יששכר דב גורביץ'

הרב יששכר דוב גורביץ' מקבל את פני אחיו יצחק, בתחנת הרכבת

הרב יששכר דב גורביץ' (שמו המדוייק והמלא ישכר דוב בער הלוי הורוויץ. היה ידוע ומוכר כר' בערל גורעוויטש) (תרע"ז-תשס"ח) היה חסידם של אדמו"ר הריי"ץ והרבי, לימד תורה במחתרת בברית המועצות ונאסר על כך. לאחר צאתו משם, ניהל יותר מיובל שנים את המוסד בית רבקה בצרפת ושימש כמשפיע אנ"ש בקהילה.

קורות חייו

לידתו וצעירותו

הרב גורביץ' (משמאל) בצעירותו, מניח תפילין ליהודי

הרב גורביץ' נולד בשנת תרע"ז בעיר ז'לובין שברוסיה, לרב שלום גורביץ', חסיד קאפוסט ומצאצאי השל"ה. אביו היה מלמד בכיתה הגבוהה בתלמוד תורה בעיר, לקראת המעבר לישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, ונרצח על ידי הנאצים בעיר הומיל בשנת תש"ב.

בבחרותו נשלח הרב גורביץ' ללמוד בישיבת תומכי תמימים, שהתקיימה אז במחתרת ונדדה ממקום למקום. מקיץ של שנת תרצ"ג עד לקיץ של שנת תרצ"ד, נדדה הישיבה לנובוזיבקוב, בו למד אצל הרב שלמה יוסף זווין שכיהן כרב העיר ולימד במקביל בסניף תומכי תמימים המחתרתי שבעירו. הרב זווין אף דאג להם למעות חיטים בכותבו: "ארבעה מתומכי תמימים דהאידנה נמצאים בכאן ולמה יגרעו?". בל"ג בעומר תרצ"ד עברה הישיבה לעיר קרולביץ, שם למדו עד אמצע חורף תרצ"ו. כנראה שבאמצע הספיק הרב גורביץ' ללמוד גם בסניף במלחובקה. במשך עשר שנים למד ונדד הרב גורביץ' בסניפים מחתרתיים שונים של תומכי תמימים.

הרב גורביץ' הצטיין בלימודי הנגלה והחסידות ואף בהנהגתו החסידית. עדות לכך נמצא בדו"ח ששלחה הנהלת הישיבה, בשנת תרצ"ג אל אדמו"ר הריי"ץ (ששהה באותה עת בריגה). בדו"ח מופיעה הערכה קצרה על כל תלמיד וליד שמו של התמים גורביץ' מופיעה המילה: "יקר".

בישיבה והמאסר הראשון

קטע מיומנו של הרב גורביץ' על מאסרו
"מהחינוך ומהשפעת הרביים הקדושים, וכן מהדוגמא שקיבלנו אנחנו הקטנים, הבחורים, התלמידים, לא היה לנו רגש שאנחנו בעלי מסירות נפש עבור התורה והיהדות, רק זה היה כמו דבר שבלתי אפשרי אחרת. ולא היה לנו חשבון שאנחנו סובלים עבור קיום התורה, אלא להפך, שזה מגיע לנו, בחינת אם בטלת מהתורה - יש לך בטלים הרבה. וכנראה לא שמרנו הזמן היקר, נכשלנו בביטול תורה, לא היינו מרוצים באכילת לחם לבדו והלכנו לשוק לבקש עוד דבר, כמו דג מלוח או ריבה וכדומה, ועוד חטאים מעין זה. החלטנו שבאם נזכה לצאת לחירות, נשמח אם יהיה לנו אפילו רק לחם לשובע, ולא נבטל אף רגע לבטלה ונלמד בשמחה. כהמשך להחלטה הזו, לא אכלתי אפילו רק הלחם בבית האסורים, והיה נשאר כמעט כל יום ממנו. איני יודע באיזה חשבון עשיתי זאת. חשבתי למה צריכים בכלל לאכול. צריכים להרגיל את הגוף בלי אכילה. עד שנלחשתי מאוד..."
מתוך כתב ידו של הרב גורביץ'

