מכת דם: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה}}
'''[[מכת דם]]''' היא המכה הראשונה מ[[עשרת המכות]] ש[[ה']] הביא על [[מצרים]] קודם [[יציאת מצרים]]. במכה זו כל המים של מצרים ובראשם היאור הפכו לדם. מכה זו מתוארת בתורה ב[[פרשת וארא]].
'''[[מכת דם]]''' היא המכה הראשונה מ[[עשרת המכות]] ש[[ה']] הביא על [[מצרים]] קודם [[יציאת מצרים]]. במכה זו כל המים של מצרים ובראשם היאור הפכו לדם. מכה זו מתוארת בתורה ב[[פרשת וארא]].


שורה 18: שורה 17:


לאחר שחלף שבוע{{הערה|שם=רכה}} מתחילת המכה מי היאור שבו להיות מים.
לאחר שחלף שבוע{{הערה|שם=רכה}} מתחילת המכה מי היאור שבו להיות מים.
==אופן המכה==
רש"י כותב שהמים נשארו דם במשך שבוע שלם (והוכחתו מכך שהתורה מציינת שחלפו שבעה ימים מתחילת המכה){{הערה|ראה [[לקוטי שיחות]] חלק לא עמודים 34-37.}}. אולם החזקוני{{הערה|על פסוק כ.}} ור' יוסף בכור שור{{הערה|הובא בריב"א על פסוק יז.}} סוברים שהמים נהפכו לדם ברגע הראשון, וכל הדגים מתו והסריחו, ואחר כך הם חזרו להיות מים, והסרחון נמשך במשך שבוע. על פירושם קשה - שלפי פשוטו של מקרא המכה הייתה של דם ולא של סרחון{{הערה|כן כתבו גם בדעת זקנים לבעלי התוספות ובריב"א. והם תירצו שהסיבה היא מפני שה'הבאשה' אינה ניכרת כמו הדם.}}, וכן שעיקר המכה הייתה ל'''עבודה זרה''' של מצרים, ולא למצריים{{הערה|לקוטי שיחות שם עמוד 34 הערה 12.}}.
כאשר בחסידות רוצים להביא דוגמא לנס שלא משנה את טבע הדבר, מביאים את מכת דם - שהמים נהפכו לדם, אך הם בעצם עדיין נשארו מים, ולכן בסיום זמן המכה לא היה צורך לנס נוסף להשיבם להיות מים{{הערה|ראה [[ספר השיחות (אדמו"ר שליט"א)|ספר השיחות]] [[תנש"א]] עמוד 652.}}.


== סיבתה ==
== סיבתה ==
שורה 24: שורה 28:
במכה זו הייתה גם מידה כנגד מידה למצרים: מכיוון שהמצריים לא נתנו לנשי ישראל לטבול מטומאתן, על מנת שלא יפרו וירבו, לכן לקו מימיהם והפכו לדם{{הערה|שם=שרטי}}.
במכה זו הייתה גם מידה כנגד מידה למצרים: מכיוון שהמצריים לא נתנו לנשי ישראל לטבול מטומאתן, על מנת שלא יפרו וירבו, לכן לקו מימיהם והפכו לדם{{הערה|שם=שרטי}}.


[[רש"י]] כותב
טעם נוסף למכה: כשם שמלך היוצא לכבוש עיר מתחיל בחסימת דרכי המים לעיר, כך הקב"ה מנע מהם את מקור המים שלהם{{הערה|[[מדרש תנחומא]] [[פרשת בא]] פרשה ד.}}.
 
המדרש אומר שממכה זו בני ישראל התעשרו, מכיוון שהמצריים לא יכלו לשתות מים והיהודים כן, ואף אם היו שותים בבת אחת היהודי היה שותה מים והמצרי דם, והדרך היחידה שהייתה למצריים לשתות מים הייתה לשלם כסף ליהודי{{הערה|שם=שרטי}}.


