שניאור זלמן גוראריה

הרב גוראריה מקבל דולר לברכה מהרבי

הרה"ח ר’ שניאור זלמן גוראריה נולד להוריו החשובים הרה"ח ר’ נתן גוראריה ומרת אסתר גורארי’ בקרמנצ'וג, בנר א’ של חנוכה בשנת תער"ב. בילדותו למד אצל החסיד הידוע ר’ ישראל לווין, שהיה מלמד פרטי בבית משפחת גוראריה. בהיותו בגיל 4, זכה לראות ולהתברך לראשונה מכ"ק אדמו"ר הרש"ב, בערב יום הכיפורים תרע"ז, בעיירת המרפא "סלאוויאנסק", שם שהה הרבי הרש"ב באותה תקופה.

ר' זלמן היה מזקני רבני חב”ד, וממצוייני עסקניה, מקושר בכל נימי נפשו לרבותינו נשיאינו הקדושים, ולא מש ממחיצתם במשך כל שנות חייו, נאמן בית רבינו, יו”ר מועצת המנהלים של מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, ממנהלי הוצאת ספרים קה"ת, וממונה מטעם כ”ק אדמו"ר שליט"א להנהלה הראשית של אגודת חסידי חב"ד העולמית.

בערב ראש השנה תשס"ד נסע הרב גוראריה כנהוג לאוהל הק’, ובעודו עומד ומעתיר תפילה במקום הקודש, לקה בלבו והתמוטט על-יד הציון הק’. אנשי חברת ‘הצלה’ מיהרו להבהיל אותו לבית רפואה קרוב, שם נאבקו הרופאים על חייו.

ביום השבת קודש יום א’ דראש השנה תשס"ד, ברגעים הקדושים של כניסת השנה החדשה, עלתה נשמתו השמיימה

ילדותו

בחורף שנת תר"פ נאלצה משפחת גורארי’ לברוח מקרמנצ’וג, מפחד הבולשביקים ההולכים וקרבים לעיר. באזור כולו שרר מתח רב עקב מלחמת הכנופיות היריבות. לכך נוספו גם רעב כבד, קור עז ומגפות קשות שהפילו חללים רבים. ישיבת תומכי תמימים, ששלוש שנים בלבד קודם לכן עקרה לקרמנצ’וג, נשמה אף היא את נשימותיה האחרונות בעיר בטרם התמוטטה כליל והועברה לרוסטוב.

הדרכים היו בחזקת סכנה, ואמצעי התחבורה היחיד שעמד לרשות משפחת גורארי’ באותם התנאים היה רכבת משא. הפנים היו מזרחה, לרוסטוב, אליה הועתק ביתו של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ארבע שנים קודם לכן. כדי להגן על עצמם מן הגייסות שבדרכים הם שכרו כמה אנשי צבא שליוו אותם בנסיעתם ושמרו על בטחונם.

שניאור זלמן, צעיר בני המשפחה, היה ילד קרוב לגיל שמונה בעת שהגיע עם משפחתו לרוסטוב, עירו של הרבי. זכרונות החוויה הקשה של הבריחה ומוראות הדרך נחקקו היטב במוחו ובלבו, עד השנים האחרונות.

לאביו ר’ נתן הייתה מסירות נפש על חינוך ילדיו. הוא היה מוכר יהלומים שהיו שייכים לזוגתו, ובכסף זה היה משלם למלמד שתים ושלוש שמיניות הפונט. זה היה בזמן רעב, ובכסף זה היה המלמד מפרנס את שמונת ילדיו בהרחבה, בזמן שכולם היו רעבים.

חודשים מספר לאחר בואם נסתלק הרבי הרש"ב לגנזי מרומים. ללוויה אמנם לא הורשה ר’ זלמן לבוא, אולם את כל מה שאירע קודם לכן ולאחר מכן, הוא זכר היטב עד יומו האחרון. כידוע, במוצאי-שבת, שעות אחדות קודם הסתלקותו ביקש הרבי מהסובבים אותו, "נעמט מיך אין זרל וועלין מיר זיין אין איינעם" [=שאו אותי אל ה’זאל’ (מחדר השינה לחדר היחידות) ונהיה ביחד]. בשנת תשנ"ח, כאשר ביקר ברוסטוב, הצביע ר’ זלמן במדויק על הפינה בה עמדה מיטתו של הרבי ברגע ההסתלקות. הוא סיפר כי בשבת בבוקר (האחרון בחיים חיותו בעלמא דין), הגיעו כמה חסידים לבית הוריו כדי לקחת מיטה טובה עבור הרבי.

בשבת מסויימת שלאחר פסח, הגיע ר’ זלמן לתפילה ללא אביו שחש ברע. הרבי התעניין בשלום אביו, ולאחר מכן כשראה שר’ זלמן הצעיר מסתובב בשעת קריאת התורה, הורה לו ליטול חומש ולעמוד ליד השולחן במשך כל הקריאה.

עם אדמו"ר הריי"צ

בשנת תרפ"א התייתם ר’ זלמן מאביו, ואדמו"ר הריי"צ עצמו לקח על אחריותו את הדאגה לחינוכו של ר’ זלמן. המלמד שלו היה החסיד הידוע ר’ משה רוזנבלום, ממזכירי הרבי הרש"ב והריי"צ. פעם אמר אדמו"ר הריי"צ לרב יעקב לנדא שיבחן את ר’ זלמן. ר’ יעקב בחן אותו בבית הרבי, בחדר האוכל, שבאחד הקירות הייתה קבועה דלת שהובילה לחדר הרבי הריי"צ. בעת המבחן התהלך ר’ יעקב הלוך ושוב, ועבר הרבה פעמים ליד דלת חדרו של הרבי הריי"צ. ר’ זלמן לא ידע שהרבי יושב בחדרו ומאזין למבחן. לאחר המבחן הורה הרבי לפטר את המלמד שלו, היות ומלמד רק לבקיאות ולא לעיונא. והורה הרבי שיקחו את ר’ יחיאל קמיסר להיות המלמד.

