כ' במנחם אב: הבדלים בין גרסאות בדף
(←נולדו) |
מ (החלפת טקסט – "מנחם אב " ב־"מנחם אב ") |
||
שורה 33: | שורה 33: | ||
תרומה זו מדגישה את ההתמסרות של בני אותה משפחה עבור כלל ישראל, שהם היו מוכנים לתת את כל העצים שהיו להם עבור קרבנות של אנשים אחרים שאת רובם לא הכירו כלל, למרות שייתכן וזה יבוא על חשבונם כאשר הם עצמם יצטרכו עצים ולא יהיה להם. | תרומה זו מדגישה את ההתמסרות של בני אותה משפחה עבור כלל ישראל, שהם היו מוכנים לתת את כל העצים שהיו להם עבור קרבנות של אנשים אחרים שאת רובם לא הכירו כלל, למרות שייתכן וזה יבוא על חשבונם כאשר הם עצמם יצטרכו עצים ולא יהיה להם. | ||
באופן סימלי ב[[השגחה פרטית]] חלה הסתלקותו של [[רבי לוי יצחק שניאורסון]] אביו של [[הרבי]] בדיוק בתאריך זה, דבר המסמל יותר מכל שגם הוא נקט בקו זה בפעילותו הציבורית, ומסר את עצמו לטובת כלל ישראל גם על חשבון טובתו האישית{{הערה|1=על פי שיחת כ"ף מנחם אב [[תשמ"ה]] ותשכ"ח.}}. | באופן סימלי ב[[השגחה פרטית]] חלה הסתלקותו של [[רבי לוי יצחק שניאורסון]] אביו של [[הרבי]] בדיוק בתאריך זה, דבר המסמל יותר מכל שגם הוא נקט בקו זה בפעילותו הציבורית, ומסר את עצמו לטובת כלל ישראל גם על חשבון טובתו האישית{{הערה|1=על פי שיחת כ"ף [[מנחם אב]] [[תשמ"ה]] ותשכ"ח.}}. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{להיום יום|כ'|מנחם אב}} | {{להיום יום|כ'|מנחם אב}} | ||
[[קטגוריה:ימי חב"ד|כ כ]] | [[קטגוריה:ימי חב"ד|כ כ]] | ||
[[קטגוריה:ימי חב"ד - חודש מנחם אב|ב כ]] | [[קטגוריה:ימי חב"ד - חודש מנחם אב|ב כ]] |
גרסה מ־06:38, 25 באוגוסט 2016
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י |
יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ |
כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
תשרי · חשוון · כסלו · טבת · שבט ·
אדר |
כ' באב הוא היום העשרים בחודש מנחם אב.
יום זה היה המיועד למשפחת פחת מואב בן יהודה להביא קרבן עצים לבית המקדש.
אירועים ביהדות
- שי"ח - ספר הזהר של רבי שמעון בר יוחאי מודפס לראשונה.
- תקל"ז - רבי מרדכי אלחייך, דיין בתוניס - לוב, נפטר.
- תרס"ג - רבי ניסים חדאד, רבה של נאבל - לוב, נפטר.
ימי חב"ד
- תשכ"ה - הונחה אבן הפינה לייסוד שיכון חב"ד בלוד.
- תשל"ה נחנך בית הכנסת החב"די הראשון בשיכון חב"ד בלוד המשמש כיום את קהילת יוצאי גרוזיה.
- תש"מ - הרבי מורה על הקמת כולל תפארת זקנים לוי יצחק.
- תשמ"א - נערך הסיום הראשון על ספר התורה לילדי ישראל, בעקבותיו נערכו גם שאר הסיומים בתאריך זה.
נולדו
- תרע"ב - הרב שאול רסקין, מראשוני המתיישבים בכפר חב"ד.
- תרע"ז - הרב משה בייטש, שוחט חסיד חב"ד, בוגר ישיבות תומכי תמימים בפולין, מראשוני המתיישבים בכפר חב"ד.
- תרצ"ז - הרב משה ליפא רבינוביץ, חסיד חב"ד מירושלים הקים את ישיבת חב"ד בויניצא-אוקראינה בראשות השליח הרב שאול הורוביץ.
- ת"ש - הרב מיכאל מישולובין, משפיע ראשי בנחלת הר חב"ד.
נפטרו
- תש"ד - רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי, נפטר ומנוחתו כבוד בעיר אלמא אטא.
- תרפ"ט - הרב אליעזר דן סלונים מראשי הקהילה היהודית בחברון מת מפצעיו לאחר שנדקר במהלך מאורעות תרפ"ט.
- תשע"ג - הרב יעקב עמנואל שוחט, שליח הרבי בטורונטו, קנדה.
ביאור הרבי בקשר עם מעלת יום זה
בזמן שבית המקדש היה קיים, בתאריך זה חלה הקביעות של צאצאי משפחת פחת מואב משבט יהודה להביא קרבן עצים לבית המקדש. בשונה משאר המשפחות שהביאו עצים כתרומה לבית המקדש, היות ומשפחה זו תרמה את העצים בכל שנה לאחר שכבר החלה תקופת השנה בה תשש כוחה של חמה ולא היה ניתן לכרות עצים נוספים מחשש שהם יהיו מתולעים.
תרומה זו מדגישה את ההתמסרות של בני אותה משפחה עבור כלל ישראל, שהם היו מוכנים לתת את כל העצים שהיו להם עבור קרבנות של אנשים אחרים שאת רובם לא הכירו כלל, למרות שייתכן וזה יבוא על חשבונם כאשר הם עצמם יצטרכו עצים ולא יהיה להם.
באופן סימלי בהשגחה פרטית חלה הסתלקותו של רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי בדיוק בתאריך זה, דבר המסמל יותר מכל שגם הוא נקט בקו זה בפעילותו הציבורית, ומסר את עצמו לטובת כלל ישראל גם על חשבון טובתו האישית[1].
הערות שוליים
הפתגם היומי - כ' במנחם אב - מלוח היום יום |
---|
כשם שמצות תפלין, על דרך משל, יש לה מקום קבוע בראש ובזרוע, ומרגיש כובד התפלה של ראש וההידוק דתפלה של יד כן הוא במצות אהבה ויראה, וכמו שכתב הרמב"ם (יסודי מתורה פרק ב' הלכה א'): "האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבה וליראה אותו שנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך" ונאמר "את ה' אלוקיך תירא", הנה שיעור מצות אלו הוא אשר יורגשו בהרגש גופני בבשר הלב ממש, וכמו אדם הפוגש את אוהבו הנאמן, ולא זו בלבד אז אים זאל ווערען גוט פון דעם (= שיהיה לו טוב מזה), שישכח על כל הדברים המעיקים אותו, אלא עוד שיתעורר בו חיות פנימי בתקוה טובה, כי לבו טוב עליו, וכן במדת היראה נופל עליו פחד גדול ומורא, כי בשעה ההיא הוא נזכר על כל עניניו הלא טובים במחשבה דבור ומעשה, ולבו יכאב בכאב מורגש מיראת העונש ביראת שמים ולפעמים הוא ברגש של ירא בושת או גם יראת הרוממות. |