האמונה בביאת המשיח

בהלכות מלך המשיח פסק הרמב"ם: "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו".

ישנם פוסקים הקובעים כי האמונה והציפיה לגאולה היא חלק בלתי נפרד מהדיבור הראשון של עשרת הדברות "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - "כך יש לנו להאמין שה' עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי . משיח צדקנו" (סמ"ק מ"ע א').

ה"חפץ החיים" מגדיר את האמונה בביאת המשיח כ-"עיקר כל העיקרים" ובתורת החסידות מחדדת את הנקודה כי נושא זה הוא העניין הכי כללי ביהדות.

מכך שהרמב"ם מביא בסוף "הלכות מלכים ומלחמות" שחיבר בסוף ספרו ההלכתי "היד החזקה" את סימני הזיהוי ל"חזקת משיח" ו"משיח ודאי", למדים כי הרמב"ם סבור שיש אפשרות וגם חיוב הלכתי לזהות את מלך-המשיח לפי הסימנים שהביא עוד בזמן הגלות, עוד טרם שהתגלה בפועל ככזה.