ר’ זלמן זכה לקירובים מיוחדים מהרבי הריי"צ, ופעם בשמחת תורה, באמצע ההתוועדות, הושיב אותו הרבי על ברכיו של הת’ זלמן פאליק’ס גורארי’ שהיה אז נער. כעבור זמן תש כוחו של זלמן פאליק’ס והרבי נטל אותו והושיבו על ברכיו הק’. בצלחתו של הרבי היה בשר עם לפתן גזר "מערן צימעס". הרבי נטל מים ויצק לתוך ה’צימעס’ שבצלחתו ואחר-כך הגישם אל פיו של ר’ זלמן. האוכל לא ערב לחיכו, והרבי אמר לו: "עס און ברעך, וועסטו בלייבן א חסיד" [=תאכל ותקיא, ואז תשאר חסיד].

בשנים תרפ"ב-תרפ"ג, התחתנה אחותו מרת לאה עם הרב אליעזר קרסיק. אדמו"ר הריי"צ הגיע לקבלת פנים, ור’ זלמן ליווה את הרבי. כאשר הגיע לאולם קבלת הפנים, אמר הרבי שהמנהג אצלנו שלא לטעום בקבלת פנים. שנים אחר-כך אמר ר’ זלמן שראה ביומני הרבי מחתונת הרבנית שיינא (בת אדמו"ר הריי"צ), שגם אז התבטא הרבי הריי"צ בצורה דומה, אלא שאז סייג את הדברים ואמר שהמחותנים לא טועמים.

בתרפ"ב, זכה להיות בחתונת בתו הבכורה של הרבי הריי"צ עם בן דודו הרה"ג שמריהו גוראריה (חתן אדמו"ר הריי"צ). יצויין, כי ר’ זלמן היה מהחסידים הבודדים שזכה להשתתף בחתונות של שלושת בנותיו של הרבי הריי"צ.

כאשר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נסע מרוסטוב ללנינגרד, בשנת תרפ"ד, הצטרפה אחר כך גם משפחת גורארי’. בלנינגרד לא היה מלמד לר’ זלמן, והרבי הריי"צ שלח אותו לנעוועל, אל החסיד ר’ מאיר שמחה חן, ובמקביל שלח לרב חן מכתב בו הוא מבקשו להשיג לר’ זלמן מלמד.

הרב חן לא הצליח למצוא לו מלמד פרטי בנעוול, וניסה להכניס אותו לישיבת תומכי תמימים נעוועל. בתחילה לא אבתה ההנהלה לקבלו, מפאת גילו הצעיר, עד שהרבי הריי"צ שלח את מזכירו, הרב יחזקאל פייגין, שידאג להכניסו לישיבה. עד שנכנס לישיבה, למד איתו הרב חן בין השאר את פתח השער של "אמרי בינה"-הקדמה ארוכה המורכבת מחסידות עמוקה ביותר.

בשנת תרפ"ה היגרה משפחת גורארי’ לפולין, ור’ זלמן נכנס ללמוד בתומכי תמימים וורשה. באותה תקופה זכה לאגרות מהרבי הריי"צ, בהן הדריך אותו הרבי במה ללמוד וכו’. בין השאר הורה לו הרבי ללמוד "דרך חיים" לאדמו"ר האמצעי. בדאגתו לחינוכו, ירד הרבי לפרטים הקטנים ביותר, ופעם אף הורה לו ללמוד דקדוק כדי לשפר את הכתיבה, ולהשתדל לשפר את כתב ידו.

בקיץ תרפ"ז, בהיותו בן חמש עשרה, לקה בדלקת התוספתן (אפנדיציט), והרופאים אמרו שעליו לעבור ניתוח. הוא אמר לרופאים שאינו יכול לבצע את הניתוח ללא הסכמתו של הרבי, ומכיוון שבאותה תקופה היה הרבי במאסר, ולא היה שייך לשאול אותו על כך-אמר ר’ זלמן לרופאים שאינו מוכן שינתחו אותו. לפועל הם לא ניתחו, ובדרך נס הבריא ר’ זלמן ללא ניתוח.

לקראת ראש השנה תרפ"ט, עשה ר’ זלמן מאמצים רבים להגיע אל הרבי הריי"צ, ששהה אז בריגא. למרות הקושי הכספי והקשיים בהשגת רשיונות הנסיעה, הצליח ר’ זלמן להגיע לרבי ולשהות במחיצתו בחודש החגים. מאז ועד השנה, זכה ר’ זלמן להיות בכל ראש-השנה אצל רבותינו נשיאינו -מלבד ראש השנה תר"צ, שאז שהה הרבי הריי"צ בארצות הברית, וראש השנה ת"ש, אז שהה הרבי הריי"צ בוורשה המופגזת ור’ זלמן היה בריגא.

בחודש כסלו תרפ"ט זכה להיות נוכח בחתונת הרבי מלך המשיח והרבנית חיה מושקא ע"ה.

כאשר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע עמד לנסוע לארץ ישראל, נסע הרבי אל מחוץ לעיר לפני י"ז בתמוז, כדי להתחיל את הנסיעה לפני בין המצרים. ר’ זלמן זכה להצטרף לרבי בנסיעתו מחוץ לעיר.

