חסידות חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 156: | שורה 156: | ||
===ריכוז חסידי חב"ד ברחבי העולם=== | ===ריכוז חסידי חב"ד ברחבי העולם=== | ||
את | את הריכוז החב"די בעולם ניתן לחלק לשלושה סוגים: קהילות חב"ד בארה"ב וקנדה, ובראשן [[קראון הייטס]], ו[[מונטריאול]]. | ||
קהילות חב"ד בישראל, ובראשן [[כפר חב"ד]] ו[[נחלת הר חב"ד]]. | |||
וקהילות חב"ד באירופה ובראשן קהילת חב"ד ב[[פריז]]. | |||
===מרכז התנועה=== | ===מרכז התנועה=== | ||
גרסה מ־16:27, 3 במאי 2020
המונח "חב"ד" מפנה לכאן. לערך העוסק בספירות חכמה, בינה ודעת, ראו חב"ד (ספירות).
חסידות חב"ד ליובאוויטש (ראשי תיבות "חכמה, בינה ודעת") היא חצר חסידית שנוסדה לפני למעלה ממאתיים שנה בידי רבי שניאור זלמן מליאדי בשנת ה'תקל"ב (1771)[1]. בשנת ה'תקע"ג (1812) העתיק בנו של רבי שניאור זלמן, רבי דובער שניאורי את מגוריו לעיירה ליובאוויטש (בכתיב עברי מודרני: לובביץ'), בה המשיכו מגורי ארבעה ממנהיגי החסידות במשך כמאה ועשר שנים, ועל שמה ממשיכה להיקרא החסידות עד היום. חסידות חב"ד מובדלת בדרכה ושיטתה הרעיונית משאר החצרות החסידיות, בכך שהיא מבססת את אמונתו של היהודי בבורא ואת הרצון לעובדו על ההכרה השכלית בגדולתו ורוממותו. מכאן גם נגזר שמה - ראשי תיבות של המילים חכמה בינה ודעת, שעל פי הקבלה והחסידות הם שלושת המרכיבים של השכל האנושי.
כיום מונה חסידות חב"ד כעשרות אלפי חסידים בעשרות קהילות בארץ ובעולם, ולמעלה מארבעת אלפים וחמש מאות שלוחי הרבי ברחבי העולם.
מנהיגה הנוכחי של החסידות הוא רבי רבי מנחם מענדל שניאורסון, השביעי בשולשלת נשיאי חב"ד.
ייסוד חסידות חב"ד
מיסד שיטת חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי, נולד בח"י אלול קה"ת (1745) בעיירה ליאזנא שברוסיה הלבנה לאביו רבי ברוך, שהשתייך ל"מחנה הנסתרים" והיה מחסידיו של הבעל שם טוב.
אל עולם החסידות הגיע בהיותו בן 20-18, הוא נסע אז לעיירה מזריטש בה הנהיג את החסידות תלמידו של הבעש"ט וממלא מקומו - רבי דוב בער, המכונה "המגיד ממזריטש", והפך במהרה לאחד מתלמידיו.
לאחר פטירת המגיד ממזריטש, בשנת תקל"ג (1773), נתמנה רבי שניאור זלמן לאחראי על צורת עבודתם ורשת פעולותיהם של החסידים. כעבור שלוש שנים נוספות, באסיפה הכללית של תלמידי המגיד ממזריטש, הוחלט למנות את רבי שניאור-זלמן לנשיא החסידות במדינת ליטא, היות שההתנגדות לחסידות שם היתה חזקה מבכל מקום אחר, ותלמידי המגיד ראו בו כמתאים ביותר, וגם בשל שיטתו השכלתנית - שהתאימה לאופיה הלמדני של ליטא. רבי שניאור זלמן אכן הצליח מאוד בעבודתו, ורבים מגדולי התורה באזור הצטרפו לתנועת החסידות.
שנה זו - תקל"ו (1776) - היא גם, כפי הנראה, השנה שבה החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל יותר ויותר את הגוון החב"די. במשך השנים הבאות נתגלה כיוון זה כמיוחד במינו, ולא עבר זמן רב והתפרסם כי בשיטת החסידות נולד זרם חדש - הזרם החב"די.
חסידות חב"ד הפכה מעתה למטרה העיקרית שאליה כוונו התקפותיהם של המתנגדים, ובהמשך - של המשכילים. רבי שניאור זלמן סבל רבות בשל כך, ובשנת תקנ"ט (1799) אף נאסר על-ידי השלטון הצארי, בעקבות הלשנה של המתנגדים והמשכילים. הוא ישב 53 יום במאסר, כאשר עונש מוות - המיועד למורדים במלכות - מרחף מעליו. אולם בסופו של דבר הצליח להוכיח את חפותו ויצא בכבוד ובניצחון גדול. יום צאתו לחירות, י"ט בכסלו, הפך מאז לחג-הגאולה בקרב חסידי חב"ד והקרובים אליהם.