בשנת תרצ"ח כיהן הרב גורביץ', אז בחור בוגר, כמגיד שיעור בחסידות לקבוצת נערים כבני שלושה עשרה, בסניף תומכי תמימים ברדיצ'ב. האחראי על הישיבה בברדיצ'ב היה הרב משה רובינסון. בתאריך כ"ד בטבת, באמצע התוועדות, פשטה המשטרה החשאית (הנ.ק.וו.ד.) על מחבואם בבית הכנסת, וכל הצוות ותלמידי הישיבה נאסרו ועונו בחקירות. לאחר מכן נשלחו התלמידים הצעירים לבית יתומים קומוניסטי, ממנו ברחו לאחר זמן קצר. הרב גורביץ', לעומתם, יחד עם הרב רובינסון ועוד שני בחורים בוגרים, הושבו במאסר קשה. במהלכם, נחקר הרב גורביץ', הוכה והורעב, תוך שהוא שומר במסירות נפש על יהדותו. סוהריו נהגו לומר לו: "אנחנו נטחן את בשרך עד שיהיה ממך קציצות". עקב מצבו הרפואי שהחל להתדרדר, הועבר הרב גורביץ' לבית הרפואה בכלא. בשלב מסוים חלה הפחתה בחומרת היחס לאסירים ובערב יום י"ט בכסלו תרצ"ט שוחרר מן המאסר.

בתקופה שלאחר מכן המשיך בלימודיו במוסקבה, אך גם שם רדפה אותו המשטרה החשאית והוא שוב נעצר לחקירה ממושכת וקשה למשך כמה ימים. לבסוף חוקריו שחררוהו ודרשו ממנו לשמש כמלשין בקרב חסידי ליובאוויטש בעיר. הוא יידע את ידידיו החסידים על כך, והם המליצו לו לברוח ממוסקבה. הוא נסע לז'לובין וכאשר חיפשו אותו גם שם, המשיך לברוח לבברויסק.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק בנס נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספים. בהשתדלותם של בני משפחת ר' יעקב יוסף רסקין ערק מהצבא והם השתדלו להשיג עבורו ניירות כיסוי. בשנת תש"ה עבר לסמרקנד כדי לשהות במחיצת החסידים שגרו שם. ביום ט"ו במנחם אב שנת תש"ו, נשא לאשה את רעייתו, מרת חנה לבית פבזנר (פעווזנער) (בת ר' שמואל פבזנר (פעווזנער) מקלימוביץ', מצאצאי ר' מרדכי, אחיו של אדמו"ר הזקן).

הבריחה והמאסר השני

מכתב מענה מאדמו"ר הריי"צ על בשורת יציאתו מרוסיה של הרב גורביץ' ובואו ללודז'

לאחר חתונתם, יצאו בני הזוג גורביץ' לעיר הגבול לבוב, על מנת להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין. ה"עשאלונים"). הם שילמו עבור דרכונים פולנים, אך לפועל סידרו דרכון רק עבור אשתו ואילו לו הובטח שיקבל דרכון תוך כדי נסיעה. יום ט' בכסלו תש"ז היה תאריך יציאת הרכבת, ולרוע המזל בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת. הרב גורביץ' נתפס ללא מסמכים והורד על ידי החיילים מהרכבת, באשמת ניסיון בריחה מרוסיה. בכך, הופרד מאשתו חמישה חודשים בלבד לאחר חתונתם. הרבנים ששהו ברכבת – הרב שמריהו ששונקין, הרב בצלאל וילשאנסקי, והרב זלמן שמעון דבורקין – שקלו לסדר על המקום גט על תנאי, מחשש שהזוג הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. אך למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והרעיה המשיכה לפולין בעוד בעלה צפוי לעונש מאסר שסופו לא ידוע.