שליחות מיוחדת

בשנת תרצ"א רקם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע תוכנית להרחבת רשת הישיבות החב"דיות. לשליחות מיוחדת זו נבחר ר’ זלמן גורארי’, שנסע לבדוק את מצב הישיבות בערים שונות בגליל וואהלין, לחזק את לימוד החסידות בעיירות ולייסד ישיבות חדשות במקומות המתאימים.

לפני שיצא לשליחות, קרא לו הרבי ל"יחידות", ואמר: כששולחים שליח, החכמות [=ההצלחות] - הם על שם השליח, והשטויות - על שם המשלח. "אל תעשה שטויות, כך שלא ייזקפו על שמי".

"מהי שליחותך? שליחותך היא לעשות חסידים. כיצד עושים חסידים? כשהשליח בעצמו חסיד, אז הוא מסוגל לעשות חסידים ["ווען מען איז אליין אחסיד, קען מען מאכן חסידים"]".

במהלך שליחות זו, קיבל הרב גורארי’ הוראות מפורטות בעשרות אגרות מהרבי הריי"צ (שנדפסו מכבר ב"אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ" חלק יא, ולאחרונה גם בחלק טז). במהלך השליחות שיגר ר’ זלמן עשרות מכתבים לרבי הריי"צ, בהם הוא מוסר דוח מפורט מעבודתו. העתקים ממכתבים אלו, שנשמרו בארכיונו של הרבי הריי"צ, הגיעו בשנים האחרונות לידיו של הרב גורארי’, והוא מסר אותם לפירסום בשבועון בית משיח.

שליחותו של ר’ זלמן, שהוסיף לנסוע לעיירות נוספות, נמשכה גם בשנת תרצ"ב. גם מתקופה זו נשמרו העתקי מכתביו אל הרבי הריי"צ שבהם דין-וחשבון - ויודפסו ברצות ה’ בהזדמנות קרובה.

במסגרת השליחות מסר שיעורים רבים ובנגלה ובחסידות, ונפגש עם כמה וכמה מגדולי הרבנים וראשי הישיבות. לאחר שסיים את השליחות, חזר ר’ זלמן לוורשה, שם שימש כמגיד-שיעור במכינה של ישיבת תומכי תמימים. גם בתקופה זו ניכר היחס האישי המיוחד מהרבי הריי"צ, שהיה אחראי באופן אישי למשכורתו.

"שר החצר"

בתרצ"ב זכה ר’ זלמן להיות נוכח בחתונת הרב מנחם מענדל הורנשטיין (חתן אדמו"ר הריי"צ) הי"ד עם בתו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, הרבנית שיינא הי"ד.

בהיותו בעיר דרוזקניק (עיירת מרפא), על גבול פולין וליטא, שהה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ במלון, והיה זקוק למניין. על ר’ זלמן הוטל לדאוג לספר תורה, אך דא עקא שבעיר זו היה בנמצא רק ספר תורה שהיה כתוב בו "פצוע דכה" בה"א, שלא כמנהג חב"ד.

ר’ זלמן שאל את כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ -באמצעות חתנא דבי נשיאה, הרב שמריהו גוראריה ז"ל -מה לעשות, והשיב לו, שקבלה בידינו שאדמו"ר הזקן שהה פעם בעיר בה היה רק ספר תורה שכתוב בו "פצוע דכה" בה"א, הוא קרא בספר זה, או עלה לתורה כשקראו בו.

בהיותו שם, דאג ר’ זלמן לצורכי בית רבי, וזכה שהרבי הריי"צ כינה אותו בשם "מיניסטר דווארא" [=שר החצר].

עם הרבי הריי"צ בוורשה

כאשר הגיע כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לוורשה, היו צריכים למצוא מאפייה לאפיית מצות. ר’ זלמן היה מראשי המתעסקים בעניין. בתחילה מצאו מאפייה באוטווצק, אך בעת הכשרת התנור פרצה שריפה ונשרף התנור. אחר-כך מצאו מאפייה בעיירה הסמוכה פארניטש. אך בפארניטש היו הרבה רבנים ואדמו"רים, והיה כמעט בלתי אפשרי לאפות מצה בערב פסח, כי היו רבים שרצו לאפות אז. ניגש ר’ זלמן לרבי הריי"צ ושאלו מה לעשות, שהרי קבלה בידינו לאפות מצה בערב פסח אחר חצות. השיב לו הרבי, שאפשר לאפות לפני השעה 12, וכך אמנם עשו.

באותה תקופה ביקש הרבי הריי"צ מר’ זלמן לבנות מודל של בית המקדש מעץ. היה בורשה יהודי שעשה מודל של בית המקדש, בדיוק לפי התיאורים המופיעים בגמרא, והרבי רצה שר’ זלמן יעשה בדיוק כפי שההוא עשה. מכיון שלא רצה שיבואו אליו בטענות, שלא עשה את הדוגמא של בית המקדש נכון, והיות שהמחיר היה צריך להיות גבוה, ובאם לא יעשה בדיוק חשש ר’ זלמן שהרבי יבוא אליו בטענות שבזבז כסף מיותר -חיפש ר’ זלמן כל מיני אמתלות שאינו מוכשר ואינו מסוגל לכך וכו’ וכו’. אמר לו הרבי: "איך לערן מיט דיר אורח חיים, און דו לערנסט מיט מיר חושן משפט!" [=אני לומד אתך אורח חיים, ואתה לומד אתי חושן משפט].