מהות שיטת חב"ד
האמונה ו"חכמה בינה ודעת"
| ערך מורחב – תורת חסידות חב"ד |
שיטת חסידות חב"ד קובעת כי אף שהאמונה בהקב"ה היא היסוד בחייו של היהודי, יש צורך לבסס את האמונה על ידי הבנה שכלית[2]. כמו כן אי אפשר לבסס את חיי היהדות על רגשות ספונטניים, שעלולים לחלוף ולהיעלם כלעומת שבאו. רגשות כאלה אף עלולים להיות "דמיונות שווא"[3], וכל מה שייבנה עליהם יתפוגג ויתנדף. מסיבה זו, היסוד האמיתי לחיים יהודיים שלמים על פי שיטת חב"ד, הוא הבנה שכלית מעמיקה באמצעות לימוד תורת החסידות. לשיטת חב"ד, גם הרגשות (אהבת הבורא ויראתו), יהיו יציבים ובני קיימא אם יתבססו על התבוננות שכלית והפנמה, המתרחשים בעיקר בזמן התפילה. מטרת התהליך: להביא את האדם לשליטה מלאה של האדם על מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, כך שיהיו מכוונים רק לשם שמיים.
חב"ד מדגישה את הצורך ב"התבוננות" שבאה רק אחרי לימוד ועיון מעמיק. זו טכניקה שמטרתה להפנים את הדברים, ובשלב השני לגרום להם לעורר את הרגשות המתחייבים. למשל, ההתבוננות בגדולת ה' אמורה להוליד בלב האדם רגשות של אהבת ה' ויראתו. התבוננות בערכו של כל יהודי, אמורה לפתח רגשות של אהבה לכל יהודי באשר הוא. התבוננות בהשגחתו הפרטית של ה' על כל פרט, אמורה לעורר רגש של שמחה בלב.
תורת חסידות חב"ד מתאפיינת בעמקותה וחתירתה להבין את עומק העניינים המבוארים בתורת הקבלה על דרך עבודת השם. שיטה זו מיוסדת בשורשה על תורות ודרך הבעל שם טוב, אך ממשיכה בעיקר את דרכו של המגיד ממעזריטש, בהרחבה מסויימת. מסיבה זו, היו שהגדירו את הבעל שם טוב, המגיד ממעזריטש ואדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד, כשלשת הספירות העליונות הנקראות חכמה בינה ודעת, ואשר ראשי תיבות של שמם היא המילה "חב"ד".
תורת החסידות
|
| ערך מורחב – תורת החסידות |
תורת החסידות היא שיטה בעבודת ה' שהתיסדה ע"י הבעל שם טוב והמשיכה כחסידות הכללית עד שהתקבלה באופן פנימי על ידי תורת החסידות של רבותינו נשיאנו - נשיאי חב"ד. ענינה של תורת החסידות הוא הארה חדשה של אלוקות, המאירה באור חדש את כל רבדיה (פרד"ס) של התורה; למן הענינים העמוקים ביותר של חלקי הסוד שבתורה, ועד העניינים השייכים לפשטי התורה ולמצוותיה המעשיות.
אחד מיסודותיה של תורת החסידות הוא אהבת ישראל וההכרה כי בכל יהודי קיימת נפש אלוקית המאוחדת עם הקב"ה. בגלל קשר זה יש לכל יהודי האפשרות להגיע לדרגות הגבוהות ביותר של עבודת ה'. כמו-כן מהווה תורת החסידות ההכנה לביאת המשיח, כנודע מתשובת המשיח לשאלת הבעל שם טוב, "אימתי קאתי מר? - "לכשיפוצו מעיינותיך החוצה".
ספר התניא הוא בחינת התורה שבכתב של תורת החסידות, ושאר ספרי החסידות של רבותינו נשיאנו הם התורה שבעל פה.
תורת הנגלה
|
| ערך מורחב – פורטל: תורת הנגלה |
בתורת החסידות בכלל, ובחסידות חב"ד בפרט, ניתנת הדגשה מיוחדת ללימוד תורת הנגלה, שהיא חכמתו של הקדוש ברוך הוא, ולימוד טעמי ההלכות כפי שהן בנגלה, היא התקרבות מיוחדת לקדוש ברוך הוא, הנוצרת על ידי כך שהאדם מקשר את מחשבתו לקדוש ברוך הוא, בכך שהוא חושב ומעיין בחכמתו של הקדוש ברוך הוא שהיא - חכמתו - והקדוש ברוך הוא - הינם אחד. אם כי, בקרב ספרי מורי החסידות מודגשת החובה ללמוד "לשמה" לשם הבורא, להדבק בקב"ה, הלימוד בקדושה ובכובד ראש, ומתוך ענווה וביטול.
על כל יהודי, בכל מצב שהוא, קיימת חובת לימוד תורה. זאת על פי הנאמר בתורה "והגית בו יומם ולילה". מצוות לימוד התורה שקולה כנגד כל שאר מצוות התורה.
מקום הרבי בחסידות
|
| ערכים מורחבים – רבי, נשיא הדור |
בשונה מרוב החצרות החסידיות באותם ימים, תנועת חב"ד לא קיבלה את התפיסה כי עיקר העבודה בעבודת השם מוטלת על האדמו"ר או הצדיק, ואילו על החסידים מוטל רק להידבק בו ולהתקשר אליו[4][5]. צעד זה עורר בהתחלה מחלוקת מצד שאר תלמדי המגיד ממזריטש, שטענו שיש בכך סטייה מדרך החסידות שהיטוו המגיד והבעל שם טוב כשבראשם רבי אברהם מקאליסק שיצא כנגד שיטה זו בחריפות, אך רבי שניאור זלמן השיב כי דרכו משלב את שיטת הבעל שם טוב והמגיד עם החובה המוטלת על האדם לעבוד את השם בעצמו[6][7]. גם מסופר כי רבי שלמה מקרלין ביקש מאדמו"ר הזקן רשות להתיישב בתחום פעילותו של אדמו"ר הזקן[8], ורבי שניאור זלמן הסכים לכך בשלושה תנאים. רבי שלמה מקרלין הסכים לקבל את שני התנאים הראשונים, אך להתנאי השלישי, "שלא יאמר שהצדיק צריך לשאת את הצאן" - לא הסכים[9].
