יהודה לייב זלמנוב – הבדלי גרסאות

נולד לאביו ר' [[שמואל זלמנוב (קורסקר)|שמואל זלמנוב]] [[שו"ב]] בשנת [[תרפ"ו]], בעיר [[קורסק]] שב[[רוסיה]]. כילד, נדד מביתו לעיר [[קרמנצ'וג]] שם למד אצל המלמד החסיד ר' [[בן ציון מרוז]]. בשנת [[תרצ"ו]] עלה עם משפחתו ל[[ארץ הקודש]], ל[[תל אביב]], ונכנס ללמוד ב[[אחי תמימים תל אביב|ישיבת אחי תמימים]] בעיר.

   

בשנת [[תשי"ג]] זכה ב[[ועדת ההגרלה|הגרלה]] על כרטיס ל[[נסיעה לרבי]], והיה הזוכה הראשון בגורל מ[[ארץ הקודש]]. עקב שירותו כרב צבאי התקשה לקבל אישור יציאה, ולבסוף הצליח לנסוע כעבור שנה, בחודש אייר [[תשי"ד]]. בהתוועדות [[שבת מברכים]] [[סיוון]] דיבר הרבי על אנשי הצבא ואמר: {{ציטוטון|מכיוון שנוכח כאן אחד מהצבא, שהוא גם קצין בצבא, וקצין דתי עם זקן שלם, ובצבא הרי נהוג ששרים 'מארש', ידאג איפוא שיושר כאן 'מארש'…}}. באותה נסיעה זכה להכנס ליחידות לרבי וקיבל הוראות לפעילותו בצבא. הרבי אמר לו להמחיש לחיילים את נושא ה[[קבלת עול]] מההנהגה בצבא, שבה כל חייל סר למרותו של המפקד, ואפילו מפקד בדרגה גבוהה מתבטל בפני פקודותיו של מי שמעליו - ומכאן רואים את חשיבות ההנהגה באופן של "נעשה ונשמע".