שמואל גרונם אסתרמן: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " תרפ"א" ב־" תרפ"א ") |
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") |
||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
עקב הרעב הקשה ששרר ב[[רוסיה]] אז{{הערת שוליים|עקב [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[המהפיכה הקומוניסטית]].}} החל לחוש ברע, ובאמצע שנת [[תרפ"א]] התמוטט לפתע, ונפטר{{הערת שוליים|[[זכרון לבני ישראל]] פ"ז.}}. | עקב הרעב הקשה ששרר ב[[רוסיה]] אז{{הערת שוליים|עקב [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[המהפיכה הקומוניסטית]].}} החל לחוש ברע, ובאמצע שנת [[תרפ"א]] התמוטט לפתע, ונפטר{{הערת שוליים|[[זכרון לבני ישראל]] פ"ז.}}. | ||
[[אדמו"ר הריי"צ]] | [[אדמו"ר הריי"צ]] סבל אז מטיפוס, וכאשר הגיע ל[[רוסטוב]] הידיעה הסתירו אותה מ[[אדמו"ר הריי"צ]] מחשש לבריאותו. רק לאחר כשלושה חודשים הודיעו לו על הפטירה. | ||
הרבי פרץ בבכי ואמר: "גרונם היה חסיד אמיתי". במשך מספר חודשים קשה היה לו להינחם על האסון{{הערת שוליים|ראה [[רשימות דברים]] מהדורת [[תשס"ט]], רשימת הזכרונות פרק 'שנת [[תרפ"א]] '.}} | הרבי פרץ בבכי ואמר: "גרונם היה חסיד אמיתי". במשך מספר חודשים קשה היה לו להינחם על האסון{{הערת שוליים|ראה [[רשימות דברים]] מהדורת [[תשס"ט]], רשימת הזכרונות פרק 'שנת [[תרפ"א]] '.}} | ||
גרסה מ־23:59, 15 ביולי 2016
הרב החסיד ר' שמואל גרונם אסתרמן (מכונה גרונם, ובכתבי תלמידיו רש"ג[1]) היה המשפיע הראשון בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש ונודע כאחד מגדולי המשפיעים אשר העמיד דורות שלימים של תמימים עובדי ה'.
נולד בז'עמבין שנת תר"כ[2], בצעירותו נתגלגלו לידיו ספרי חבד והוא הגה בהם, הוא השתדל מאד שהמשפיע ר' אברהם לנדא יגיע לכהן ברבנות בז'עמבין, ואכן, בזכות גרונם הגיע ר' אברמק'ה לעיירה[3].
ר' גרונם היה למקורב ומקושר פנימי לר' אברמק'ה, במשך שנים רבות שהה במחיצתו והסתופף בצילו, ותקופות אף גר בביתו. הוא שמע ממנו אלפי ביאורים וסיפורים.
לאחר חתונתו המשיך להתגורר בז'עמבין והי' למלמד.
בתומכי תמימים
עם ייסודה של ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש בשנת תרנ"ז מונה על ידי אדמו"ר הרש"ב למשפיע ראשי בסניף המרכזי - תומכי תמימים זעמבין. בקיץ תר"ס עקב שריפה, עקרה הישיבה בראשות ר' גרונם לקובליץ, והייוותה את תומכי תמימים קובליץ. בקיץ תרס"א חזרו לליובאוויטש. בתרס"ג חזרו שוב לז'עמבין, ובתרס"ה התיישבו באופן סופי בליובאוויטש, ור' גרונם החל מכהן כמשפיע בתומכי תמימים ליובאוויטש[4].
כמשפיע
ר' שמואל גרונם שימש כמשפיע ראשי בישיבה, וכל תלמידי' עברו תחת שרביטו. הוא שימש להם כאב, אם, מורה ומחנך. היה מוסר שיעורים מידי שבוע לכל כתה, מתוועד באופן רציף ועוקב בצורה מדוייקת על כל בחור. יחד עם אדמו"ר הריי"צ ור' יחזקאל פייגין, שימש כחבר בוועדה הנסתרת של הקבלה לישיבה.
בתחילת עבודתו כמשפיע, העביר אדמו"ר הריי"צ הוראות כיצד לחנך את הבחורים בשם אביו אדמו"ר הרש"ב. הוראות אלו נדפסו מאוחר יותר כ"כללי החינוך וההדרכה".
ניתן לומר כי ר' שמואל גרונם אסתרמן היה הדמות המרכזית בישיבה.
התקשרותו לרבי הרש"ב
על התקשרותו לאדמו"ר הרש"ב ניתן ללמוד מפתגם החסידים[5] כי מעולם לא היה לו רבי חי...[6].
רש"ג לא חפץ בתחילה ללמד מאמרי אדמו"ר הרש"ב אלא מאמרי אדמו"ר המהר"ש, דבר שהוביל למרמור מצד התמימים, לבסוף על פי ציווי ההנהלה החל ללמד גם מאמרי הרש"ב, אלא ששם דגש יותר על מאמרי אדמו"ר המהר"ש[7]
פטירתו
בשנת תרע"ט עקרה הישיבה לקרמנצ'וג, ור' גרונם החל לשאת בתואר - משפיע דישיבת תומכי תמימים קרמנצ'וג. עקב הרעב הקשה ששרר ברוסיה אז[8] החל לחוש ברע, ובאמצע שנת תרפ"א התמוטט לפתע, ונפטר[9].
אדמו"ר הריי"צ סבל אז מטיפוס, וכאשר הגיע לרוסטוב הידיעה הסתירו אותה מאדמו"ר הריי"צ מחשש לבריאותו. רק לאחר כשלושה חודשים הודיעו לו על הפטירה.