אמר ר' אבין הלוי ברבי ממכת דם העשירו ישראל כיצד המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ומצרי הלך למלאות הקיתון מתוכה מוציאה מליאה דם וישראל שותה מים מתוך הגיגית והמצרי אומר לו תן לי בידך מעט מים ונותן לו ונעשו דם ואומר לו נשתה אני ואתה מן קערה אחת וישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה לוקח מישראל בדמים היה שותה מים מכאן העשירו ישראל,
==בני ישראל במכה==
במדרש{{הערה|שם=שרטי}} כתוב שבני ישראל לא נפגעו מהמכה. אולם ה[[אבן עזרא]] טוען שמכיוון שהתורה מספרת רק ממכת ערוב ואילך שהמכות לא פגעו בבני ישראל, משמע שבשלושת הראשונות הן כן פגעו. הרבה מהפרשנים חלקו והקשו על דבריו, וביניהם [[הרדב"ז]] שהוכיח{{הערה|בשו"ת שלו חלק א סימן תתיג.}} להיפך מדברי הפסוק "ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות" - שהיו אלו דווקא המצרים. וכן הקשה, שאם כן, מה היה המסר לפרעה אם גם בני ישראל נפגעו מהמכה?


[[הרבי]] מסביר{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] חלק יא עמודים 31-32. חלק לא עמודים 36-37. שיחת ש"פ וארא תשמ"ז בהשלמות סעיף כ.}} את דברי האבן עזרא על פי פשוטו של מקרא (ואומר שכן היא גם דעת [[רש"י]]): שמכיוון שעיקר המכה היה להכות את מצריים לכן לא סיפרה התורה שגם בני ישראל חפרו. ובנוגע למסר לפרעה, מכיוון שסיבת המכה היה להיפרע מהאליל של מצרים, לכן נוגע בעיקר שהעבודה זרה של מצרים נפגע בצורה כל כך חזקה, ולא נוגע אם גם בני ישראל נפגעו. והסיבה שגם בני ישראל נפגעו מהמכה היא, שכל היאור היה צריך להפגע - גם החלק של ארץ גושן. אבל המים שבאדמה - שלא באו מהיאור - לא נפגעו.


== תוכנה ==
== תוכנה ==
פרעה טען "לא ידעתי את [[הוי']]"{{הערה|[[פרשת שמות]] ה, ב.}}, ולכן בשלושת המכות הראשונות שה' הכהו המסר היה - "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי הוי'". במכת דם המסר היה: שהמצריים חשבו שהיאור הוא האלוקים שלהם, והוכיח להם ה' שיש מציאות גבוהה יותר ממנו{{הערה|[[כלי יקר]] [[פרשת וארא]] ז, יז.}}.


 
==בעבודת ה'==
== בחסידות ==
[[הרבי]] מסביר שתוכנה של מכת דם בעבודת ה' הוא: שכמו שהמכה הייתה - החלפת מי היאור הקרירים לדם אשר בטבעו הוא חם, כך גם נדרש מהיהודי להפוך את הקרירות בעבודת ה' ולהכניס בה חמימות של קדושה{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] חלק ב פרשת [[וארא]] עמ'- 119-125}}.
[[הרבי]] מסביר ש[[ה']] הכביד את [[לב]] [[פרעה]] לא להענות לתחנוני [[משה]] לשחרר את [[עם ישראל]], מכיון ש[[פרעה]] התריס כנגד [[ה']] באומרו: "מי [[ה']] אשר אשמע בקולו"{{הערה|[[שמות]] ה' ב'.}}. החוצפה האיומה גרמה ש[[ה']] יעשה ש[[פרעה]] יתנגד לדברי [[ה']] שאמר ל[[משה]] לשלח את [[עם ישראל|העם]] ואז יענש על זה.
 
[[רש"י]] מסביר שלב [[פרעה]] היה כבד עוד לפני כן מעצמו, וככה שני סיבות היו לסירוב גם כי לב פרעה נברא כבד, וגם כי [[השם]] הכביד את לבו בשביל להענישו. הלב של [[פרעה]] היה כבד מעבר למסקנה שכלית ועקשנות זו גורמת לאדם להתנגד אפילו לשכלו ורגשותיו. ועל ידי ש[[משה]] היה בדיוק להפך כש[[ה']] רצה משהו הוא הניח בצד את הרצונות והרגשות והתמסר והתעקש עד שהצליח לכן דווקא [[משה]] ההפוך מ[[פרעה]] יכל לנצח את [[פרעה]] על ידי שלשניהם היתה אותה תכונה אצל זה לטובה ואצל זה לרעה{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] כרך ל"א עמ' 28.}}.
 


