עוזיאל מייזליש: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 24: | שורה 24: | ||
*רבי אפרים '''[[פישל מסטריקוב]]'''. | *רבי אפרים '''[[פישל מסטריקוב]]'''. | ||
*רבי '''[[אהרן מזעליחוב]]''' מחבר ספר '''אור הגנוז''' על התורה ו'''[[סידור כתר נהורא]]'''. נסתלק בדמי ימיו (בערך בשנת תקל"ח), ורבו הספידו. | *רבי '''[[אהרן מזעליחוב]]''', מחבר ספר '''אור הגנוז''' על התורה ו'''[[סידור כתר נהורא]]'''. נסתלק בדמי ימיו (בערך בשנת תקל"ח), ורבו הספידו. | ||
==ספריו== | ==ספריו== | ||
גרסה מ־08:52, 9 בינואר 2018
רבי עוזיאל מייזליש היה מחשובי תלמידי הבעל שם טוב[1], ולאחר הסתלקותו הסתופף בצל המגיד ממזריטש, ועל פי פקודתו חיבר את הספר "תפארת עוזיאל".
תולדות
נולד בשנת ה'תק"ד לאביו ר' צבי הירש, רבה של סמיטיטש, ולאמו מ' דרעזיל. כבר בצעירותו נודע בכשרונותיו הגאוניים.
בגיל צעיר מאד נשא את בת ר' שלמה מזעליחאוו, לאחר מכן החל להתקרב לדרך הבעל שם טוב, אלא שהי' זה בסתר[2].
לאחר הסתלקות הבעש"ט קיבל על-עצמו את מרותו של המגיד ממזריטש, ויחד עם זאת החשיב עצמו גם כתלמיד לר' מנחם מנדל מפרימשלן, ר' אברהם מפדלוסק ור' נחמן מקוסוב.
במהלך תקופה זו התמנה לרבה של אוסטרובצה, אלא שכאשר נודע לראשי הקהילה המתנגדים על היותו חסיד הם הדיחוהו מתפקיד הרבנות, הוא עקר לריטשוואל ולאחר מכן התיישב בניישטאט ('עיר חדש').
בקרב תלמידי המגיד זכה להערכה רבה, הוא היה קשור בקשר קרוב לר' חיים חייקל מאמדור, ר' יחיאל מיכל מזלטשוב, האחים ר' פנחס הורביץ מפרנקפורט ור' שמואל שמעלקא מניקלשבורג, והאחים ר' זושא מאניפולי ור' אלימלך מליז'נסק. הם כינוהו עבד השם, כשעבד נוטריקון עוזיאל בן דרעזיל.
תלמידים רבים הסתופפו בצילו.
נפטר בעיר חדש, בחצי ימיו בכ"ח כסלו תקמ"ו.
צאצאיו
- חתנו הגאון רבי זעליג, בנו של הרה"ק רבי יצחק מזיכלין, ואביו של הרה"ק רבי שמואל אבא מזיכלין.
תלמידיו
- רבי אפרים פישל מסטריקוב.
- רבי אהרן מזעליחוב, מחבר ספר אור הגנוז על התורה וסידור כתר נהורא. נסתלק בדמי ימיו (בערך בשנת תקל"ח), ורבו הספידו.
ספריו
- תפארת עוזיאל - ח"א: על התורה. ח"ב: על נ"ך, חגים וגמרא.
- כרם שלמה - חותם טהור - חידושי סוגיות והלכה.
- תפארת הצבי - על מסכת ביצה.
- עץ הדעת טוב על מסכתות שבת וכתובות.
- מנורה הטהורה - על מסכת שבת.
מאמרותיו
לאדם צריך חמימות רב בתורת השם וביראתו ותשוקה וחשק גדול, ולהיפך בעבירות, כי היצר הרע בוער באדם באהבה, על כן צריך להתגבר על יצרו ולצנן עצמו מחמת יראה ובושה ממנו יתברך.[3]