כשהרבי הריי"צ הגיע לאטוואצק, מונה ר’ זלמן לגבאי האחראי על הכנסת אנשים לרבי ליחידות. הקהל התגורר בעיקר בורשה והיו באים בערב כדי להכנס לרבי ליחידות.

הוצאת קובץ ‘התמים'

באותן שנים זכה ר’ זלמן להיות האחראי על ההוצאה לאור של הקובץ התורני החשוב "התמים". חלק גדול מרשימותיו של הרבי הריי"צ על גדולי החסידים, נדפסו ב’התמים’ בזכות ר’ זלמן, שהיה מגיע לרבי הריי"צ ואומר שאין חומר להדפיס, ואז הרבי היה מתיישב לכתוב עוד רשימה.

בשנים ההן השקיע ר’ זלמן הרבה עבודה בקובץ "התמים". לאחר שהקובץ הופיע, היו מזקני החסידים שדיברו נגד הקובץ. אחיו, ר’ הערשל גוראריה הי"ד, הגיע אז לרבי, וכנראה גם הוא לא נחה דעתו מהקובץ. אמר לו הרבי: "דו ווייסט נישט וויפיל בעלי תשובה האט דער התמים געמרכט [=איך יודע כמה בעלי תשובה ה’התמים’ עשה]".

הרבי הריי"צ מציל את ר’ זלמן וכלתו

בשנת תרצ"ט הוצע לר’ זלמן להשתדך עם הרבנית חוה, בת האדמו"ר מקופישניץ זצ"ל. באותה תקופה היה הרבי הריי"צ במקום מרפא ליד ריגא, והאדמו"ר מקופישניץ הגיע אליו לביקור עם בתו. שאל האדמו"ר את הרבי הריי"צ האם ר’ זלמן תלמיד-חכם?אמר לו הרבי: אצלנו תלמיד-חכם זה משהו שונה, אבל במובן הפשוט הוא תלמיד-חכם. הוא שאל אם ר’ זלמן ירא-שמים, ואמר הרבי: אני מחזיק מהיראת-שמים שלו.

הרבי הריי"צ, שהתרשם לטובה מבתו של האדמו"ר מקופישניץ, כתב לרבנית שניכר על פניה שהיא ממשפחת אדמו"רים, והתבטא בשבחים נעלים אודותיה. האדמו"ר מקופישניץ, שהיה בדרכו לארה"ב, השאיר את בתו בריגא, והרבי הורה לחסידים שידאגו עבורה לסידור מתאים.

השידוך נסגר לקראת פסח, וסעודת התנאים נערכה בביתו של הרה"ח ר’ מרדכי חפץ. הרבי הורה לר’ זלמן לקנות טבעת יקרה לכלה. מכיוון שלא היה לו כסף, הוציא הרבי סכום כסף גדול, ונתן לו כדי לקנות לכלה טבעת מתאימה. הרבי הריי"צ אף ביקשו להראות לו את הטבעת לפני שיתן אותה לכלה.

בתקופה זו ביקש ר’ זלמן לחזור לוורשה, אולם הרבי שלל זאת. גם לפני פסח, כאשר ביקש לעשות את החג בבית אמו בוורשה, לא נתן לו הרבי את ברכת הדרך. כאשר אמר לרבי שברצונו לנסוע לפסח כי הוא לא אוכל מחוץ לבית, אמר לו הרבי: האם תמיד תוכל לאכול אצל אמך? בשעתו הדברים היו סתומים, אולם כמה חודשים אחר-כך כשפרצה מלחמת העולם השניה, ואמו של ר’ זלמן נהרגה בשואה -הובנה משמעות הדברים.

גם לחג השבועות לא הרשה לו הרבי לנסוע לוורשה. במקביל, הורה לו הרבי לבקש מחותנו שידאג מיד לאשרות כניסה לארצות הברית -לו ולכלתו. לאחר כמה חודשים של שתדלנות הצליח חותנו להשיג את אשרות הכניסה, ובכסלו ת"ש הגיעו ר’ זלמן וכלתו לארצות הברית. באותם ימים החלו להגיע השמועות על השואה האיומה המתחוללת באירופה, ור’ זלמן הבין שהרבי מנע ממנו לנסוע לורשה, ושלח אותו לארצות הברית, כדי להצילו מגיא ההריגה.

בבואו לארצות הברית נרתם ר’ זלמן למאמצים הכבירים שנעשו להצלת הרבי הריי"צ. הוא גייס סכומי כסף גדולים מחותנו, ושלח לרבי הריי"צ להוצאות הדרך ותשלום עבור אשרות הכניסה.

מנהל ישיבת תומכי תמימים

לאחר חתונתו התגורר ר’ זלמן אצל חמיו, בשכונת איסט-סייד, במנהטן. בתקופה זו שאל ר’ זלמן את הרבי הריי"צ שתי שאלות. הראשונה: האם עליו להסב ביושבו בליל הסדר אצל חמיו, היות שהרבי שלו הוא כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, ולא חמיו. השניה: היות שהוא סובל ממיגרנה, האם מותר לו להשתמש בתרופה "פראשקעס" (אבקת אספרין) בפסח. ענה לו הרבי: כבוד עצמו ואהבת עצמו יש לו שיעור. לא להסב, ולא לקחת פראשקעס.

כאשר ייסד הרבי הריי"צ את ישיבת תומכי תמימים בארצות הברית, מינה את ר’ זלמן לר"מ בישיבה, והורה לו לעבור לגור ליד הישיבה. לפני חג הפסח קרא לו הרבי ואמר: היות שאני הוריתי לצאת מבית חמיך, הרי זה על אחריותי, אבל לפסח -תלך אל חמיך. ואם אתה חושב שאי אפשר לאכול שם בפסח, אומר לך, שאילו הייתי שם, הייתי אוכל שם! ר’ זלמן המשיך לעמוד ולהרהר, והרבי פנה אליו שוב ואמר: אם נדמה לך שאני לא יודע, ואתה יודע יותר ממני -אומר לך שוב: אילו הייתי שם, הייתי אוכל!

