צבי הירש לרנר

הרב צבי הירש לרנר

צבי הירש (הירש’ל) לרנר נולד בשנת עת”ר, בעירה צ’רץ’ על יד קמיניצק-פודולסק שבאוקראינה. אביו ר’ שמריהו היה ‘נאמן יער’ - מנהל אחוזות רבות. בשל יושרו שהיה ידוע ברבים, מונה על ידי השלטונות כנאמן למלכות, ושימש כמתווך בין היהודים לפריצים בכל ענייני חכירת אחוזות ויערות.

אשת ר’ שמריהו, מרת זלדה, הייתה אישה טובת לב, והוקירה תלמידי חכמים והשתדלה מאוד בקיום מצוות. פרנסתם היתה מפרה חולבת. בכל בוקר היו חולבים את הפרה ואת הקרום - השמנת - הייתה מביאה ל’גוטער איד’ בשם ר’ חיימ’ל.

ר’ שמריהו גוייס במלחמת העולם הראשונה, אולם לאחר זמן נפצע קשה בירך מירי ישיר, ומאז סבל כאבים רבים, אך נפשו ורוחו נשארה איתנה. לאחר פציעתו שוחרר מן השירות הצבאי.

במשפחה היו שלושה אחים ואחות אחת, שניים נפטרו ואחד נספה בשואה.

ילדותו

בעקבות הדאגה לחינוכו של הירש’ל נשלח הנער על ידי הוריו לקמיניצק-פודולסק, מקום בו הייתה סביבה יהודית. הוא גר שם אצל קרובי משפחה, הדוד שלמה ודודה ציפורה שהיו מחסידי צ’ורטקוב. שם הוא נהנה מאווירה של חיים יהודיים.

מעמדו של סבא שמריהו כשכיר, הקנה לילדיו זכות ללמוד לימודים מקצועיים (זכות שנשללה באותם ימים מבעלי עסק עצמאיים). הירש’ל שהיה נער מוכשר, התקבל ללימודים במכללת הפועלים, שם סיים את לימודיו במתמטיקה.

גאון יעקב

לאחר המהפכה הבולשביקית, לימד תקופה קצרה בקמיניצק-פודולסק. עובדת היותו יהודי שומר שבת הייתה נושא ללעג מצד תלמידיו.

מאוחר יותר, בשנת תרצ”ב מצב הרדיפה כנגד היהדות הלך והחריף. היבסקציה הגבירה את רדיפותיה כנגד היהודים שומרי המצוות. היו יהודים שרצו לשאת חן בעיני השלטונות, והם היו מוסרים לשלטונות גם הרבה מעבר למה שדרשו מהם. הם היו מעיקים על היהודים שומרי המצוות יותר ויותר, עד כדי כך שהתחילו לעקוב על כל צעד של יהודי צעיר שלא נכנע לזרם הכללי.

אותם צעירים יבסקים, בערה בהם אש הקנאה כנגד הירש’ל שהיה בחור מוכשר, שהצליח ללמד מתמטיקה ופיסיקה, ולמרות זאת הקפיד להגיע ולהתפלל במניין, לשמור שבת ולהשתתף בהתוועדויות חסידיות (שרובם היו בבית של הדוד שלומל’ה).

אחרי שנתפס על ידי הצעירים הללו בהתוועדויות, הוא עזב את המקום ועבר לעבוד במקום אחר במרחק כמה מאות קילומטרים. כך הוא החליף מקומות עבודה מאחד למשנהו: פרוסקורוב, דונייבצי, שמריענגע, ועוד. בכל מקום השתלב בעבודה מסודרת, עד שהצעירים היבסקים עלו עליו ופיענחו את עובדת היותו יהודי שומר מצוות, או אז היה נאלץ להחליף את מקומות העבודה.

באחד הימים נודע לו שבאקדמיה הצבאית במוסקבה חסר כוח אדם בהוראת מתמטיקה ופיסיקה ברמה גבוהה. למרות שההכשרה שקיבל התאימה לרמות נמוכות יותר, הוא הכין את עצמו כראוי והתקבל להוראה במוסד הזה. הדחף העיקרי שלו להתקבל לעבודה במקום זה, הייתה נעוצה בעובדה ששם לא שהו היבסקים שרדפו ועקבו אחריו לכל מקום. הוא ידע שדווקא שם יצליח לשמור מצוות בצורה הרבה יותר שקטה.

ר’ הירש’ל היה מורה כשרוני מאד. הוא ניחן בכושר הסברה מיוחד, ובהפשטת עניינים מסובכים ומורכבים.

