| כל תבניות "פתגם חסידי"
|
| 101
|
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 102
|
— אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ב' עמוד שמב
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 103
|
תורה לשמה הכוונה היא - מה שהתורה מאירה. מי שהולך בחושך, נכשל גם באבן קטנה ונופל גם לבור קטן, אבל ההולך במקום אורה - אפילו אם הולך בדרך שנמצאים בו אבנים גדולות ובארות בארות חמר - ניצול מהם ולא יאונה לו כל רע.
— ספר המאמרים תש"א עמוד 53
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 104
|
— ספר המאמרים תש"א עמוד 53
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 105
|
אצל חסיד, אחד מהדברים החשובים ביותר הוא - מתי יוכל לגרום נחת רוח לרבי
— ספר השיחות תש"ד (בתרגום ללשון הקודש) עמוד יז
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 106
|
לימוד התורה וקיום המצוות הם ה'טבעת קידושין' שבהן קידש הקב"ה את בני ישראל והתחייב לזון אותם ולפרנסם
— אגרות קודש חלק ה' עמו רעו
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 107
|
איש החיל אינו משיג בשכלו איך יורה הקנה רובה בפרט וטכסיסי המלחמה בכלל, אבל מוסר הוא את נפשו ורצונו למפקד המלחמה ועושה את זה בשמחה ואז הוא דוקא המנצח.
— אגרות קודש, כרך ג', מיום יו"ד ניסן ה'שי"ת
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 108
|
האמונה צריכה התחזקות מזמן לזמן, והתעוררות מיוחדת שלא תשאר בבחינת מקיף כי אם תמשול בכל הכחות ובמחשבה דיבור ומעשה בפועל בחיים היום יומיים.
— אגרות קודש, כרך ג', מיום יו"ד ניסן ה'שי"ת
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 109
|
עלינו כולנו להתאזר ולהתאמץ ביותר לאחוז בהוראות רבותינו נשיאי חב"ד, מנהגיהים ותנועותיהם השייכים לנו.
— אגרות קודש, כרך ג', עמוד לא
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 110
|
התורה היא ראשית ועיקר מעלתו של מלך המשיח - הוגה בתורה.
— לקוטי שיחות חלק י"א שיחה ב' לפרשת שמות
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 111
|
כוחם של ישראל להביא את הגאולה העתידה על ידי עבודתם הם - הוא על ידי התורה.
— לקוטי שיחות חלק י"א שיחה ב' לפרשת שמות
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 112
|
האוכל בתאווה נעשה מקבל מהמאכל שהוא צומח וחי, ומבילא מוריד את עצמו מדריגת מדבר למדריגתם.
— אגרות קודש חלק י' עמוד קמז
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 113
|
השמחה מעצמו במעמד ומצב הרוחני, וכן העצבות ממעמד ומצב הרוחני, הן שתי מידות רעות של הנפש הבהמית שמטרתה ללכוד את האדם במצודתה ולהעבירו על דעתו.
— אגרות קודש חלק ט' עמוד תיח
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 114
|
עצבות היא ישות, שזוהי 'טריפה'. מרירות היא כשרה, רק כאשר ממתיקים אותה עם שמחה של עבודה.