באותה יחידות, אמר לו הרבי שעליו לעזור לאשתו. כאשר התגורר ליד חמיו, היה לה עזרה, אבל כעת, שהוא גר ליד הישיבה, אין מי שיעזור לאשתו. בהקשר לזה סיפר לו הרבי, שבצעירותו, היה אביו (כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) מנדנד את העגלה שלו, ובשעת מעשה היה מחזיק מאמר חסידות.

באותה תקופה נכנס פעם ליחידות אצל הרבי הריי"צ, והרבי התבטא אליו בכאב "מדוע לא רואים אצלנו את ה’ונפלינו’!" (שאנו לא עדינים יותר). לר’ זלמן כאב מאוד העוגמת נפש שיש לרבי, והוא אמר: אינני יודע מדוע אנחנו איננו רואים, אולם אחרים כן רואים עלינו, ומתנהגים אלינו בדרך ארץ. הרבי מאוד שמח לשמוע את הדברים, ומצב רוחו נהיה מרומם. מאוחר יותר פנו בני הבית לר’ זלמן ושאלו אותו מה קרה בעת היחידות שחולל את השינו הגדול במצב רוחו של הרבי.

בתחילת ייסוד ישיבת תות"ל בארצות הברית, עומד בראשה ועד בראשות הרש"ג, ר’ שמואל לויטין, ר’ ישראל ג’יקובסון, ר’ אליהו יאכיל סימפסון, ר’ מרדכי מענטליק ור’ זלמן. באחת היחידויות שאל ר’ זלמן את הרבי הריי"צ: למי מחברי הוועד עליו לציית? ענה לו הרבי שיציית לר’ שמואל לויטין, כי הוא לא מונח בפוליטיקה. ר’ זלמן הסתכל על פני הרבי בתמיהה (לדבר לא היה שייך. רק להסתכל), והרבי אמר: הרי הוא לא צריך להיות מונח בפוליטיקה.

באותה תקופה זכה ר’ זלמן לעשרות אגרות ומענות מהרבי הריי"צ בקשר לעבודתו בישיבה (רובם נדפסו בסדרת אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ).

ר’ זלמן היה מתעסק באיסוף כספי מעמד.

בשנים הראשונות לבואו לארצות הברית, החל ר’ זלמן לסבול מהכליות. הרופאים הציעו להוציא את אחת הכליות, ור’ זלמן שאל על כך את הרבי. אמר לו הרבי: אם הקב"ה נתן לאדם שתי כליות - סימן שצריך אותן, ושלא יוציא. ר’ זלמן ציית להוראת הרבי, ולמרות שבמשך שנים ארוכות אחר-כך סבל מאוד מהכליות, ונזקק לטיפולים, לא הוציא את הכלייה במשך שנים רבות. הוא היה מוכן לסבול, העיקר לקיים את דברי הרבי.

בסוף שנות השי"ן, הורה לו הרבי הריי"צ לפנות לעסקים. עם השנים החל לראות חיל בעסקיו. גם בתחום זה לא עשה ר’ זלמן צעד ושעל מבלי לשאול ולקבל את ברכתו של הרבי הריי"צ.

עם אדמו"ר שליט"א

אחרי התסלקותו של הרבי הריי"צ, התקשר ר’ זלמן לרבי מלך המשיח בלב ונפש. העובדה שהיה קשור מאוד, וקרוב מאוד, לרבי הריי"צ, לא העיבה על התקשרותו האיתנה לרבי.

כמעט בכל יום כתב ר’ זלמן לרבי על כל מעשיו ביום זה, וכל צעד שעשה היה בהסכמת ובברכת הרבי. מספר המכתבים והמענות שקיבל מהרבי במשך השנים מגיע לאלפים רבים!

התמסרות מוחלטת למוסדות הרבי

בתקופה הראשונה, כאשר הרבי סירב לקבל את הנשיאות באופן רשמי, נכנס ר’ זלמן לרבי ואמר שברצונו להכנס ל’יחידות’. הרבי חייך ואמר: מה, גם אתה מאלה. . . אמר ר’ זלמן: "מיט חיה יחידה, שפילט מען זיך נישט" [= עם חיה יחידה לא משחקים]. הרבי נהיה רציני, וקיבל אותו ליחידות.

באותה תקופה פעל וועד מיוחד לטיפול בעניינים הקשורים בהעברת הנשיאות. בין חברי הוועד היה ר’ זלמן, שסיפר כי הקמת הוועד הייתה ביוזמת הרבי מה"מ, שקרא לחברי הוועד ומינה אותם לאחראים על העניין. באותה תקופה מסר ר’ זלמן את נפשו בפועל למען קבלת הנשיאות של הרבי מה"מ.

ר’ זלמן עשה ככל יכולתו שהרבי יקבל את כל ענייני הנשיאות. כאשר ראה שהרבי לא מכניס לחדרו את ה’חוזרים’ לאחר אמירת מאמר, כפי שהיה נהוג אצל הרביים הקודמים -נכנס ליחידות, ושאל את הרבי מדוע לא יעשה ‘חזרה’? הסביר לו הרבי, שהרביים הקודמים היו מדייקים במילים, ורק האדמו"ר האמצעי לא היה מדייק כל כך במילים אלא בעניין. גם אני, אמר לו הרבי, לא מדייק במילים, וממילא אין צורך כל כך ב’חזרה’.

