14,699
עריכות
מ
החלפת טקסט – " ביתו" ב־" בתו"
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – " ביתו" ב־" בתו") |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
הדבר שאפיין אותו יותר מכל היתה אמונתו הפשוטה והתמימות הרבה שניחן בה, וכאשר רצו לגייס אותו לצבא, התייצב בלשכת הגיוס המקומית. בחורים חסידים אחרים בגילו נהגו להשתמט מעבודת הצבא על ידי ששיטו בבדיקות הרופאים בדרכים שונות, אך הוא עמד בחדר לשכת הגיוס ואמר תהילים באמונה תמימה, ואכן קיבל פטור מיידי כבר בבדיקה הראשונה שנעשתה על ידי הרופאים. | הדבר שאפיין אותו יותר מכל היתה אמונתו הפשוטה והתמימות הרבה שניחן בה, וכאשר רצו לגייס אותו לצבא, התייצב בלשכת הגיוס המקומית. בחורים חסידים אחרים בגילו נהגו להשתמט מעבודת הצבא על ידי ששיטו בבדיקות הרופאים בדרכים שונות, אך הוא עמד בחדר לשכת הגיוס ואמר תהילים באמונה תמימה, ואכן קיבל פטור מיידי כבר בבדיקה הראשונה שנעשתה על ידי הרופאים. | ||
בשנת [[תרצ"ו]] התחתן, ומנישואים אלו נולד לו בנו הראשון שנקרא בשם שמריה על שם אביו שנפטר, אך בעקבות הרעב הכבד ששרר ברוסיה באותם שנים, נפטרה אשתו, והוא נשא לאשה את מרת חיה שרה רויטבלאט, | בשנת [[תרצ"ו]] התחתן, ומנישואים אלו נולד לו בנו הראשון שנקרא בשם שמריה על שם אביו שנפטר, אך בעקבות הרעב הכבד ששרר ברוסיה באותם שנים, נפטרה אשתו, והוא נשא לאשה את מרת חיה שרה רויטבלאט, בתו של האדמו"ר יהושע-אשר משדליץ{{הערה|1=אחותו של הרב אברהם רויטבלאט מכפר חב"ד, מספר שנים לאחר מכן, החליף ר' אליהו חיים את שם משפחתו לרויטבלאט, כדלקמן.}}, | ||
בתחילת שנת תש"ב, הרוסים היו עסוקים במלחמת העולם השניה, ובערים מסוימות העלימו את עיניהם מפעילות הישיבות המחתרתיות. חסידים רבים התרכזו ב[[סמרקנד]], והקימו שם ישיבות מחתרתיות. בתחילה התאספו בחורים רבים ללמוד אצל הרב רויטבלאט, אך בעקבות מחסור חמור באוכל, הרעב הכריע את הבחורים, והם לא יכלו להמשיך לשבת וללמוד, כשחלקם נפל למשכב, חלקה חלה במחלות חמורות, וחלקם אף מתו ברעב. הישיבה כמעט נסגרה, אך לאחר כמה חודשים ר' [[מענדל פוטערפאס]] לקח על עצמו לדאוג להחזקת הישיבה, והישיבה החלה להתארגן מחדש. | בתחילת שנת תש"ב, הרוסים היו עסוקים במלחמת העולם השניה, ובערים מסוימות העלימו את עיניהם מפעילות הישיבות המחתרתיות. חסידים רבים התרכזו ב[[סמרקנד]], והקימו שם ישיבות מחתרתיות. בתחילה התאספו בחורים רבים ללמוד אצל הרב רויטבלאט, אך בעקבות מחסור חמור באוכל, הרעב הכריע את הבחורים, והם לא יכלו להמשיך לשבת וללמוד, כשחלקם נפל למשכב, חלקה חלה במחלות חמורות, וחלקם אף מתו ברעב. הישיבה כמעט נסגרה, אך לאחר כמה חודשים ר' [[מענדל פוטערפאס]] לקח על עצמו לדאוג להחזקת הישיבה, והישיבה החלה להתארגן מחדש. | ||