— אגרות קודש חלק ט' עמוד תסד
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 115
|
"בלע מרור לא יצא". אם המרירות ממצבו בעבודת ה' הוא בדרך 'בליעה', הנה 'לא יצא' - עם אופן מרירות שכזה לא יוצאים מהרע
— אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ט' עמוד שי
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 116
|
אלו החושבים ומדברים אודות משיח - יזכו לקבל פני משיח
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 117
|
כאשר לא קובעים עיתים לתורה - נעשים בורים וגסים עד שכלל לא מרגישים את החרפה ובושה של הבורות והגסות
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 118
|
דחיה וביטול טובים הם לפי שעה בלבד, וכהקדמה כללית לעבודת הזיכוך
— ספר השיחות תורת שלום עמוד 300, שמח"ת תרס"א
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 119
|
חסיד חב"ד הוא לאו דווקא מי שמתפלל באריכות, אלא כל היודע מהי גניחה של חסידים
— אדמו"ר הרש"ב. באר החסידות ב', עמוד 124
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 120
|
החסיד הוא לקקן, הרוצה לטעום הכל
— אדמו"ר הרש"ב. באר החסידות ב', עמוד 123
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 121
|
— אדמו"ר המהר"ש. באר החסידות ב', עמוד 125
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 122
|
חסיד צריך לציית, ולא להתנצל על שאינו יכול לציית
— אדמו"ר הרש"ב, אוצר סיפורי חב"ד ח"ט עמוד 281
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 123
|
כיון ש"צדיקים דומים לבוראם", מובן שכן הוא גם בנוגע להתקשרות אל הרבי, שיהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד (חס ושלום) מהרבי
— שיחת שבת פרשת פנחס ה'תשי"ב
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 124
|
צדיקים דומין לבוראם. כפי שהקב"ה נותן את התורה בכל יום, כמו כן בא אליו הרבי בכל יום ואומר לו עשה כך וכך!
— משיחת שבת פרשת בראשית ה'תשכ"א
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 125
|
חסידים הזקנים היו סופרים ומונים את תיבות המענה אשר ענה כ"ק אדמו"ר הזקן, ומדקדקים באותיותיהם
— אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ג' עמוד תכו
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 126
|
פשוט שזהו נגד שכל הבריא להכניס רפורמה בדיני התורה, וממה נפשך: האדם המשנה פסק דין התורה, זאת אומרת שלדעתו האדם למעלה ממנה, ואם כן מה לו בכלל לתורה כזו שתצווהו מה לעשות? ואם יודע האמת שתורה מן השמים - איך זה שכל מוגבל של בני אדם בא לשנות פסק דין הבורא הבלתי מוגבל?!...
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 127
|
דורנו - בולמוס שלו פרסומת
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 128
|
כל המתיר לישראל - עלול שנעשה ראש...
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 129
|
העיקר, וזהו גם הסימן של חסיד - שיש לו ההרגש באהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 130
|
הדברים המעכבים את העבודה, ראשיתם היא ההטעיה ודרישת הצמיחה טרם הזריעה והנטיעה, והעליה בשליבה השניה טרם שהציג כף רגלו על השליבה הראשונה
— אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ח' עמוד קסו
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 131
|
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 132
|
— 'ליובאוויטש' גליון 2 אב תשע"ח
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 133
|
יש לזכור תמיד שאנו אנשי הרבי, ולהעמיד לעצמו את השאלה: האם הרבי מרוצה ממני שכך אני נוהג? האם יש לי די אתכפיא ואתהפכא כראוי לאיש של הרבי?
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 134
|
אין הזמן גרמא אפילו לקרוא, אבל הנתינה כבר בשלימותה ובכל הפרטים . . הראו דווקא בזמננו דוגמא בולטת . . ברגע שמכניסים את הנתונים למחשב – ברגע כמימרא יודעים כל המסקנות לפועל ממש
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 135
|
אם רצונך לעמוד על טיבה של איזו שיטה, בא וראה את ביטוייה הקיצוניים, ואף אם קיצוניותה נתקבלה רק על ידי המיעוט שלכאורה איננו תופס מקום, אף על פי כן, יש בתופעה קיצונית להבליט הכיוון והמגמה של השיטה
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 136
|
טבע אנ"ש שיועצים המה על פי רוב לכל איש מר נפש ליסע לליובאוויטש כו', גם בדברים שאין בהם ממש
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 137
|
טבע אנ"ש שבדברים שבכתב שגם שמלאים טעות לא יחושו על כל הוצאה רבה להשיגם, וכאשר יבואו אותן הדברים בעצמן בדפוס . . גם אותו שקונה כורכו יפה ומניחו בקרן זוית
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 138
|
בנוגע להציון למאמרים, הנה מאז שהתחלתי להגיה את המאמרים . . כוונת הציון למקומות אחרים – לעורר שיעיינו בהם, שעל ידי זה יהיה לימוד הענין ביתר עיון. כשראיתי שהדבר לא הועיל, עלתה בדעתי "המצאה" חדשה, והתחלתי לציין למקומות כאלו שבהסתכלות שטחית, ב"מושכל ראשון", נראה שאינם שייכים להענין המבואר במאמר זה – אולי על ידי זה תתעורר תשוקה לחפש ולשאול ביאור בשייכות הענינים. לעת עתה – גם זה לא הועיל...
