אבני אקדח: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "אהבת השם " ב־"אהבת השם ") |
מ (החלפת טקסט – "אהבה " ב־"אהבה ") |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
לבו של אדם נמשל ל[[אבן]]. בזמן הגלות נקרא הלב "לב האבן", מכיון שבעצם טבעו אין חודרת בו אהבת השם, ונדרשת בו יגיעה רבה ועצומה על מנת לגלות בו את אור האהבה. על כך מנבא הכתוב, כי לעתיד כשתתגלה אלקותו יתברך ויטהר הקב"ה את לבבנו אזי נאמר "ושעריך לאבני אקדח", כלומר אקדח הוא מלשון "כי אש קדחה"{{הערה| בפ' האזינו}} וכן מלשון הכתוב "כקדוח אש המסיס" כו'{{הערה|ישעיה רסי' ס"ד}}, דהיינו ש[[חמישים שערי בינה]] אשר נמשכים במידות יפעלו בלב הארה זאת עד שגם לב האבן יתלהב ויתלהט באהבת השם, על ידי אור הבינה שיאיר בו את אור ה' מבלי שום מחיצות. | לבו של אדם נמשל ל[[אבן]]. בזמן הגלות נקרא הלב "לב האבן", מכיון שבעצם טבעו אין חודרת בו אהבת השם, ונדרשת בו יגיעה רבה ועצומה על מנת לגלות בו את אור האהבה. על כך מנבא הכתוב, כי לעתיד כשתתגלה אלקותו יתברך ויטהר הקב"ה את לבבנו אזי נאמר "ושעריך לאבני אקדח", כלומר אקדח הוא מלשון "כי אש קדחה"{{הערה| בפ' האזינו}} וכן מלשון הכתוב "כקדוח אש המסיס" כו'{{הערה|ישעיה רסי' ס"ד}}, דהיינו ש[[חמישים שערי בינה]] אשר נמשכים במידות יפעלו בלב הארה זאת עד שגם לב האבן יתלהב ויתלהט באהבת השם, על ידי אור הבינה שיאיר בו את אור ה' מבלי שום מחיצות. | ||
אהבה זו היא בתגבורת עצומה עד אשר [[מים]] רבים לא יוכלו לכבות את | [[אהבה]] זו היא בתגבורת עצומה עד אשר [[מים]] רבים לא יוכלו לכבות את ה[[אהבה]] הזאת, ולכן נמשלה לאבני אקדח שהארתן חזקה מהארת האש שהרי [[מים]] מכבים אש אבל הארת אבן טוב [[מים]] רבים לא יוכלו לכבותה כו'. | ||
הלשון "אקדח" הוא מלשון עתיד, כי בחינה זו תהיה לעתיד לבא דוקא, אבל כעת בגלות הוא לב האבן כפשוטו. וזהו העבודה לייגע אדם עצמו לפתוח לבו על ידי התעוררות [[רחמים]] על ניצוץ אלקות שבנפשו כו'{{הערה|ליקוטי תורה פרשה ראה כו, א}}. | הלשון "אקדח" הוא מלשון עתיד, כי בחינה זו תהיה לעתיד לבא דוקא, אבל כעת בגלות הוא לב האבן כפשוטו. וזהו העבודה לייגע אדם עצמו לפתוח לבו על ידי התעוררות [[רחמים]] על ניצוץ אלקות שבנפשו כו'{{הערה|ליקוטי תורה פרשה ראה כו, א}}. | ||
גרסה מ־09:45, 31 באוקטובר 2016
אבני אקדח הוא לשון הכתוב המרמז על דרגה גבוהה ביותר של אהבת השם שתתגלה לעתיד לבא. הביטוי המוזכר בכתוב[1]: "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ"
ביאור תורת החסידות
לבו של אדם נמשל לאבן. בזמן הגלות נקרא הלב "לב האבן", מכיון שבעצם טבעו אין חודרת בו אהבת השם, ונדרשת בו יגיעה רבה ועצומה על מנת לגלות בו את אור האהבה. על כך מנבא הכתוב, כי לעתיד כשתתגלה אלקותו יתברך ויטהר הקב"ה את לבבנו אזי נאמר "ושעריך לאבני אקדח", כלומר אקדח הוא מלשון "כי אש קדחה"[2] וכן מלשון הכתוב "כקדוח אש המסיס" כו'[3], דהיינו שחמישים שערי בינה אשר נמשכים במידות יפעלו בלב הארה זאת עד שגם לב האבן יתלהב ויתלהט באהבת השם, על ידי אור הבינה שיאיר בו את אור ה' מבלי שום מחיצות.
אהבה זו היא בתגבורת עצומה עד אשר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה הזאת, ולכן נמשלה לאבני אקדח שהארתן חזקה מהארת האש שהרי מים מכבים אש אבל הארת אבן טוב מים רבים לא יוכלו לכבותה כו'.
הלשון "אקדח" הוא מלשון עתיד, כי בחינה זו תהיה לעתיד לבא דוקא, אבל כעת בגלות הוא לב האבן כפשוטו. וזהו העבודה לייגע אדם עצמו לפתוח לבו על ידי התעוררות רחמים על ניצוץ אלקות שבנפשו כו'[4].