חילוקי דעות אלו לרוב לא גרמו לפילוג בין חסידות חב"ד לשאר החסידויות, ולכן גם צדיקים שדרכם בחסידות הייתה שונה מאוד מדרך חב"ד, כמו רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי מרדכי מטשרנוביל (שאף הביע את דעתו השונה מדרכם של נשיאי חב"ד) השתדכו עם נשיאי חב"ד.
עם זאת, גם לפי שיטת חסידות חב"ד הצדיקים הם הראש והמוח של ההמון, וההמון יונק מהם את כוחו הרוחני ואף הגשמי ודבק ומתקשר דרכם לאלוקות, כלשונו של רבי שניאור זלמן:
"בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארץ... יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים, ראשי בני ישראל שבדורם... על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה"
— ספר התניא פרק ב
בעקבות רעיון זה, הרבי תופס מקום מרכזי בקהילת חסידות חב"ד[10], וכל חסיד שואף להיות 'קשור' אליו, מה שמכונה התקשרות, שעיקרה הוא על ידי לימוד תורת הרבי ומילוי אחר הוראותיו. כך גם רבים מהחסידים נהגו שלא לעשות צעד משמעותי בחייהם בלי לשאול את עצתו ולקבל את ברכתו של הרבי שבדורם.
דרכי עבודת השם
|
| ערכים מורחבים – עבודת השם, עבודה והשכלה, מוח שליט על הלב, ביטול, אתכפיא, אתהפכא, פנימי, חיצון |
בחסידות חב"ד קיימות שתי דרכי עבודה מרכזיות:
- עבודה - כינוי לעבודת התפילה וההתבוננות בתפילה באחדות ה' ופרטיה על פי החסידות שלמדו. חסידים שמשקעים בהורדת הדברים לפועל, תוך שימת דגש על כך בתפילה ועבודה על מידותיהם מכונים עובדים.
- השכלה - לימוד והעמקה בתורת החסידות והחקירה האלוקית בתוך מאמרי ודרושי חסידות חב"ד והבנת הסוגיות בתורת הנסתר המופיעות בהן. חסידים המתמקדים בכך מכונים משכילים.
הדרך האמתית והנכונה היא העבודה, ועל אף שהיא מתממשת רק על ידי הקדמה של השכלה, הרי השכלה לבדה ולכשעצמה אינה מטרה.
בין היסודות החשובים בעבודת השם במשנת חסידות חב"ד הוא מוח שליט על הלב, שמשמעותו הוא מצב בו השכל שולט על המידות שבלב, כלומר מצב בו השכל שבמח הוא הכח המוביל והמנחה את האדם, שכן המוח הוא מקום ומשכן הנפש האלקית[11].
ספרות חב"ד
|
לערכים מורחבים נוספים בנושא הספרות החב"דית, ראו את פורטל ספרות חב"ד |
לצורך הסבר שיטת חב"ד, כתב מייסד חב"ד, אדמו"ר הזקן, את ספר התניא[12], הנחשב כתורה שבכתב של תורת החסידות, ועל בסיסו אמרו אדמו"רי חב"ד וכתבו מאמרי חסידות, העוסקים בהסברת השיטה והרחבה בענייני הבורא: מהו, משמעות היותו 'אין סוף', הבנת תכלית הבריאה, דיון ביחסי אלוקים והאדם, מדוע מתעניין הבורא במעשי האדם, מהות התורה, מהות המצוות, מהי נשמה, מדוע היא ירדה לעולם, מהו יהודי ועוד. ספרות חב"ד כוללת מאות רבות של ספרים, העוסקים בסוגיות אלה ברמה מעמיקה.
אדמו"רי חב"ד
|
לערכים מורחבים נוספים בנושא הספרות החב"דית, ראו את פורטל נשיאי חב"ד |
אדמו"ר הזקן
|
| ערך מורחב – אדמו"ר הזקן |
רבי שניאור זלמן בורוכוביץ[13] מליאדי - האדמו"ר הזקן (במקור באידיש: דער אלטער רבי). מכונה גם הרב[14] או בעל התניא והשולחן ערוך[15]) הוא מייסד שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון משבעת אדמו"רי חב"ד. מחבר הספרים; תניא ושולחן ערוך. נולד ביום ח"י אלול קה"ת בעיירה ליאזני שבפלך מוהילוב בבלארוס, לר' ברוך (מצאצאי המהר"ל מפראג[16]) ולמרת רבקה. מקום מושבו היה תחילה בעיר ליאזנא ולאחר מכן בעיר ליאדי. הסתלק במוצאי שבת פרשת שמות כ"ד טבת תקע"ג ומנוחתו כבוד בעיר האדיטש.
אדמו"ר האמצעי
|
| ערך מורחב – אדמו"ר האמצעי |
רבי דובער שניאורי - האדמו"ר האמצעי[17] (ובאידיש מכונה דער מיטלער רבי) הוא האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חב"ד וממשיך דרכו של אביו, אדמו"ר הזקן. נולד בט' כסלו תקל"ד לאדמו"ר הזקן ולסטערנא. קבע את מקום משכן החסידות בעיירה ליובאויטש, והסתלק ביום ט' כסלו תקפ"ח ומנוחתו כבוד באוהל אדמו"ר האמצעי שבעיר ניעז'ין.
