איסר קלובגנט: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת ערך) |
|||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
נולד בשנת [[תרס"ט]] בדובריי שברוסיה לאביו ר' מנחם מענדל קליובגאנט, ולאמו שנמנתה על צאצאי משפחת ינובסקי, משפחת הרבנית חנה. בעת הברית נקרא על שם סבו, רבי איסר ינובסקי{{הערה| רבה של קירווי-ראג שבפלך [[חרסון]] שב[[אוקראינה | נולד בשנת [[תרס"ט]] בדובריי שברוסיה לאביו ר' מנחם מענדל קליובגאנט, ולאמו שנמנתה על צאצאי משפחת ינובסקי, משפחת הרבנית חנה. בעת הברית נקרא על שם סבו, רבי איסר ינובסקי{{הערה|רבה של קירווי-ראג שבפלך [[חרסון]] שב[[אוקראינה]] ו[[בעל מנגן]], שהיה נשוי עם בתו של הרב [[אשר גרוסמן]] מניקולייב.}}. | ||
בעודו בחור הזדמן לו פעם להתארח במשך תקופה ביקטרינוסלב בתור קרוב משפחה, באותו חדר בו התגורר הרבי. לימים סיפר שהרבי היה יושב ולומד במשך רוב שעות היום והלילה, וכאשר היו ניגשים אליו בבית הכנסת ושואלים אותו שאלות בלימוד, היה מתחמק ועושה עצמו כאילו אינו יודע מה רוצים ממנו. | בעודו בחור הזדמן לו פעם להתארח במשך תקופה ביקטרינוסלב בתור קרוב משפחה, באותו חדר בו התגורר הרבי. לימים סיפר שהרבי היה יושב ולומד במשך רוב שעות היום והלילה, וכאשר היו ניגשים אליו בבית הכנסת ושואלים אותו שאלות בלימוד, היה מתחמק ועושה עצמו כאילו אינו יודע מה רוצים ממנו. | ||
גרסה מ־08:25, 30 בדצמבר 2019
הרב איסר קלובגנט (נכתב גם: קליובגאנט[1]), תרס"ט-כ' חשון תשמ"ב) היה משלוחי אדמו"ר הריי"צ לאוסטרליה, ממקימי ותומכי מוסדות חב"ד המקומיים, וקרוב משפחתו של הרבי שזכה לקירובים רבים ואף זכה להיות זה שהעניק לרבי במתנה את התפילין של הבעל שם טוב ואת התפילין של אדמו"ר הזקן.
תולדות חיים
נולד בשנת תרס"ט בדובריי שברוסיה לאביו ר' מנחם מענדל קליובגאנט, ולאמו שנמנתה על צאצאי משפחת ינובסקי, משפחת הרבנית חנה. בעת הברית נקרא על שם סבו, רבי איסר ינובסקי[2].
בעודו בחור הזדמן לו פעם להתארח במשך תקופה ביקטרינוסלב בתור קרוב משפחה, באותו חדר בו התגורר הרבי. לימים סיפר שהרבי היה יושב ולומד במשך רוב שעות היום והלילה, וכאשר היו ניגשים אליו בבית הכנסת ושואלים אותו שאלות בלימוד, היה מתחמק ועושה עצמו כאילו אינו יודע מה רוצים ממנו.
בשנת תרפ"ג נכנס ללמוד בסניף של ישיבת תומכי תמימים קרמנצ'וג ולאחר מכן המשיך את לימודיו בסניף הישיבה בחרקוב עד לשנת תרפ"ח, ובהגיע העת בא בקשרי הנישואין עם רעייתו מרת חיה שצערא, בת החסיד ר' שמעון לזרוב.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה עבר עם משפחתו לטשקנט, שם שימש במשך שלוש שנים כבעל קורא במניין אנ"ש.
בשנת תש"ז הצטרף לבריחה הגדולה של אלפי החסידים מרוסיה, ולאחר תקופה קצרה במחנות העקורים נמנה על הקבוצה הראשונה שהגיעה מאוסטריה לפריז שבצרפת בהשתדלותו העצומה של אדמו"ר הריי"צ על ידי בא כוחו הרב גורודצקי.
במהלך שהותו בצרפת, נמנה על הועד הגשמי של ישיבת תומכי תמימים ברינואה.
בהתוועדות 'צאתכם לשלום' שנערכה לרבי לאחר שהגיע לפריז ללוות את אימו הרבנית חנה בדרכה לארצות הברית, ביקש ממנו הרבי לשבת לצידו, והזכיר את העובדה שהוא בא ממשפחה מיוחסת ואף התחתן עם משפחה מיוחסת. כאשר הרבי פנה בהמשך ההתוועדות וביאר לכל אחד את שמו הפרטי ואת ענינו בעבודת השם, הזכיר את מאמר חז"ל: "שילוח היה מקלח מים בכאיסר"[3], ותבע ממנו 'ביטול'[4].
בתחילה היתה מחשבה שייסע לקנדה, והרבי היה מעורב בהשגת הויזה עבורו, על ידי קשרי המשפחה שלהם עם משפחת לוואווט שגם הרבי וגם ר' איסר נמנו על צאצאיהם, אך בסופו של דבר שלל אדמו"ר הריי"צ את האפשרות, ובשנת תש"ט נמנה על הקבוצה של ששת המשפחות שנשלחה על ידי אדמו"ר הריי"צ להפריח את השממה היהודית באוסטרליה, ולאחר תקופת מגורים במלבורן, התיישבה המשפחה בשפרטון.
במשך השנים זכה למכתבים אישיים רבים מהרבי ואף מהרבנית חנה, כאשר במכתבים הקפיד הרבי להוסיף את התואר 'שאר בשרי'.
בשנת תשכ"ה זכה להעביר לרבי את התפילין של אדמו"ר הזקן, ובשנת תשל"א[5] שלח עם התלמידים השלוחים גם את התפילין של הבעל שם טוב שנותרו אצלו כפיקדון מאחיו ר' שמואל[6].
לאורך שנות מגוריו באוסטרליה, נמנה על מייסדי מוסדות חב"ד המקומיים, כשבמקביל שלח ידו במסחר ותמך כלכלית במוסדות.
משפחתו
- גיסו, שמואל בצלאל אלטהויז, שפרטון אוסטרליה
- בנו, ר' שלום מנחם מענדל קלובגנט
- ↑ בחלק מהמכתבים כותב הרבי את שמו מהר"א קליו"ג.
- ↑ רבה של קירווי-ראג שבפלך חרסון שבאוקראינה ובעל מנגן, שהיה נשוי עם בתו של הרב אשר גרוסמן מניקולייב.
- ↑ מסכת ערכין י, ב. התבאר בתורת מנחם חלק ז' עמוד 58.
- ↑ [ http://www.teshura.com/teshurapdf/Kinus%20Hashluchim%20Paris%20-%20Iyar%205777.pdf הרבי בפאריז, עמוד 23].
- ↑ בהתקשרות מופיעה עדותו של הרב שמואל קפלן מבולטימור, שמעיד שהיה זה בשנת תשל"ג.
- ↑ שרעייתו היתה נצר למשפחת אדמו"רים וקיבלה בירושה את התפילין, ולאחר פטירת אחיו מאחורי מסך הברזל, עברו התפילין לרשותו.