חזקה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " חזקה " ב־" חזקה ") |
מ (החלפת טקסט – "חזקה" ב־"חזקה") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''חזקה''' הינה כלל מהתורה התקף בכל ספק שהוא אם ב[[יורה דעה]] (בין אדם למקום) ואם ב[[חושן משפט]], שכאשר מתעורר ספק כל שהוא, מספק יש לנהוג כצד שהיה לפני שנתעורר הספק. למרות זאת, בחושן משפט ישנה | '''חזקה''' הינה כלל מהתורה התקף בכל ספק שהוא אם ב[[יורה דעה]] (בין אדם למקום) ואם ב[[חושן משפט]], שכאשר מתעורר ספק כל שהוא, מספק יש לנהוג כצד שהיה לפני שנתעורר הספק. למרות זאת, בחושן משפט ישנה חזקה מיוחדת הנקראת חזקת ממון והגוברת על כך החזקות מכח הכלל "המוציא מחבירו עליו הראיה". | ||
מקור הלכה זו, היא בהנהגת התורה כלפי בית שנתגלו בו נגעים, אז יש לנהוג לגבי הבית כבית מנוגע, רק מהשעה שבה וודאי היו בו הנגעים.<REF>מסכת [[חולין]] ו א.</REF> | מקור הלכה זו, היא בהנהגת התורה כלפי בית שנתגלו בו נגעים, אז יש לנהוג לגבי הבית כבית מנוגע, רק מהשעה שבה וודאי היו בו הנגעים.<REF>מסכת [[חולין]] ו א.</REF> | ||
== | == חזקה דמעיקרא == | ||
כאשר מתעורר ספק, ישנה מחלוקת ראשונים, אם אנו בודקים את החזקה במקור הספק, או במקום הנידון. | כאשר מתעורר ספק, ישנה מחלוקת ראשונים, אם אנו בודקים את החזקה במקור הספק, או במקום הנידון. | ||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
==חזקת כשרות וחזקת נאמנות== | ==חזקת כשרות וחזקת נאמנות== | ||
בדף ט"ו ב[[מסכת כתובות]], יש מחלוקת בין [[רבן גמליאל]] לשאר תנאים, האם האשה נאמנת לומר לכשר נבעלתי, ולפי רבי גמליאל היא נאמנת. המפרשים נתחבטו בסיבתה של נאמנות זו, יש שאומרים שהיא מחמת שטענת ברי היא טענה | בדף ט"ו ב[[מסכת כתובות]], יש מחלוקת בין [[רבן גמליאל]] לשאר תנאים, האם האשה נאמנת לומר לכשר נבעלתי, ולפי רבי גמליאל היא נאמנת. המפרשים נתחבטו בסיבתה של נאמנות זו, יש שאומרים שהיא מחמת שטענת ברי היא טענה חזקה במקום שמא{{הערת שוליים|רא"ש שם על דף ט'.}} ויש שאומרים שהיא מכח הכלל של עד אחד נאמן באיסורין{{הערת שוליים|מובא בגיטין ב, ב.}}. | ||
[[אדמו"ר הצמח צדק]]{{הערת שוליים|שו"ת, אבן העזר סימן ל, א.}} מסביר כי למרות שבדבר שהיה לו חזקת איסור אין עד אחד נאמן רק אם הוא בידו, ורובא וחזקה רובא עדיף, ואם כן לכאורה לא היה סיבה להאמין את האשה במקום שיש רוב פסולים שמתנגד לטענתה {{ציטוטון|לכשר נבעלתי}}, מכל מקום לגבי נאמנות האשה שלא לאסור אותה על בעלה היא נאמנת אפילו נגד הרוב, משום שבענין כזה שהיא כבר נבעלה זה נחשב כדיעבד. | [[אדמו"ר הצמח צדק]]{{הערת שוליים|שו"ת, אבן העזר סימן ל, א.}} מסביר כי למרות שבדבר שהיה לו חזקת איסור אין עד אחד נאמן רק אם הוא בידו, ורובא וחזקה רובא עדיף, ואם כן לכאורה לא היה סיבה להאמין את האשה במקום שיש רוב פסולים שמתנגד לטענתה {{ציטוטון|לכשר נבעלתי}}, מכל מקום לגבי נאמנות האשה שלא לאסור אותה על בעלה היא נאמנת אפילו נגד הרוב, משום שבענין כזה שהיא כבר נבעלה זה נחשב כדיעבד. | ||
גרסה מ־23:00, 7 בספטמבר 2016
חזקה הינה כלל מהתורה התקף בכל ספק שהוא אם ביורה דעה (בין אדם למקום) ואם בחושן משפט, שכאשר מתעורר ספק כל שהוא, מספק יש לנהוג כצד שהיה לפני שנתעורר הספק. למרות זאת, בחושן משפט ישנה חזקה מיוחדת הנקראת חזקת ממון והגוברת על כך החזקות מכח הכלל "המוציא מחבירו עליו הראיה".
