שינויים

*'''הגאון רבי חיים קניבסקי,''' כתב במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים"{{הערת שוליים|דף רי"ד.}}: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר". '''ובספר מאיר עוז הביא את דברי הגר"ח קניבסקי:''' "וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה, והוסיף שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה, וכן אמו אשת הקהילות יעקב, וסבתו, וכל נשות ליטא, הלכו עם פאה, ובוודאי שלא היו עושות דברים שאינם לכתחילה".

*'''הגאון רבי שלום משאש, ראב"ד [[ירושלים]] ורבה של יהדות מרוקו'''{{הערת שוליים|בספריו תבואות שמש אה"ע סימן קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סימן ט"ו-י"ז.}}, כתב: "אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מה שכתבו הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה". '''ועוד כתב:''' "טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש". '''ועוד כתב:''' "ומצוה רבה לפרסם ההיתר, כדי למשוך נשי הדור החדש המגלות ראשן לגמרי שיבואו ללבוש פאה נכרית בהיתר. לא כן כאשר שומעים דעת האוסרים, אזי לדידהו שאין עולה על דעתם ללבוש מטפחת אומרות כיון שכן הוא שהאיסור שוה, טוב להישאר חפשי בשיער גלוי לגמרי. לא כן בשמעם מדת ההיתר, אזי יבואו לבחור בטוב ולמאוס ברע". '''ועוד כתב:''' "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול על ידי מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".

ועוד *'''הגאון רבי בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו"{{הערת שוליים|חלק י"ב סימן מ"א.}}''' כתב: "טוב שנקח מנהג זה גם האיסור דפריעת ראש באשה אינו מוכרח שזה רק בגלל צניעות, אלא ככל התורה שיש בו כיסוי עוד טעמים שנעלמו מאיתנו, והראיה שהרי לפי הזוהר אסור גם בחדרי חדרים, ומשמע אפילו אין שם שום איש היא מוזהרת שלא יצאו השערות מחוץ להכיסוי. וזה לשון הזוהר פרשת נשא [מתורגם], "אמר ר' יהודה, שיער הראש לגמרי בלי להניח שום של האשה שמתגלה, גורם לאחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה יוצאת חוץ אחת מראשה, כל שכן בחוץ". וכו'. ולזה ברור הוא שהשערות של הפאה לא הוי כשערות הטבעיים שלה, משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה ויש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר, דאפילו וכו' שערה מגופה ממשאחת מראשה".

ועוד *'''הגאון רבי משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, בספרו "דת והלכה"{{הערת שוליים|סימן א'.}}''' כתב: "ומצוה רבה לפרסם ההיתרבעוונותינו הרבים אלו הצעירות שמסירות הפאה נכרית לובשות מטפחת שאינה מכסה כל שערות הראש ממש, והבאנו שבזה האיסור לכ"ע חמור טפי אלף פעמים מאיסור פאה נכרית, וכן בלאו הכי לרוב הפוסקים שצריך מטפחת דוקא, כוונתם שצריך שני כיסויים מטפחת עם רדיד, כדי למשוך נשי הדור החדש המגלות שלא יתראה כלל משערות ראשן לגמרי שיבואו ללבוש וכמבואר ברמב"ם ושו"ע, וזהו המנהג העתיק גם אצל הספרדים, ואם כן מצינו שבמטפחת לבד אין כאן תיקון רק פירצה ח"ו, והעיקר ביארנו שאין לחלק בענין זה בין אשכנזים לספרדים, שכולן נהגו פעם בלי פאה נכרית בהיתר. .. ועל כן המחמיר יחמיר לעצמו אבל לא יקרא תגר על כל בית ישראל, ובפרט שחומרא בזה עלולה נמי לפעמים להביא ח"ו הרבה קלקולים, עד שמגיעים לאיסור תורה ממש, שהמחמיר צריך להיזהר ביותר לכסות כל השערות ממש במטפחת, שבלאו הכי יצא שכרו בהפסדו... וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפילו מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, ואם כן כאשר שומעים דעת האוסריםהמחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, '''וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, אזי לדידהו שאין עולה על דעתם ללבוש מטפחת אומרות כיון שכן הוא שהאיסור שוהבמטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי''', שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, טוב להישאר חפשי בשיער גלוי לגמריעד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. לא ואם כן בשמעם מדת ההיתראפילו במטפחת אין בזה חומרא, אזי יבואו לבחור בטוב ולמאוס ברערק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".

