מאיר גורקוב – הבדלי גרסאות

ב[[חודש תשרי]] [[תרצ"ט]] הגיע לעיר חרקוב [[מוסר]] בשם [[דוד יצחק גינזבורג]] מ[[באברויסק]] שבעברו היה [[תמים]] ולמד ב[[ישיבות תומכי תמימים]]. גינזבורג הגיע לעיר מחופש ב[[לבוש חסידי]] בהגיעו אל [[בית הכנסת]] פגש [[אברך]] אחד מאנש שלא הצטיין בעודף שכלו ושאל אותו איפה יש מקום ללון האברך שלא הבין עם מי יש לו עסק ראה זכות לעזור לאברך בוגר [[תומכי תמימים]] ולקחו לביתו של ר מאיר , בדרך הצליח המוסר להשיג פרטיהם של כל החסידים.וגם התארח בבית כמה מהחסידים שלא חשדו ביניהם הרב [[אברהם ברוך פבזנר]] והרב [[נחום יצחק פינסון]] . [[ח אדר]] היתה אסיפה חשאית שבאו הנוכחים לידי החלטה להקים [[ישיבה]] אחר [[פסח]] -היוזם הוא ר מאיר ...

במשך החורף לא ישנו בביתם בלילות [העת רצון להעצר הוא בלילה ...] כי כחודש -חודשיים לאחר ביקורו של [[המוסר]] ב[[שבת קודש]] לפני [[מנחה]] ביקרו הרשעים בביתיהם של כמה חסידים ביניהם ר מאיר . ר מאיר היה ישן בבית של ר [[ישראל יהודה לווין]] שהתחתן עם בת ר מאיר מרת [[איטה דבורה]] אולם במוצאי [[שושן פורים]] אחר [[התוועדות]] החסידים סמכו על כך שבלילה מתחיל יום חג ב[[רוסיה]] -ה-8 במרץ -יום האישה -ולכן העריכו שבמהלך החג לא יערכו מעצרים וגם קיוו כי זכות חג ה[[פורים]] יגן עליהם . אבל הרשעים פעלו דווקא ביום הזה ... כשכל התוהו ובוהו חלף התברר שהמשטרה עצרה חמשה חסידים וביניהם שלושת החסידים אצלם ביקר המוסר והרב [[צמח גורביץ]] והרב [[שמואל כצמן]]. האחרון הצליח להשתחרר בעקבות קשריו .קיים אי וודאות אם [כולם] נשלחו ל[[קייב]] או שהו ב[[חרקוב]] אבל מהמסמכים -נראה ששהו ב[[קייב]] ב[[פסח]] אכל רק [[סוכר]] וכו   .לאחר חקירות ארוכות ומתישות נגזר על ארבע חסידים תמימים וישרים להישלח לגלות , אותה הצליח לשרוד רק הרב גורקוב והרב גורביץ.  

כאמור לעיל ר מאיר רצה לעשות ישיבה לפיכך נאשם [מתוך התיק] 1) בניהול תעמולה לאומנית אנטי סובטית מתוך שימוש חזק בחומר דתי [ וכן נאשם ב 2) חברות בארגון קלריקלי אנטי מהפכני 3) גיוס כספים בקרב האוכלסייה היהודית לצרכי פעילות אנטי מהפכנית ][על פי מסמכים החסידים הופללו על ידי [[המוסר הנל]] ]

אשר במדינת קאזאקסטאן . בתחלה היתה אשתו נוסעת אליו מחרקוב הלוך ושוב. אבל לבסוף הגרה אליו ונשארה שם עד כלות ימי האסורים שניתן לו החופש. במשך זמן זה פרצה המלהמה הגדולה עם הגרמנים ימ"ש. העיר

הסוגיא וביאורו בטוב טעם עד שהיא נעשית סדורה לפניו בשלחן הערוך [כנראה היה זה הרושם מלמדו בפאצעפ שעל ישיבה זו נאמר ברשימות דברים "שהיה ארבע מקומות ששלחו ללובביטש בתכיפות .......כולם נתקבלו לכיתה הראשונה [נמוכה] אבל לא כן תלמידים מפאצעפ ... שהרב רינ''ג פיתח כשרונותיהם ...נכרים היו באופן לימודם בהיותם בלובביטש בנגלה ובדאח שיהיה בעמקות בלי להטעות את עצמו -ניט נארו זיך" ... תכונה זו נכרה בר' מאיר...] וכמה מהם נדפסו בקובץ יגדיל תורה.

על פי בקשתו של [[הרבי]] וכ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]], העלה הרב גורקוב את זכרונותיו מימי ה[[מסירות נפש]] ברוסיה הסובייטית על הכתב, ובשנת תש"ד, שלח הרב [[מאיר גורקוב]] את זכרונותיו אל [[קובץ ליובאוויטש]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]]. בשנת תשל"ג, הוא מסר את זה לעריכה לנכדו, הרב לוין ששלחו אל הרבי להגהה. בשנת תשל"ז, בפתאומיות, הוציא הרבי את הספר מוגה ונתן להדפסה. כיוון שזה היה כבר לאחר פטירתו, כתב הרבי שיצרפו לספר זה את תולדות חייו.