משה ובר

המונח "משה ובר" מפנה לכאן. לערך העוסק במנכ"ל ארגון כולל תורה, ראו משה ובר (דנייפרובטרובסק).

הרב משה ובר

הרב משה ובר (ה' בכסלו תרע"ד 1913 - י"ח באדר א' תש"ס 2000) היה מראשי ישיבות "חת"ם סופר" ו"אוהל משה", מחזיר בתשובה וזקן משפיעי חב"ד בארץ ישראל. נצר לשושלת אדמו"רים ורבנים, בראשם הישמח משה - אבי שושלת סאטמר. חוזרים בתשובה רבים ראו בו את אביהם הרוחני.

תולדות חיים

הרב משה ובר נולד בירושלים שבין החומות לרבי פנחס לייבוש, תלמיד של רבי חיים מבריסק, ומרת חווה. השם "משה" הוענק לו על שם זקנו, בעל ה"ישמח משה" מאוהעל, הונגריה. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת הטיפוס, לאחר שסעד חולים שלקו במחלה זו ודאג לכל מחסורם. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת תורת אמת של חב"ד, בשכונת מאה שערים בירושלים, (זאת בעוד שאר אחיו התחנכו בישיבת עץ חיים בשכונת מחנה יהודה.) בישיבת תורת אמת השלים את ידיעותיו בתלמוד ובפוסקים, ובלימוד ספרי חסידות חב"ד. על פי הוראתו של האדמו"ר הריי"צ, התמנה בעודו צעיר לימים, לתפקיד "משפיע" בישיבה. לפני המינוי, בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת תרפ"ט 1929, פגש האדמו"ר הריי"צ ברב ובר, ועמד על טיבו. מני אז נקשרה נפשו של התלמיד ברבו, והשניים עמדו בקשרי מכתבים.

התוועדויותיו עם תלמידי הישיבה הפכו עד מהרה לשם דבר ורבים נועצו בו. התייחד במסירת שיעורים בספר התניא, הנחשב לספר היסוד של חסידות חב"ד. הוא תבע מתלמידיו שלמות רוחנית, והעמיד אלפי תלמידים בשיטה ייחודית זו. רבים מחסידי חב"ד ראו בו כמי שמגלם בקומתו הרוחנית את מדרגת הבינוני הנשגבת, כפי שהיא מבוארת בספר התניא, ויש הטוענים שהרבי העיד עליו בפירוש שהוא בינוני..

עם הסתלקותו של האדמו"ר הריי"צ, קיבל עליו רבי משה ובר את מרותו של הרבי, שמינה אותו ל"משפיע" הראשי לקהל חסידי חב"ד בירושלים. הרבי הרבה להתבטא בשבחו של הרב ובר, ובעת ביקורו הראשון בחצרו, בשנת תשי"ז 1957, שלח הרבי מליובאוויטש את מזכירו האישי, הרב בנימין קליין, על מנת שיקבל את פניו בשדה התעופה. הפעם הבאה שהיה אצל הרבי היה בשנת תשמ"א ואחר כך בתשד"מ, תשמ"ז ותשמ"ט. למרות שלא ביקר הרבה, הרי הקשר עם הרבי, היה קרוב ואמיץ.

זכה לקבל באופן תדיר, מענות מהרבי, בנושאים פרטיים וכלליים. כשביקר אצל הרבי בשנת תשמ"א, הביא לרבי את ספרו 'ירים משה' על התורה. הרבי התעניין בספר ונהנה ממנו מאוד ואף אמר "אין צורך עוד להתווכח עם מתנגדים, רק תראה להם את הספר שלך".

ביחידות עם הרב שמעון יעקובוביץ, שהיה ממושפעיו הקרובים ושימש כמשגיח לצידו בישיבת תורת אמת בירושלים, התבטא הרבי כלפי ר' משה כי "אפילו הגבורה שבגבורה שלו, היא חסד שבחסד".

הערכה

הרב ובר, לשמאלו תלמדו עידו יצחק ארליך-וובר

נוסף על גדלותו התורנית, היה רבי משה ובר מקורב לצדיקי ירושלים בדורו, שגילו כלפיו הערכה עמוקה. כאשר חלה בצעירותו בדלקת ריאות קשה, הכריז רבה של העדה החרדית בירושלים, רבי יוסף צבי דושינסקי, על קיום תענית ב"כולל" שבראשותו והוסיף לו את השם "חיים". חיבה יתירה רחש כלפיו האדמו"ר רבי שלמה מזוויהל, שאף שלח את נכדיו ללמוד עמו בחברותא. במשך שנים לא ידע איש, שה"כולל" לאברכים שניהל רבי משה ובר, מתוקצב ישירות ידי הרבי מזוויהעל.

הרב ובר שמר על קשר אישי קרוב עם מנהיגי היהדות החרדית מכל הזרמים, ובהם האדמו"ר רבי יואל מסאטמר, פוסק ההלכה הרב שלמה זלמן אוירבך, מנהיג העדה החרדית הרב יצחק יעקב וייס, והדיין הרב משה הלברשטאם. האדמו"ר מתולדות אהרן, הרב דוד קאהן, היה תלמידו בלימודי תורת החסידות.