כשהגיעה מרת חנה לפולין, רצתה לשוב לרוסיה כדי לעמוד לצד בעלה במאסר, לסייע לשחרורו ולהיות לעזרתו לאחר השחרור. משפחתה התנגדה לכך בתוקף והוחלט לשאול את דעתו של אדמו"ר הריי"ץ (ששהה בארה"ב). מרת חנה שיגרה לרבי מכתב באמצעות נוסע לניו יורק. תשובת הרבי הייתה (התוכן): "וואס דארף זי פארן אאין, אז ער וועט קומען א הער" [=מדוע היא צריכה לנסוע לשם, כאשר הוא זה שיגיע לפה]. המשפחה ראתה בדברי הרבי הבטחה שהבעל יצליח לצאת מרוסיה בקרוב. מאז קיבלה וקיימה על עצמה רעייתו לצום כל יום שני וחמישי עד שבעלה יחזור.

כשנה וחצי היה הרב גורביץ' במחנה עבודה, תוך שהוא שומר בחירוף נפש על יהדותו. מי שסייעה בידו ושלחה לו חבילות מזון ותפילין, הייתה מרת שרה קצנלבויגן, שאף שיחדה פקידים ופעלה שיעלימו את התיק שלו כדי שלא יישלח לסיביר, שוחד זה התאפשר הודות לסכומי כסף שאסף גיסו ר' ישראל פבזנר שעדיין היה ברוסיה. במהלך המאסר הצליח להניח תפילין במצבים מסוכנים ועשה תחבולות רבות כדי שלא לחלל את השבת. עמידתו על עקרונותיו ונאמנותו לדתו, הרשימו את אחד ממפקדי המחנה שהיה יהודי והתפעל מן העובדה שסרב לעבוד בשבת למרות הסכנה שבכך, והוא שהמליץ למנותו לשומר על המחסנים. בכך נפטר רשמית וכחוק מלעשות מלאכות עבודה בשבת. בהזדמנות אחרת נאסף על ידי גיסו סכום נוסף כדי לפדותו לגמרי מן השביה, אך לכשהגיעה לאזנו הידיעה על כך, עמד על כך כי בסכום זה יפדו את מרת ציפורה קוזלינר אשת הרב חיים זלמן קוזלינר מי שהיה מזכירו של אדמו"ר הריי"ץ, שהיתה בשביה במחנה הנשים המקביל, עקב היותה אשה (ומבוגרת ממנו) ולה דין קדימה בפדיון שבויים. בסופו של דבר בזכות וויתורו זה זכה לצאת מעבר למסך הברזל, שכן אם היה משוחרר אז הרי היה נשאר בברית המועצות ולא מצורף לקבוצת האסירים שהועברו לפולין, כדלהלן.

כעבור שנה וחצי שוחרר מהמאסר והועבר לגבול הרוסי, שם הניחו אותו בעיר בריסק שבצד הפולני והורו לו "לך לאן שאתה רוצה". הרקע לשחרור היה הסכם בין רוסיה לפולין, שאותם שנאסרו על הברחת הגבול ולא היה להם דרכון רוסי ואף לא פולני – ישוחררו ויעברו לפולין. היה זה הסכם שהגיונו לא ברור והתבטל כעבור זמן קצר, אך הרב גורביץ' הספיק להשתחרר בזכותו.

את קורותיו במאסר נמנע הרב גורביץ' לפרסם במשך שנים רבות, ורק לאחר עידוד מהרבי והבנה שסיפור הדברים מביא תועלת חיובית לדור הצעיר, הסכים לפרסם את פרשת מאסרו (ראו מסגרת) .

השליחות בצרפת

הרב גורביץ' בריקוד חסידי עם המשפיע ר' ניסן נמנוב

הרב גורביץ' בשיחה עם תלמידי ישיבת ברינוא בנאות דשא

הרב גורביץ' הגיע לקרקוב ומשם המשיך ללודז'. בלודז' הפנה אותו אחד מאנ"ש לתמים פייבל גרינר שנתן לו את כתובתו של הרב יצחק גולדין מפריז. הרב גורביץ' הבריק לרב גולדין מברק-בקשה שימסור לרעייתו שהוא בחיים ושנמצא בפולין ובדעתו להשיג מסמכים כדי להגיע לגרמניה ומשם לצרפת. לדברי מרת גורביץ', היא התגוררה במלון שבו אוכסנו הפליטים בעזרת ארגון הג'וינט והרב גולדין התגורר קומה אחת מעליה. מידי הזדמנות היה הרב גולדין מעודד את רוחה שבעלה ישוב ולמעשה הוא זה שזכה לבשר לה את הבשורה הטובה על שחרור בעלה.