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 139
|
בכל פעם שמזכירים ומציינים למאמר מסויים, הכוונה היא שאכן יעיינו בו!
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 140
|
ברור שבכל מסיבה של ריבוי יהודים – ישנם כמה וכמה שיש להם גילויים הכי נעלים.
ואפילו באם לא מרגישים – אין זה משנה המציאות
[ועל דרך כמה סיפורי מאמרי חז"ל – שהיו כמה וכמה שנתגלה אליהם אליהו ולא ידעו מזה]
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 141
|
עכברים מהווים דבר בלתי רצוי, וכפי שרואים במוחש שעקרת הבית עושה כל המאמצים להשמיד ולבער את העכברים מביתה. מלבדה יש עוד מי שרודף את העכברים והוא החתול. אבל יש חילוק גדול בין רדיפת עקרת הבית את העכברים לבין רדיפת החתול. עקרת הבית אינה רוצה שישרצו העכברים בביתה אבל החתול רוצה לעשות מהעכברים דם ובשר כבשרו.
ועד"ז בענייננו שישנם כאלו שמחכים וממתינים אולי ישמעו איזה משהו שיוכלו לנצלו בכדי לעשות "שמח" במחנה ישראל...
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 142
|
איך ייתכן שלתלמידי הישיבה תהיה ידיעה אודות ליובאוויטש או תומכי תמימים מתוך עיתונים... כיצד זה בכלל יש לתלמידי הישיבה ידיעה בעיתונים... תלמידי התמימים ואף אברכים אינם צריכים לדעת את הנעשה בעיתונים. מה שלפעמים נזכר בהם אודות ליובאוויטש, תומכי תמימים וכו', הרי זה עבור אנשי הרחוב אך לא לאנשים מבפנים...
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 143
|
היות והילד בטבעו רוצה לשחק בכדור, יש להסביר לו ולפעול עליו, שמשחק הכדור גופא – יהיה 'לשם שמים'. וההסבר, שיש לומר לילד, הוא, שבכדי שהוא יוכל אחר כך ללמוד תורה טוב יותר, צריכה להיות התעמלות הגוף, והוא צריך 'להתרוצץ'.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 144
|
אדמו"ר האמצעי סיפר שבגלל המסירות-נפש של אדמו"ר הזקן על תורת החסידות, פסקו בבית-דין של מעלה, אשר בכל עניין של תורה, יראת-שמים ומידות טובות תהיה יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה. ומובן, שכאשר לומדים תניא בכל יום נעשים בכלל "הולכי בעקבותיו" של אדמו"ר הזקן.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 145
|
בודאי ידוע לו שישנם עתה מכונות קליטה, וכמדומה שבהיותו כאן ראה אותם, ונהגו אנ"ש בזמן האחרון, להקליט את ההתועדות ולשלוח לכאן העתקה אחת - וכמובן להשאיר גם אצלם העתקה בכדי לנצלה בהזדמנויות שונות לחידוש (אפפרישען) ההתעוררות וכו' שעמדו בה בעת ההתועדות.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 146
|
֘֕
מלבד מרדכי וכמה מחברי הסנהדרין, אחרים לא דיברו על מועד קירוב הגאולה, וחלקם השתיקו את נושא יעוד הגאולה - הם לא יכלו לומר שהגאולה לא תבוא חס ושלום, שהרי הם האמינו באמונה שלימה שייעוד הגאולה בוודאי יתקיים... - השתיקה אודות יעוד הגאולה הביאה לספיקות בענין הגאולה אצל חלק מבני ישראל שעד אז האמינו בגאולה באמונה שלימה.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 147
|
באמריקה ישנו פתגם, ש"מצחצח נעליים" הוא גם דבר חשוב, שהרי "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין ראַקפעלער" היה בתחילה "מצחצח נעליים", ואחר כך נעשה "גביר גדול"...
