ועל הניסים (חנוכה)

המונח "על הניסים" מפנה לכאן. לערך העוסק בנוסח התפילה של חג הפורים, ראו ועל הניסים (פורים).

נוסח ועל הנסים הוא תפילה מיוחדת בעלת פתיח משותף הנאמרת בימי חג החנוכה וחג הפורים. תפילה זו נאמרת בתפילת עמידה ובברכת המזון במשך ימי החג, ומזכירים בה את הניסים שעליהם נקבע החג.

מקור הנוסח וקביעותו בסדר התפילה

תפילה זו מופיעה לראשונה בדברי חז"ל בתוספתא: "כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים, שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המורע, אם לא אמר אין מחזירין אותו".

הזכרת הניסים בברכת המזון מופיע בתלמוד ירושלמי: "וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר אין מחזירין אותו".

הנוסח המלא של תפילה זו מופיע לראשונה בסדר רב עמרם גאון ובסידור רס"ג, וזכתה לריבוי נוסחאות השונות באופן משמעותי אחת מהשניה.

מקום הזכרתה

מכיון וטעם תפילה זו הוא כדי להודות לה' על הניסים והנפלאות שאירעו לנו, נקבע מקומה של תפילה זו גם בתפילת שמונה עשרה וגם בברכת המזון בברכת ההודאה. בתפילת שמונה עשרה מוסיפים את התפילה לאחר אמירת 'מודים', קודם אמירת "ועל כולם", ובברכת המזון מוספים אותה באמצע הברכה השנייה לפני המלים "ועל כולם".

נוסח אדמו"ר הזקן

נוסח תפילת ועל הנסים:

וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה.

בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה, עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בָּעוֹלָמֶךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

וְאַחַר כַּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ, וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ, וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

ביאורי הרבי

לאורך השנים ביאר הרבי פרטים רבים בנוסח תפילה זו:

• וְעַל הַנִּסִּים . . שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה: הנוסח בפתיחת תפילת 'ועל הניסים' שווה בחנוכה ופורים מכיוון שהם מכוונים כנגד דרגות נצח והוד, עד שיש מחלוקת איזה מהם כנגד נצח ואיזה כנגד הוד.
• בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל: החשמונאים יצאו למלחמה ללא שהיה להם כל סיכוי לנצחון בדרך הטבע. אף שהדבר היה יכול להיחשב כהתאבדות, היה מותר להם לצאת למלחמה זו היות והיה להם דין של 'חסיד גמור' שמותר לו למסור את נפשו כדי לקדש שם שמים, ולכן מדגישים בנוסח התפילה שהנס התרחש דווקא על ידי מתתיהו 'כהן גדול', כי לאנשים פשוטים מן השורה היה אסור לצאת למלחמה מסוג זה כאשר אין אפילו סיכוי קלוש לנצחון בדרך הטבע.
• כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה: מהותה של מלכות יון היה לערבב בין קודש לחול, ודבר זה נרמז הן במשמעות השם, שהוא מלשון 'טיט היון' שמהותו הוא לערבב ולגבל חול ומים, המסמלים חומריות ורוחניות, וכן באותיות של תיבת זו, שמתחיל באות י' המורה על חכמה - אך מוריד את האדם אט אט למדריגה תחתונה יותר ויותר עד שמגיע למטה מן השורה ברע גמור.
• לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ: מלחמת היוונים לא היתה להשכיח את התורה, כיון שהם ראו בה חכמה גדולה ועמוקה, אלא רצו רק להשכיח את הקשר של התורה עם נותן התורה, ולהשכיח שתורה זו היא תורתו של הקב"ה.
• לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ: אף שמצינו שהיוונים גזרו גזירות נוספות, על עצם קיום הדת, כגון האיסור לעשות ברית מילה ולשמור שבת, הרי עיקר הכוונה במלחמה שלהם היתה לבטל את הקשר עם נותן התורה (ובזה אף התחילו, ורק לאחר מכן החמירו את הגזירות).
• מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים . . וְרַבִּים . . וּטְמֵאִים . . וּרְשָׁעִים . . וְזֵדִים: כל ביטויים אלו כוונתם ליהודים מתוך בני ישראל שעמדו לצידם של היוונים, ולכן הנוסח הוא דווקא 'מסרת' ולא 'ניצחת', כי המטרה הסופית היא שגם הם ימסרו לידי בני ישראל השומרים תורה ומצוות ויצטרפו אליהם.
• וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים: כוונת הנוסח היא על המתיוונים מתוך בני ישראל, וזהו החידוש בנצחון, הן מבחינה גשמית שהצליחו לנצח למרות שהיו ליוונים משתפי פעולה מתוך בני ישראל, והן מבחינה רוחנית, שבני ישראל ניצחו את אחיהם ובשרם, וההכרח לזה גם מפני שתוארים אלו שייכים לאמיתתם רק בבני ישראל.
• וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ: לא כל אנשי הצבא היו עוסקי תורתך, והכוונה היא לעוסקים במצוות התורה, וזה בהמשך לנאמר לפני זה כדבר והיפוכו שעוסקי תורתך - העוסקים במצוות, הוא ההיפך מזדים - המתייוונים העוברים בשאט נפש על מצוות התורה.
• וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ: בנוסף לנרות שבני חשמונאי הדליקו במנורה בבית המקדש, הם הדליקו ריבוי נרות ומנורות בחצר בית המקדש, ולכן משפט זה שונה מהמשפטים שלפניו ונאמר בלשון רבים, והוא משתייך למשפט שלאחריו ("והדליקו . . - להודות ולהלל לשמך הגדול"), ולפי ביאור זה, בכל נוסח 'על הניסים' לא נזכר מאומה על נס פך השמן, שעליו נקבע חג החנוכה.