מקור הלכה זו, היא בהנהגת התורה כלפי בית שנתגלו בו נגעים, אז יש לנהוג לגבי הבית כבית מנוגע, רק מהשעה שבה וודאי היו בו הנגעים.[1]
חזקה דמעיקרא
כאשר מתעורר ספק, ישנה מחלוקת ראשונים, אם אנו בודקים את החזקה במקור הספק, או במקום הנידון.
ולדוגמא במסכת יבמות ישנה מחלוקת ראשונים, במקרה שישנו ספק אם אשה מסוימת הינה מגורשת, וממילא ישנו גם ספק לגבי צרתה אם היא
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין צרת ערוה, ואם כן כשם שהערווה פטורה ממצות יבום, כך גם השניה פטורה. יש הסוברים[2] כי אם גירש האדם את אשתו הראשונה - האסורה משום איסור ערווה, ורק לאחר מכן נשא את צרתה, מספק אומרים כי צרתה אינה ערווה - כשם שלא היתה ערווה מלפני שנשאה זה, ויש הסוברים[3] כי מכיון שהערווה היתה נשואה, אומרים שהיתה נשואה גם אחר כן - כמו המצב הקודם שהוא החזקה, ועל כן מספק צרתה היא ספק ערוה[4].
חזקת כשרות וחזקת נאמנות
בדף ט"ו במסכת כתובות, יש מחלוקת בין רבן גמליאל לשאר תנאים, האם האשה נאמנת לומר לכשר נבעלתי, ולפי רבי גמליאל היא נאמנת. המפרשים נתחבטו בסיבתה של נאמנות זו, יש שאומרים שהיא מחמת שטענת ברי היא טענה חזקה במקום שמא[5] ויש שאומרים שהיא מכח הכלל של עד אחד נאמן באיסורין[6].
אדמו"ר הצמח צדק[7] מסביר כי למרות שבדבר שהיה לו חזקת איסור אין עד אחד נאמן רק אם הוא בידו, ורובא וחזקה רובא עדיף, ואם כן לכאורה לא היה סיבה להאמין את האשה במקום שיש רוב פסולים שמתנגד לטענתה "לכשר נבעלתי", מכל מקום לגבי נאמנות האשה שלא לאסור אותה על בעלה היא נאמנת אפילו נגד הרוב, משום שבענין כזה שהיא כבר נבעלה זה נחשב כדיעבד.
הצמח צדק מסתפק, אולי נאמנות זו היא דווקא באשת ישראל, שיש לה שני חזקות: 1) חזקת כשרות, 2) חזקת נאמנות שלה עצמה, ויחד ישנן שתי חזקות להקל, אבל באשת כהן שהחזקת כשרות אינו מכריע את הספק, שכן אפילו במקרה שהיה באונס ולא חטאה כלל - היא נאסרת על בעלה. אך הוא מביא שמחידושיהם של הרשב"א והריטב"א משמע דאפילו באשת כהן נאמנת שלא היה אפילו באונס[8] ולכאורה הדבר קשה, שהרי אינה נאמנת אלא בספק איסור כגון מה שהאשה סופרת לעצמה שבעה נקיים, והיינו משום דימי הספירה באין ממילא והוי כמו חתיכה ספק חלב ספק שומן, או בדבר שהוא בידה כגון הוחזקה נדה נאמנת לומר טבלתי[9] אבל אתחזק איסורא ואין בידה, אשה לא מהימנא ורובא וחזקה רובא עדיף.
הצמח צדק מתרץ כי לפי דעתם של אותם ראשונים, רוב דרצון ורוב של פסולין אינו נחשב כלל רוב, מכיון שרוב זה תלוי במעשה (כלומר אין זה מציאות קבועה בעולם אלא מציאות המתחדשת על ידי בחירה), ולכן במקרה כזה אין כלל רוב הסותר את חזקת הנאמנות של האשה.
הערות שוליים
- ↑ מסכת חולין ו א.
- ↑ הרמב"ן.
- ↑ תוספות.
- ↑ צמח צדק עמ' 171
- ↑ רא"ש שם על דף ט'.
- ↑ מובא בגיטין ב, ב.
- ↑ שו"ת, אבן העזר סימן ל, א.
- ↑ וכמו שכתב המגיד משנה והביאוהו החלקת מחוקק והב"ש., ודלא כפני יהושע וכבר השיג עליו הפרי מגדים בהקדמתו לי"ד בכללי רובא וחזקה. וכתב על זה וכן בדין דכל אשה נאמנת לומר מותרת אני אם אין מכחישה.
- ↑ כמ"ש התוספות ורשב"א בריש פרק קמא דגיטין.