התמסרותו למוסדותיו של הרבי לא ידעה גבולות. במיוחד נרגשה התמסרותו בצד הכלכלי, כאשר התרים גבירים רבים שהכיר בעסקיו, למען מוסדותיו של הרבי. הוא עצמו הפריש עשרות מליוני דולרים במשך השנים לטובת מוסדות הרבי. ר’ זלמן היה חבר הנהלת קה"ת, ובזכותו היה מוסד זה לאחד המוסדות המפוארים ביותר של ליובאוויטש בעשרות השנים האחרונות. מאות ספרי מאמרים מתורתם של רבותינו נשיאינו נדפסו בחמישים שנה האחרונות, וברובם מימן ר’ זלמן את כל הוצאות הדפוס. כ"ק אדמו"ר מה"מ התייחס כמה פעמים אף ברבים בעת ההתוועדויות על גודל זכותו במימון הדפסת הספרים.

ר’ זלמן ניחן בפקחות חסידית מיוחדת. באחת השנים הראשונות לנשיאות, הגיע הרבי מהאוהל אחרי שקיעה, ועדיין לא התפלל מנחה. פנה הרבי לר’ זלמן ושאל: מתי השקיעה בתקופה הזאת של השנה. ענה ר’ זלמן: חמש דקות אחרי שהרבי מסיים מנחה. הרבי חייך בקורת רוח, וניגש להתפלל מנחה.

עסקים בהדרכת הרבי

בתשי"ח ביקר הרבי אצל האדמו"ר מקופישניץ לניחום אבלים על אחיו. באותו ביקור דיבר הרבי על כך שיהודים צריכים להיות עשירים, והאדמו"ר מקופישניץ לא אחז בשיטה זו, מכיוון שפחד מניסיון העשירות. בסופו של דבר הצליח הרבי לפעול עליו שיסכים שחתנו ר’ זלמן יהיה עשיר.

פעם ביקש הרב שמריהו גוראריה מר’ זלמן שיקח אותו לגבירים שהוא מכיר מעסקיו בברזיל. כדרכו, אמר ר’ זלמן שהוא מסכים בתנאי שיקבל הסכמה מהרבי, אבל הוא גם רוצה שבזכות זה הרבי יברך אותו. הרש"ג נכנס לרבי וקיבל את הסכמתו. לאחר שהרש"ג חזר מביקורו בברזיל, נכנס ר’ זלמן ליחידות, והחל לבקש ברכות לעסקיו. עצר אותו הרבי ואמר: כעת אתה צריך לבקש ברכות לבנים חסידיים.

חיזוק השכונה

בשלהי שנות הכ"פים, כאשר הרבי עורר על חיזוק השכונה, היה ר’ זלמן מראשי העוסקים בעניין. הוא קנה כמה וכמה בתים ובתי כנסיות שעמדו למכירה לגויים, ואף פירסם בין אנ"ש שכל מי שיקנה דירה יקבל ממנו 5000 דולר הלוואה בתנאים נוחים. בתקופה בה מחיר דירה בקראון הייטס עמד על 15.000 דולר, היה זה סכום גדול ביותר.

בשנים מאוחרות בנה ר’ זלמן כמה מקוואות ברחבי השכונה, ואלפי אנ"ש והתמימים נהנים מהמקוואות שלו. במקווה שבפינת הרחובות קינגסטון ויוניון, בה משתמשים אלפי התמימים והאורחים, כל ההוצאות מומנו על ידו.

מנהלי המוסדות בשכונה ידעו תמיד שאצל ר’ זלמן הם יכולים לקבל עזרה בעיתות מצוקה. הוא היה מלווה סכומי עתק, ואף תרם סכומים נכבדים. חביבות מיוחדת הייתה לו למרכז ישיבות תומכי תמימים, שהוא היה יו"ר מועצת המנהלים שלו, ובשנים האחרונות מסר את נפשו להצלתה.

גם אנ"ש נהנו מרוחב לבו של ר’ זלמן, שהחזיק גמ"ח פרטי והלווה במשך השנים לאלפים מאנ"ש סכומים גדולים לתקופות ארוכות.

חביבות מיוחדת הייתה לו להכנסת אורחים, והוא תמך רבות בארגון הכנסת אורחים. מעל המקווה בצומת הרחובות יוניון-קינגסטון היו לו כמה דירות אותם מסר להכנסת אורחים, ובמשך כל ימות השנה נהנו מאות אורחים מדירות אלו.

זכות עד סוף כל הדורות

כמו אצל הרבי הריי"צ, שזיכה אותו בתואר "שר החצר", כך אצל הרבי מה"מ מונה ר’ זלמן לגזבר האחראי על כל הוצאות ביתו של הרבי, וכל ענייני הרפואה של הרבי והרבנית חיה מושקא.

בכ"ב שבט תשמ"ח, שעות ספורות לאחר הסתלקות הרבנית, קרא הרבי לר’ זלמן לחדרו בבית, ובפנים רציניות אמר לו (בין השאר), שהזכות להיותו המטפל העיקרי בנפטרת, מספיקה עבורו, עבור הילדים והנכדים -עד סוף כל הדורות.

כאחד שהיה ער לצרכים של הרבי, הגה ר’ זלמן רעיון לבנות מקום מיוחד לתשליך ליד 770, כדי לחסוך לרבי את ההליכה עד לפארק. לאחר שקיבל את הסכמתו וברכתו של הרבי, הביא ר’ זלמן חברת חפירות שמצאה מעיין מתחת ל-‏770, ומשם מגיעים המים למתקן המיוחד של התשליך. לפני ראש השנה העביר הרבי לר’ זלמן הוראות שונות בקשר לתשליך, שיהיו עצים מסביב, וכמובן דגים. בכל השנים דאגה המשפחה להביא את הדגים בהתאם להוראות הרבי. אגב, ממעיין זה שואבים גם עבור ה’מים שלנו’.