פועלו

רבי משה ובר התייחד והתפרסם בזכות מידת החסד שאפיינה אותו. את כל כולו נתן עבור הזולת. ביתו בן שני החדרים בשכונת בתי אונגרין בירושלים, שזכה לכינוי "מלון ובר", נודע כפתוח לרווחה לחסרי בית ומרי נפש. אף רעייתו, הרבנית מרים, עמדה לימינו והכינה מטעמים עבור האורחים הרבים. רבי משה ובר היה מכתת רגליו למרחקים על מנת לסייע לאנשים במצוקה.

בתחילת שנות השישים של המאה העשרים, הקים הרב ובר, יחד עם הרב יהודה דייטש מירושלים, את "המרכז לשיעורי תורה לנוער ולמבוגרים". במסגרת הרשת, שהיתה חלוצת עולם התשובה בישראל, העבירה קבוצת רבנים מכל רחבי הארץ שיעורים בתורת ישראל בפני בני נוער ומבוגרים בערי הפריפריה, במעברות ובמושבות. הרב ובר עצמו נהג לנדוד מדי יום לערי השדה, על מנת להעביר חלק משיעורי התורה. אחד הרבנים שצורפו על ידו למסירת השיעורים, הוא הרב ראובן אלבז שלימים הקים את ישיבת "אור החיים", המיועדת לחוזרים בתשובה.

לאחר מלחמת ששת הימים כאשר הכותל המערבי הוחזר לידיים יהודיות, הקים רבי משה ובר, בהוראת הרבי מליובאוויטש, את הדוכן להנחת תפילין הפועל מאז ועד היום ברחבת הכותל המערבי. מאות איש מניחים בו תפילין מדי יום. רבי משה ובר עצמו נוהג היה להקדיש שעות ניכרות במשך היום, על מנת להניח תפילין עם באי הכותל, ואף לשמור עימם על המשך קשר. רבים שיחרו לפתחו על מנת לקבל ממנו הדרכה צמודה בענייניהם האישיים.

כאשר החלו גורמים שונים לעודד את העלייה להר הבית, עמד רבי משה ובר על המשמר, במטרה לבלום את התופעה, שבה ראה חילול הקודש. הוא התבסס על פסקי הלכה הרואים בעליה להר הבית בזמן הזה איסור כרת. הוא הציב שלט המזהיר על איסור העליה להר, ואף הציב שומרים שיפקחו על כך, אותם מימן גם הרב שלמה זלמן אוירבך.

בערב פסח תשכ"ח יצא הרב וובר ועימו קבוצה מחסידי חב"ד מירושלים למרחק רב מירושלים, הם חזרו ברגל רק לאחר כניסת החג, וזאת לפי הוראה שהגיעה מהרבי שהיות ויש אפשרות להקריב קרבן פסח יש חשש כרת להיות בירושלים בערב פסח.

בשנה שאחרי הרבי אמר שבעקבות שיחות השלום "הר הבית כבר לא בידינו" ואין אפשרות כלל להקריב קרבן.

מורשתו

בין התלמידים שהוחזרו על ידו בתשובה, נמנים דמויות מוכרות בציבוריות החרדית והישראלית כאחד. אחד מהם הוא הרב עידו ארליך-ובר, מרצה חרדי נודע, המרבה להופיע בכלי התקשורת ולהרצות בנושאי יהדות שונים ועורך העלון השבועי המפורסם "שמעו ותחי נפשכם", שבאמצעותו הוא מפיץ את תורת רבי משה ובר. הרב עידו ארליך-ובר אף הוסיף לעצמו, כמחווה, את שם משפחתו של רבו.

הרב משה ובר היה חשוך ילדים. עם זאת, רבים מתלמידיו רואים בו מעין אב רוחני. אחיו היה רבי זלמן ובר ראש ישיבת פרשבורג. גיסו היה הרב עמרם בלוי מנהיג נטורי קרתא, שהיה נשוי עם אחותו של הרב ובר.

בחורף תש"ס חלה הצדיק רבי משה ובר. למרות זאת, התאמץ להתמיד בסדר יומו, שכלל קבלת קהל עמוסה, הנחת תפילין עם מקורבים ברחבת הכותל המערבי ומסירת שיעורים בישיבות שבראשן עמד. השתדל בכל מאודו להסתיר את סבלו מעיניהם של הפוקדים את מעונו, אף אם הדבר עלה לו במאמץ רב.

ביום ח"י באדר ה'תש"ס השיב את נשמתו, לקול בכיותיהם של המוני תלמידיו. הוא נטמן לצד אמו, בסמוך ל"חלקת הרבנים" בהר המנוחות שבירושלים.

ספריו

• "ירים משה" - על חמישה חומשי תורה ומסכתות הש"ס.
• "ילקוט אמונה ובטחון" - פרקים ביסודות האמונה היהודית.
• "שמעו ותחי נפשכם" - לקט הוראות למעשה לפי סדר פרשיות השבוע.

קישורים חיצוניים

• ילדוּת בצל גדלוּת ● אריה ארליך-ובר על האיש שליווה את ילדותו - באתר ט"ז אדר תשע"ו

הערות שוליים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.