כיפה: הבדלים בין גרסאות בדף
כתית למאור (שיחה | תרומות) מ (קיצוץ) תגית: עריכה ממכשיר נייד |
כתית למאור (שיחה | תרומות) מ (תחילת שיפוץ, קטג) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
ה'''כיפה''' ("יארמולקע" ב[[אידיש]]) היא לבוש אשר [[יהודים]] חובשים על ראשם כסימן על "[[יראת שמים]]". | ה'''כיפה''' ("יארמולקע" ב[[אידיש]]) היא לבוש אשר [[יהודים]] חובשים על ראשם כסימן על "[[יראת שמים]]". | ||
== | ==טעמי המנהג== | ||
הסיבה הראשונה היא חובת כיסוי הראש כ'כבוד שמים'. דהיינו, כאשר אדם נכנס ל[[בית הכנסת]] או כאשר הוא מזכיר את שם ה' בברכה או כיו"ב{{הערה|[[מסכת סופרים]] יד, טו. הובא להלכה על ידי [[רבנו ירוחם]], וכן נפסק ב[[שולחן ערוך]] אורח חיים סימן צא, ג.}}. | |||
הסיבה השנייה היא מצד [[יראת שמים]] - שכיסוי הראש מזכיר על הנמצא למעלה ממנו. עניין זה התחיל כ'מידת חסידות', אך לאחר מכן הוא התפשט, עד שנקבע שאסור ללכת בגילוי ראש ד' אמות{{הערה|אורח חיים סימן ב, ו}}. | |||
===הופעת המנהג במקורות=== | ===הופעת המנהג במקורות=== | ||
כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעבר. ה[[כהנים]] היו מצוּוים לעבוד ב[[בית המקדש]] כשמגבעת לראשם. ככלל, לא הייתה חובה לכיסוי הראש. כך למשל בעת הטלת גורלות בבית המקדש היה נהוג להסיר את מצנפתו של מי שמתחילים בו את מניין הגורל. בשלהי | כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעבר. ה[[כהנים]] היו מצוּוים לעבוד ב[[בית המקדש]] כשמגבעת לראשם. ככלל, לא הייתה חובה לכיסוי הראש. כך למשל בעת הטלת גורלות בבית המקדש היה נהוג להסיר את מצנפתו של מי שמתחילים בו את מניין הגורל. בשלהי תקופת בית שני ובתקופת ה[[משנה]], היו הסוּדָר, הכובע או ה[[טלית]] פריטי לבוש מצוי והם מוזכרים כחלק משמונה עשר פריטי הלבוש ב[[ברייתא]] ב[[מסכת שבת]]. | ||
מקורות ראשונים המייחסים משמעות דתית לכיסוי הראש במהלך היומיום מובאים ב[[תלמוד בבלי]] ב[[מסכת שבת]]. תחילה מוזכר שעל [[דיין|דיינים]] לשבת בכיסוי הראש, וכן ישנה [[ברייתא]] האומרת שעל המבקר את החולה להתעטף (בראשו), כשבשניהם מבאר [[רש"י]] שהסיבה היא מפני מורא ה[[שכינה]]. המקור המפורסם יותר הוא לגבי ה[[אמורא]] [[רב נחמן בר יצחק]], שלפי המסופר שם (דף קנו ב), בילדותו ניבאו עליו ה"כלדאים" (חוזים בכוכבים) שיגדל כ[[גנב]], בעקבות זאת ציוותה עליו אמו שיכסה תדיר את ראשו ליראת שמים ושיבקש רחמים שלא יגדל כגנב. ואכן, מסופר כי כשאירע לו מקרה שנשמט סודרו מראשו הוא מיד התאווה לגנוב. | מקורות ראשונים המייחסים משמעות דתית לכיסוי הראש במהלך היומיום מובאים ב[[תלמוד בבלי]] ב[[מסכת שבת]]. תחילה מוזכר שעל [[דיין|דיינים]] לשבת בכיסוי הראש, וכן ישנה [[ברייתא]] האומרת שעל המבקר את החולה להתעטף (בראשו), כשבשניהם מבאר [[רש"י]] שהסיבה היא מפני מורא ה[[שכינה]]. המקור המפורסם יותר הוא לגבי ה[[אמורא]] [[רב נחמן בר יצחק]], שלפי המסופר שם (דף קנו ב), בילדותו ניבאו עליו ה"כלדאים" (חוזים בכוכבים) שיגדל כ[[גנב]], בעקבות זאת ציוותה עליו אמו שיכסה תדיר את ראשו ליראת שמים ושיבקש רחמים שלא יגדל כגנב. ואכן, מסופר כי כשאירע לו מקרה שנשמט סודרו מראשו הוא מיד התאווה לגנוב. | ||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
מעיקר הדין חבישת כיפה היא ממידת חסידות, קובע אדמו"ר הזקן - לגבי חבישת כיפה בזמן חז"ל - וזה לשונו "ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש גם בימיהם שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני החום בימים ההם". | מעיקר הדין חבישת כיפה היא ממידת חסידות, קובע אדמו"ר הזקן - לגבי חבישת כיפה בזמן חז"ל - וזה לשונו "ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש גם בימיהם שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני החום בימים ההם". | ||
אך לעומת זאת קובע [[אדמו"ר הזקן]] כי בימינו יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של {{ציטוטון|1=בחוקותיהם לא תלכו}}, מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש. בנוסף קובע אדמו"ר הזקן שמכיוון שכיום המנהג הוא ללכת עם כיפה, נחשב המקום המכוסה בכיפה כחלק מהמקומות המכוסים שאסור לגלות אותם (גם אצל גברים) מפני [[ | אך לעומת זאת קובע [[אדמו"ר הזקן]] כי בימינו יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של {{ציטוטון|1=בחוקותיהם לא תלכו}}, מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש. בנוסף קובע אדמו"ר הזקן שמכיוון שכיום המנהג הוא ללכת עם כיפה, נחשב המקום המכוסה בכיפה כחלק מהמקומות המכוסים שאסור לגלות אותם (גם אצל גברים) מפני [[צניעות]]{{הערה|[[שולחן ערוך אדה"ז]] סימן ב (מהדורא תנינא) סעיף ו: ועכשיו בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה וגם הקטנים נכון לכסות ראשם, וכ"ש במדינות אלו שהנכרים נהגו לגלות ראשם וישראלים קדושים נזהרים בזה משום צניעות א"כ ההולך או אפילו היושב בגילוי הראש כמו הנכרי הרי זה עובר בלאו דובחוקותיהם לא תלכו}}. | ||
עם זאת, קובע אדמו"ר הזקן כי יש חילוק בין חבישת כיפה בזמן התפילה לחבישת כיפה במשך היום. משום ש"אם משים ידו על ראשו לכסותו די בכך להיכר" - כלומר שאינו הולך בחוקות הגוי "רק שלא יזכיר שם שמים"{{הערה|כמו שיתבאר בסימן צ"א - לשון אדה"ז שם}}. | עם זאת, קובע אדמו"ר הזקן כי יש חילוק בין חבישת כיפה בזמן התפילה לחבישת כיפה במשך היום. משום ש"אם משים ידו על ראשו לכסותו די בכך להיכר" - כלומר שאינו הולך בחוקות הגוי "רק שלא יזכיר שם שמים"{{הערה|כמו שיתבאר בסימן צ"א - לשון אדה"ז שם}}. | ||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
