חיים וולפר: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
== בסוף ימיו == | == בסוף ימיו == | ||
מסופר שבסוף ימיו נפל לשכרות והיה נודד על הפתחים, פעם הגיע לאדמו"ר הזקן בעת אמירת מאמר, הקשיב למאמר ובסיומו אמר "כולנו אכלנו מתוך קערה אחת, אך הוא לקח את | מסופר שבסוף ימיו נפל לשכרות והיה נודד על הפתחים, פעם הגיע לאדמו"ר הזקן בעת אמירת מאמר, הקשיב למאמר ובסיומו אמר "כולנו אכלנו מתוך קערה אחת, אך הוא לקח את העידית (די גענצע גידיכטע איז בא אים געבליבען)", כלומר, שגם הוא היה בין תלמידי הרב המגיד אך אדמוה"ז התעלה על כולם וביאר את תורת רבו בצורה הטובה ביותר. | ||
עוד מסופר שפעם פגשו | עוד מסופר שפעם פגשו הרב [[ברוך מרדכי מבוברויסק]] באכסניה, וכשעזב לרגע את חפציו התחיל לחטט החסיד אחר איזשהו ''כתב'' של המגיד, כשתפסו הוולפער בעת החיטוט אמר לו: אצלכם הרבי והתוורה הם שני דברים נפרדים, לפיכך זקוקים אתם לכתבים, אולם אצלנו הרבי והתורה הם דבר אחד". | ||
ר' שלמה מקרלין התבטא עליו "כמדומה שמתוך תשובה נפטר". | ר' שלמה מקרלין התבטא עליו "כמדומה שמתוך תשובה נפטר". | ||
גרסה מ־00:50, 19 באוגוסט 2009
הוולפער הוא כינויו של חיים מוולפא, אחד מתלמידי המגיד ממעזריטש, ירד מדרך החסידות ואף התנגד לה.
תולדות חייו
בתחילה היה מחשובי תלמידיו של המגיד ממעזריטש וכמסופר בבית רבי (ספר) "מתחילה היה היותר גדול בהחברייא, וכולם היו הולכים לשמוע ממנו הד"ח של הה"מ, שהי' חוזר הדברים כהוויתן ובטוב טעם", בתורת שלום מסופר: "שמתלמידי המגיד היו שנים אשר קיבלו את תורת המגיד כולה, הר"ש מקארלין היה נחלה בשלשול דם, הרב מבארדיטשוב היה יוצא מגדר הכלים בדביקות והתפעלות עצומה, רק רבינו הגדול והרב מוואלפע קיבלו". הוא אף ממקימי החצר החסידית בקארלין יחד עם ר' שלמה ור' אהרון מקארלין.
כינויו מקורו מזה ששימש כרב בעיירה וולפא הסמוכה לקרלין, ויתכן שאף שימש כדיין בקארלין.
עזיבתו את החסידות
מסופר שהמגיד התבטא עליו "תולעת אוכלת בו, ואיני יודע מי יגבר הוא או התולעת".
בתשובות אדמו"ר הזקן לכתב ההלשנה, מזכירו אדמו"ר הזקן ואומר שעזב את דרך החסידות מפני כסף וכבוד וזה לשון האדמו"ר הזקן "אותו האיש מעיר וואלפע ידוע ומפורסם לכל שרצה להיות רב גדול במאד שיסעו מכל העיירות לשמוע דרשותיו ויתנו לו מעות הרבה, באמרו שהוא דורש טוב יותר מחבירו בן עירו מ' שלמה, וגם היהמסבב בכמה מקומות ודרש הרבה ובקש ממון הרבה, ולפי שלא קבלו אותו לרב ולא נתנו לו מעות כרצונו, נהפך לבו לשנוא ונסע לווילנא.
בסוף ימיו
מסופר שבסוף ימיו נפל לשכרות והיה נודד על הפתחים, פעם הגיע לאדמו"ר הזקן בעת אמירת מאמר, הקשיב למאמר ובסיומו אמר "כולנו אכלנו מתוך קערה אחת, אך הוא לקח את העידית (די גענצע גידיכטע איז בא אים געבליבען)", כלומר, שגם הוא היה בין תלמידי הרב המגיד אך אדמוה"ז התעלה על כולם וביאר את תורת רבו בצורה הטובה ביותר.
עוד מסופר שפעם פגשו הרב ברוך מרדכי מבוברויסק באכסניה, וכשעזב לרגע את חפציו התחיל לחטט החסיד אחר איזשהו כתב של המגיד, כשתפסו הוולפער בעת החיטוט אמר לו: אצלכם הרבי והתוורה הם שני דברים נפרדים, לפיכך זקוקים אתם לכתבים, אולם אצלנו הרבי והתורה הם דבר אחד".
ר' שלמה מקרלין התבטא עליו "כמדומה שמתוך תשובה נפטר".