הרבי פרץ בבכי ואמר: "גרונם היה חסיד אמיתי". במשך מספר חודשים קשה היה לו להינחם על האסון[10]
ביאוריו וסיפוריו
ביאוריו
במשך השנים מסר ר' גרונם עשרות שיעורים בחסידות, ביחוד בספר התניא ובמאמרי אדמו"ר המהר"ש. רבים מתלמידיו רשמו את ביאוריו[11].
ביאוריו מתאפיינים בעמקות וברחבות, תוך דיוק בכל פסיק ותג של ספר התניא, הוא מרבה לקשר את הנאמר בספר לספרי חסידות אחרים, בעיקר לספרי אדמו"ר הצמח צדק. [12].
סיפוריו
בניגוד[13] לר' מיכאל בלינער - התוועדויותיו של ר' גרונם היו מלאות ועמוסות בסיפורי חסידים מן העבר, סיפורים על אדמו"רי חב"ד ועל חסידים גדולים, סיפורי צדיקים ואמרו.
רוב הסיפורים שמע ר' גרונם מפי ר' אברהם לנדא מז'עמבין, חלקם ששמע מאחרים ומיעוטם ראה בעצמו.
סיפוריו הפכו לנכסי צאן ברזל בסיפורת החב"דית. בהערכה זהירה אפשר לומר, כי קרוב לשישים וחמשה אחוז (ואף יותר) מהסיפורים החב"דיים שאירעו בין תקופת אדמו"ר הזקן לאדמו"ר המהר"ש מקורם בר' גרונם.
סיפוריו ואמרותיו נלקטו בסדרת 'רשימות' ו'רמ"ח אותיות', שיו"ל על ידי 'קה"ת' ומרחפת.[14]
בניו
- השמש ר' יצחק אייזיק[15]
- השוחט ר' בערל.
- ר' מאיר.
- ר' אפרים.
- בתו נרצחה בעיר גומיל בידי הנאצים בעת מלחמת העולם השנייה.
תלמידיו
- הרב חיים שאול ברוק
- הרב משה אקסלרוד
- הרב שמואל לויטין
רושמי סיפורים
- ר' רפאל נחמן כהן - בספרו שמועות וסיפורים
- ר' חיים מרדכי פרלוב - בספרו ליקוטי סיפורים
- ר' אלכסנדר סנדר יודסין - בספרו הלקח והליבוב ח"ב.
- ר' יהודה חיטריק - בספרו רשימות דברים
- ר' בצלאל וילשנסקי.
- ר' שמואל נוטיק.
קישורים חיצוניים
- הקונטרס רמ"ח אותיות ובו סיפורי חסידים שנרשמו מפיו - תשורה לחתונת ר' ישראל אריה לייב רבינוביץ עם בתו של ר' מנחם מענדל מני וולף, כסלו תשע"ב, עמוד 191 ואילך
הערות שוליים
- ↑ בכתבי ר' יהודה חיטריק: רשג"א.
- ↑ ע"פ זכרון לבני ישראל, וי"א שנולד בתרי"ג.
- ↑ ראה בהרחבה בספר חסידים הראשונים (ישראל אלפנביין) חלק ב' פ"א.
- ↑ מקור: ספר התמימים חלק א' בעריכת ר' יצחק גנזבורג
- ↑ רשימות רש"ב נאטיק
- ↑ היו כאלו שפקפקו בכך והתנגדו לפתגם זה, אלא שלאחר שנים אומת הפתגם... ראה 'מבוא' לספר רשימות דברים מהדורת תשס"ט.
- ↑ כאשר הגיע ר' זלמן משה היצחקי לליובאוויטש סירב להיכנס לשיעורי רש"ג. הרבי הרש"ב שאלו מדוע, והוא ענה: "כיוון שהוא אינו מקושר לרבי". אדמו"ר הרש"ב חייך ופטרו לשלום...-אנשים חסידים היו.
- ↑ עקב מלחמת העולם הראשונה והמהפיכה הקומוניסטית.
- ↑ זכרון לבני ישראל פ"ז.
- ↑ ראה רשימות דברים מהדורת תשס"ט, רשימת הזכרונות פרק 'שנת תרפ"א '.
- ↑ ביאוריו על התניא - חלקם נלקטו לתוך ליקוטי ביאורים בספר התניא (ע"י הרב יהושע קארף), חלק גדול נמצא בספריית אגודת חסידי חב"ד (ונדפס בחוברת מיוחדת בשנת תשס"ז.) וחלק נוסף נותר בידי אספנים פרטיים. חלק מביאוריו נמסרו כשיעורים על ידי תלמידיו - ביניהם ידועים: הרב שמואל לויטין (נאסף בניצוצי אור), הרב שאול דובער זיסלין והרב שמואל נוטיק. בודדים משיעוריו במאמרים נאספו בספריית אגודת חסידי חב"ד ב'אוסף רש"ג פוקינג', ובאוספים אחרים.
- ↑ לעומת ביאורי ר' שילם קוראטין המקושרים בדרך-כלל לתורת הרבי האמצעי, וביחוד לאמרי בינה, וראה גם כן בספר זכרון לבני ישראל.
- ↑ ראה בהרחבה בספר זכרונותי לרב נחום שמריהו ששונקין.
- ↑ על רושמי הסיפורים וכו' - ראה להלן.
- ↑ ממוסקבה, נפטר תשכ"ג.
- ↑ במספר מקומות מופיע שלמד אצל ר' גרונם, ויש הטוענים שמעולם לא למד בליובאוויטש.