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יציאת מצרים]]

גרסה מ־18:18, 3 ביולי 2017

מכת דם היא המכה הראשונה מעשרת המכות שה' הביא על מצרים קודם יציאת מצרים. במכה זו כל המים של מצרים ובראשם היאור הפכו לדם. מכה זו מתוארת בתורה בפרשת וארא.

תיאור בתורה

לפני רוב המכות משה היה מתרה בפרעה כי הקב"ה מתכונן להכותו, וכן היה גם קודם מכת דם:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה, מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם!
לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה. וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר, וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ.
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר. וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה!
כֹּה אָמַר ה': בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' - הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר.

ספר שמות פרשת וארא פרק ז, פסוקים יד-יח

לאחר שפרעה לא הקשיב לדברי ה', ה' הורה למשה לבצע את המכה בפועל:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם, עַל נַהֲרֹתָם, עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם - וְיִהְיוּ דָם! וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים.
וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' - וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו. וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר. וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר. וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ, וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת.
וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת, כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר.
וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר.

ספר שמות פרשת וארא פרק ז, פסוקים יט-כה.

השתלשלות המכה

לאחר שהקב"ה שלח את משה רבינו לצוות על פרעה לשלוח את בני ישראל ממצרים, וכן ציווהו להפוך את מטה אהרן לנחש, פרעה לא התרשם ואף הורה להחמיר את תנאי העבודה של בני ישראל. משה רבינו צעק לה' על כך, וה' אמר לו שכעת הוא ילך להכות את פרעה עד שישחרר את בני ישראל מארצו[1].

קודם המכה שלח ה' את משה רבינו להתרות בפרעה על המכה, במשך שלושה שבועות[2] - מאמצע חודש סיוון[3], בהשכמת הבוקר בזמן שבו פרעה היה נוהג לצאת ליאור על מנת לעשות את צרכיו.

כאשר חלף הזמן ופרעה לא שילחם, הורה ה' למשה שהוא בעצמו לא יכה את היאור - מכיוון שהוא ניצל על ידו[4], אלא שאהרן יכה את היאור לעיני פרעה. ואכן, בראש חודש תמוז[3] הם הגיעו ליאור בבוקר כאשר פרעה היה שם, ואהרן הכה במטהו על היאור. היאור הפך לדם, ויחד איתו הפכו גם כל מימי מצרים שבכל מקום - בנהרות ובאגמים ובכלי העץ והאבן. ואפילו כאשר היו יורקים היה יוצא דם. כן, כל הדגים שהיו ביאור מתו והסריחו.

חרטומי מצרים בכשפיהם הפכו מים לדם, ובכך חיזקו את תחושתו של פרעה כי מדובר בכישוף, ולכן הוא לא התפעל מהמכה.

לאחר שחלף שבוע[2] מתחילת המכה מי היאור שבו להיות מים.

אופן המכה

רש"י כותב שהמים נשארו דם במשך שבוע שלם (והוכחתו מכך שהתורה מציינת שחלפו שבעה ימים מתחילת המכה)[5]. אולם החזקוני[6] ור' יוסף בכור שור[7] סוברים שהמים נהפכו לדם ברגע הראשון, וכל הדגים מתו והסריחו, ואחר כך הם חזרו להיות מים, והסרחון נמשך במשך שבוע. על פירושם קשה - שלפי פשוטו של מקרא המכה הייתה של דם ולא של סרחון[8], וכן שעיקר המכה הייתה לעבודה זרה של מצרים, ולא למצריים[9].

כאשר בחסידות רוצים להביא דוגמא לנס שלא משנה את טבע הדבר, מביאים את מכת דם - שהמים נהפכו לדם, אך הם בעצם עדיין נשארו מים, ולכן בסיום זמן המכה לא היה צורך לנס נוסף להשיבם להיות מים[10].

סיבתה

המכה הראשונה שבאה על מצרים הייתה דם, מכיוון שכאשר הקב"ה נפרע מאומה הוא נפרע קודם מאלילה. ומכיוון שמצרים סגדו ליאור (הנילוס), לכן המכה הראשונה הייתה בו[11].

