מילון חסידי:שפיץ חב"ד

המושג "שפיץ" מבטא אדם שבהתנהגותו הוא מקפיד על הרמה הגבוהה ביותר שאפשרית מבחינתו, וכאשר מדובר על "חסיד חב"ד", הכוונה היא לאחד כזה שמקיים את מנהגי חב"ד באופן הקיצוני ביותר ובתוקף גדול.

בשנים האחרונות נוסף פירוש נוסף למושג זה: אחד שמחקה את התנהגותו של הרבי בכל דבר, כולל בסגנון הלבוש.

הגדרת המושג

המושג "שפיץ חב"ד" מתאר צורת התנהגות הדורשת שלימות בכל המעשים לפי הקריקטריונים החסידיים. ולדוגמא: הרבי פעם הזכיר שבניקולייב פתחו בית כנסת חב"די שני שהיה נקרא בית הכנסת של ה"שפיץ חב"ד", מכיוון שארע שהגבאי הפסיק את אמירת המאמר שאמרו ברעווא דרעווין כאשר הגיע זמן התפילה^{[דרוש מקור]}.

המשורר אברהם שלונסקי (קרוב משפחתו של הרבי), הגדיר את העיר קרמנצ'וג כ"עיר חסידית של "שפיץ חב"ד"".

בהזדמנות אחרת, הסביר הרבי: שכמו שבמחט, בכדי לחבר את שני חלקי הבגד - צריך שיהיה לה שפיץ; וכן צריך שיהיה לה חוט מחובר אליה. כך גם בנוגע לקיום המצוות, כמו לדוגמא במצוות ציצית, על ידי זה שיש חור בבגד (שמרמז על גשמיות העולם), שנעשה על ידי השפיץ של המחט, יכול לעבור החוט - ההמשכה של היהדות, התורה והמצוות. ובכדי לעשות את החור הזה, צריך שיהיה תוקף יהודי, ולא להתפעל מהעולם והסביבה. ועל ידי זה שישנו ה"שפיץ" - התוקף היהודי, יכולים לעשות את העולם ל"בגד" של הקב"ה, בו הוא יכול "להתפאר".

מצד שני, הרבי עורר על כך שכאחד שעושה דברים ללא חשבון בכדי למקסם את מעשיו באופן שלם, ישנה חובה מיוחדת על ה"שפיץ חב"ד" להתנהג באופן של "כבוד ליובאוויטש", מצד האכפתיות לענייני החסידות, ומצד הרצון לגרום לאנשים נוספים להתקרב לחסידות.

חיקוי מעשי הרבי

אחד מהסעיפים שאותם משתדלים אלו המכונים "שפיץ חב"ד" לעשות, הוא חיקוי הרבי, ולדוגמא: לכתוב בכתב הדומה לכתב ידו של הרבי, וכמו שכתב הרבי: "בין חסידים לרבותיהם, משתדלים בסגנון מכתביהם והליכותיהם בכלל, להדמות לרבם". דבר קיבל משמעות כל כך גדולה, עד שהחסידים שהיו ממונים על העתקת כתבי היד ומאמרי החסידות השתדלו לחקות בכתב ידם את כתב ידו של הרבי, ועד שפעמים רבות ניתן להבחין לאיזה אדמו"ר שייך המאמר אפילו מבלי לעיין בתוכן שלו.

הרבי אף הביא את הפתגם החסידי המהווה מקור להנהגה זו, על פי מאמר חז"ל: "אחרי השם אלוקיכם תלכו - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?", שאף שאי אפשר 'לחקות' את הקדוש ברוך הוא, אבל תלמיד כן יכול לחקות את רבו.

הרבי ברשימותיו כתב לעצמו הנהגות רבות שהיו ייחודיות לאדמו"ר הריי"צ ולבית הרב. וכמו כן במשך השנים נערכו כמה קבצים המלקטים הנהגות יחודייות של הרבי ובהם גם הספר מעשה מלך.

שלילת ה'שפיץ חב"ד'

כתב יד של הרבי בו שולל הנהגת "שפיץ חב"ד" שלא לקבל תשלום מהרבי

בכללות על אף החביבות שנראה שיש לרבי כלפי אלו המרגישים עצמם כשפיץ חב"ד, הנה כאשר השימוש בזה הי' באופן הלא נכון, ראה הרבי לנכון להעמיד אותם על מקומם בכמה וכמה הזדמנויות ומתוך תוכחתם אפשר ללמוד כיצד הרבי רואה את הדרך הנכונה שעליהם להתנהג, להלן מספר דוגמאות:

על שפיץ חב"ד, ראשית לציית

במכתב מב' מ"ח, תשי"ז: ... הנה לפלא על מצב כגון דא, שכל הסברות עולות במחשבה לבד הסברא הכי פשוטה - פאלגען [לציית], לדאבוננו לא הוא היחיד בכגון דא אלא כמה מאנ"ש ואפילו פון שפיץ חב"ד, הנה "לפעמים" כשכותבים אליהם ענין שחדש הוא אצלם לפי דעתם, תכף ומיד מעסיקים השכל שלהם בכמה אופנים ודרכים לבד הדרך הכי פשוטה, והוא למלאות הנכתב כפשוטו מבלי פשט'לעך ומבלי דריידלעך...