מידי שבוע, לאחר שסיים את עבודתו ביום חמישי, הוא היה מגיע לתחנה שהיתה בלב יער, שמה הייתה נעצרת רכבת המכונה בשם “קוקושקה”. עצירת הרכבת בתחנה נמשכה על פני דקה בלבד. עם הרכבת היה נוסע במשך הלילה, וביום שישי הוא היה מגיע ליעד בו היה מעביר את השבת כהלכתה. ביום ראשון הוא היה עושה את הדרך חזרה, ובבוקרו של יום שני היה מופיע בעבודה לפי הכללים.

דאגה לזולת

משפחתו של ר' הירש השתייכה למעמד הפועלים, ובזכות כך קיבלו אישור לנהל מכולת קטנה. חנות זו הייתה מוקד לפעילות יהודית תוססת, חלוקת מזון לנזקקים, מקום התאספות ולימוד ועוד פעולות רבות שהוסוו תחת מכירת מוצרי המזון.

למרות ההשכלה שקנה הסבא ר’ הירש’ל, והמהלכים שהיו לו בעולם הגדול, תמיד חיפש את קרבתם של תלמידי חכמים, חסידים, את ההתוועדויות והאווירה החסידית שמסביב.

בשנת תרצ”ג שרר רעב כבד באוקראינה עד כדי כך שאנשים היו מתים ברחובות, נפוחי כפן ומזי רעב. ר’ צבי הירש שעבד באותם ימים במוסקבה, היה קונה לחם ושולח לאוקראינה.

בשנת תרצ”ד עבר ללמוד בקייב, שם סיים את לימודי ההתמחות באוניברסיטה. הוא היה כשרוני מאד בתחומים רבים, ובמיוחד בתחומי החשבון והמתמטיקה. עד כדי כך, שבכוחו היה להכפיל בעל פה, במהירות של מחשב, מספר תלת ספרתי במספר תלת ספרתי!...

נישואיו

בתקופה מסויימת, אותם צעירים יבסקים שפעלו בשירות השלטונות כנגד אחיהם היהודים, נפלו לקרבן על ידי השלטונות, ורבים מהם נאסרו ונשלחו לבתי סוהר או לגלות ממושכת. ר’ הירש’ל חש שזו ההזדמנות לחזור הביתה להורים, ולשגרת החיים בה כל כך רצה.

כשחזר לביתו, נפגש עם ר’ יצחק כהן (כגן). הלה יהודי עם נשמה חסידית. הוא הכיר את הירש’ל עוד בהיותו בחור צעיר כששהה בקמיניצק-פודולסק, שם הוא ראה אותו משתתף בהתוועדויות עם החסידים. באותה תקופה היה זה מחזה די נדיר לראות בחור צעיר, משכיל, אשר מתייחס ברצינות בחיות ובמרץ לכל עניין שבקדושה. כמו כן שבה אותו טוב ליבו, והוא חפץ לקחתו לחתן לבתו.

כעת, כשחזר הירש’ל לבית הוריו, יצא השידוך לפועל בשעה טובה ומוצלחת. אבי הכלה, ר’ יצחק התבטא אז בהתרגשות ובאהבה לחתן החדש: “את בתי נתתי לאיש”.

בשנת תרצ”ה היו ר’ יצחק ורעייתו שפרה כהן, הורי הכלה, אמורים לנסוע לארץ ישראל. הם היו בין המאושרים שזכו לקבל אישור יציאה מרוסיה לעלות לארץ ישראל.

הזוג הצעיר היה אמור להצטרף להורי הכלה ולהגיע לארץ ישראל. הם חיכו לאישורי עליה (סרטיפיקטים) במשך זמן רב, אולם אלו בוששו מלהגיע. עיכוב זה היה לברכה בסופו של דבר, שכן בני המשפחה שהצליחו להגיע לארץ ישראל, הושפעו מהרוח הציונית ששררה אז בארץ והתרחקו מרוח בית אבא.

בתקופת ההמתנה לאישורי הכניסה לארץ ישראל, התפרנס הירש’ל ממלאכת ההוראה. כיון שמשכורת המורים באותה תקופה הייתה משכורת רעב כפשוטו, נאלץ היה להשלים את משכורתו בדרכים אחרות, בדרך כלל בשוק השחור.

אולם ארבעה חודשים בלבד חלפו מאז חתונתו, ור’ הירש’ל נתפס על עסקי מסחר אסור במטילי זהב. הוא הובא למשפט מהיר, ונגזרו עליו שבע שנות מאסר.