אברהם יצחק קוק: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "ליטא " ב־"ליטא ") |
|||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
הרב קוק נולד ב[[ט"ז באלול]] [[תרכ"ה]] בעיירה גרייבה במחוז דווינסק בלטביה כשהנהר דווינה זורם בינה לבין העיר הגדולה דווינסק (דננבורג בפי היהודים אז). אמו פרל זלטא הייתה בת ר' רפאל פלמן, מחסידיו הקרובים של ה[[צמח צדק]]. כן שמע דברי חסידות בדרך חב"ד מה[[משפיע]] ר' יחזקאל יאנובר שהיה בגרייבה. אביו של ר' רפאל, הרב אברהם פלמן, היה משומעי לקחו של [[הגר"א]] והשאיר אחריו חמישה כרכים של כתבים ב[[קבלה]]. אביו של הרב קוק, הרב שלמה זלמן, היה ממשפחת [[מתנגדים]] אך סבו או אב סבו, הרב יצחק הכהן כ"ץ שכונה "רבי יצחק מגיד", נעשה חסיד ואמו התעלפה כשמעה על כך. | הרב קוק נולד ב[[ט"ז באלול]] [[תרכ"ה]] בעיירה גרייבה במחוז דווינסק בלטביה כשהנהר דווינה זורם בינה לבין העיר הגדולה דווינסק (דננבורג בפי היהודים אז). אמו פרל זלטא הייתה בת ר' רפאל פלמן, מחסידיו הקרובים של ה[[צמח צדק]]. כן שמע דברי חסידות בדרך חב"ד מה[[משפיע]] ר' יחזקאל יאנובר שהיה בגרייבה. אביו של ר' רפאל, הרב אברהם פלמן, היה משומעי לקחו של [[הגר"א]] והשאיר אחריו חמישה כרכים של כתבים ב[[קבלה]]. אביו של הרב קוק, הרב שלמה זלמן, היה ממשפחת [[מתנגדים]] אך סבו או אב סבו, הרב יצחק הכהן כ"ץ שכונה "רבי יצחק מגיד", נעשה חסיד ואמו התעלפה כשמעה על כך. | ||
למד בבתי המדרש בלוצין וב[[סמרגון]] וב[[ישיבת וולוז'ין]]. בניסן [[תרמ"ו]] [[נישואין|נשא לאישה]] את אלטה בת-שבע, בת [[האדר"ת]] שנפטרה בדמי ימיה בתרמ"ט. בתר"ן [[נישואין|נשא]] את רייזה-רבקה, בת אחיו התאום של האדר"ת, צבי יהודה. בגיל 23 נבחר כרב העיירה זווימל | למד בבתי המדרש בלוצין וב[[סמרגון]] וב[[ישיבת וולוז'ין]]. בניסן [[תרמ"ו]] [[נישואין|נשא לאישה]] את אלטה בת-שבע, בת [[האדר"ת]] שנפטרה בדמי ימיה בתרמ"ט. בתר"ן [[נישואין|נשא]] את רייזה-רבקה, בת אחיו התאום של האדר"ת, צבי יהודה. בגיל 23 נבחר כרב העיירה זווימל ב[[ליטא]] ובתרנ"ה נבחר כרבה של העיירה בויסק בלטביה. בתקופה זו נוצר קשר בינו לבין גדול המקובלים האשכנזים באותה תקופה, הרב שלמה אלישיב, בעל ה"לשם" והיה תלמיד-חבר שלו. | ||
הוא קיבל מקהילות סלנט וקובנה הזמנות לכהן כרבן, מווילנה קיבל הזמנה להיות מגיד מישרים, וכן קיבל מהרב אליעזר גורדון, ראב"ד טלז וראש ישיבת טלז הזמנה למשרת משגיח בישיבתו. אך הוא העדיף את הצעתה של קהילת יפו ובבכ"ח באייר [[תרס"ד]] עלה ל[[ארץ הקודש]] לכהן כרבן של [[יפו]] והמושבות, שם פישר בין קהילת [[חב"ד]] ל[[מתנגד]]ים ובין האשכנזים לספרדים. | הוא קיבל מקהילות סלנט וקובנה הזמנות לכהן כרבן, מווילנה קיבל הזמנה להיות מגיד מישרים, וכן קיבל מהרב אליעזר גורדון, ראב"ד טלז וראש ישיבת טלז הזמנה למשרת משגיח בישיבתו. אך הוא העדיף את הצעתה של קהילת יפו ובבכ"ח באייר [[תרס"ד]] עלה ל[[ארץ הקודש]] לכהן כרבן של [[יפו]] והמושבות, שם פישר בין קהילת [[חב"ד]] ל[[מתנגד]]ים ובין האשכנזים לספרדים. | ||