ועוד כתב: "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול על ידי מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".  * '''הגאון רבי בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו"{{הערת שוליים|חלק י"ב סימן מ"א.}}''' כתב: "גם האיסור דפריעת ראש באשה אינו מוכרח שזה רק בגלל צניעות, אלא ככל התורה שיש עוד טעמים שנעלמו מאיתנו, והראיה שהרי לפי הזוהר אסור גם בחדרי חדרים, ומשמע אפילו אין שם שום איש היא מוזהרת שלא יצאו השערות מחוץ להכיסוי. וזה לשון הזוהר פרשת נשא [מתורגם], "אמר ר' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לאחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ". וכו'. ולזה ברור הוא שהשערות של הפאה לא הוי כשערות הטבעיים שלה, ויש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר, דאפילו וכו' שערה אחת מראשה". '''הגאון רבי משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, בספרו "דת והלכה"{{הערת שוליים|סימן א'.}}''' כתב: "בעוונותינו הרבים אלו הצעירות שמסירות הפאה נכרית לובשות מטפחת שאינה מכסה כל שערות הראש ממש, והבאנו שבזה האיסור לכ"ע חמור טפי אלף פעמים מאיסור פאה נכרית, וכן בלאו הכי לרוב הפוסקים שצריך מטפחת דוקא, כוונתם שצריך שני כיסויים מטפחת עם רדיד, שלא יתראה כלל משערות ראשן וכמבואר ברמב"ם ושו"ע, וזהו המנהג העתיק גם אצל הספרדים, ואם כן מצינו שבמטפחת לבד אין כאן תיקון רק פירצה ח"ו, והעיקר ביארנו שאין לחלק בענין זה בין אשכנזים לספרדים, שכולן נהגו פעם בלי פאה נכרית... ועל כן המחמיר יחמיר לעצמו אבל לא יקרא תגר על כל בית ישראל, ובפרט שחומרא בזה עלולה נמי לפעמים להביא ח"ו הרבה קלקולים, עד שמגיעים לאיסור תורה ממש, שהמחמיר צריך להיזהר ביותר לכסות כל השערות ממש במטפחת, שבלאו הכי יצא שכרו בהפסדו...  וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפילו מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, ואם כן המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, '''וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי''', שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. ואם כן אפילו במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא". *'''הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז', במכתב שהובא בקובץ "בית הלל"{{הערת שוליים|קובץ י"ט.}}''' כתב: בס"ד, י"ז [[סיוון]] תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין. הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים, '''ומגדולי הדורות היו שהנהיגו כן בביתם''' ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה. '''ובאמת דכיסוי הראש על ידי פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה,''' גם לאלו שעל ידי כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו על פי אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו על ידי המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים. אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד חבישת פאה] יש בזה סכנה, לערער עיקרי ה[[צניעות]] המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה".

*'''הגאון רבי יהודה טשזנר, אב"ד ומו"צ באופקים, כתב בספרו שערי תורת הבית:''' "חובה על כל אשה נשואה לכסות ראשה. והרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה. כי לכסות עם מטפחת הוא יותר צנוע מלבישת פאה, אכן הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, '''אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה ועל ידי זה מתגלים שערותיה.''' על כן, אשה שיודעת איך לקשור את המטפחת באופן שמכסה היטב את כל שערותיה, ובלי להחליק פה ושם, יש עדיפות והידור בלבישת מטפחת, אבל אם אינה יכולה להיזהר בזה, '''עדיף ללבוש פאה.''' ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה".

