסידות]], ישנו ה[[מצווה]] של סיפור יציאת מצרים, לספר סיפורים [[חסיד]]יים ולהפנים את הסיפור ב[[פנימיות]] דפנימיות. צריכים לדעת שכל סיפור הוא הוראה בחיים. כל סיפור צריך להביא [[מידה]] טובה ו[[חיות]] פנימי בהידור מצווה ולהפנים את דרכי הנועם של [[תורת החסידות]]{{הערה|היום יום כ"ו מנחם אב}}.