שבת הגדול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (ניסוח, עיצוב)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''שבת הגדול''' היא השבת שלפני [[חג הפסח]]. וישנם שמכנים כך גם לשבת שלפני [[חג השבועות]] ו[[ראש השנה]].{{מקור|1=כתר שם טוב ח"ג, וגם היה מצויין מחזור ישן}} ומבואר כי שמם של שבתות אלו נגרר בעקבות שמו של השבת שלפני הפסח.{{מקור}}  
'''שבת הגדול''' היא השבת שלפני [[חג הפסח]]. וישנם שמכנים כך גם את השבת שלפני [[חג השבועות]] ו[[ראש השנה]]{{מקור|1=כתר שם טוב ח"ג, וגם היה מצויין מחזור ישן}}, ומבואר כי שמם של שבתות אלו נגרר בעקבות שמו של השבת שלפני הפסח{{מקור}}.


==שם השבת==
==שם השבת==
שבת הגדול נקראית כך מפני שנעשה בו נס גדול{{הערה|1=תוספות דיבור המתחיל "ואותו" מסכת שבת פז, ב. טור ושולחן ערוך סימן תל}}.
שבת הגדול נקראת כך מפני שנעשה בה נס גדול{{הערה|1=תוספות דיבור המתחיל "ואותו" מסכת שבת פז, ב. טור ושולחן ערוך סימן תל.}}.




== מנהגי השבת ==
=== מנהגי השבת ===


* '''דרשת שבת הגדול''' - נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו, והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם [[הלכה|המעשה אשר יעשון]].{{הערה|1=שו"ע אדמו"ר תכט, ב-ג}}.
* '''דרשת שבת הגדול''' - נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו, והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם [[הלכה|המעשה אשר יעשון]].{{הערה|1=שו"ע אדמו"ר תכט, ב-ג}}.
שורה 21: שורה 21:
* '''אמירת "ויהי נועם"''' - אם חל [[פסח]] ב[[שבת]], נהגו בליובאוויטש לומר "ויהי נועם" במוצאי שבת-הגדול.{{הערה|1=כך איתא ברשימותיו של הגר"י לנדא: אצל רבינו [[מוהרש"ב]] נבג"מ זי"ע, לא אמרו "ויהי נועם" אלא רק בשבוע שחל בו יום-טוב ממש. לפני [[ערב פסח]] ולפני ערב-יוהכ"פ אמרו "ויהי נועם". עכ"ל. וכך כתב בספר [[שבח המועדים]] (עמ' 184 הע' 8) בשם הרה"ג ר' [[זלמן שמעון דווארקין]], שכן נהגו בליובאוויץ.  
* '''אמירת "ויהי נועם"''' - אם חל [[פסח]] ב[[שבת]], נהגו בליובאוויטש לומר "ויהי נועם" במוצאי שבת-הגדול.{{הערה|1=כך איתא ברשימותיו של הגר"י לנדא: אצל רבינו [[מוהרש"ב]] נבג"מ זי"ע, לא אמרו "ויהי נועם" אלא רק בשבוע שחל בו יום-טוב ממש. לפני [[ערב פסח]] ולפני ערב-יוהכ"פ אמרו "ויהי נועם". עכ"ל. וכך כתב בספר [[שבח המועדים]] (עמ' 184 הע' 8) בשם הרה"ג ר' [[זלמן שמעון דווארקין]], שכן נהגו בליובאוויץ.  


:ובס' "קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן" (סי' רצג-רצה, עמ' רלט) נאמר, שכך גם נהג הרבי (ראה ב"[[אוצר מנהגי חב"ד]]" למוצאי שבת-תשובה, שכך אמנם הורה פעם הרבי כשחל יוהכ"פ בשבת. אך פסח שאני, ראה כף-החיים סימן רצה אות ז. פרי-מגדים שם מש"ז אות ב. נועם-מגדים לבעל הפמ"ג, עמ' יד). (ואילו בלוח "[[כולל חב"ד]]" כתב, שאין אומרים "ויהי נועם" בקביעות כזו).}}
:ובספר "קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן" (סי' רצג-רצה, עמ' רלט) נאמר, שכך גם נהג הרבי (ראה ב"[[אוצר מנהגי חב"ד]]" למוצאי שבת-תשובה, שכך אמנם הורה פעם הרבי כשחל יוהכ"פ בשבת. אך פסח שאני, ראה כף-החיים סימן רצה אות ז. פרי-מגדים שם מש"ז אות ב. נועם-מגדים לבעל הפמ"ג, עמ' יד). (ואילו בלוח "[[כולל חב"ד]]" כתב, שאין אומרים "ויהי נועם" בקביעות כזו).}}


== לקריאה נוספת ==
== לקריאה נוספת ==

גרסה מ־08:33, 15 במרץ 2017

שבת הגדול היא השבת שלפני חג הפסח. וישנם שמכנים כך גם את השבת שלפני חג השבועות וראש השנה[דרוש מקור: כתר שם טוב ח"ג, וגם היה מצויין מחזור ישן], ומבואר כי שמם של שבתות אלו נגרר בעקבות שמו של השבת שלפני הפסח[דרוש מקור].

