ישראל דב פרומקין: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{לעריכה}} | {{לעריכה}} | ||
ה[[חסיד]] '''ישראל דב פרומקין''' ([[כ"ג בחשוון]] [[תרי"א]], | ה[[חסיד]] '''ישראל דב פרומקין''' ([[כ"ג בחשוון]] [[תרי"א]], 1850 - [[י"ד באייר]] [[תרע"ד]], 1914) מ[[היסטוריה של העיתונות בארץ ישראל|חלוצי העיתונות העברית]] ב[[ארץ ישראל]]. | ||
פרומקין נולד ב[[מוהילב]] שב[[רוסיה|אימפריה הרוסית]] (כיום ב[[בלארוס]]), למשפחה של חסידי [[חב"ד]]. ב[[כ"ג בכסלו]] [[תר"ך]], | פרומקין נולד ב[[מוהילב]] שב[[רוסיה|אימפריה הרוסית]] (כיום ב[[בלארוס]]), למשפחה של חסידי [[חב"ד]]. ב[[כ"ג בכסלו]] [[תר"ך]], 1859, בהיותו בן 9, עלה ל[[ירושלים]] עם הוריו ואחיו. כשמלאו לו 15 שנה, נישא לבתו של ר' [[ישראל ב"ק]], מי שהקים את בית הדפוס היהודי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה. אשתו זו נפטרה בצעירותה, לאחר שנולדו להם בנות ובן אחד, אברהם. י"ד פרומקין נישא בשנית לבילקה, להם נולדו הבנים זלמן, גד, רוזה ויצחק. | ||
בַ"ק ייסד בשנת [[ | בַ"ק ייסד בשנת [[תרכ"ג]] את העיתון היהודי "חבצלת", אך לא התמיד בהוצאתו לאור. פרומקין ירש את בית הדפוס מחותנו, ובשנת [[תרכ"ו]] חידש את הוצאת העיתון והתמיד בה עד שנת [[תרע"א]]. | ||
י"ד פרומקין התגורר בצפון | י"ד פרומקין התגורר בצפון העיר העתיקה, בשכנות לבית המופתי הירושלמי. כיוון שבחגא מוסלמי נשאו המוסלמים דגל מבית המופתי, נקרא הרחוב בשם "רחוב הדגל". בפי היהודים נקרא מקום מושבו "חצר החבצלת", על-שם בית הדפוס, והעיתון המופק ממנו. | ||
על אף היותו של פרומקין חסיד חב"ד, שימש העיתון כבמה | על אף היותו של פרומקין חסיד חב"ד, שימש העיתון כבמה לשונאי הדת והיהדות ובהם אליעזר בן יהודה, שערך בעיתון מוסף בשם "מבשרת ציון", אל מול המתנגדים בציבור שומרי התורה, שערכו עיתונים מתחרים בשם "הלבנון" ו"יהודה וירושלים". אולם בהמשך דרכו שב פרומקין והתחבר לציבור שומר התורה בירושלים, ובשיתוף פעולה עם יחיאל מיכל פינס, אשר עבר דרך אידאולוגית דומה, עמד במאבקים כנגד בן יהודה בשנותיה האחרונות של המאה ה-19. גם בנו, גד, פרסם מאמרים בעיתון תחת הכינוי '''גפ"ן''', שהוא נוטריקון של שמו. | ||
פרט לעבודתו העיתונאית היה פרומקין פעיל ציבור וסייע רבות לנזקקים. הוא סייע לאנשי | פרט לעבודתו העיתונאית היה פרומקין פעיל ציבור וסייע רבות לנזקקים. הוא סייע לאנשי עליית אעלה בתמר שהגיעו לכפר השילוח, וארגן קרן 'להצלת נדחי ישראל' על מנת לסייע להם להקים משכני קבע. פעילות נוספת של פרומקין הייתה ניסיון לארגן התיישבות של יהודים בנבי סמואל. נרכשה חלקת אדמה ובשנת [[1895]] ניסו כשלושה עשר יהודים תימנים מירושלים לעבד את האדמה הסמוכה לנבי סמואל, אך ניסיון זה לא עלה יפה. בנוסף, הקים את "בית מושב זקנים הכללי" בירושלים. | ||
פרומקין היה [[התקשרות|מקושר]] ל[[אדמו"ר הרש"ב]], וכפי שהעיד [[אדמו"ר הריי"צ ביומנו: "מקושר אל אאמו"ר בליבו ובנפשו". | פרומקין היה [[התקשרות|מקושר]] ל[[אדמו"ר הרש"ב]], וכפי שהעיד [[אדמו"ר הריי"צ]] ביומנו: "מקושר אל אאמו"ר בליבו ובנפשו". | ||
בנו, [[גד פרומקין]], היה השופט העליון ב[[ארץ הקודש]] בימי המנדט, ובעל קשרי ידידות עם [[אדמו"ר הריי"צ]]. | בנו, [[גד פרומקין]], היה השופט העליון ב[[ארץ הקודש]] בימי המנדט, ובעל קשרי ידידות עם [[אדמו"ר הריי"צ]]. | ||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
* [[ג' קרסל]], '''מבחר כתבי ישראל דב פרומקין''', הוצאת [[מוסד הרב קוק]], [[תשי"ד]]. | * [[ג' קרסל]], '''מבחר כתבי ישראל דב פרומקין''', הוצאת [[מוסד הרב קוק]], [[תשי"ד]]. | ||
{ויקיפדיה}} | {{ויקיפדיה}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב|פרומקין ישראל דב]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב|פרומקין ישראל דב]] | ||
גרסה מ־15:12, 8 במאי 2009
|
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
החסיד ישראל דב פרומקין (כ"ג בחשוון תרי"א, 1850 - י"ד באייר תרע"ד, 1914) מחלוצי העיתונות העברית בארץ ישראל.