אדמו"ר האמצעי ייסד קהילה חב"דית בחברון בשנת ה'תר"ה (1845) בראשות חתנו ר' יעקב סלונים ובתו מנוחה רחל, שנתמכה מתרומות החסידים ברוסיה.
הצמח צדק
|
| ערך מורחב – אדמו"ר הצמח צדק |
רבי מנחם מענדל שניאורסון - האדמו"ר הצמח צדק הוא נשיאה השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד. נולד ביום ראשון, כ"ט באלול תקמ"ט [18] בעיר ליאזני, לשלום שכנא ודבורה לאה אלטשולער. הוא נכדו של אדמו"ר הזקן וחתנו של אדמו"ר האמצעי. הסתלק ביום י"ג בניסן תרכ"ו ומנוחתו כבוד בליובאוויטש באוהל הצמח צדק והרבי מהר"ש.
במשך השנים פעל הצמח צדק להצלת ילדים מגזירת הקנטוניסטים, נלחם על החינוך הטהור של ילדי ישראל[19], ייסד את עיירה שצעדרין והושיב בה כשלוש מאות חסידים, והיה ידוע כמתיר עגונות שנשלחו אליו לליובאוויטש על מנת שיתיר אותם מעגינותם[20]. אמרה ידועה שלו היא חשוב טוב יהיה טוב, המבטאת את השפעתה הגדולה של המחשבה אפילו על המעשה[21].
הרבי המהר"ש
|
| ערך מורחב – אדמו"ר המהר"ש |
רבי שמואל שניאורסון (שניאורסאהן) - האדמו"ר המהר"ש הוא האדמו"ר הרביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד. נולד ביום ב' אייר תקצ"ד בעיירה ליובאוויטש לרבי מנחם מענדל (אדמו"ר הצמח צדק) וחיה מושקא שניאורסון. הסתלק ביום י"ג תשרי תרמ"ג לאחר שסבל ממחלה קשה, ומנוחתו כבוד בליובאוויטש לצד אביו הצמח צדק באוהל הצמח צדק והרבי מהר"ש.
הרבי המהר"ש טבע את הפתגם השיטה לכתחילה אריבער (= מראש לדלג על בעיות).
הרבי הרש"ב
|
| ערך מורחב – אדמו"ר הרש"ב |
רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב הוא האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד. נולד ביום כ' חשוון תרכ"א בעיירה ליובאוויטש לרבי שמואל (האדמו"ר המהר"ש) ורבקה שניאורסון. הסתלק ביום ב' ניסן תר"פ ומנוחתו כבוד בעיר רוסטוב.
הרבי הרש"ב ייסד את ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, אם ישיבות חב"ד בעולם, ייסד את השיטה החב"דית לבניין מקווה - בור על גבי בור, ופעל נמרצות בתחומים רבים נוספים, כמו ייסוד אגודת ישראל (שלבסוף פרש ממנה עוד לפני שהוקמה), ועוד.
הרבי הריי"צ
|
| ערך מורחב – אדמו"ר הריי"ץ |
רבי יוסף יצחק שניאורסון - האדמו"ר הריי"צ (בעגת חסידי חב"ד אדמו"ר הקודם ובמקור באידיש דער פריערדיקער רבי) הוא האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד וחמיו של הרבי מליובאוויטש. נולד בי"ב תמוז תר"מ לרבי שלום דובער (הרבי הרש"ב) ושטערנא שרה שניאורסון. מברית המועצות עבר הרבי הריי"צ ללטביה ולאחר מכן עבר לפולין, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזב את פולין וחזר ללטביה, משם נסע לארצות הברית וקבע את מרכז החסידות בבניין 770 בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בעיר ניו יורק.
בארצות הברית פעל הרבי הריי"צ לבנייה מחודשת של היהדות בכלל וחסידות חב"ד בפרט, תוך שהוא נאבק עם הנשירה והתבוללות בקרב היהודים שהיגרו מאירופה לארצות הברית. לצורך זה הקים הרבי הריי"צ באותה תקופה מוסדות רבים, ביניהם ישיבות תומכי תמימים רבות וביניהם תומכי תמימים המרכזית, המרכז לענייני חינוך, הוצאת הספרים קה"ת, מחנה ישראל ועוד.
הסתלק בי' שבט תש"י (שחל בשבת) ומנוחתו כבוד באוהל בבית העלמין "מונטיפיורי" ברובע קווינס שבניו יורק.
האדמו"ר נשיא דורנו
|
| ערך מורחב – רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר שליט"א) |
רבי מנחם מענדל שניאורסאהן (מכונה "הרבי מליובאוויטש" או בקיצור "הרבי") הוא הנשיא השביעי בתנועת חב"ד ומנהיג רוחני לעולם כולו וליהודים בפרט. נולד בניקולייב ביום י"א ניסן תרס"ב (18 באפריל 1902) לאביו המקובל ר' לוי יצחק שניאורסון ולאמו, מרת חנה.