*'''הגאון רבי גבריאל ציננער, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", כתב בקובץ "אור ישראל"{{הערת שוליים|ל"ו-ל"ז.}}:''' "ולאחרונה שכשנודע החשש על הפאות שהם מעבודה זרה הסירו הנשים את הפאות ולבשו מטפחות, וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית".  ".. יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סימן ל"ה".  ".. והנה בימים ההם היו נוהגים ללבוש צעיף ועליו המטפחת, שני כיסויים, או בכמה מקומות שנשים גילחו את שערות ראשן, ובימינו אין הדבר נהוג בכמה קהילות ישראל, לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות".

*'''וכן פסק הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], אב"ד ורב [[כפר חב"ד]]''':"ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי,על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה". ==פולמוס השיער ההודי== '''שנת תש"ל:''' הראשון שעורר על חשש ע"ז שיש בפאות, היה הרב משה שטרנבוך, בשנת תש"ל. ובשנה זו הוציא לאור את ספרו "דת והלכה", ושם יצא נגד המתנגדים ללבישת פאה, ובסוף דבריו עורר על חשש ע"ז בפאה, והסיק על הפאות המסופקות הבאות מאירופה: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".

ובתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא שנכתבה בשנת תשס"בד, כתב במסקנתו על פאות הודו: "הלמעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן"ש שיחיו תושבי הכפר.

בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות'''שנת תש"נ:''' לאחר עשרים שנה, בשנת תש"נ, התעורר הענין שוב, והרב רבי יעקב אהרן שפירא נדרש אז לבאר את הענין בפני גדולי הרבנים בארץ ובחו"ל, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: וע"פ דבריו התירו גדולי ישראל הרב יוסף שלום אלישיב והרב שלמה זלמן אויערבאך את הפאות מהודו (ועוד מגדולי הרבנים שלא נקב בשמם), וגם גדולי חו"ל ובתוכם הרב משה פיינשטיין.

א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובעוכך כתב הרב רבי יעקב אהרן שפירא: "ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרב שמעון שוואב, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרב שלמה זלמן אויערבאך, והרב יוסף שלום אלישיב, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".

ב. כך גם כתב גם הגאון רבי מנשה קליין: "וכבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על פי הוראות הרבישערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין,על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכללולהבדיל בין חיים לחיים מרן הרב יוסף שלום אלישיב בתשובתו שנדפסה בספרו קובץ תשובות (ח"א סי' ע"ז) ועוד שאר גדולי ישראל". אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר!

ונזכה לכתיבה וחתימה טובה'''שנת תשס"ד:''' בשנה זו התעורר הענין שוב, כהבטחותיו הקדושות וחזר בו הרב יוסף שלום אלישיב בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על אופן הפעולה המעשית במתחם הע"ז בהודו, ובעקבות נתונים שקיבל, לפיהם רוב השיער הנמכר בארץ מקורו בהודו (אמנם הרבנים מצאו הרבה פירכות בעדותו של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסההרב דונר, והביאו עדויות רבות הסותרות לגמרי את עדותו, והוכיחו שהכניס פרשנות אישית לדבריו). וכך כתב הרב יוסף אפרתי ביום כ".ב באייר תשס"ד בשם הגרי"ש אלישיב:

הראשון שדן בנושא זה, לפני עשרות שנים, היה ראבועוד כתב לגבי פאה סינטטית: "ד העדה החרדית, הגאון רבי משה שטרנבוך, שכתב להחמיר ולא ללבוש פאות משיער הודי, אלא פאה סינטטית שיש רק פאות קאסטם משיער אירופאי. ואמנם גם בפאות אלה קיים חשש של עירוב ספק אם מעורב בה שיער הודיאדם, ועל זה כתב שראוי להימנעמותרת בשימוש, שהרי תקרובת ע"ז בתערובת איסורה מדרבנן, ומכל מקום עדיף ללבוש פאת קאסטם משיער אירופאי מאשר ללבוש מטפחת רפויה שעל ידה מתגלה השיער הטבעי {{הערת שוליים|ראה שוובספק אפשר להקל שאין חזקת איסור"ת דת והלכה סימן א'}}:.

