משתמש:הנחה/ה' הוא האלקים – הבדלי גרסאות

כמבואר לעיל עיקר עניין הייחוד בעולמות הוא מצד שכח הצמצום הפועל בעולמות הוא כלול בכח הגילוי (גבורה הכלולה בחסד), מסיבה זו הגבורה אינה מעלימה באמת רק מצד הנבראים ולא מצד הבורא (כשפם שצמצום שכל הרב אינו מעלים על הרב עצמו). ויתירה מכך, גם מצד הנבראים עובדה זו מסייעת שבכוחם לקבל את הגילוי המלא בסופו של דבר (כתלמיד העומד על דעת רבו אחרי 40 שנה).

אחת הביטויים העיקריים לעניין זה הוא ב[[אור הממלא כל עלמין]], שהוא האור המוגבל שמאיר בעולמות והוא מדוד ומוגבל לפי ערכם כביכול. שלאחרי היסוד האמור מובן שגם לאחרי צמצומו והמשכתו בעולמות, מכיוון שההגבלה היא מצדו וה' הוא אלקים, לכן "הוא הסובב הוא הממלא" כלומר באור הממלא עצמו מאיר ונמצא אור הסובב. ומצד התאחדותו עם אור הסובב לכן בכוחו לפעול בעולמות עניינים כאלו (למשל: התהוות [[יש מאין]]) שבעצם הם רק בכוחו של אור הסובב.{{הערה|דרך מצוותיך מצוות אחדות ה' פרק ב.}}

וכן הוא למעלה יותר בשרשו - אור הקו, שגם הוא מצומצם ביחס לאור אין סוף שלפני הצמצום ומכל מקום נמשך בו [[כח העצמות]] לברוא יש מאין. והוא משום שה[[צמצום אינו כפשוטו]], ועם כח הצמצום מתאחד כח הגילוי ומאיר בו.

החילוק של שמות הוי' ואלקים בעולם אצילות הוא החילוק שבין [[אורות]] ו[[כלים]]. שהאור מצד עצמו הוא בלי גבול ופשוט בלי התחלקות, והכלים הם אלו שמגבילים ומצמצמים את האור ומביאים אותו לידי התחלקות.

ועל זה נאמר: הוי' הוא האלקים בשמים, שהאורות והכלים שבאצילות עניינם אחד. שכל המטרה, הן של האור והן של הכלי הוא לצורך הגילוי, שהתאמת האור שיהיה ראוי ובערכם של המקבלים הוא רק על ידי הגבלת ומדידת האור שנעשה על ידי הכלי. וכן גם בנוגע לכלים, למרות פעולת ההגבלה והצמצום, כיון שתכלית הכוונה בהם הוא לא להסתיר ולמנוע את ההמשכה למטה, אלא אדרבה בשביל שיוכל הגילוי להתגלות למטה. יוצא אם כן, שהאורות והכלים עניינם אחד, לפי שהאור, שענינו להשפיע למטה, מוכרח וזקוק לכלים. והכלי, שענינו להגביל, הכוונה שבו הוא בשביל הגילוי.

בכלים: א) ענין ותכונה בעצמו שדומה בה להאור.{{הערה|אולי הכוונה לזה שהכלי מתאים את עצמו לאור והוא כלי אליו (וכמו המשל שהרב מלמד את התלמיד שהמשל נאמר באופן כזה שיובן ממנו הנמשל.)}} ב) שהכלי חסר ואינו יכול להשלים תפקידו רק על ידי האור המשלים את הכלי.{{הערה|שולי הגליון מאמר למען דעת תשי"ג.}})

וכן הוא גם בעניינים הנמשכים משמות הוי' ואלוקים בעולמות נמוכים יותר כמו ב[[עולמות בי"ע]] שמשם אלוקים נמשכת המציאות הגשמית המוגבלת ומצומצמת ב[[מקום]] ו[[זמן]], ומשם הוי'ה נמשכת המציאות הרוחנית חיות הנבראים, שגם עליהם נאמר: "הוי'ה ואלוקים כולא חד" היות ואמיתת עניין ותכלית החיות הוא שיתגלה במציאות הגשמית ובדרגתה, וכן מצד הגשמי שעיקר חיותו הוא דווקא כשמאיר בו האור (כמו על דרך משל מחיות הגוף שאף שגם לאחרי שמסתלק הנפש הוא חי, הרי זה רק לזמן קצר).

ויתירה מכך, שהתאחדות שם אלוקים בשם הוי'ה הוא אפילו ב[[קליפות]] ו[[סיטרא אחרא]] הנמשכים משם זה. היות וכללות המציאות של קליפות וסטרא אחרא המנגדים לקדושה, אינם מציאות מעצמם המסתירים על אלקות, אלא כל עניינם ותכליתם הוא שעל ידי ההעלם וההסתר שפועלים יתגלה שם אלקים, מדת הגבורה. (כמבואר בחז"ל שבעת שראו גויים מרקדים בהיכלו טענו: "איה גבורותיו?!" ואנשי כנסת הגדולה ביארו: שאדרבה "הן הן גבורותיו"{{הערה|תלמוד בבלי יומא סט, ב.}}. היינו, בשתיקה זו עצמה התגלתה הגדלות של מידת הגבורה שלו. ובכדי שתוכל מדת הגבורה להתגלות, צריך מציאות של נכרים מרקדים בהיכלו). וזאת על אף שמציאות זו אינה מציאות של קדושה כלל אלא כל עניינה מציאות שלילית ואין לה גדר מציאות {{הערה|כמבואר בחסידות (ספר המאמרים תער"ב חלק ב עמוד תרפ"א) שמציאות הקליפות אינם בגדר מציאות לפי שהם נוצרים מהעדר הרצון של הבורא וכל מציאותם היא רק לגלות שיש מציאות "שלא הניין ליה", העדר הרצון, ובמילא העדר המציאות, כי אם דמיון בלבד.}}.