עם עלותו של הרבי לנשיאות, החל הרבי להוביל מבצעים לפרסום מצוות היהדות ותורת החסידות בסיסמה "ופרצת", הלקוחה מהפסוק "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"[22]. במסגרתם קורא הרבי לחסידיו להשפיע בכל מקום אפשרי על כל יהודי[23] לקיים את מצוות התורה וללמוד בה, בין היתר על ידי יציאה למקומות ציבוריים וזיכוי הציבור במצוות אלו. תקנותיו והוראותיו בנושאים אלו הפכו ל'מבצעים' של ממש, מה שהקנה לעשרת המבצעים המרכזים המרכזיים עליהם הכריז את השם עשרת המבצעים[24] לצד עוד תקנות רבות נוספות[25], כשבראשם תקנת לימוד הרמב"ם, שהתפשטה בימינו גם מחוץ לחסידות חב"ד בזרמים וחוגים נוספים.
ביום ג' תמוז תשנ"ד, התכסה מעינינו ובקרב חסידי חב"ד רבו הדיעות על הגדרת יום זה, אך כולם מאמינים שהמצב שנוצר הוא שלב נוסף בתהליך התגלותו השלימה של מלך המשיח. זאת גם על פי דברי רש"י בסוף ספר דניאל על הפסוק המדבר על מלך המשיח[26], "אשרי המחכה ויגיע" וגו': ".. שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, שמלך המשיח נכסה וחוזר ונגלה.
אילן יוחסין של אדמו"רי חב"ד
לערכים מורחבים בנושא משפחות נשיאי חב"ד, ראו את פורטל בית רבי}}
מאפייני חסידות חב"ד
השלוחים ובתי חב"ד
|
| ערכים מורחבים – שליחות, בית חב"ד |
בדור השביעי, בהנהגתו של הרבי, מושג השליחות הפך לדרישה מרכזית של הרבי - מחסידי חב"ד בפרט, ומכל יהודי בכלל - לעזוב את מקומו ולהתמסר להפצת היהדות והחסידות במקומות רחוקים הזקוקים לכך. כחלק מדרישה זו הוקם על ידי הרבי מפעל השליחות, על ידי מינוי חסידיו לשלוחים בכל מקום ומקום והקמת בתי חב"ד ברחבי העולם, הנותנים סיוע גשמי ורוחני לכל יהודי בהפעל בתי ספר המעניקים חינוך יהודי, בתי כנסת, שיעורי תורה וחסידות, מקוואות ושאר שירותי קהילה גשמיים ורוחניים. במשך השנים התרחב מפעל השליחות, וכיום הוא מקיף כמעט כל עיר ויישוב בעולם שבו נמצאים יהודים, ומונה כ-5000 שלוחים.
ריכוז חסידי חב"ד ברחבי העולם
את הריכוז החב"די בעולם ניתן לחלק לשלושה סוגים: קהילות חב"ד בארה"ב וקנדה, ובראשן קראון הייטס, ומונטריאול.
קהילות חב"ד בישראל, ובראשן כפר חב"ד ונחלת הר חב"ד. וקהילות חב"ד באירופה ובראשן קהילת חב"ד בפריז.
מרכז התנועה
|
| ערכים מורחבים – ליובאוויטש, 770 - מרכז חב"ד העולמי |
בעיירה ליובאוויטש התקיימה מרכז תנועת חב"ד מתקופת אדמו"ר האמצעי שקבע בו את מושבו, בהמשך התגוררו בעיירה: אדמו"ר הצמח צדק; אדמו"ר המהר"ש; ואדמו"ר הרש"ב.
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, כשסך השנים בהם הייתה ליובאוייטש בירת התנועה הוא 102 שנים.
כיום מרכזה של חסידות חב"ד הוא 770 (סעוון סעוונטי) - מרכז חב"ד העולמי (המוכר יותר כ-"770") בית מדרשו של הרבי. המרכז נמצא ברחוב איסטרן פארקווי 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, ניו יורק.
מוסדות החסידות
לחסידות חב"ד אלפי מוסדות ברחבי העולם. הארגון הראשי הוא אגודת חסידי חב"ד העולמיתי. המרכז לענייני חינוך הוא הגוף העליון הממונה על השלוחים. הוצאת ספרים קה"ת היא הוצאת הספרים הרשמית של החסידות (קיימות גם הוצאות פרטיות נוספות רבות). שמה של רשת ישיבות חב"ד היא "תומכי תמימים ליובאוויטש". לחסידות חב"ד תנועת נוער בשם צבאות השם, ארגון מחנה ישראל, נשי ובנות חב"ד ומוסד "בית רבקה" -רשת בתי ספר לבנות.
המוסדות הראשיים בישראל הם בית דין רבני חב"ד - המוסד הרבני והסמכותי העליון, אגודת חסידי חב"ד בישראל - הארגון הראשי וארגון העל של המוסדות, צעירי אגודת חב"ד - הזרוע הביצועית של התנועה המופקדת גם על השלוחים בישראל, כולל חב"ד - ארגון חסד, רשת אוהלי יוסף יצחק - רשת גנים ותלמודי תורה, תומכי תמימים - רשת הישיבות, ארגון נשי ובנות חב"ד, בתי ספר יסודיים "בית רבקה", מכללת "בית רבקה" בכפר חב"ד ב', סניף מרכזי של צבאות השם וכן סניף מרכזי של הוצאת ספרים קה"ת.
גאולה ומשיח
|
| ערך מורחב – פורטל: גאולה ומשיח |
עם התגלותה של תורת החסידות, נוספה בהירות חדשה בכל הנושאים הקשורים לגאולה. הסיבה לכך היא שהתגלותה של החסידות אף היא חלק מהתגלות אור הגאולה, שלכן בתורת נשיאי החסידות הדגישו את הזיקה של התורה והמצוות לגאולה בכלל, וכן לציפיה וההשתוקקות התמידית לגאולה.
