חיים מנחם טייכטל: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־21:55, 23 בינואר 2017

הרב חיים מנחם טייכטל (כ"ד ניסן תרפ"ב-כ"ב ניסן תשע"ד) היה מחנך ותיק ומוערך בירושלים, ומחבר ספרי לימוד לילדים.

תולדות חיים

נולד בפישטיאן שבצ'כוסלובקיה בכ"ד ניסן תרפ"ב לאביו הרב יששכר שלמה טייכטל, ונקרא על שם סבו רבי מנחם כ"ץ פרוסטיץ אב"ד צעהלים תלמידו של ה'חתם סופר'. אביו היה חסיד של רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, היה רב מפורסם שעמד בראש ישיבת 'מוריה' וחיבר שו"ת "משנה שכיר" וכיהן כרב עיירת המרפא פישטיאן בה ביקרו לעיתים קרובות אדמו"רים ורבנים מכובדים. בילדותו, חלה בדיפטריה (מחלת האסכרה הפוגעת בקני הנשימה), ובעקבותיה הוסיפו לו את השם 'חיים'.

עד גיל 16 התחנך אצל אביו ולמד בישיבה בראשה עמד, ובעקבות פלישת הנאצים בשנת תרצ"ח נשלח על ידי אביו אל גיסו, רבה של אנטוורפן הרב מרדכי רוטנברג. משהגיע לשם, נכנס ללמוד בישיבת 'עץ חיים' שפעלה באותם שנים בפרבר שקט סמוך לאנטוורפן בשם 'היידה'.

בשנת ת"ש התקרב הצורר הנאצי לאנטוורפן והרב טייכטל ברח יחד עם שני אחיו למרסיי שבצרפת, אך ידם של הגרמנים הצליחה להשיג אותם שם והם נכלאו במחנה עבודה ממנו הצליחו לברוח בניסים גלויים.

לאחר הבריחה, הצליח לחבור לקבוצת הילדים שהתקיימה תחת חסותו של ר' שניאור זלמן שניאורסון, ונדדו בין בתי יתומים ובין מקומות מסתור שונים ביערות צרפת. יחד איתו בקבוצה היו גם הרב דוד משה ליברמן הרב נחום יעקובוביץ והרב אהרן מרדכי זילברשטרום. בתקופה זו התקרב לחסידות חב"ד והתקשר לאדמו"ר הריי"צ.

לאחר סיום המלחמה, הצטרף לקהילה החב"דית שהתגבשה בפריז, וקיבל לידיו ניהול מוסד לילדות ניצולות שואה שהופקדו במנזרים בימי המלחמה על ידי הוריהם. כאשר הגיע הרבי לביקור בעיר על מנת ללות את אמו בדרכה לארצות הברית, ביקר הרבי במוסד אותו ניהל ודיבר שעה ארוכה בשפה הצרפתית עם הילדות, כשמעיניו זולגות דמעות.

בעת ההתוועדות האחרונה של הרבי בפריז לפני צאתו, ביקש ממנו הרבי לומר לחיים ולומר את שמו המלא, ולאחר מכן ביאר הרבי את התוכן הפנימי של שמו ואת הקשר בין שמו לבין תכונות נפשו.

עוד בפריז, נשא את רעייתו חיה פייגל^[1] בתו הצעירה של הרב יהודה טרייטל ברנסדורפר, ובשנת תש"ט עלה לארץ הקודש יחד עם רעייתו וקבע את מגוריו בירושלים שם החל לשמש כמחנך בתלמוד תורה 'שילה' שנחשב למוסד החינוך היוקרתי ביותר בירושלים של אותם שנים.

לצד עיסוקו בחינוך, עמל במשך השנים להוציא לאור את ספרי אביו מתוך כתבי היד שהגיעו לידיו. כמו כן הוציא לאור מספר ספרי לימוד לילדים שחלקם יצאו לאור על ידי רשת אהלי יוסף יצחק.

נפטר בכ"ב ניסן תשע"ד יומיים לפני יום הולדתו ה-92, ונטמן בהר המנוחות שבירושלים.

ספריו

הקהל - פרקי הלכה הגות ומקורות למצוות הקהל, כפר חב"ד תשמ"א
ילקוט השמיטה - פרקי הלכות שמיטה לתלמידים, רשת אהלי יוסף יצחק, תל אביב תשל"ג (מהדורה ראשונה)
נתיבות חיים - פרקי יהדות ויסודות התפילה והברכות, ירושלים תשכ"ה
שו"ת משנה שכיר (מהדיר מכתב יד) ירושלים תשנ"ו
אם הבנים שמחה (מהדורה חדשה עם הוספות^[2]).

משפחתו

גיסו, הרב אלעזר קלויזנר - אנטוורפן, בלגיה
גיסו, האדמו"ר רבי ברוך מגארליץ, בני ברק
בנו, הרב יששכר שלמה טייכטל - משפיע ומחנך בשכונת קראון הייטס
בנו, הרב דוד טייכטל - שליח הרבי ומשפיע בקהילת חב"ד בנצרת עלית וראש כולל 'תפארת מנחם' בעיר
בנו, הרב יוסף יצחק מאיר טייכטל - ראש כולל בפריז ומחבר 'פלגי מים' על הש"ס
חתנו, הרב לוי ביסטריצקי (ז"ל) - רב קהילת חב"ד ומרא דאתרא בעיר צפת
חתנו, הרב מנחם וולפא - שליח הרבי וראש מוסדות חב"ד בנתניה
חתנו, הרב יוסף יצחק לוין - ממנהלי מוסדות חב"ד בפריז

לקריאה נוספת

אהרן דב הלפרין, מלחמת הישרדות, שבועון כפר חב"ד גליון 1555 עמוד 20

קישורים חיצוניים

סיכון חיים עבור מנהג - הרב טייכטל מתראיין לתוכנית 'המפגש שלי' של חברת jem
שניאור ברגר, חיים של גבורה, תולדות חייו בתוך שבועון בית משיח גליון 924 עמוד 28
נאומו המרטיט של הרב טייכטל - נאומו בעת הכנסת ספר תורה לבית הכנסת חב"ד המרכזי בנתניה של חתנו הרב מנחם וולפא

הערות שוליים

↑ נפטרה בגיל 92 ביום ט"ו תמוז תשע"ה
↑ לתצלום המהדורה הראשונה.

[1] נפטרה בגיל 92 ביום ט"ו תמוז תשע"ה

[2] לתצלום המהדורה הראשונה.

[1]

[2]

@@ שורה 13: / שורה 13: @@
 לאחר סיום המלחמה, הצטרף לקהילה החב"דית שהתגבשה בפריז, וקיבל לידיו ניהול מוסד לילדות ניצולות [[שואה]] שהופקדו במנזרים בימי המלחמה על ידי הוריהם. כאשר הגיע [[הרבי]] לביקור בעיר על מנת ללות את אמו בדרכה לארצות הברית, ביקר הרבי במוסד אותו ניהל ודיבר שעה ארוכה בשפה הצרפתית עם הילדות, כשמעיניו זולגות דמעות.
+[[קובץ:ילקוט השמיטה.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ילקוט השמיטה]]
 בעת ה[[התוועדות]] האחרונה של הרבי בפריז לפני צאתו, ביקש ממנו הרבי לומר לחיים ולומר את שמו המלא, ולאחר מכן ביאר הרבי את התוכן הפנימי של שמו ואת הקשר בין שמו לבין תכונות נפשו.