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 148
|
יש למסור את הילד למלמד שאינו יודע את "שפת המדינה", ואפילו אינו יודע את שמו של ה"פּרעזידענט" הנוכחי, ומי הי' ה"פּרעזידענט" לפניו, ונוסף לזה – מגדל הוא "זקן מלא"... ודוקא "מלמד" זה – יחנך את הילדים בדרך התורה ומצוות
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 149
|
בבית חסידי – אין מתפעלים מהעובדה שאומרים "לחיים" גם באמצע השבוע
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 150
|
מרדכי היה חסיד, שהרי הוא תיקן את הענין ד"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע", ומי היה מעלה על דעתו לתקן תקנה לדורות שצריך להיות ענין של "עד דלא ידע", אם לא חסיד?!...
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 151
|
אילו הייתה אסתר שואלת "רב מתנגד" האם מותר לה ללכת אל אחשורוש – היה בודאי פוסק לה שהדבר אסור
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 152
|
אם להב העבודה הוא בגלוי – הרי זה מנוול.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 153
|
אלו שיושנים וחולמים על ענינים אחרים - יטלום ענני שמיא עם מיטותיהם... כך, שיוכלו להמשיך ולישון במנוחה על "ענני שמיא"... וכשיתעוררו משנתם, יתפסו שעוסקים בענין אחר לגמרי (לא בענינים שחולמים אודותם...) שעומדים בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, ובבית המקדש!
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 154
|
להוסיף הקדמה המבהירה פרטים אודות הספר - אינה מועילה, כי אין שמים לב אודות הקדמות כאלו...
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 155
|
סבורני שאדם צעיר איננו זקוק להוכחות שלא זהו תפקיד החיים, לחפש את הדבר הדורש את המאמץ הפחות ביותר ולהתערב בסביבה מה שיותר מהר.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 156
|
אחרי רבים להטות?
ידוע שסוג הדומם (אבנים, וברואים דומים) הם במספר גדול יותר מצומח, וצמחים הם במספר גדול יותר מחי, וחי הוא במספר גדול יותר ממדבר (בני אדם)...
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 157
|
ההיגררות אחר הסביבה לא יכולה לעורר כבוד והערכה, לא אצל אחרים ולא אצל עצמו.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 158
|
בזמן הזה ההכרח הוא אשר כל אחד ואחד יתעסק באיזה ענין של צרכי ציבור, ואלו השייכים לזה, הרי עניני חינוך הכשר קודם לכל.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 159
|
כל מחשבה שנמשכת הרבה זמן ולא מביאה שום תועלת, הרי זה סימן שהיא מהיצר הרע, כדי לבלבל אותו.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 160
|
כאשר ישאלו ילד קטן: ראש ורגל - מי מהם נעלה יותר? הנה אם יענה שהרגל נעלה יותר - יסטרו לו! אמנם לא סטירה כפשוטה, שכן, אין זה מדרך החינוך, אבל על-כל-פנים סטירה בדיבור, היינו, שיגערו עליו...
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 161
|
אינני מסוגל להעדיף הידור שלי, על צורך עיקרי של הזולת
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 162
|
שלילה בכלל - אין בה משום ענין...
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 163
|
אחד הדברים שהעלייה לרגל בבית המקדש הייתה פועלת ביהודי, שהיה משתחווה לא רק בחיצוניות עם הגוף, אלא גם מבטל את כל הכוחות הנשמה שלו לקב"ה... את זאת משיג חסיד כאשר הוא מתפלל בבית המדרש של רבו!