התאולוגיה האמורה באה לידי ביטוי אצל נשיאי החסידות, אשר הכמיהה לגאולה חדרה בכל עצמותם ובלטה בהנהגתם; אך במיוחד בדורות האחרונים - החל מאדמו"ר הרש"ב שהקים את ישיבת "תומכי תמימים" ועורר בשיחותיו שתלמידי הישיבה הם "חיילי בית דוד" הלוחמים כנגד המחרפים את עקבות המשיח. התעוררות זו התחזקה על ידי אדמו"ר הריי"צ, במיוחד בתקופת השואה שהיוותה – לפי דבריו – "חבלי משיח". הרבי נשיא דורנו, השביעי לשושלת נשיאי חב"ד, הודיע עם קבלת נשיאותו כי דורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, והסיק מכך שהגאולה אינה ענין נוסף על מציאות הדור והנהגתו אלא שזורה כחוט השני בכל פרט מהם.
בשנים האחרונות דיבר בנושא זה ללא הרף, והודיע כי עבודת הגלות הסתיימה, ונשאר רק לקבל פני משיח בפועל ממש. כמו כן עודד מאות פעמים את ההכרזה של קבלת מלכותו: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
מאמר חסידות
|
| ערך מורחב – מאמר |
מאמר חסידות הינו דברי תורה המכונים דא"ח (דברי אלוקים חיים) - שנאמר או נכתב על ידי רבי, המבאר עניין בחסידות ובפנמיות התורה שיסודו בקבלה, תוך הפקת לקחים בעבודת השם. מקובל מפי החסיד רבי הלל מפאריטש שכאשר רבי אומר מאמר חסידות, שכינה מדברת מתוך גרונו. לפני שהרבי מתחיל באמירת מאמר, מנגנים החסידים ניגון מיוחד הנקרא ניגון הכנה. בשעת המאמר עומדים החסידים על מקומם.
התוועדות חסידית
|
| ערכים מורחבים – התוועדות חסידית, משפיע |
התוועדות (או פארבריינגען ביידיש) הוא השם המקובל בעגה של חסידי חב"ד להתכנסות של חסידים, בה נהוג להרים כוסית 'לחיים' לשיר ניגונים חסידיים, לספר סיפורי חסידים על מנת לעורר ולהתחזק על ידם בענייני עבודת השם. לרוב נערכת ההתוועדות עם משפיע המעורר ומחזק את המשתתפים לשפר את הנהגותיהם.
אישי חב"ד
|
| ערך מורחב – פורטל: אישי חב"ד |
בחסידות חב"ד בכל הדורות תפסו מקום של כבוד דמויותיהם של חסידים גדולים בתורה ובעבודת ה', שמותיהם שגורים בפי חסידי הדורות הבאים, וסיפורים מתהלכים סביבם מדור לדור. גם אמרות שנאמרו בפקחות חסידית, ואף ניגונים שחברו חסידים בעלי מנגנים, מושרים בהתוועדויות חסידיים ומעוררים לעבודת ה'.
תשומת-לב רבה נתונה לסיפורי החסידים, על גדולתם בתורה וביראת ה', על הדרך בה התקרבו לחסידות חב"ד, על היחס שקיבלו מהרבי ועל דרכם בעבודת ה' על-פי דרך החסידות.
קהילות
ניגוני חב"ד
|
לערכים מורחבים נוספים בנושא משפחות נשיאי חב"ד, ראו את פורטל ניגוני חב"ד |
|
| ערך מורחב – ניגוני חב"ד |
לנגינה משמעות רבה במשנת החסידות. הרבי הריי"צ אף הביא אימרה בשם רבי שניאור זלמן מליאדי כי ""הלשון היא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש"[27], וכן בשם הצמח צדק על בסיס מאמר הגמרא כי ""כל האומר שמועה - כאילו בעל השמועה עומד כנגדו"[דרוש מקור], אך מי שמנגן ניגון - הרי זה בעל השמועה עצמו עומד כנגדו ממש[28].
ישנם מאות ניגונים הנחשבים והמיוחסים לחסידות חב"ד, המתחלקים לשלושה סוגים: ניגון מכוון, ניגון שהוא פרי חיבורו של הרבי או אדמו"ר שכל 'תנועה' בו רומזת לענין גבוה ונשגב ותנועותיו מכוונות לעולמות עליונים; ניגון מיוחס, ניגון שגדולי החסידים התפללו בו ולכן הוא "ממולא" בתוכן ומחזיק בתוכו תמצית פנימית, בבטאו רגש נפשי נשגב וניגון שוטה, ניגון שהוא כמו 'הדס שוטה' שאינו אומר ואינו מרמז דבר, הם ניגונים שונים שהתווספו אצל החסידים במשך הזמן, מהם ניתן ללמוד הוראות בעבודת השם וכיוצא בו. הניגונים מיועדים לשירה בעיקר בעת ההתוועדויות (בציבור) ובעת התפילה באריכות (המכונה 'בעבודה', על ידי המתפלל ובטון חרישי), ותורמים בשתיהן להתעלות הרוחנית, כשכל ניגון תואם את המגמה הנפשית של המנגן: דבקות, התעלות ועבודה עצמית.
תקנות ושיעורי לימוד
|
| ערכים מורחבים – חת"ת, שיעורים יומיים, תקנת לימוד הרמב"ם |
לחסידו חב"ד סדרי לימוד יומיים קבועים. הרבי הריי"צ ייסד את תקנת החת"ת - לימוד יומי של שיעור חומש לפי היום בשבוע בפרשת השבוע[29] תהלים על פי חלוקה לימות החודש, ושיעור תניא על פי חלוקה של כל חלקיו למשך שנה.