==כיתוב == | ==כיתוב == | ||
בעקבות הוראת הרבי לפרסם את | בעקבות הוראת הרבי לפרסם את [[ביאת המשיח]] והעיסוק הגובר והולך בנושא [[משיח]], הדבר הביא בין היתר לפרסום בשורת הגאולה על ידי כיתוב על כיפות. החל מהקמת [[צבאות השם]] (בתחילת שנות הממי"ם) החלו ילדים רבים לחבוש לראשם כיפה בה כתובה סיסמת הארגון '[[אנו רוצים משיח עכשיו]]' ובהמשך ([[תשנ"ג]] והלאה) 'יחי המלך המשיח' וכדו'. אט אט צבר הדבר תאוצה ומספר חסידי חב"ד{{הערה|אחד מהראשונים שחבש כיפה זו היה הרב [[חיים שאול ברוק (קראון הייטס)|חיים שאול ברוק]] מנהל [[ועד הנחות בלה"ק]], וב[[ארץ הקודש]] הראשון שחבש לראשו כיפה זו היה הרב יוסף יצחק ליברוב מנהל מכון לוי יצחק בכפר חב"ד. התופעה החלה לצבור תאוצה על ידי מרת שפרינגר מ[[נהריה]] ומרת זלמנוב מ[[מגדל העמק]].}} החלו לחבוש כיפה שרשומה עליה הכרזת הקודש - "יחי אדוננו". | ||
חבישת הכיפה מבטאת את האמונה בכך שהרבי הוא מלך המשיח, והיא גורמת להתענינות הציבור ולהעברת המסר. | חבישת הכיפה מבטאת את האמונה בכך שהרבי הוא מלך המשיח, והיא גורמת להתענינות הציבור ולהעברת המסר. | ||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:יהדות]] | ||
גרסה מ־04:53, 23 בדצמבר 2016
הכיפה ("יארמולקע" באידיש) היא לבוש אשר יהודים חובשים על ראשם כסימן על "יראת שמים".
טעמי המנהג
הסיבה הראשונה היא חובת כיסוי הראש כ'כבוד שמים'. דהיינו, כאשר אדם נכנס לבית הכנסת או כאשר הוא מזכיר את שם ה' בברכה או כיו"ב[1].
הסיבה השנייה היא מצד יראת שמים - שכיסוי הראש מזכיר על הנמצא למעלה ממנו. עניין זה התחיל כ'מידת חסידות', אך לאחר מכן הוא התפשט, עד שנקבע שאסור ללכת בגילוי ראש ד' אמות[2].
הופעת המנהג במקורות
כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעבר. הכהנים היו מצוּוים לעבוד בבית המקדש כשמגבעת לראשם. ככלל, לא הייתה חובה לכיסוי הראש. כך למשל בעת הטלת גורלות בבית המקדש היה נהוג להסיר את מצנפתו של מי שמתחילים בו את מניין הגורל. בשלהי תקופת בית שני ובתקופת המשנה, היו הסוּדָר, הכובע או הטלית פריטי לבוש מצוי והם מוזכרים כחלק משמונה עשר פריטי הלבוש בברייתא במסכת שבת.
מקורות ראשונים המייחסים משמעות דתית לכיסוי הראש במהלך היומיום מובאים בתלמוד בבלי במסכת שבת. תחילה מוזכר שעל דיינים לשבת בכיסוי הראש, וכן ישנה ברייתא האומרת שעל המבקר את החולה להתעטף (בראשו), כשבשניהם מבאר רש"י שהסיבה היא מפני מורא השכינה. המקור המפורסם יותר הוא לגבי האמורא רב נחמן בר יצחק, שלפי המסופר שם (דף קנו ב), בילדותו ניבאו עליו ה"כלדאים" (חוזים בכוכבים) שיגדל כגנב, בעקבות זאת ציוותה עליו אמו שיכסה תדיר את ראשו ליראת שמים ושיבקש רחמים שלא יגדל כגנב. ואכן, מסופר כי כשאירע לו מקרה שנשמט סודרו מראשו הוא מיד התאווה לגנוב.