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 164
|
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 165
|
כשבאה הטבה על ידי . . פשוט שזה צריך להביאם להתעוררות יתירה . . ואם המתברך בעל השפעה הוא בחוג וסביבה, מחובתו הכי מוחלטה לפרסם בכל הסביבה תורתו והדרכתו של בעל הציון
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 166
|
כל ישראל צריכים לידע שעל ידי קיום התורה והמצוות בלבד, ללא התקשרות לרבי, וללא פנימיות התורה שנתגלתה על־ידי הרביים, מגיעים אמנם לדרגות הכי נעלות בקדושה, אבל חסרה ההתקשרות דעצם הנשמה עם עצמות ומהות אין־סוף־ברוך־הוא
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 167
|
"אם בחוקותי תלכו וגו'" - כשישנה עבודה מסודרה, עבודת המוח ועבודת הלב, אזי "ונתנה הארץ יבולה", ואז ישנו גם יבול הארץ.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 168
|
השיטה שלא להתערב בעניני זולתו - היא היפך שיטת התורה
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 169
|
ענין החסידות: הגברת הצורה על החומר, ובמילא גם הגברת האיכות על הכמות
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 170
|
האמונה בדברי צדיקים וההתקשרות - אינו ענין הנאמר רק בפה או נקבע בלב, לאמור חסיד אני או מקושר אני, כי אם צריך לבוא בפועל דבר
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 171
|
אילן שאינו עושה פירות הוא אילן סרק. אפשר להיות בקי בש"ס ולהיות אילן סרק חס ושלום. מה התועלת בתורתך ועבודתך, אם לא הארת אור ביהודי אחר?
— ליקוטי דיבורים חלק א', עמוד קלב
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 172
|
כשכותבים חסידות בפני עצמה מתאים הביטוי דא"ח, אך לא כשכותבים נגלה ודא"ח, שהרי גם נגלה הוא בוודאי דא"ח
— אגרות קודש חלק כ"ז עמוד כח
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 173
|
צדיקים הדומים לבוראם – פעולתם בענינים שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום היא באותה המסירות נפש ממש
— אגרות קודש חלק כ"ז עמוד סז
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 174
|
— אגרות קודש חלק כ"ז עמוד נא
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 175
|
דרך בני ישראל – ששמחים בהזדמנות דלשון נופל על לשון
— אגרות קודש חלק כ"ז עמוד קיט
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 176
|
איני מאמין שיש מבני ובנות ישראל מי שהוא חילוני במובן שמשתמשים בו עתה, שהרי הוא בן וחלק מגוי קדוש
— אגרות קודש חלק כ"ז עמוד קכא
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 177
|
מובן ופשוט שאינו ענין כלל לחפש אתגר טרם שיזדיין בנשק שיוכל להתגבר עליו
— אגרות קודש חלק כ"ז עמוד סה
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 178
|
בדומה לכרוזים מלמעלה המעוררים את האדם לתשובה מבלי שיעשה לכך כל הכנה מצדו, על דרך זה הוא גם בצדיקים שדומין לבוראם – שהם מעוררים אצל החסידים את עניין ההתקשרות . . יתכן שהוא מצדו לא עשה מאומה בשביל זה, אלא שהרבי הנשיא מתבונן בהתקשרותו ומעורר אותו באופן ד"כמים הפנים לפנים" – כדי לידע שצריכה להיות פעולה מצדו, שעל ידי זה נעשית ההתעוררות באופן השייך אליו, ומביאה אצלו עניין של פועל, שזהו תכלית העניין
— משיחת י"א שבט תשכ"א
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 179
|
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 180
|
הרבי מצדו – כיון שהבטיח, בודאי ביכולתו לקיים. אבל, ישנו תנאי בדבר – ההתקשרות אל הרבי, והאמונה שגם עכשיו יכול למלא ובוודאי ימלא את ברכותיו
— תורת מנחם חלק א' עמוד 193