גרסה מ־19:02, 19 באוגוסט 2016
| הרב אברהם יצחק הכהן קוק | |
|---|---|
[[קובץ: | |
| הרב הראשי | |
| לידה | ט"ז אלול |
| גרייבה, לטביה | |
| פטירה | ג' אלול תרצ"ה |
| ירושלים | |
| מקום קבורה | הר הזיתים, ירושלים |
| מקום פעילות | זוומיל, ויסק, יפו, ירושלים |
| רבותיו | המשפיע ר' יחזקאל יאנובר (בגרייבה), הרב אליעזר דון יחיא והרב יעקב רבינוביץ (בלוצין), חותנו הרב אדר"ת, הרב ראובן הלוי לוין מדווינסק, הרב נח חיים אברהם שפירא וחתניו (הרב תנחום גרשון ביליצקי והרב מנשה יוסף גינצבורג - בסמרגון), הנצי"ב (בוולוז'ין) הרב שלמה אלישיב (בעל ה"לשם") |
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ט"ז אלול תרכ"ה-ג' אלול תרצ"ה, מכונה בראשי תיבות הראי"ה קוק), היה רבה האשכנזי הראשון של הרבנות הראשית, מייסד ישיבת "מרכז הרב" בירושלים, וממייסדי השיטה הרעיונית של הציונות הדתית. היה ידיד חב"ד גדול על אף חילוקי דעות גדולים שהיו לו עם מנהיגי הציבור החרדי ובהם אדמו"ר הריי"צ.
תולדותיו
הרב קוק נולד בט"ז באלול תרכ"ה בעיירה גרייבה במחוז דווינסק בלטביה כשהנהר דווינה זורם בינה לבין העיר הגדולה דווינסק (דננבורג בפי היהודים אז). אמו פרל זלטא הייתה בת ר' רפאל פלמן, מחסידיו הקרובים של הצמח צדק. כן שמע דברי חסידות בדרך חב"ד מהמשפיע ר' יחזקאל יאנובר שהיה בגרייבה. אביו של ר' רפאל, הרב אברהם פלמן, היה משומעי לקחו של הגר"א והשאיר אחריו חמישה כרכים של כתבים בקבלה. אביו של הרב קוק, הרב שלמה זלמן, היה ממשפחת מתנגדים אך סבו או אב סבו, הרב יצחק הכהן כ"ץ שכונה "רבי יצחק מגיד", נעשה חסיד ואמו התעלפה כשמעה על כך.
למד בבתי המדרש בלוצין ובסמרגון ובישיבת וולוז'ין. בניסן תרמ"ו נשא לאישה את אלטה בת-שבע, בת האדר"ת שנפטרה בדמי ימיה בתרמ"ט. בתר"ן נשא את רייזה-רבקה, בת אחיו התאום של האדר"ת, צבי יהודה. בגיל 23 נבחר כרב העיירה זווימל בליטא ובתרנ"ה נבחר כרבה של העיירה בויסק בלטביה. בתקופה זו נוצר קשר בינו לבין גדול המקובלים האשכנזים באותה תקופה, הרב שלמה אלישיב, בעל ה"לשם" והיה תלמיד-חבר שלו.
הוא קיבל מקהילות סלנט וקובנה הזמנות לכהן כרבן, מווילנה קיבל הזמנה להיות מגיד מישרים, וכן קיבל מהרב אליעזר גורדון, ראב"ד טלז וראש ישיבת טלז הזמנה למשרת משגיח בישיבתו. אך הוא העדיף את הצעתה של קהילת יפו ובבכ"ח באייר תרס"ד עלה לארץ הקודש לכהן כרבן של יפו והמושבות, שם פישר בין קהילת חב"ד למתנגדים ובין האשכנזים לספרדים.
בסוף תרע"ד יצא לברלין להשתתף בכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל. אך עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה היא התבטלה והרב קוק נתקע באירופה ללא יכולת לשוב ארצה. זמן מה שהה בסנט גאלן בשווייץ עד שהוזמן לכהן כרב קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, והוא נעתר להזמנה לאחר שקהילת חסידי בעלז בלונדון קיבלה את תנאו שברגע שיתאפשר לחזור לארץ ישראל, הוא יחזור מיידית אליה. בתקופה זו שימש כמזכירו ומשמשו החסיד החב"די ר' שמעון גליצנשטיין.
