תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ז: הבדלים בין גרסאות בדף

זאת ועוד אחרת שכח נפש החיונית המתלבשת באותיות הדבור ב[[תלמוד תורה]] או [[תפלה]] וכיוצא בהן או [[מצות]] מעשיות הרי כל גידולו וחיותו מהדם שהוא מ[[קליפת נוגה]] ממש שהן כל אוכלין ומשקין שאכל ושתה ונעשו דם שהיו תחת ממשלתה וינקו חיותם ממנה ועתה היא מתהפכת מרע לטוב ונכללת ב[[קדושה]] על ידי כח נפש החיונית הגדל ממנה שנתלבש באותיות אלו או בעשיה זו אשר הן הן פנימיות רצונו יתברך בלי שום הסתר פנים וחיותן נכלל גם כן באור אין סוף ברוך הוא שהוא רצונו יתברך ובחיותן נכלל ועולה גם כן כח נפש החיונית ועל ידי זה תעלה גם כן כללות [[קליפת נוגה]] שהיא כללות החיות של [[עולם הזה]] הגשמי והחומרי כאשר כל הנשמה ו[[נפש האלהית]] שבכל ישראל המתחלקת בפרטות לששים רבוא תקיים כל נפש פרטית כל [[תרי"ג מצות התורה]] [[שס"ה לא תעשה]] להפריד שס"ה גידים של דם נפש החיונית שבגוף שלא יינקו ויקבלו חיות בעבירה זו מאחת מ[[שלש קליפות הטמאות]] לגמרי שמהן נשפעים שס"ה לא תעשה דאורייתא וענפיהן שהן מדרבנן ושוב לא תוכל נפש החיונית לעלות אל ה' אם נטמאה בטומאת השלש קליפות הטמאות שאין להן עליה לעולם כי אם [[ביטול]] והעברה לגמרי כמו שנאמר "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" ו[[רמ"ח מצות עשה]] להמשיך אור אין סוף ברוך הוא למטה להעלות לו ולקשר ולייחד בו כללות הנפש החיונית שברמ"ח אברי הגוף ביחוד גמור להיות לאחדים ממש כמו שעלה ברצונו יתברך להיות לו [[דירה בתחתונים]] והם לו ל[[מרכבה]] כמו ה[[אבות]]. ומאחר שכללות נפש החיונית שבכללות ישראל תהיה [[מרכבה]] קדושה לה' אזי גם כללות החיות של עולם הזה שהיא [[קליפת נוגה]] עכשיו תצא אז מטומאתה וחלאתה ותעלה לקדושה להיות מרכבה לה' בהתגלות כבודו וראו כל בשר יחדיו ויופיע עליהם בהדר גאון עוזו וימלא כבוד ה' את כל הארץ וישראל יראו עין בעין כב[[מתן תורה]] דכתיב "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו" ועל ידי זה יתבלעו ויתבטלו לגמרי כל השלש קליפות הטמאות כי יניקתן וחיותן מהקדושה עכשיו היא על ידי [[קליפת נוגה]] הממוצעת ביניהן ונמצא כי כל תכלית של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי כבודו ואלהותו יתברך ולהעביר רוח הטומאה מן הארץ תלוי בהמשכת אלהותו ואור אין סוף ברוך הוא לנפש החיונית שבכללות ישראל בכל רמ"ח אבריה על ידי קיומה כל [[רמ"ח מצות עשה]] ולהעביר רוח הטומאה ממנה בשמירתה כל [[שס"ה מצות לא תעשה]] שלא יינקו ממנה שס"ה גידיה כי כללות [[ישראל]] שהם ששים רבוא נשמות פרטיות הם כללות החיות של כללות העולם כי בשבילם נברא וכל פרט מהם הוא כולל ושייך לו החיות של חלק אחד מששים רבוא מכללות העולם התלוי בנפשו החיונית להעלותו לה' בעלייתה דהיינו במה שמשתמש מעולם הזה לצורך גופו ונפשו החיונית ל[[עבודת ה']] כגון אכילה ושתיה ודומיהם ודירה וכל כלי תשמישיו אלא שששים רבוא נשמות פרטיות אלו הן שרשים וכל שרש מתחלק לששים רבוא ניצוצות שכל ניצוץ הוא נשמה אחת וכן ב[[נפש]] ו[[רוח]] בכל עולם מארבע עולמות [[אצילות]] [[בריאה]] [[יצירה]] [[עשיה]] וכל ניצוץ לא ירד לעולם הזה אף שהיא ירידה גדולה ובחינת [[גלות]] ממש כי גם שיהיה צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים לא יגיע למעלות דביקותו בה' ב[[דחילו ורחימו]] בטרם ירידתו לעולם הזה החומרי לא מינה ולא מקצתה ואין ערך ודמיון ביניהם כלל כנודע לכל משכיל שהגוף אינו יכול לסבול כו' אלא ירידתו לעולם הזה להתלבש בגוף ונפש החיונית הוא כדי לתקנם בלבד ולהפרידם מהרע של [[שלש קליפות הטמאות]] על ידי שמירת שס"ה לא תעשה וענפיהן ולהעלות נפשו החיונית עם חלקה השייך לה מכללות עולם הזה ולקשרם ולייחדם באור אין סוף ברוך הוא אשר ימשיך בהם על ידי קיומו כל רמ"ח מצות עשה בנפשו החיונית שהיא היא המקיימת כל מצות מעשיות כנ"ל וכמ"ש [בע"ח שער כ"ו] כי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל כו' ולא הוצרכה להתלבש בעולם הזה וכו' רק להמשיך אור לתקנם כו' והוא ממש דוגמת סוד [[גלות השכינה]] לברר ניצוצין וכו'. ובזה יובן מה שהפליגו רז"ל במאד מאד במעלת ה[[צדקה]] ואמרו ששקולה כנגד כל המצות ובכל [[תלמוד ירושלמי]] היא נקראת בשם מצוה סתם כי כך היה הרגל הלשון לקרוא צדקה בשם מצוה סתם מפני שהיא עיקר המצות מעשיות ועולה על כולנה שכולן הן רק להעלות נפש החיונית לה' שהיא היא המקיימת אותן ומתלבשת בהן ליכלל באור אין סוף ברוך הוא המלובש בהן ואין לך מצוה שנפש החיונית מתלבשת בה כל כך כבמצות הצדקה שבכל המצות אין מתלבש בהן רק כח אחד מנפש החיונית בשעת מעשה המצוה לבד אבל בצדקה שאדם נותן מיגיע כפיו הרי כל כח נפשו החיונית מלובש בעשיית מלאכתו או עסק אחר שנשתכר בו מעות אלו וכשנותנן לצדקה הרי כל נפשו החיונית עולה לה' וגם מי שאינו נהנה מיגיעו מכל מקום הואיל ובמעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו החיונית הרי נותן חיי נפשו לה'. ולכן אמרו רז"ל שמקרבת את הגאולה לפי שבצדקה אחת מעלה הרבה מנפש החיונית מה שלא היה יכול להעלות ממנה כל כך כחות ובחינות בכמה מצות מעשיות אחרות. ומה שאמרו רז"ל שתלמוד תורה כנגד כולם היינו מפני שתלמוד תורה היא ב[[דבור]] ו[[מחשבה]] שהם לבושים הפנימים של נפש החיונית וגם מהותן ועצמותן של בחינת [[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] מ[[קליפת נוגה]] שבנפש החיונית נכללות ב[[קדושה]] ממש כשעוסק בתורה בעיון ושכל ואף שמהותן ועצמותן של המדות [[חג"ת]] כו' לא יכלו להם ה[[בינונים]] להפכם לקדושה היינו משום שהרע חזק יותר ב[[מדות]] מבחב"ד מפני יניקתן שם מהקדושה יותר כידוע לי"ח:  

והנה המשכה והארה זו שהאדם ממשיך ומאיר מהארת [[אור אין סוף]] ברוך הוא על נפשו ועל נפשות כל ישראל היא ה[[שכינה]] [[כנסת ישראל]] מקור כל נשמות ישראל כמ"ש לקמן על ידי עסק ה[[תורה]] נקראת בלשון קריאה קורא בתורה פירוש שעל ידי עסק התורה קורא להקב"ה לבוא אליו כביכול כאדם הקורא לחבירו שיבא אליו וכבן קטן הקורא לאביו לבא אליו להיות עמו בצווותא חדא ולא ליפרד ממנו ולישאר יחידי ח"ו וזהו שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" ואין אמת אלא [[תורה]] דהיינו שקורא להקב"ה על ידי התורה דוקא לאפוקי מי שקורא אותו שלא על ידי עסק התורה אלא צועק כך אבא אבא וכמו שקובל עליו הנביא ואין קורא בשמך כו' וכמו שמבואר במקום אחר. ומזה יתבונן המשכיל להמשיך עליו יראה גדולה בשעת עסק ה[[תורה]] כמש"ל ([[תניא - פרק כ"ג|פרק כ"ג]]):<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|א]]</noinclude>