{{ציטוטון|ועכשיו לאחר שביארנו דשערות הודו אסורין מדינאולאחר כל זאת, נבוא לבאר הדין בשערות מסוג אירופאייעץ הרב יוסף שלום אלישיב להקים הכשר על מנת לייבא פאות כשרות לפי שיטתו, ואלו מצויים מאוד בשוק היום והם יקרים, ורבים קונים סוג פאה כזאת דוקא מפני שהשיער דק ומטיב מעולה, ובמיוחד כלה קונה סוג כי האי שעולה ביוקר ופורסם כסוג הכי מעולה... כיון דאיסור משהו בעבודה זרה אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין}}והרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הענין ובמאמצים רבים הקים הכשר המפקח על מקור השיער.

בשנת [[תשס"ד]] קמו מספר אנשיםרוב הפוסקים חלקו על הרב אלישיב וסברו שאין כלל צורך בהכשר, ועוררו שוב את העניןוכתבו תשובות להוכיח שאין בשיער ההודי משום עבודה זרה. מהם הרב וואזנר (שיצא בקריאה פושרת יחד עם הרב ניסים קרליץ, והציגו את הדברים בפני הגריובה נאמר לנשים "להשתדל"ש אלישיב, שפסק לאסור שיער הודי (והקים להחליף את ההכשר המפורסם של הגר"מ גרוסהשיער ההודי, המפקח על מקור ועל השיערהמסופק לא נאמר כלום). אולם הגרשדעתו הובאה בהרחבה ע"ש וואזנר חלק עליו, שדעתו היתה להתיר (במקום הדחק) פאה העשויה משיער הודי. ואת דבריו הביא בנו, הגאון רבי הרב בן ציון יעקב הלוי וואזנר, אב"ד דבד"ץ ובית הוראה שבט הלוי במונסי {{הערת שוליים|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}: , ובה פסק שכל פאה שספק מהיכן באה, מותרת, ופאה שידוע שהגיעה ממקום הע"ז בהודו, יש להשתדל להחליפה, ובשעת הדחק מותר ללבשה.

{{ציטוטון|אחרי שנתגלה שחלק מהפאות העשויים משיער טבעי, מקורם בארץ הודו מאיזור הנקרא "טירופטי", ושם גוזזים השיער בבית עבודה זרה, ואחר כך נמכר לתעשיית הפאות, יש לדון האם יש בפאות אלו משום איסור עבודה זרה או תקרובת, ודבר זה נשאל לחכמים ולזקנים, ובראשם לא"א מו"ר הגאון שליט"א. והנה כאשר נשאתי ונתתי עמו, ראיתי דעתו נוטה שאמנם מדינא שפיר יש למצוא צדדים להקל, וכאשר גילה דעתו גם כן בכתובים... [ומסיק]: ולהלכה, לאור מה שנתפרסם בחוצות מכתבי א"א מו"ר עט"ר ונשיאנו כתב הגאון הגדול פוסק הדור הגר"ש הלוי וואזנררבי חיים יוסף דוד ווייס, ומה שזכיתי לדבר עמו בנדדיין ומורה צדק סאטמר אנטוורפן {{הערת שוליים|הובא בקובץ אור ישראל ל"ד כמה פעמים פה אל פה, ואחר שנתלבנו הדברים בעיון רב גם בבית מדרשינו בין ת"ח וחברים מקשיבים וברוב עם, הרינו מפרסמים לבקשת רבים קיצור הפסק. א. פאה שמקורה ודאי מטירופטי ושאר מקומות עבודה זרה אין להשתמש בה ולכן יש להשתדל בכל עוז להחליפה, אולם בשעת הדחק, או מי שאין היכולת בידה, מותרת ללובשה זמנית. ב. פאות מכל שאר עיירות ומדינות מותרות. ג. ספק מקום מוצאם, מותרות. ד. פאות בלונד מותרות, בתנאי שאין שיער עבודה זרה ניכר בהן, ואינו הרוב. ה. ספק מהיכן התערובת, מותרתו}}.:

כדבריו כתב גם הגאון רבי חיים יוסף דוד ווייס"יש מקום לסמוך להקל לכתחלה, ועל כל פנים בנדון דידן שנתברר לי על ידי שליח מיוחד (איש נאמן ודייקן נפלא שמכיר את אנשי הודו ואת שיחם) מקום ואופן תגלחתם, דיין ומורה צדק סאטמר אנטוורפן {{הערת שוליים|הובא בקובץ אור ישראל וכל זה מראה שאין עבודה בעצם הגזיזה וכנ"ל, לא ראיתי מקום להחמיר בזה כלל, והגאון הגדול מהר"ש וואזנר בעל שבט הלוי הסכים עמי דמעיקר הדין יש צדדים להקל שאין השערות בכלל תקרובת, אלא מחמת פגם עבודה זרה לכתחלה אין לקנות. ומה שקנה כבר ישתדל להחליפן"ו}}: .

{{ציטוטון|באם יש איסור תקרובת עבודה זרה בפאה נכרית'''שנת תשע"ח:''' הוציאו לעז על הכשרו של הרב מרדכי גרוס, עשויה משערות הבאים מארץ הודוכביכול אינו מפקח על השיער כראוי, הנה כבר ביארתי ההיתר בשערות אלו בדרך ארוכה בכמה מתשובותיוהמציאו שרוב השיער בעולם הוא מהודו. כמו כן, ועתה אבא בקצרהאחד העדים שנשלח בשנת תשס"ד, נשלח שוב להודו.הרב משה שטרנבוך קיבל את עדותו יחד עם כמה רבני שכונות בירושלים, ונוכח שם גם הרב יצחק מרדכי רובין, רבה של קהילת בני תורה בהר נוף, וחבר ביה"ד של הרב ניסים קרליץ, ומחבר ספר "ארחות שבת".הרב רובין שאל שאלות נוקבות, ולא קיבל תשובות מספקות לשאלותיו. יש מקום לסמוך להקל לכתחלהבין היתר שאל את העד, ועל כל פנים בנדון דידן שנתברר לי על ידי שליח מיוחד האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון (איש נאמן ודייקן נפלא שמכיר את אנשי הודו ואת שיחם'חלאקה') מקום ואופן תגלחתםולא ידע להשיב. ואמר לו, וכל זה מראה שאין עבודה בעצם הגזיזה וכנ"לאם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, לא ראיתי מקום להחמיר בזה כלללמרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, והגאון הגדול מהרמנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל הע"ש וואזנר בעל שבט הלוי הסכים עמי דמעיקר הדין יש צדדים להקל שאין השערות בכלל תקרובת, אלא מחמת פגם עבודה זרה לכתחלה אין לקנות. ומה שקנה כבר ישתדל להחליפן}}ז יודעים מדוע הם עושים זאת.

והגאון ביום י"ז אייר תשע"ח הלך הרב גרשון וועסט מארה"ב ושהה כמה ימים בהודו, וניסה לחקור שוב את הענין (בשליחותו של הגאון רבי יצחק רייטפארטחיים יוסף דוד ווייס), והעלה את עדותו על הכתב. מסקנתו היתה שלהודים אין מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל. "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש הכולל דכולל מצוינים בבורו פארקאו באמירת הן, בפסק דין שפורסם בערב [[חג השבועות]] תשסולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם"ד, היקל יותר מכולם:.

{{ציטוטון|לסיכום: "כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת הרמ"א והש"ך והתבואות שורשכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, תקרובת עכו"ם בזמן הזה מותר בהנאה. ואפילו להב"יכרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, הרי א. וממילא כמעט אין זה תקרובת עכו"ם אלא דורוןלהם שום הבנה ועומק במעשיהם, וכנ"ל. ב. לא שייך תקרובת עכו"ם בשערותואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, כנ"ל. ג. גזיזת שערות אין הרי זה כעין פניםרק בהשגה פשוטה ביותר, כזביחה. ד. גזיזת השערות אינה לפני העובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם"ז. ה. אין עבודתה של העבודה זרה בכך. ו. יותר משלושה ספיקות אין צריך בירור. ז. כל דפריש מרובא פריש. ח. זה מחשב וזה עובד לא אמרינן. ט. ובפרט דלפי כל אנשי המדע אין עבודתה של אלילם בכך.