בחודש ניסן תש"ח הבריח הרב גורביץ' את הגבול הפולני לצ'כוסלובקיה אל העיר פראג, שם סודר לו דרכון רשמי של פליט. עקב בעיות כלכליות וסכסוכים גיאופוליטיים, נאלץ לנדוד דרך אוסטריה וגרמניה עד שלאחר תלאות הגיע בחודש אדר תש"ט, לפריז שבצרפת. שם שב והתאחד עם רעייתו והמשפחה. בשנים הבאות עסק בהוראה בתלמוד תורה.

בסביבות שנת תשי"ג, מונה, בברכת הרבי, למנהל בית ספר לבנות "בית רבקה" בעיירה יֶר הסמוכה לפריז. בתפקיד זה כיהן במשך למעלה מחמישים שנה. תחילה כמנהל כללי של מוסדות התיכון והסמינר. בתקופה זו ביסס את רוח המקום והיה הדמות הרוחנית הדומיננטית במוסד. לאחר מכן, עקב התרחבות המוסד, דאג באופן אישי, יחד עם הרב בנימין אליהו גורודצקי בא כח הרבי לאירופה וצפון אפריקה, לאתר ולמנות מנהלי משנה כאשר הוא מתמקד בניהול בית הספר התיכון.

מדי שבוע יצא לעיר פריז, שם זכה לקרב משפחות יהודיות רבות שהתרים לטובת "בית רבקה" והשפיע עליהם בענייני יהדות, משפחות אלו נקשרו אליו בעבותות אהבה. כמעט מידי שנה יצא גם למסע גיוס משאבים עבור המוסד המתפתח בארצות אירופה, ארה"ב וקנדה.

במהלך עבודתו קיבל למעלה ממאה אגרות קודש מהרבי ובהן הוראות והדרכות רבות במגוון נושאי חינוך, כגון: העסקת התלמידות בימי חופשת הקיץ, סדר הלימוד בתניא עם התלמידות המבוגרות, בחירת מקצועות מתאימות ללימוד, הגדלת מספר התלמידות, להמנע ככל האפשר מהוצאת תלמידה מהמוסד גם במצב קיצוני, בחירת מחנכים מתאימים, ועוד. חלק ממכתבים אלו נדפסו בסדרת אגרות קודש.

אלפי תלמידות קיבלו את חינוכן אצל הרב גורביץ'. רבות מהן היו ילידות מרוקו שעלו לצרפת ללא הוריהם, והרב גורביץ' דאג לכל מחוסרם, בגשמיות וברוחניות. היו כאלו שהוא אף חיתן ופעל לכיסוי הוצאות חתונתן. מגורי הרב גורביץ' ורעייתו היו בכל השנים בתוך מתחם בית רבקה וביתם היה פתוח תמיד לכל מי שהייתה זקוקה לייעוץ או כל דבר אחר, מדי פעם אף פונו מיטות הילדים לטובת תלמידות שנזקקו למקום לינה.

באחת השנים ענה הרבי לשאלת הרב גורביץ' ביחידות, ששליחותו העיקרית (ה"זהיר טפי" שלו) היא לעסוק בחינוך התלמידות וניהול מוסד בית רבקה. בעקבות כך התמיד הרב גורביץ' בעבודת הניהול במשרה מלאה, עד הגיעו לגיל שמונים ויותר. רק בגיל מופלג זה החל להפחית משעות העבודה והאציל את רוב סמכויותיו ותפקידיו, כאשר עד ימים ספורים לפני פטירתו היה מעורה ומשפיע על הנעשה במוסד.