בשנת תש"ג ליקט הרבי בהוראת הרבי הריי"צ פתגמים וסיפורים שונים מתוך שיחות הרבי הריי"צ ומנהגי חב"ד שונים לתוך ספר בשם היום יום ופירוט שיעורי החת"ת של כל יום, על מנת שילמדו בו בכל יום בשנת תש"ג. בין חסידי חב"ד נהוג עד היום לקרוא לפני התפילה את הקטע המתאים לתאריך כפי שנכתב ביום יום.
כמו כן ישנם שיעורים בהתאם לתקופה בשנה: לימוד דף ממסכת סוטה בכל יום מימי ספירת העומר, לימוד עניני בית הבחירה בבין המצרים, לימוד בכל שבוע את המאמרים מלקוטי תורה ותורה אור השייכים לשבוע זה, לימוד מתורת רבותינו נשיאנו בחודש כסלו, לערוך סיומי מסכת בתשעת הימים, ועוד.
מנהגים אופייניים
לחסידות חב"ד מספר מנהגים ייחודיים להלן מספר דוגמאות:
- חסידות חב"ד שמה דגש על תפילה באריכות, תוך התבוננות מעמיקה בגדלותו האינסופית של הבורא, ואפסות האדם. התפילה מלווה לעתים בנגינה חרישית של ניגון חב"די, כדי לעורר את הלב. עם זאת, בשונה מפלגים אחרים בחסידות, הם מקפידים שלא להבליט זאת בתנועות חיצוניות, ומרחיקים זאת מאוד. תפילה באריכות נקראת בעגה החב"דית "תפילה בעבודה", וחסיד הידוע בכך מכונה "עובד", מאחר וזהו הפן המעשי יותר בתורת חב"ד. עיסוק בהשכלת חב"ד לבד ללא שימת דגש על "עבודה" נחשב לעוון.
- חסידי חב"ד אינם נוהגים לישון בסוכה במהלך חג הסוכות.
- חסידי חב"ד בדרך כלל סועדים סעודה שלישית בשבת ללא לחם. זמן זה, לקראת סוף השבת, מכונה "רעוא דרעוין" (רצון הרצונות - זמן אידאלי לבקש ולהתחנן). בזמן זה נהוג לשורר ניגונים חסידיים, ואף להשמיע "מאמר חסידות" ברבים (מקובל לחזור בעל-פה דווקא).
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות, סדרת ספרים על הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש, ועל שבעת נשיאי חב"ד
- תולדות חב"ד
- הרב שלום דובער לוין, "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית"[30], הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י., 1988
- הרב שלום דובער לוין, "תולדות חב"ד בארץ הקודש"[31], הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י., 1988
- הרב שלום דובער לוין, "תולדות חב"ד בארצות הברית"[32], הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י., 1988
- הרב שלום דובער לוין, "תולדות חב"ד ברוסיה הצארית"[33], הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י., 2010
- הרב שלום דובער לוין, "תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא", הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י., 2011
- הרב רפאל נחמן הכהן, ליובאוויטש וחייליה - על העיר ליובאוויטש, ישיבת תומכי תמימים ותלמידיה, כפר חב"ד, תשמ"ב
- הרב יוסף יצחק קמינצקי, "קיצור תולדות חב"ד", כפר חב"ד, תשס"ד
- תורת חסידות חב"ד
- הרב יואל כהן, מחשבת החסידות - נושאים בתורת החסידות, ספריית אשל, כפר חב"ד, כרך א'[34] 2001, כרך ב' 2004
- הרב יואל כהן, שיעורים בתורת חב"ד, כרכים א-ב, תורת חב"ד לבני הישיבות, כפר חב"ד: תשס"ח
סדרת אדמו"רי חב"ד ויהדות העולם
- זושא וולף, דיעדושקא - הרבי ויהדות רוסיה, ועד השלוחים למדינות חבר העמים, תשס"ו
- הנ"ל, אדמו"רי חב"ד ויהדות גרמניה, 'היכל מנחם', תשס"ח
- הנ"ל, אדמו"רי חב"ד ויהדות רומניה, תשע"ג
- הנ"ל אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה, מרכז חב"ד ליובאוויטש אוסטריה, תשע"ד
- הנ"ל, אדמו"רי חב"ד ויהדות צרפת, בית ליובאוויטש פריז, תשע"ו
- הנ"ל, אדמו"רי חב"ד ויהדות גאורגיה, מכון הספר-תפארת רפאל, תשע"ו
- הנ"ל, אדמו"רי חב"ד ויהדות בוכרה, הקונגרס העולמי של יהדות בוכרה, תשע"ו
הערות שוליים
- ↑ על פי שלשלת היחס
- ↑ ה' אדר תש"כ, שאלות ותשובות עם הרבי מליובאוויטש, לשאלות סטודנטים, "לא די ברגש בלבד, לא באמונה כשלעצמה ולא בהבנה בלבד, שכן, אז חסירה השלימות. חייבת להיות התכללות של כל הדברים"
- ↑ תניא, פרק ג'
- ↑
כעת הקשיבו יהודים! בכלל בחב"ד היתה התביעה שתהיה עבודתו של כאו"א בעצמו, ולא להסתמך על הרביים. זהו ההפרש בין שיטת פולין לשיטת חב"ד, ששיטת פולין היא "וצדיק באמונתו יחיה", אל תקרי יִחְיה (החי"ת בשבא) אלא יְחַיֶ' (החי"ת בפתח), אבל אנו, חב"ד, צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, ברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הגוף, וברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הנשמה. "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אינני מסלק את עצמי ("איך זאָג זיך ניט אָפּ") ח"ו מלסייע, לסייע כפי היכולת, אבל, כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הרי, אם לא תהיה העבודה לבד, מה יועיל זה שנותנים "כתבים", מנגנים ניגונים ואומרים לחיים... צריכים לבד להפוך את השטות דלעומת זה והרתיחה ("דער קאָך") של הנפש הבהמית – לקדושה"
— משיחת הרבי מייד לאחר שנשא את מאמר החסידות הראשון שלו - באתי לגני תשי"א, באמירתו קיבל עליו רשמית את נשיאות חב"ד. תורת מנחם תשי"א, עמוד 212 שיחה י"ב - ↑ לקוטי דיבורים חלק א' קמא, ב. ספר השיחות תש"ד עמוד 133, ועוד.