הרב אשר על כן אני אומר שמצד הלכה לעניות דעתי אין בפאות המגיעות מהודו שום חשש הנאה מתקרובת עכושוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות ב"ם חתורתם"ו, ובפרט לשיטת הרמוהם העידו בפני גדולי הדור ש"א והשאין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית"ך והתבו. ותמה על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם ע"ש שתקרובת עכוי מתורגמן, אע"ם בזמן הזה מותר בהנאהפ שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. והתמיהה תגדל לאחר שהרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. וכמו כן הוכיח במאמרו שהשיער אינו תקרובת: ראשית, השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. שנית, והנח להן לישראל אם אין נביאים הם בני נביאים הם (פסחים סוטובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה".)שלישית, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, וכשרות וצדקניות הן ולא יכשלו בשום איסורואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. רביעית, ומותר ללובשם לכתחילההכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.}}

כאשר אחד מחשובי הרבנים מחה כנגד [[חסידות חב"ד]] על שנשיהם לבושים בפאה נכרית, דבר הנידון בשאלה בפוסקים, הוציא הרב [[שלום דוב וולפא]] את ספרו [['''לקט שכחת הפאה]] ''' בו הוא מוכיח מעשרות פוסקי ההלכה ראשונים כ[[מלאכים]] ואחרונים כולל גדולי רבני עדות המזרח כי מותר ואף חובה לחבוש דווקא פאה נכרית. בספר גם שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל השאלות העולות לגבי הפאה הנכרית. לאחר מכן יצא לאור הספר '''"ותשקט הארץ"''', ע"י הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד". הספר '''"חן וכבוד"''' יצא לאור ע"י הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יוסף" באופקים. הספר כולל את תשובות כל הפוסקים המתירים, כל אחד בפרק נפרד, ובפרק הראשון מובאת רשימת המתירים המלאה עם דבריהם בקצרה. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא זכה לפרסום נרחב. הספר נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה, ומביא כמעט כל מי שדיבר בענין זה. מחבר הספר מציג בהקדמתו ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות והטענות של המתירים והאוסרים גם יחד. כאשר בשנת [[תשס"ד]] פורסם בעיתונות על עדים שנסעו להודו והעידו כי הפאות שמקורן בהודו אסורות בהנאה משום תקרובת עבודה זרה, והגרי"ש אלישיב הוציא איסור על הפאות, חיבר הרב [[שלום דוב וולפא]] את ספרו [[יקם שערה לדממה]], אשר סוקר את הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו. הוא מסכם את צדדי השאלה בהלכה, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.

וכאשר בשנת [[תשסבספר "ד]] פורסם בעיתונות על עדים שנסעו להודו והעידו כי הפאות שמקורן בהודו אסורות בהנאה משום תקרובת עבודה זרה, והגריחן וכבוד" פרק י"ש אלישיב הוציא איסור על הפאות, חיבר הרב [[שלום דוב וולפא]] ח אפשר למצוא את ספרו [[יקם שערה לדממה]], אשר סוקר רוב תשובות הרבנים המתירים את הנושא מנקודת מבט הלכתיתהשיער ההודי, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו, מביא את צדדי השאלה בהלכה, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודוניתוח נתוני האו"ם המעודכנים ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק.

* הרב ליאור עזרן, '''[https://drivebit.google.comly/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view chenvechavod חן וכבוד]'''* הרב שלום דובער וולפא, '''[https://drive.googlebit.com/filely/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view haravvolpe לקט שכחת הפאה]'''* הרב יואל שילה, '''[https://drivebit.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2ly/view yoelshilo ותשקט הארץ]'''

* הרב משה שטרנבוך [http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/SHTRANBUCH.pdf תשובה הלכתית], מתוך השו"ת ספרו "דת והלכה"

*[bit.ly/liorazran '''[http://peanochrit.wordpress.com/ פאה או מטפחת?]אתר תלמידי הרב ליאור עזרן''' שאלות ותשובות ], שו"ת בנושא באתר peanochritהספר "חן וכבוד"