להביט על הרבי בשעת התפלה

בהתוועדות שהתקיימה בחורף תשכ"ז אמר הרבי אודות הבחורים שכל התפלה היו עומדים ומסתכלים עליו, במקום להביט בסידור:

"ישנו מנהג של ה'שפיץ חב"ד'…שלא שיערו אבותינו…; הגמרא אומרת "אסור להסתכל בפני נשיא, ובירושלמי נאמר יתירה מזו 'ראוני נערים ונחבאו'. …מילא 'ירושלמי' איננו מחויב לדעת,…אבל "אסור להסתכל' נאמר הרי ב'בבלי', ואעפ"כ הוא מתנהג אחרת. אם כן ממה נפשך, או שמעוניין לעשות מפלוני צחוק, או שרוצה להראות שהוא עם הארץ שאינו יודע מהגמרא הזאת".

הרב דוד מאיר דרוקמן מתאר את המצב שעליו דיבר הרבי: אני זוכר, ואודה וכן אבוש, שעמדתי פעם ביחד עם חבריי, והיה זה בתפילת שחרית בבית המדרש הקטן של הרבי (מה שמכונה 'הזאל הקטן'), והתרכזנו במעין חצי גורן סביב מקום תפילתו של הרבי, ולפתע הרבי פונה אלינו ואומר: "איר שטייט דאך מיט תפילין, פארוואס דאווענט איר נישט!" (=אתם עומדים הרי עם תפילין – מדוע אינכם מתפללים!). ולא שלא מלמלנו בשפתותינו את התפילה, אלא, בפשטות כוונתו הק' הייתה – מדוע אתם עושים דבר שלא נדרש מכם – וזאת, במקום להתפלל בכוונה הלב כמו שמצפים מחסיד שיתפלל.

לימוד 'נגלה' בשבת

בשיחת ליל ו' דחג הסוכות תשמ"ו מתייחס הרבי ל"שפיץ חב"ד" הטוענים "הייתכן ללמוד 'נגלה' ביום השבת". לאחר שהרבי מוכיח מהנהגת האריז"ל והנהגות רבותינו נשיאינו שיש ללמוד נגלה בשבת, הוא מוסיף:

מדי שבת בשבתו (כמו בסדר התפילה שבכל יום ויום) ישנו לימוד ענינים בנגלה דתורה, החל מהמשנה וברייתא דפאה, "אלו דברים שאין להם שיעור", עד לפרק "איזהו מקומן של זבחים", אשר לכל לראש ישנו הפירוש הפשוט שבדבר - נגלה דתורה, ובהכרח ללמוד זאת באופן של הבנה והשגה, שגם בתורה שבעל פה אינו יוצא ידי חובתו אם אינו מבין מה שלומד.

ועוד - וגם זה עיקר: לפני שנזהר בלימוד ודיבור בענייני נגלה דתורה - ייזהר לכל לראש מדיבור של חולין... ובכן, ייזהר תחילה שלא לדבר ביום השבת בדברי הרשות, ואחר-כך יחשוב על הזהירות מלימוד ודיבור בענייני נגלה דתורה!...

והרבי סיים:

ובכל אופן, אם רצונו דווקא להקפיד על מנהגים של "שפיץ - חב"ד" - יכול להקפיד ולהיזהר בכל העניינים, כולל בעניין זה גופא; אבל בתנאי שהדבר לא יגרע חס-ושלום בלימוד השיעורים הקבועים (גם) בנגלה דתורה, ובפרט שיעור קבוע שנהג בו שלוש פעמים כו'.

להזהר שלא לרחק

שבת בראשית תשמ"ה הרבי הוכיח שהתנהגות של מי שרואה עצמו "שפיץ חב"ד" לפעמים יכולה לרחק מתורת החסידות, ואמר:

"ישנם 'שפיץ חב"ד' החושבים שהם אלו שיודעים מה צריכים לעשות וכיצד צריכים להתנהג, וכל אלו שמסביבם שמנסים להעיר להם לפעמים שעושים דבר בלתי-רצוי - אין הדבר מועיל להם כלל, בחשבם מי הם אלו שיכולים להעיר להם, בה בשעה שאף א' מהם אינו מגיע לדרגתם, שהרי הם 'שפיץ חב"ד'! כוונת הדברים: לאלו שכתוצאה מדיבורים שלהם, עניני דפוס שהדפיסו, או ניגונים וכו' - גרמו לרחק עשרות יהודים מתורת הבעש"ט, לימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות, ולא עוד אלא אפילו יהודים שכבר התחילו ללמוד חסידות – הפסיקו ללמוד כתוצאה מפעולותיהם של אלו! לא רק שפעולות אלו אינם מביאות לקירוב רחוקים, אלא אדרבה, עי"ז מרחקים את אלו שכבר התחילו להתקרב!

נשבר ה"שפיץ"

בתשי"ז בחורים נכנסו להנהלת הישיבה וצעקו על הנהגת ההנהלה - באופן שאינו ראוי.

הרבי, אף שלא הסכים כלל עם הנהגת הנהלת הישיבה, לא הסכים עוד יותר עם הנהגה כזו מצד תלמידי הישיבה, הרבי קרא לבחורים אליו לחדר ליחידות מיוחדת ודיבר איתם בחריפות שתפקיד התלמידים להיות שקועים בלימוד ובעבודת התפלה, תוך כדי דבריו הרבי לקח עפרון והשליכו על השולחן באופן כזה שהשפיץ נשבר, הבחורים הבינו שהרבי התכוון לומר להם, שהתנהגות כזו שוברת את ה"שפיץ" חב"ד.