- ↑ וראה גם במאמרו של הרב שלמה יוסף זווין, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/zevin-1.htm דמות הפלאים של בעל ה"תניא"], באתר "דעת" – מתוך שנה בשנה תשכ"ד
- ↑ שלום דובער לוין, תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמוד כ"ד
- ↑ שניתן לו על ידי שאר תלמדי המגיד ממזריטש כשבראשם רבי מנחם מענדל מוויטבסק[דרוש מקור]
- ↑ בית רבי חלק א' פרק כ"ה עמוד 128. וראו איגרת של רבי שניאור זלמן מלאדי לרבי אברהם מקאליסק בנושא הזה באגרות קודש אדמו"ר הזקן איגרת נ"ה
- ↑ הרבי - הציר המרכזי בחסידות
- ↑ תניא פרק י"א.
- ↑ אגרות קודש, אדמו"ר הריי"צ, חלק ד' עמוד רסאת
- ↑ נקרא כך על שם אביו "ברוך", כמקובל באתה תקופה, להוסיף לשם הפרטי את שם האב כ'שם משפחה'
- ↑ בעקבות אמירתו של המגיד ממזריטש לתלמידיו על אדמו"ר הזקן "הגאון הליטאי"
- ↑ כינוי זה דבק בו בעקבות תפוצת ספריו המרכזיים התניא והשולחן ערוך. הרבי מרבה להשתמש בכינוי זה ובהזדמנות מסויימת אף הסביר את עניינו: "בעל התניא" - פוסק בפנימיות התורה, ו"בעל השולחן ערוך" - פוסק בנגלה דתורה. כמו כן, קיים קשר נוסף בין שני הספרים: ארבעת חלקי ה"תניא" הם כנגד ארבעת חלקי שולחן ערוך הרב.
- ↑ ראה בשלשלת היחס
- ↑ הכינוי "אדמו"ר האמצעי" דבק בו לאחר הסתלקותו ועלותו של אדמו"ר הצמח צדק לממשיך דרכו. כהונתו הקצרה יחסית של רבי דובער יצרה מצב שחסידים רבים הכירו את שלושת האדמו"רים (אדמו"ר הזקן, רבי דובער ואדמו"ר הצמח צדק) ורבי דובער שהיה האמצעי, כונה בשם "אדמו"ר האמצעי"
- ↑ גרסאות נוספות: בשנת תקמ"ח או תק"נ.
- ↑ ראה על כך בהרחבה בקונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה
- ↑ ראו סיפורים על כך גליונות "האח" גליון 31 ואילך, "רשימות" חוברת קפ"ז
- ↑ ספר המאמרים תרפ"ז עמוד רלו, ועוד
- ↑ בראשית כ"ח י"ד
- ↑ וגם על כאלה שאינם יהודים במסגרת המבצעים שבע מצוות בני נח, יום החינוך בארצות הברית, רגע של שתיקה ועוד
- ↑ מבצע תפילין, מבצע תורה, מבצע מזוזה, מבצע צדקה, מבצע בית מלא ספרים, מבצע נרות שבת קודש, מבצע כשרות האכילה והשתיה, מבצע טהרת המשפחה, מבצע חינוך ומבצע אהבת ישראל
- ↑ מסיבות שבת • מבצע שופר, מבצע לולב, מבצע חנוכה, מבצע פורים, מבצע מצה, תהלוכת ל"ג בעומר, מבצע עשרת הדברות, מבצע אות בספר התורה, ספר תורה לחיילי צה"ל, מבצע הקהל, קבלת פני משיח צדקנו, מבצע יום הולדת, מבצע הקהלת קהילות ומבצע הדפסת התניא. ראו תקנות והוראות רבות כאן
- ↑ פרק י"ב פסוק י"ב.
- ↑ ספר השיחות ה'תש"ט עמ' 278
- ↑ 'לשמע אוזן' מדור אדמו"ר הריי"צ אות כו.
- ↑ לדוגמא: ביום ראשון בשבוע שקוראים בו את פרשת בראשית, לומדים את עליית ראשון שבפרשת בראשית.
- ↑ תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית
- ↑ תולדות חב"ד בארץ הקודש
- ↑ תולדות חב"ד בארצות הברית
- ↑ תולדות חב"ד ברוסיה הצארית
- ↑ מחשבת החסידות .