פטירתו ודמותו

הרב גורביץ' לעת זקנתו

לקראת חג הפסח הגיע לביקור בעיר ליאון שבצרפת, שם מכהנים שנים מבניו בשליחות. ביום שבת ערב חג הפסח לאחר שסיים לקרא את ספר התהילים בפעם הרביעית יצא לטבול במקווה ושם התמוטט, למחרת ביום ראשון של פסח ט"ו ניסן נלקח לבית עולמו. בן תשעים ואחת שנים היה הרב גורביץ' בפטירתו והוא הובא למנוחות בהר הזיתים בירושלים, לצד רעייתו.

משפחתו ומכריו מספרים על אישיות שבלטו בה תכונות ייחודיות: היה מנצל כל רגע מזמנו באופן קפדני. ברגעיו הפנויים בבית רבקה, היה לומד בעצמו או פועל עם מקורבים. מדי ערב היתה לו קביעות בישיבת תומכי תמימים בעיירה הסמוכה ברינוא, בגמרא ושולחן ערוך. חי בפשטות ובצניעות. התמסר לעזרת נצרכים ונזהר לדבר רק טוב על הזולת. היה ידוע כאיש אמת בתכלית, ישר וישיר, שגם דייק לרשום בפנקס מיוחד שנשא עמו כל פרוטה שהשתמש בה וחשש כי היא מקופת המוסד. הרבה לעסוק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין אנ"ש. הקפיד מאוד על תפילה בציבור, ובשבתות וחגים צעד כמה קילומטרים לעיירה הסמוכה ברינוא, בלי להתחשב במזג האוויר, כדי להתפלל במנין. היה מקושר לרבי והתמסר לענייניו, בהם גם לעידוד הצפייה לגאולה ומשיח.

משפחתו

רעייתו: מרת חנה גורביץ'. נפטרה בערב ראש חודש אייר בשנת תש"ס בגיל שבעים וארבע.

בניו:

• הרב שמואל גורביץ - שליח הרבי לליאון, צרפת.
• הרב יוסף יצחק גורביץ - משלוחי הרבי לארץ הקודש ומשפיע בישיבת תומכי תמימים מגדל העמק.
• הרב מנחם מענדל גורביץ - חבר הנהלת ישיבת תומכי תמימים ברינוא בצרפת.
• הרב שלום גורביץ - שליח הרבי לליאון, צרפת.
• הרב פסח גורביץ - עובד בישיבת תומכי תמימים ברינוא בצרפת.
• הרב שניאור זלמן גורביץ - שליח הרבי לפרנקפורט דמיין, גרמניה.

בנותיו:

• גברת רסקין - אשת הרב שלמה רסקין, יו"ר מוסדות בית חנה בצפת, וחבר הנהלת קהילת חב"ד בצפת.
• גברת ליברמן - אשת הרב יעקב שלמה ליברמן, משלוחי הרבי לארץ הקודש ומנהל רשת גני חב"ד בארץ הקודש.
• גברת שפרינגר - אשת הרב יוסף יצחק שפרינגר, כפר חב"ד.
• גברת בידרמן - אשת הרב יעקב יצחק בידרמן - שליח הרבי לוינה, אוסטריה.
• גברת פינסון - אשת הרב נחום פינסון - משפיע שיעור א' ישבה קטנה - תומכי תמימים ברינוא.
• גברת אברהמ'ס - אשת הרב מענדל אברהמ'ס - משפיע שיעור ב' ישבה קטנה - תומכי תמימים ברינוא.

לקריאה נוספת

• יהודה טייכער, באחרית ימיו חש סיפוק משני דברים, כתבה בתוך שבועון כפר חב"ד, גליון 1280.

קישורים חיצוניים

• תשורת נישואי גורביץ'-מישולובין - יומנים חיים ממסכת מאסרו והצלתו של הרב גורביץ בצירוף מכתבי הרבי אליו
• זיידע שלא היה סמל ולא דיוקן אלא שהיה עצמו - מכתב שכתב חתנו הרב יעקב בידרמן לילדיו, לאחר פטירתו של חמיו.
• תשורה משמחת חתונת בידרמן-דייטש - כולל קובץ מכתבים ששיגר הרבי לסב החתן (אבי אמו) הרה"ח ר' יששכר דב גורביץ' ע"ה מצרפת