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 181
|
— לקוטי דיבורים חלק א' ליקוט ח' סעיף י"ח
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 182
|
בדרכי החסידות אין חילוקי דרגות, הן דבר השווה לכל נפש. לדרכי החסידות - כולם מוכשרים
— לקוטי דיבורים חלק א' ליקוט ח' סעיף י"ח
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 183
|
בתקופתנו תקופת החילופים ותמורות וכו' המיעוט דיום זה אפשר שיהי' רוב מכריע מחר או מחרתיים
— אגרות קודש חלק כ"ו עמוד רנ"א
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 184
|
אם בכל התקופות מצווים לקיים "התנאה לפניו במצוות", על אחת כמה וכמה בתקופתנו, שהחיצוניות תופסת בה מקום כל כך, ויש כמה שהדרך למשכם לדבר טוב הוא להתחיל ביופי החיצוני
— אגרות קודש חלק כ"ו עמוד רס"ב
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 185
|
כולם אהובים כולם ברורים - בירורי נוגה, פירוש הבירורים שמבררים מנוגה
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 186
|
הרשה לי להבטיח לך שדעתי עליך היא יותר טוב אפילו מהדעה שיש לך על עצמך
— ממכתב כ"ק אד"ש כ' טבת תש"כ, כפר חב"ד גליון 1848 עמוד 9
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 187
|
בחב"ד צריך להיות 'סאם סאפזשניק'!
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 188
|
אין מתחילים פעילות באיסורים, ובפרט בצמצום שמחת חתן וכלה
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 189
|
כשמתחילים להיכנע ללחץ בלתי צודק – אין לדבר גבול
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 190
|
שלום – אפילו גרוע, טוב יותר ממריבה – אפילו קלה וטובה
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 191
|
על-חטא אומרים רק כמה שצריך
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 192
|
בעולמנו זה הכל מעורב טוב ורע, ועל האדם לבחור מה להרגיש ובמה להתבונן. כי בחיי כל אחד ואחד שתי דרכים ישנם: לראות את הטוב הסובב אותו, או להיפך
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 193
|
הפשט הוא העיקר. על אף שיש פרד"ס שבתורה, מכל מקום העיקר הוא שמהסוד יומשך לדרוש ומדרוש לרמז ועד שיומשך בעולם הפשט, שהוא עולם העשייה, עולם המעשה
— הרבי, מאמר דיבור המתחיל 'בראשית ברא' שבת בראשית תשמ"ה
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 194
|
אני נוהג לקשר כל דבר עם צדקה
— הרבי, דברי משיח תשנ"ב חלק א' עמוד 416
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 195
|
כל הדברים הטובים באים בהפתעה
— הרבי, דברי משיח תשנ"ב חלק א' עמוד 417
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 196
|
רבינו הזקן לא התכוון שיאמינו בחסידות, הוא רצה שיבינו דווקא
— אדמו"ר הרש"ב, שיחת י"ט כסלו תרס"ט
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 197
|
פשוט שחינוך לבלתי סדר, ווילדקייט [= פראות] וכיוצא בזה - הרי זה היפך מה שהנני מבקש, מפציר ודורש
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 198
|
העולם הזה נקרא "עלמא דשיקרא" - עולם השקר, שכן כל הנמצא בעולם הזה הבשרי - משקר.
— ליקוטי דיבורים, ליקוט ז' אות כ"ג.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 199
|
חסידות היא חיות, אמת ואור, חיים מוארים אמיתיים, שכל מה שעושים יהיה בחיות, באמת, להתפלל בחיות, ללמוד בחיות, לקיים מצוה בחיות, להלוות גמ"ח לזולת בחיות, להתפלל ולבכות בראש השנה וביום הכיפורים בחיות, כל מה שעושים יהיה בחיות.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 200
|
|
עריכה - תבנית - שיחה
|