מקור נוסף מובא אף הוא באותה המסכת: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא (תבוא לי טובה על שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש." (שבת קיח, ב) אמרה זו מופיעה במקום אחר בליווי הנימוק: "רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי (הלך) ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי." (קידושין לא א) אמרות אלו מובאות כמקור לפסיקתו של ר' יוסף קארו: "ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש" (שולחן ערוך, אורח חיים ב,ו);
פסיקת ההלכה
מעיקר הדין חבישת כיפה היא ממידת חסידות, קובע אדמו"ר הזקן - לגבי חבישת כיפה בזמן חז"ל - וזה לשונו "ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש גם בימיהם שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני החום בימים ההם".
אך לעומת זאת קובע אדמו"ר הזקן כי בימינו יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של "בחוקותיהם לא תלכו", מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש. בנוסף קובע אדמו"ר הזקן שמכיוון שכיום המנהג הוא ללכת עם כיפה, נחשב המקום המכוסה בכיפה כחלק מהמקומות המכוסים שאסור לגלות אותם (גם אצל גברים) מפני צניעות[3].
עם זאת, קובע אדמו"ר הזקן כי יש חילוק בין חבישת כיפה בזמן התפילה לחבישת כיפה במשך היום. משום ש"אם משים ידו על ראשו לכסותו די בכך להיכר" - כלומר שאינו הולך בחוקות הגוי "רק שלא יזכיר שם שמים"[4].
גודל וצורת הכיפה
ישנה דעה של רבי שלמה קלוגר (ה"חכמת שלמה") שלפיה על הכיפה להיות בגודל שיכסה את רוב הראש[5]; אך מרבית הפוסקים חלקו עליו וסברו שדי שחלק מהראש יכוסה, ומכל מקום רבים כתבו שצריך שהכיפה תראה מכל צדדי הראש, כך מכל צד שיסתכלו על האדם יראה שחובש כיפה.
כיתוב
בעקבות הוראת הרבי לפרסם את ביאת המשיח והעיסוק הגובר והולך בנושא משיח, הדבר הביא בין היתר לפרסום בשורת הגאולה על ידי כיתוב על כיפות. החל מהקמת צבאות השם (בתחילת שנות הממי"ם) החלו ילדים רבים לחבוש לראשם כיפה בה כתובה סיסמת הארגון 'אנו רוצים משיח עכשיו' ובהמשך (תשנ"ג והלאה) 'יחי המלך המשיח' וכדו'. אט אט צבר הדבר תאוצה ומספר חסידי חב"ד[6] החלו לחבוש כיפה שרשומה עליה הכרזת הקודש - "יחי אדוננו".
חבישת הכיפה מבטאת את האמונה בכך שהרבי הוא מלך המשיח, והיא גורמת להתענינות הציבור ולהעברת המסר.
בהמשך ציבורים שונים החלו לאמץ את הדרך - לרשום על הכיפה את המסר שלהם.
קישורים חיצוניים
- לורן רוזובסקי, הכיפה: מה ולמה, אתר בית חב"ד
הערות שוליים
- ↑ מסכת סופרים יד, טו. הובא להלכה על ידי רבנו ירוחם, וכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן צא, ג.
- ↑ אורח חיים סימן ב, ו
- ↑ שולחן ערוך אדה"ז סימן ב (מהדורא תנינא) סעיף ו: ועכשיו בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה וגם הקטנים נכון לכסות ראשם, וכ"ש במדינות אלו שהנכרים נהגו לגלות ראשם וישראלים קדושים נזהרים בזה משום צניעות א"כ ההולך או אפילו היושב בגילוי הראש כמו הנכרי הרי זה עובר בלאו דובחוקותיהם לא תלכו
- ↑ כמו שיתבאר בסימן צ"א - לשון אדה"ז שם
- ↑ וכך מנהג חב"ד
- ↑ אחד מהראשונים שחבש כיפה זו היה הרב חיים שאול ברוק מנהל ועד הנחות בלה"ק, ובארץ הקודש הראשון שחבש לראשו כיפה זו היה הרב יוסף יצחק ליברוב מנהל מכון לוי יצחק בכפר חב"ד. התופעה החלה לצבור תאוצה על ידי מרת שפרינגר מנהריה ומרת זלמנוב ממגדל העמק.