פרומקין נולד במוהילב שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), למשפחה של חסידי חב"ד. בכ"ג בכסלו תר"ך, 1859, בהיותו בן 9, עלה לירושלים עם הוריו ואחיו. כשמלאו לו 15 שנה, נישא לבתו של ר' ישראל ב"ק, מי שהקים את בית הדפוס היהודי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה. אשתו זו נפטרה בצעירותה, לאחר שנולדו להם בנות ובן אחד, אברהם. י"ד פרומקין נישא בשנית לבילקה, להם נולדו הבנים זלמן, גד, רוזה ויצחק.
בַ"ק ייסד בשנת תרכ"ג את העיתון היהודי "חבצלת", אך לא התמיד בהוצאתו לאור. פרומקין ירש את בית הדפוס מחותנו, ובשנת תרכ"ו חידש את הוצאת העיתון והתמיד בה עד שנת תרע"א.
י"ד פרומקין התגורר בצפון העיר העתיקה, בשכנות לבית המופתי הירושלמי. כיוון שבחגא מוסלמי נשאו המוסלמים דגל מבית המופתי, נקרא הרחוב בשם "רחוב הדגל". בפי היהודים נקרא מקום מושבו "חצר החבצלת", על-שם בית הדפוס, והעיתון המופק ממנו.
על אף היותו של פרומקין חסיד חב"ד, שימש העיתון כבמה לשונאי הדת והיהדות ובהם אליעזר בן יהודה, שערך בעיתון מוסף בשם "מבשרת ציון", אל מול המתנגדים בציבור שומרי התורה, שערכו עיתונים מתחרים בשם "הלבנון" ו"יהודה וירושלים". אולם בהמשך דרכו שב פרומקין והתחבר לציבור שומר התורה בירושלים, ובשיתוף פעולה עם יחיאל מיכל פינס, אשר עבר דרך אידאולוגית דומה, עמד במאבקים כנגד בן יהודה בשנותיה האחרונות של המאה ה-19. גם בנו, גד, פרסם מאמרים בעיתון תחת הכינוי גפ"ן, שהוא נוטריקון של שמו.
פרט לעבודתו העיתונאית היה פרומקין פעיל ציבור וסייע רבות לנזקקים. הוא סייע לאנשי עליית אעלה בתמר שהגיעו לכפר השילוח, וארגן קרן 'להצלת נדחי ישראל' על מנת לסייע להם להקים משכני קבע. פעילות נוספת של פרומקין הייתה ניסיון לארגן התיישבות של יהודים בנבי סמואל. נרכשה חלקת אדמה ובשנת 1895 ניסו כשלושה עשר יהודים תימנים מירושלים לעבד את האדמה הסמוכה לנבי סמואל, אך ניסיון זה לא עלה יפה. בנוסף, הקים את "בית מושב זקנים הכללי" בירושלים.
פרומקין היה מקושר לאדמו"ר הרש"ב, וכפי שהעיד אדמו"ר הריי"צ ביומנו: "מקושר אל אאמו"ר בליבו ובנפשו".
בנו, גד פרומקין, היה השופט העליון בארץ הקודש בימי המנדט, ובעל קשרי ידידות עם אדמו"ר הריי"צ.
לקריאה נוספת
- ג' קרסל, מבחר כתבי ישראל דב פרומקין, הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ד.