כאשר הרבי רצה להעיר על הנהגה מסויימת, אך לא רצה לדבר על כך בהתוועדות, היה הרבי קורא את ר’ זלמן ל’יחידות’, ומעביר דרכו את הדברים. רק לדוגמא: בשנים הראשונות נהג הרבי להשאר בסוכה בעת שהקהל בירך על הד’ מינים של הרבי. פעם פנה הרבי לר’ זלמן ואמר שחבל על זמנו, ואם אפשר לסדר משהו שיחסוך את זמנו. ר’ זלמן סידר אז שהרב מאיר הרליג יקח את הד’ מינים מהרבי, וחסך את זמנו היקר של הרבי. מלבד זאת, עשרות הוראות והנהגות עברו דרכו במהלך השנים. בקשר לבר מצוות של ילדיו, ומאוחר יותר כאשר נישאו, זכה ר’ זלמן לקבל הוראות והנהגות מהרבי.

בשנים האחרונות היה ר’ זלמן השליח של אנ"ש למסור לרבי את הפ"נ כללי, וכן לברך את הרבי ביום הולדתו י"א ניסן, ועוד.

עסקן חסידי

קשריו הענפים עם גדולי התורה מכל החוגים נוצלו על ידו להעברת דבריו של הרבי לחוגים שונים. הוא גם כיהן בתפקיד חשוב באגודת הרבנים, אחד הארגונים היהודיים החשובים ביותר בארצות הברית של אותן שנים, ושימש למעשה כנציג הרבי. הוראות רבות לארגון הועברו על ידי ר’ זלמן. הוא היה עומד בקשר תמידי עם הרב חדקוב, שהעביר לו את הוראות הרבי. פעמים רבות אירע שהרבי עלה על קו הטלפון בעת שהשניים שוחחו, ואמר לחדקוב מה לומר לר’ זלמן.

ר’ זלמן היה מחשובי העסקנים של ליובאוויטש, עד שאפשר לומר, שכמעט לא היה עניין אחד של עסקנות בליובאוויטש שהוא לא היה מעורב בו. כאשר כל דבר נעשה בהדרכתו הצמודה של הרבי. הוא זכה ליחס מיוחד מהרבי, וכאשר עבר בחייו תקופה קשה, התבטא הרבי שכל כמה דקות הוא חושב עליו, וכל זמן קצר הוא שואל אודותיו.

בשנת תשמ"ה מינה אותו הרבי לחבר בהנהלה הראשית של וועד אגודת חסידי חב"ד ארה"ב. במסגרת זו זכה לעשרות הוראות בקשר למשפט הספרים שהתנהל באותה תקופה, וכן בעסקנות הכלל.

ר’ זלמן הגן על כבוד ליובאוויטש ומוסדותיה בעוז, בגאון ובקומה זקופה. כאשר חוגים ידועים, שמסיבות ידועות צרה עינם בהצלחה האלקית של הרבי, ניסו להצר לחב"ד -היה זה ר’ זלמן שלא נשא פני איש בענין שנוגע בכבודו של הרבי, ובתוקף החסידי האופיני לו, ובדרכים המיוחדות לו, הצליח להשתיקם.

חשוב לציין, שלצד העסקים הגדולים והעסקנות העניפה שניהל, הקפיד ר’ זלמן לקבוע עיתים ללימוד תורה. בכל יום היה מוסר שני שיעורים בגמרא בבית הכנסת, בשעה חמש וחצי בבוקר ובשעה שמונה בערב. בשנים האחרונות, כאשר מצבו הרפואי הקשה עליו את ההליכה לבית הכנסת, קיים את השיעור בביתו.

הידור במצוות עד מסירות נפש

חביבות מיוחדת הייתה לו להידור במצוות. שום סכום כסף לא היה עוצר אותו מהידור במצוות. הוא הידר מאוד לקבל סנדקאות, והיה מוכן לממן את כל הברית מכיסו כדי לזכות במצווה מיוחדת זו. אברכי כולל רבים שלא היה באפשרותם לערוך ברית כיאות, היו נותנים לו את זכות הסנדקאות, והוא היה משלם את כל הוצאות הברית. גם בשנים האחרונות, כאשר מבחינה בריאותית היה קשה לו להיות סנדק, התעקש לקיים את המצווה בכל מחיר. בשיחת אחרי-מות קדושים תשמ"ה, שיבח הרבי את הידורו של ר’ זלמן בקשר לסנדקאות.

כאשר הרבי הכריז על עשרת המבצעים, התמסר ר’ זלמן לכל מבצע ומבצע. כאשר הרבי הכריז על מבצע "בית מלא ספרים" מילא ר’ זלמן בפשטות את דברי הרבי, ורכש כמויות עצומות של ספרים, בהם ספרים יקרים ונדירים, שפיארו את כל קירות ביתו!

ר’ זלמן היה מראשי העוסקים בבניית והרחבת ספרית אגודת חסידי חב"ד. היה חבר בוועד הבניין, ומלבד תרומותיו האישיות, התרים גם רבים מידידיו להרחבת הספרייה. כאשר הרבי ביקש בשנת תשמ"ח שישלחו ספרים לספריית ליובאוויטש, פנה ר’ זלמן לספרנים, וביקש שיבואו לראות אוסף הספרים שלו, וכל ספר שעדיין לא נמצא בספרייה - שיקחו לספרייה. מספר הספרים שנלקחו באותו יום לספרייה היה קרוב לחמשת אלפים ספרים!

