מלאכת אופה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " מים " ב־" מים ") |
מ (החלפת טקסט – "אדה"ז" ב־"אדמו"ר הזקן") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מלאכת אופה ומבשל''' היא אחת ממלאכות שבת. שכן במשכן היו מבשלים סממנים לצבוע בה, ולא בישול במים בלבד אלא אף הטיגון והאפייה והצלייה הן בכלל בישול, וכן כל מי שריפה גוף קשה באש, כגון המתיך אחד ממיני מתכות, או המחמם את המתכת עד שנעשה גחלת, וכן הממסס השעוה או החלב או הזפת והגפרית באור או שהקשה גוף רך באש, כגון המניח כלי אדמה באש עד שנעשו כלי חרס, חייב משום מבשל{{הערה|[[שו"ע | '''מלאכת אופה ומבשל''' היא אחת ממלאכות שבת. שכן במשכן היו מבשלים סממנים לצבוע בה, ולא בישול במים בלבד אלא אף הטיגון והאפייה והצלייה הן בכלל בישול, וכן כל מי שריפה גוף קשה באש, כגון המתיך אחד ממיני מתכות, או המחמם את המתכת עד שנעשה גחלת, וכן הממסס השעוה או החלב או הזפת והגפרית באור או שהקשה גוף רך באש, כגון המניח כלי אדמה באש עד שנעשו כלי חרס, חייב משום מבשל{{הערה|[[שו"ע אדמו"ר הזקן]] סימן שיח}}. | ||
==בישול בדבר לח== | ==בישול בדבר לח== | ||
גרסה מ־05:57, 21 בספטמבר 2016
מלאכת אופה ומבשל היא אחת ממלאכות שבת. שכן במשכן היו מבשלים סממנים לצבוע בה, ולא בישול במים בלבד אלא אף הטיגון והאפייה והצלייה הן בכלל בישול, וכן כל מי שריפה גוף קשה באש, כגון המתיך אחד ממיני מתכות, או המחמם את המתכת עד שנעשה גחלת, וכן הממסס השעוה או החלב או הזפת והגפרית באור או שהקשה גוף רך באש, כגון המניח כלי אדמה באש עד שנעשו כלי חרס, חייב משום מבשל[1].
בישול בדבר לח
כל דבר לח יש בו בישול אחר בישול דהיינו תבשיל לח שנתבשל כבר כל צרכו ונצטנן, ואפילו לא נצטנן לגמרי אלא שאין היד סולדת בו וחממו בשבת עד שהיד סולדת בו חייב משום מבשל, אבל אם הוא חם כל כך עד שהיד סולדת בו ומרתיחו יותר אין בזה משום בישול ומותר אפילו לכתחלה להרתיחו סמוך לאש במקום שאין לחוש לחיתוי כמו שיתבאר, (ואם מותר ליתנו על גבי כירה או תנור נתבאר בסימן רנ"ג), ויש אומרים שאפילו נצטנן לגמרי אין בישול אחר בישול ומותר להרתיחו בשבת סמוך לאש במקום שאין לחוש לחיתוי.
ונהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי אלא ראוי עדיין לאכול מחמת חמימותו, אבל אם נצטנן לגמרי נוהגין כסברא הראשונה אפילו לענין דיעבד כמו שנתבאר בסימן רנ"ג ואפילו ליתנו על תנור בית החורף קודם שמסיקו הנכרי כדי שיתחמם כשיסיקנו אסור, כמו שנתבאר שם, וכן בכל דבר שיש בו משום בישול[2].
עירוי חמין לצוננין
| ערך מורחב – עירוי חמין לצוננין |
עירוי חמין לצוננין היא שאלה הלכתית הנוגעת למעשה האם מותר לשפוך מים חמים על מים קרים, באופן שהמים הקרים נעשים רותחים על ידי הערבוב.
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט
פרמטרים [ ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
הַמֵּחַם שֶׁפִּנָּהוּ, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן
בגמרא (מב, א) מובא עוד: "ת"ר נותן אדם חמין לתוך הצונן ולא הצונן לתוך החמין דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים בין חמין לתוך הצונן ובין צונן לתוך החמין מותר בד"א בכוס אבל באמבטי חמין לתוך הצונן ולא צונן לתוך החמין ורבי שמעון בן מנסיא אוסר".
עירוי מכלי ראשון
|
| ערך מורחב – עירוי מכלי ראשון |
כלי ראשון אפילו לאחר שהעבירוהו מעל האש מבשל כל זמן שהיד סולדת בו, לפיכך אסור ליתן לתוכו תבלין, וטוב למנוע מלתת תבלין בכלי ראשון אפילו אין היד סולדת בו כדי לעשות הרחקה וסייג לדבר, אבל מלח מותר ליתן בתוכו כיון שהעבירו מעל האש שהמלח צריך בישול רב כמו בשר שור ואינו מתבשל אלא על האש, ומכל מקום בשר שור אסור ליתן בכלי ראשון שאף שהבשר אינו מתבשל מכל מקום הלחלוחית שעליו מתבשל, אלא אם כן שהוא יבש שאין עליו לחלוחית כלל, ויש אומרים שהמלח אינו צריך בישול אלא מעט ואסור ליתנו אף בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו והמחמיר תבוא עליו ברכה[3].
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ שו"ע אדמו"ר הזקן סימן שיח
- ↑ שוע שם
- ↑ שו"ת אדמו"ר הזקן סימן שיז סעיף יז