אותיות הדיבור – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{אות|שם=אותיות הדיבור|תמונה=}}
-'''אותיות הדיבור''' הם הברה היוצאת מ[[קול]] דרך [[פה]] האדם, שורשם מ[[אותיות המחשבה]], ובעומק יותר - מה[[אותיות (בנפש)|אותיות הנפש]].
+'''אותיות הדיבור''' הם הברות היוצאות מ[[קול]] העובר דרך [[פה]] האדם, בגלוי - שורשם מ[[אותיות המחשבה]], ובעומק יותר - מ[[אותיות (בנפש)|אותיות הנפש]] כלומר ששרש האותיות הוא בעצם הנפש, אותיות הדיבור בעולמות העליונים - באים מספירת ה[[מלכות]].
+מטרתם של אותיות הדיבור הוא לגלות דבר שבשכלו או לבו של אדם אחד אל זולתו, וכן מטרת האותיות העליונות שב[[מלכות]] היא ליצור מציאות של זולת.
 ==שורש האותיות==
-אותיות שהן לצורך גילוי השכל או המדות לזולת שהוא ממין המדבר, כלשון איש ואיש, נפעלים בחמש מוצאות הפה, האח"ע מהגדון גיכ"ק מהחיך דטלנ"ת מהלשון זסשר"צ מהשינים בומ"פ מהשפתים. כאשר הקול - אויר דרך מיתרי הקול- עוצר ופוגע ומכה באחד ממוצאות הפה - נוצרת האות (עיצור) בהתאם למוצא. אבל טעות היא לחשוב שעצם התהוות האותיות וההבדלים שביניהם היא מה' מוצאות הפה, שהרי מאותו קול ומוצא נפעלים אותיות שונות אלו מאלו. ועוד, שאם הפעלת האותיות היתה תוצאה של פעולת המוצאות היה צריך האדם לתת דעתו ולכוון פעולת השפתים וכו' לפני כל מלה ואות שמבטא, ואין הדבר כן.
+האופן בו נפעלים האותיות הדיבור הוא באמצעות חמשת מוצאות הפה - אחה"ע מהגרון, גיכ"ק מהחיך, דטלנ"ת מהלשון, זסשר"צ מהשיניים, בומ"פ מהשפתים. כאשר הקול - שהוא אויר, עובר דרך מיתרי הקול, עוצר הקול ופוגעה ומכה באחד ממוצאות הפה וכתוצאה מכך נוצרת האות בהתאם למוצא.
+אמנם אין לומר שהתהוותם של האותיות הוא מהמוצאות, שאז יתפרש הדבר שכל מציאותם של האויות נוצר מפגיעת הקול במוצאות, אלא שרש האותיות הוא מעצם הנפש, ורק שכשישנו גילוי של האותיות מהנפש מתוענעים המוצאות ממילא, דבר זה מוכח מכך מכמה דברים:
-אלא כנ"ל - שהתהוות האותיות היא מקדמות השכל - ברצון ועצם הנפש, וכאשר עולה ברצון הנפש לבטא ולהאיר באותיות מסוימות - נפעלים ה' מוצאות הפה לבטא בהתאם לרצון הנפש.
+באם היה נענוע המוצאות השרש לאותיות, לא היה שייך שממוצא אחד יצאו חמש אותיות שונות, ואף היה צורך לכוון וללמוד איך לנענע המצוצאות בכדי שיצאו האותיות, וראוים במוחש שתזוזת המוצאות נעשה ממילא בשעה שרוצה לומר משהו. הוכחה נספת היא מהעובדה שאילם אינו יכול לדבר אף שיכול להוציא קולות ויכול להוזיז המוצאות, ומזה מוכח ששרש האותיות הוא בעצם הנפש וזו היא הסיבה שאילם אינו יכול לדבר, משום שיש חסרון בגילוי של האותיות מהנפש (אמנם אין חסרון בקיומם של האותיות בנפש, ולכן רואים שאלם יכול להוליד ילד שיכול לדבר, שזה מכיון שההולדה היא מעצם הנפש איך שהיא לפני הגלויים שנתגלו ממנה אצל האב).
-ולהיות שאותיות הדיבור שרשן גבוה - למעלה מן השכל, לכן השכל או המדות הבאים בלבוש הדיבור, גדלים ומתפתחים בהרחבה יתרה מכמו שהיה לפני ההתלבשות בדיבור. והיינו, שעל ידי דיבור בנושא שכלי עיוני - יתחדשו אצלו שכלים חדשים בתוספת אור חדש בעמקות השכל הזה מה שלא היה כלל במחשבתו לבד.
+העובדה שלאותיות הדיבור יש שרש גבוה ואף גבוה יותר מן השכל, היא גורמת לכך שכשהמושכל נאמר בדיבור, מתווסף בו הוספה ברוחב (-ריבוי פרטים מתווספים) אורך (-מוצא דרך להסבירו בבהירות יתירה) ועומק (-מבין את הסברא שמאחורי המושכל), וזה משום שהדיבור  בכחו להמשיך ולגלות את הנקודה העצמית של המושכל - ועי"ז שתפס במהותו של המושכל יכול להסיברו יותר ולהרחיבו יותר ויתחדשו לו הבנות ואופנים חדשים בהבנת המושכל.
-וכמו כן הוא במידות גם כן, כגון כשמדבר דברי אהבה, אף על פי שהדיבור אינו אלא ביטוי של האהבה, מכל מקום הדיבור מוסיף אור באהבה, שעל ידי שמדבר בה - מתפעל בנפשו יותר ב[[אהבה]] וחיבה לנאהב{{הערה|מתוך הספר ערכים בחסידות, על פי אגרת הקודש - פרק ה', תורה אור כא. א', תו"ח ויצא כב. ד, ספר המאמרים תרנ"ט ד"ה יום טוב של ר"ה, ד"ה לולב וערבה, ספר המאמרים תרס"א ד"ה כבוד מלכותך, ספר המאמרים תרע"ג ד"ה והאבן הזאת}}.
+ועל דרך זה הוא במידות שכשמדבר דברי אהבה, אף על פי שהדיבור אינו אלא ביטוי של האהבה, מכל מקום הדיבור מוסיף באהבה, שעל ידי שמדבר בה, מתפעל בנפשו יותר ב[[אהבה]] וחיבה לנאהב{{הערה|מתוך הספר ערכים בחסידות, על פי אגרת הקודש - פרק ה', תורה אור כא. א', תו"ח ויצא כב. ד, ספר המאמרים תרנ"ט ד"ה יום טוב של ר"ה, ד"ה לולב וערבה, ספר המאמרים תרס"א ד"ה כבוד מלכותך, ספר המאמרים תרע"ג ד"ה והאבן הזאת}}.
 ==החילוק בין אותיות בכוונה לאותיות בלי כוונה==