הרבנות השנויה במחלוקת
בג' באלול תרע"ט חזר לארץ ועלה ירושלימה לאחר שהוזמן בידי 'הועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס' לכהן כרבה האשכנזי הראשי של ירושלים. הוא אמנם התלבט האם לקבל עליו את המשרה ובסופו של דבר נענה להפצרות הרבות ובטבת תר"ף התקבל רשמית כרבה של הקהילה האשכנזית בירושלים. חלק גדול מהקהילה האשכנזית התנגד למינויו כי היו סבורים שדרכו פתוחה מידי בשביל קהילת ירושלים שצריכה להיות שמרנית ביותר ולכן הקימו את העדה החרדית ולרבה נבחר הרב יוסף חיים זוננפלד כשההגדרה הרשמית של התפקיד הוא: 'גאב"ד העדה החרדית', במערכה זו היו רוב חסידי חב"ד לצד הרב זוננפלד, בהסתייגות מדרכו הציונית של הרב קוק, שמנוגדת לדרך חב"ד, ובין המכתירים של הרב זוננפלד נמצאו גם נציגי כולל חב"ד הרב משה הורנשטיין והרב יוסף לוי חגיז.
בשנת תרפ"א הקים הממשל הבריטי בארץ מוסד רבנות כללי, שיועד לייצג את תושבים היהודים של ארץ ישראל בפני השלטונות (לאחר הקמת המדינה נקרא גוף זה בשם הרבנות הראשית לישראל) והרב קוק מונה לכהן כרבה הראשי האשכנזי של ארץ ישראל כשהרב יעקב מאיר מונה לראשון לציון ורבה הראשי הספרדי של ארץ ישראל.
בשנת תרפ"ד הקים את ישיבת 'מרכז הרב' בירושלים.
חיבר ספרי הלכה רבים, ספרי הגות ועוד. רובם יצאו לאור רק לאחר פטירתו.
נפטר בג' אלול תרצ"ה, 16 שנים בדיוק לאחר שעלה להתיישב בירושלים, והיו שדרשו על פטירתו את הפסוק "את מספר ימיך אמלא"[1] היות וירושלים הייתה משאת חייו. נקבר בבית הקברות בהר הזיתים.
הקשר לחב"ד
הרב קוק הוא מגזע חסידי חב"ד מצד אימו, ובמשך השנים היה בקשר עם חסידי חב"ד ואדמו"ר הריי"צ. אמו פערל-ז'אלאטה היתה בתו של רבי רפאל, תלמיד ישיבת וולוז'ין, אשר מצא את דרכו לחסידות חב"ד, והיה קשור לאדמו"ר הצמח צדק. רבי רפאל שתלמיד-חכם גדול היה, הקים את השטיבעל החבד"י בגריבה, עיירת הולדתו של הרב קוק, במחוז קורלאנד שבלטביה. רבי רפאל היה גם מי שהביא לעיירה את המשפיע-החוזר הגדול ר' יחזקאל יאנווער "החוזר מקאפוסט" לקהל החסידים בעיירה ובסביבה. הרב הספיק בילדותו לשמוע את שיחותיו של "החוזר" והושפע מהן רבות, כפי שהעיד באוזני תלמידיו.
בי' בכסלו תר"פ שלחו נציגי חשובי המוסדות האשכנזיים בירושלים מכתב לרב קוק שבו מבקשים ממנו להענות לרצונם לראותו מכהן ברבנות ירושלים[2]. בין החותמים של המכתב היה נציג כולל חב"ד, הרב דוב באייוער ליפמן. זאת לעומת שאר נציגי חב"ד שהזמינו את הרב זוננפלד דוקא לכהן כרב[3].
במהלך ביקור אדמו"ר הריי"צ בארץ הקודש, נפגש עם הרב קוק למרות מחאת ר' עמרם בלוי, מנהיג נטורי קרתא. זמן קצר לאחר הביקור, שלח אדמו"ר הריי"צ אגרת אל הרב קוק: "כבוד ידידי הרה"ג הנודע והמפורסם בכל מרחבי תבל וקצוי ארץ לשם תהלה ותפארת בתוככי גאוני יעקב עה"י פטה"ח כש"ת מוהר"ר אברהם יצחק שליט"א". האגרת עצמה המודפסת באגרות קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ חלק ב' ע' ר', מדברת על פרעות תרפ"ט, ובה כותב האדמו"ר גם: "ועתה לקראת השנה החדשה... הנני לברך את כת"ר שליט"א ולהתברך מאתו בברכת שנה טובה ומתוקה"[4]. ולסיום לאחר החתימה: "פ"ש וברכה לבנו הרה"ג רבי צבי יהודה שליט"א".