שם השבת

שבת הגדול נקראת כך מפני שנעשה בה נס גדול[1].


מנהגי השבת

  • דרשת שבת הגדול - נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו, והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון.[2].
  • הפטורה - אם חל שבת הגדול בערב פסח מפטירין "וערבה"[3], לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות[4].
  • אמירת עבדים היינו - בשבת הגדול אחר מנחה אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים [5] וכן נוהגים (ודלא כמו שאיתא בשער הכולל).
בשבת-הגדול אחר מנחה אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים[6]. וכן נוהגים[7]. ואפילו שבת-הגדול הוא ערב-פסח, אומרים "עבדים היינו"[8].
בשו"ע אדמו"ר כתוב בשם הרמ"א שנוהגין במדינות אלו לאמר בשבת-הגדול במנחה "עבדים היינו". אבל בסידור השמיט זה - כי לא ציין כמו בשארי סידורים "עד כאן אומרים בשבת-הגדול". גם בפרי עץ חיים ומשנת חסידים וסידור האריז"ל ליתא.
דעת אדמו"ר מוהרש"ב לא היתה נוחה מדיוק זה, ודעתו היתה שיש לומר "עבדים היינו" בשבת-הגדול, וכך גם נהג למעשה[9]. כך נקבע בספר המנהגים (כנ"ל), וכך נהג גם הרבי - והיה אומר עם הציבור אחר תפילת המנחה, בישבו על מקומו. לפעמים היה אומר לבנו אדמו"ר הריי"צ לומר עימו יחד את "עבדים היינו", ובמקומות אחדים ביאר עניינים שונים[10].
  • אמירת "ויהי נועם" - אם חל פסח בשבת, נהגו בליובאוויטש לומר "ויהי נועם" במוצאי שבת-הגדול.[11]

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. תוספות דיבור המתחיל "ואותו" מסכת שבת פז, ב. טור ושולחן ערוך סימן תל.
  2. שו"ע אדמו"ר תכט, ב-ג
  3. באה"ט סת"ל סק"א
  4. ספר המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר. ומציין שם לעיין בשו"ע אדמו"ר הזקן סוף סימן תל) ומקור הדברים הוא במה ששמע הרבי מחותנו אדמו"ר מוהריי"צפאריז, ב' ניסן תרח"צ), והוא לו ב'רשימות': אין אומרים "וערבה", רק כשחל ערב-פסח בש"ק. אבל ביחידות אומרים שתי ההפטרות (וכן בשבת ראש-חודש וכהאי גוונא)
  5. שו"ע ס"ס ת"ל
  6. שו"ע אדמו"ר תל, ב
  7. ספר המנהגים
  8. שו"ע אדמו"ר, שם
  9. ראה בקטע הבא
  10. התמים, ג, עמ' כד
  11. כך איתא ברשימותיו של הגר"י לנדא: אצל רבינו מוהרש"ב נבג"מ זי"ע, לא אמרו "ויהי נועם" אלא רק בשבוע שחל בו יום-טוב ממש. לפני ערב פסח ולפני ערב-יוהכ"פ אמרו "ויהי נועם". עכ"ל. וכך כתב בספר שבח המועדים (עמ' 184 הע' 8) בשם הרה"ג ר' זלמן שמעון דווארקין, שכן נהגו בליובאוויץ.
    ובספר "קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן" (סי' רצג-רצה, עמ' רלט) נאמר, שכך גם נהג הרבי (ראה ב"אוצר מנהגי חב"ד" למוצאי שבת-תשובה, שכך אמנם הורה פעם הרבי כשחל יוהכ"פ בשבת. אך פסח שאני, ראה כף-החיים סימן רצה אות ז. פרי-מגדים שם מש"ז אות ב. נועם-מגדים לבעל הפמ"ג, עמ' יד). (ואילו בלוח "כולל חב"ד" כתב, שאין אומרים "ויהי נועם" בקביעות כזו).