לאחר שהכריז הרבי על תקנת רמב"ם, דייק ר’ זלמן ללמוד את שיעור הרמב"ם היומי בבוקר. הוא היה אומר שלמרות שמדובר בלימוד נגלה - הרי מכיוון שזאת תקנה של הרבי, צריכים למלא אותה מיד בתחילת היום.

מפיץ בשורת הגאולה והגואל

ר’ זלמן היה מראשי העוסקים בהפצת בשורת הגאולה והגואל. בחיות חסידית מיוחדת הוביל את האמונה הטהורה ברבי מלך המשיח.

פעם סיפר ר’ זלמן על נקודת התפנית שבה הבין שהרבי רוצה שיפרסמו את זהותו כמלך המשיח: היה זה בשנת תשל"ז, כאשר מעוררי המחלוקת נגד חסידות חב"ד ניסו להאחז באמונת החסידים שהרבי הוא מלך המשיח כדי להגביר את אש המחלוקת.

קבוצת עסקנים שניסו להשקיט את המחלוקת, חשבו לנקוט בשורת צעדים להשקיט את העניין. בין הרבנים היה גם ר’ זלמן, שהתקשר לרב חדקוב כדי לדון איתו בעניין. הרב חודקוב מטבעו הסתייג מפירסום האמונה שהרבי הוא מלך המשיח, וכמובן שהסכים עם דבריו של ר’ זלמן.

תוך כדי שהם מדברים, שמע ר’ זלמן שיעול על קו הטלפון. היה זה סימן שהרבי עלה על הקו. היה שקט על הקו במשך שתי דקות, ואז חזר הרב חדקוב לדבר עם ר’ זלמן, אלא שלפתע השתנתה דעתו מן הקצה אל הקצה: ר’ זלמן, הוא אמר, מה אכפת לך שחסידים אומרים על הרבי שהוא משיח? הרי כך היה מאז ומתמיד, כפי שמובא בגמרא, שהתלמידים היו אומרים על רבותיהם שהם הראויים להיות משיח.

ר’ זלמן הבין מיד שהשינוי הפתאומי בדעתו של הרב חדקוב נבע מדברים ששמע מהרבי, ושינה גם הוא את דעתו מן הקצה אל הקצה. בהתלהבות חסידית התקשר ר’ זלמן לאחד המזכירים וביקשו לקנות בקבוק משקה ולהתוועד על הגילוי הגדול שזכו באותו יום, כאשר הרבי גילה את דעתו שחסידים צריכים לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח.

מיני אז עמד ר’ זלמן בראש מפיצי בשורת הגאולה והגואל, והיה מראשי הדוברים בכינוסים לחיזוק האמונה הטהורה.

בשנות הנו"נים, לאחר ההתעוררות הגדולה בשיחותיו של הרבי בנושא הגאולה, הוא היה מדבר בחום חסידי על ה"תקופה החדשה" שאנו נמצאים בעיצומה, תקופת התגלות המשיח, ועל משמעות הקריאה של "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" במעמד הרבי, ועורר לניצול ההזדמנות הגדולה הזאת כראוי לפירסום בשורת הגאולה לקהל הרחב.

ר’ זלמן תמך בפירסום מודעות בעיתונות המבשרות על זהותו של הרבי מלך המשיח וקוראות לציבור להוסיף במעשים טובים כדי לקבל את פניו. כאשר יצאו מערערים על העניין, ביקש ר’ זלמן ממזכירו של הרבי הרב יהודה לייב גרונר שישאל על כך שוב את הרבי, ויכתוב לו במדוייק את המענה של הרבי. כך התפרסמה דעתו הק’ של הרבי שתמך בצורה הברורה ביותר בפירסום המודעות בעיתונים.

בשנים האחרונות, לאחר הניסיון של ג’ תמוז תשנ"ד, הרבה לעודד ולחזק את צעירי הצאן ואנ"ש בכלל, ושם דגש מיוחד על האמונה בהתממשות נבואתו של הרבי מלך המשיח, שדבר אחד מדבריו לא ישוב ריקם. הוא היה נוהג לומר ש"כמופת הייתי לרבים" -הוא, שראה במוחש שכל מה שהרבי הבטיח לו במשך השנים, התקיים -יכול לומר בוודאות מוחלטת, מניסיון אישי, שדבר אחד מדבריו הק’ לא ישוב ריקם.

בכל נאומיו בשנים האחרונות הזכיר את אמונתם של חסידים ברבי מלך המשיח, והיה מסיים את נאומיו בהכרזת הקודש "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

פטירתו

בערב ראש השנה תשס"ד נסע הרב גורארי’ כנהוג לאוהל הק’, ובעודו עומד ומעתיר תפילה במקום הקודש, לקה בלבו והתמוטט על-יד הציון הק’. אנשי חברת ‘הצלה’ מיהרו להבהיל אותו לבית רפואה קרוב, שם נאבקו הרופאים על חייו.

ביום השבת קודש יום א’ דראש השנה תשס"ד, ברגעים הקדושים של כניסת השנה החדשה, עלתה נשמתו השמיימה.

ספר עתידי

משפחתו מתעתדת להוציא ספר אודות מפעלי חייו ותולדותיו בשם "אחד ויחיד". על הספר עמלים שניים מבכירי העיתונאים החב"דיים ר' יוסף יצחק אליטוב ור' בנימין ליפקין.