במכה זו הייתה גם מידה כנגד מידה למצרים: מכיוון שהמצריים לא נתנו לנשי ישראל לטבול מטומאתן, על מנת שלא יפרו וירבו, לכן לקו מימיהם והפכו לדם[4].

טעם נוסף למכה: כשם שמלך היוצא לכבוש עיר מתחיל בחסימת דרכי המים לעיר, כך הקב"ה מנע מהם את מקור המים שלהם[12].

המדרש אומר שממכה זו בני ישראל התעשרו, מכיוון שהמצריים לא יכלו לשתות מים והיהודים כן, ואף אם היו שותים בבת אחת היהודי היה שותה מים והמצרי דם, והדרך היחידה שהייתה למצריים לשתות מים הייתה לשלם כסף ליהודי[4].

בני ישראל במכה

במדרש[4] כתוב שבני ישראל לא נפגעו מהמכה. אולם האבן עזרא טוען שמכיוון שהתורה מספרת רק ממכת ערוב ואילך שהמכות לא פגעו בבני ישראל, משמע שבשלושת הראשונות הן כן פגעו. הרבה מהפרשנים חלקו והקשו על דבריו, וביניהם הרדב"ז שהוכיח[13] להיפך מדברי הפסוק "ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות" - שהיו אלו דווקא המצרים. וכן הקשה, שאם כן, מה היה המסר לפרעה אם גם בני ישראל נפגעו מהמכה?

הרבי מסביר[14] את דברי האבן עזרא על פי פשוטו של מקרא (ואומר שכן היא גם דעת רש"י): שמכיוון שעיקר המכה היה להכות את מצריים לכן לא סיפרה התורה שגם בני ישראל חפרו. ובנוגע למסר לפרעה, מכיוון שסיבת המכה היה להיפרע מהאליל של מצרים, לכן נוגע בעיקר שהעבודה זרה של מצרים נפגע בצורה כל כך חזקה, ולא נוגע אם גם בני ישראל נפגעו. והסיבה שגם בני ישראל נפגעו מהמכה היא, שכל היאור היה צריך להפגע - גם החלק של ארץ גושן. אבל המים שבאדמה - שלא באו מהיאור - לא נפגעו.

תוכנה

פרעה טען "לא ידעתי את הוי'"[15], ולכן בשלושת המכות הראשונות שה' הכהו המסר היה - "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי הוי'". במכת דם המסר היה: שהמצריים חשבו שהיאור הוא האלוקים שלהם, והוכיח להם ה' שיש מציאות גבוהה יותר ממנו[16].

בעבודת ה'

הרבי מסביר שתוכנה של מכת דם בעבודת ה' הוא: שכמו שהמכה הייתה - החלפת מי היאור הקרירים לדם אשר בטבעו הוא חם, כך גם נדרש מהיהודי להפוך את הקרירות בעבודת ה' ולהכניס בה חמימות של קדושה[17].

הערות שוליים

  1. כמסופר בפרשת שמות ובתחילת פרשת וארא.
  2. 2.0 2.1 רש"י בפסוק כה.
  3. 3.0 3.1 מדרש שכל טוב פרשת וארא ז, כה.
  4. 4.0 4.1 4.2 4.3 שמות רבה פרשת וארא פרשה ט, י.
  5. ראה לקוטי שיחות חלק לא עמודים 34-37.
  6. על פסוק כ.
  7. הובא בריב"א על פסוק יז.
  8. כן כתבו גם בדעת זקנים לבעלי התוספות ובריב"א. והם תירצו שהסיבה היא מפני שה'הבאשה' אינה ניכרת כמו הדם.
  9. לקוטי שיחות שם עמוד 34 הערה 12.
  10. ראה ספר השיחות תנש"א עמוד 652.
  11. רש"י על פסוק יז.
  12. מדרש תנחומא פרשת בא פרשה ד.
  13. בשו"ת שלו חלק א סימן תתיג.
  14. ליקוטי שיחות חלק יא עמודים 31-32. חלק לא עמודים 36-37. שיחת ש"פ וארא תשמ"ז בהשלמות סעיף כ.
  15. פרשת שמות ה, ב.
  16. כלי יקר פרשת וארא ז, יז.
  17. ליקוטי שיחות חלק ב פרשת וארא עמ'- 119-125