שמעון בן-ציון אייזנבך: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "נשא את" ב־"נשא את") |
מ (החלפת טקסט – "חשמל " ב־"חשמל ") |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
בתקופת [[מלחמת העצמאות]] בשנת [[תש"ח]] נאלץ לעזוב את ביתו עם אשתו וילדיו בגלל שדירתם הייתה בקומה העליונה של בניין מגורים והיה חשש כבד שיפגע מפגזי הירדנים. משפחתו עברה לידיד קרוב בשכונת בתי ורשה. | בתקופת [[מלחמת העצמאות]] בשנת [[תש"ח]] נאלץ לעזוב את ביתו עם אשתו וילדיו בגלל שדירתם הייתה בקומה העליונה של בניין מגורים והיה חשש כבד שיפגע מפגזי הירדנים. משפחתו עברה לידיד קרוב בשכונת בתי ורשה. | ||
ב[[י"ד באייר]] - [[פסח שני]] שרר מחסור חמור בבית ידידו, ויחד עם אשתו חרף את נפשו ללכת לביתם ולהביא שק קמח לאפות ממנו לחמים. לאחר שהבצק היה מוכן יצא לכיוון מאפיה בודדת שעוד פעל בה | ב[[י"ד באייר]] - [[פסח שני]] שרר מחסור חמור בבית ידידו, ויחד עם אשתו חרף את נפשו ללכת לביתם ולהביא שק קמח לאפות ממנו לחמים. לאחר שהבצק היה מוכן יצא לכיוון מאפיה בודדת שעוד פעל בה ה[[נורה חשמלית|חשמל]] ובדרך עצר בבית הוריו. כשרצה להמשיך בדרכו עצרו אביו בתואנה שיש לו ילדים רכים ומסוכן לצעוד למאפיה שנמצאת סמוך לגבול. רגעים ספורים לאחר שיצא אביו עם העיסה החלה הרעשה כבדה ופגז נפל בסמיכות למקום עומדו של הרב שמעון ופצע אותו קשה. במשך מספר שעות שכב שותת דם, עד שנפטר. | ||
ימים אחרי פטירתו פגש בנו, הרב [[צבי אייזנבך]] לוחם ממתנדבי "שומרי העם" ששהה ליד אביו ברגעיו האחרונים, ועל פי בקשתו העביר לבני המשפחה את הצוואה האחרונה: "אנא מסור לילדיי שכל חיי לא פגעתי באיש, ושיֵלכו בדרכי זו". | ימים אחרי פטירתו פגש בנו, הרב [[צבי אייזנבך]] לוחם ממתנדבי "שומרי העם" ששהה ליד אביו ברגעיו האחרונים, ועל פי בקשתו העביר לבני המשפחה את הצוואה האחרונה: "אנא מסור לילדיי שכל חיי לא פגעתי באיש, ושיֵלכו בדרכי זו". | ||
גרסה מ־23:52, 30 באוגוסט 2016
הרב שמעון בן-ציון אייזנבך, מחשובי חסידי חב"ד בשכונת מאה שערים ובית ישראל בירושלים. נהרג על קידוש השם מפגז ירדני במלחמת העצמאות.
תולדות חיים
הרב שמעון בן-ציון נולד בירושלים לאביו הרב משה יהושע ולאמו מרת יענטל בי"ז באב תר"ע. נשא את חנה רעכיל בת ר' צבי הירש היילפרין והתגורר בשכונת בית ישראל בירושלים, ועבד לפרנסתו במועצה הדתית בעיר כאחראי שכונתי על התרומות ומעשרות וכשוחט. הוא היה מפורסם כבעל תפילה מיוחד ואיש ירא שמים. הוא היה שוחטו האישי של האדמו"ר רבי אהרון מבעלז.
בתקופת מלחמת העצמאות בשנת תש"ח נאלץ לעזוב את ביתו עם אשתו וילדיו בגלל שדירתם הייתה בקומה העליונה של בניין מגורים והיה חשש כבד שיפגע מפגזי הירדנים. משפחתו עברה לידיד קרוב בשכונת בתי ורשה.
בי"ד באייר - פסח שני שרר מחסור חמור בבית ידידו, ויחד עם אשתו חרף את נפשו ללכת לביתם ולהביא שק קמח לאפות ממנו לחמים. לאחר שהבצק היה מוכן יצא לכיוון מאפיה בודדת שעוד פעל בה החשמל ובדרך עצר בבית הוריו. כשרצה להמשיך בדרכו עצרו אביו בתואנה שיש לו ילדים רכים ומסוכן לצעוד למאפיה שנמצאת סמוך לגבול. רגעים ספורים לאחר שיצא אביו עם העיסה החלה הרעשה כבדה ופגז נפל בסמיכות למקום עומדו של הרב שמעון ופצע אותו קשה. במשך מספר שעות שכב שותת דם, עד שנפטר.
ימים אחרי פטירתו פגש בנו, הרב צבי אייזנבך לוחם ממתנדבי "שומרי העם" ששהה ליד אביו ברגעיו האחרונים, ועל פי בקשתו העביר לבני המשפחה את הצוואה האחרונה: "אנא מסור לילדיי שכל חיי לא פגעתי באיש, ושיֵלכו בדרכי זו".
מספר פעמים במהלך אותה שנה רמז כביכול על פטירתו הקרובה. בי"ז בכסלו אותה שנה, לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל אמר כי "הלוואי שאזכה להגיע לקבר ישראל". בערב פסח איחל לאביו את האיחול הרגיל "שנזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים" ומיד אחר כך הוסיף "בפסח שני" - יום פטירתו.
בשל הקרבות העזים לא היה אפשר להביא את החללים הרבים לקבר ישראל, כפי שחשש בחייו, וקברו אותו יחד עם חללים נוספים בקבר אחים זמני, בכפר הערבי המשוחרר שיח באדר (כיום שכונת גבעת רם).
כעבור מספר שנים כשהקימו את בית העלמין בהר המנוחות העבירו את החללים לקבר עולמים, וגופו של הרב שמעון היה שלם כביום פטירתו.
משפחתו
אחרי פטירתו הותיר אחריו ארבעה בנים וארבע בנות.
- ילדיו
- ר' יצחק צבי אייזנבך
- ר' חנניה יוסף אייזנבך - מעורכי האנציקלופדיה התלמודית, וראש ישיבות תומכי תמימים קרית גת תומכי תמימים בני ברק בעברו. כיום ראש מכון ללימודי הוראה בבריסל.
- ר' שלום לייב אייזנבך, מונטריאול
- ר' אברהם אייזנבך, ירושלים