סייע ליהודים רבים ובהם חסידי חב"ד לצאת מברית המועצות.
כאשר חלה הרב קוק, ביקשו רבני חב"ד להתפלל עבורו, ואדמו"ר הריי"צ שיגר אליו מכתב מיוחד בו הודיע כי תלמידי ישיבת תומכי תמימים אטווצק שבפולין התפללו לרפואתו[דרוש מקור].
פעילותו למען שחרורו של אדמו"ר הריי"צ
בספר פדה בשלום על מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי ומאסר וגאולת אדמו"ר הריי"צ שיצא לאור לקראת י"ב בתמוז- יום גאולת אדמו"ר הריי"צ, נחשפים פרטים חדשים אודות חלקו של הרב קוק בשחרורו של הריי"צ. בספר מתגלה כי הרב קוק שיגר בערב ראש חודש תמוז תרפ"ז מברק בהול על משרדי ארגון הג'וינט בארצות הברית, וזו לשון המברק: "מידע חמור התקבל. הרבי שניאורסון מליובאוויטש נאסר בלנינגרד על ידי הבולשביקים. לנסות מקסימום כדי לשחרר. לדווח תוצאות". כשבועיים לאחר מכן, בי"ב בתמוז נתבשר הריי"צ כי הוא משוחרר. בשנת תרפ"ט ביקר הריי"צ בארץ ישראל, ובמהלך ביקורו ביקר גם אצל הרב קוק והודה לו על פועלו למען שחרורו. לקראת יב' תמוז תרפ"ח פרסם הרב קוק מודעה בעיתון מהתקופה, יחד עם הרב זוננפלד, הקוראת לציבור להשתתף בהתוועדות יב תמוז לרגל שחרור הרבי הריי"צ.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות.
קישורים חיצונים
- כך פעל הרב קוק להצלת הרבי הריי"צ -
- בית הרב קוק
- סרט וידאו באורך מלא, על חייו ופועלו של הרב קוק
- הרב קוק ורבנים אחרים בצאתם מפגישה עם הנציב הבריטי
- הרב קוק הרב סולובייצ'יק חב"ד רוזנצווייג הרב אליהו בן אמוזג, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר 'מכון מאיר'
| הקודם: - |
הרב הראשי האשכנזי ט"ז אדר - תרפ"א - ג' אלול - תרצ"ה |
הבא: הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג |
הערות שוליים
- ↑ שמות כג, כו.
- ↑ במכתב כתבו בין השאר: בעתו ובזמנו הודענו לרבנו הגדול את געגועי ירושלים להדר"ג ואת חפצה האדיר לראות כבוד רבנו לרב ראשי בירושלים... אנו מרשים לעצמנו לחלות את פני הדר"ג ולהסכים לרצון ירושלים..."
- ↑ ראה בערכו
- ↑ ראה המכתב באגרות קודש. יש לציין כי התוארים שכתב אדמו"ר הריי"צ מדגישים בעיקר את פרסומו של הרב קוק בכל העולם לשם ותפארת, אך הם פחותים בהרבה מהתוארים שכתב לרבה של ירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ע' תכ"ז " כבוד ידידי הרה״ג המפורסם והנודע במרחבי תבל וקצוי ארץ לשם תהלה בתוככי גאוני יעקב מחזיקי הדת ומחבבי תורה ולומדיה, עה״י פטה״ח, יראת ד׳ אוצרו כש״ת מוהר״ר יוסף חיים שליט״א. לפי סגנון אדמו"ר הריי"צ. לעומת זאת התוארים שנכתבו לרק קוק אינם נחשבים מיוחדים בכלל, ולהיפך, הוא כותב תוארים כאלו לכל מיני רבנים, לאו דווקא מהשורה הראשונה או השניה, וכן לעסקנים, ראו למשל כאן, או תוארים גדולים ומופלגים יותר לרבנים מהשורה השלישית, כמו כאן או כאן. התוארים שאותם מדגיש הריי"צ דווקא הם תוארים המתאימים לעסקנים רבי פעלים, כמו התואר "רב פעלים"... או "בעל מידות תרומיות"