ניצוץ משיח: הבדלים בין גרסאות בדף
(←עניינו: עריכה) |
כתית למאור (שיחה | תרומות) (עריכת פתיח) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ניצוץ משיח''' הוא כינוי ליחידה שבנפש, אשר היא הארה מנשמת [[ | '''ניצוץ משיח''' הוא כינוי ליחידה שבנפש, אשר היא הארה מנשמת [[מלך המשיח]] שהוא ה"יחידה הכללית", המאירה ונמצאת בנפשו של כל [[יהודי]]. ועל ידי התעוררות ניצוץ זה כל יהודי יכול לפעול "גאולה פרטית" בעצמו, שבזמן ה[[גלות]] הוא [[לחיות גאולה|יתעלה]] למעמד ומצב של "[[ימות המשיח]]". | ||
בנוסף לכך, על ידי עבודה כזו בזמן הגלות, | בנוסף לכך, על ידי עבודה כזו בזמן הגלות, גורמים גם ל"גאולה כללית" - גילויו של מלך המשיח בגילוי בפועל, ובכך לגרום שהעולם יתעלה למצב של "ימות המשיח". כמו כן, זה שיש לכל [[נשמה]] חלק מנשמת המשיח, נותן אפשרות למלך המשיח לעורר את הנשמה ולגאול את עם ישראל. | ||
==מקורו== | ==מקורו== | ||
גרסה מ־13:04, 4 ביולי 2016
ניצוץ משיח הוא כינוי ליחידה שבנפש, אשר היא הארה מנשמת מלך המשיח שהוא ה"יחידה הכללית", המאירה ונמצאת בנפשו של כל יהודי. ועל ידי התעוררות ניצוץ זה כל יהודי יכול לפעול "גאולה פרטית" בעצמו, שבזמן הגלות הוא יתעלה למעמד ומצב של "ימות המשיח".
בנוסף לכך, על ידי עבודה כזו בזמן הגלות, גורמים גם ל"גאולה כללית" - גילויו של מלך המשיח בגילוי בפועל, ובכך לגרום שהעולם יתעלה למצב של "ימות המשיח". כמו כן, זה שיש לכל נשמה חלק מנשמת המשיח, נותן אפשרות למלך המשיח לעורר את הנשמה ולגאול את עם ישראל.
מקורו
המקור העיקרי לקיומו של קשר בין נשמתו של כל יהודי לנשמת המשיח הוא בכתבי רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, המביא בספרו מאור עיניים אמרה בשם הבעל שם טוב, וזה לשונו:
כמאמר הבעל שם טוב נבג"ם צריך כל אחד מישראל לתקן ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו כנודע שאדם ראשי תיבות אדם דוד משיח . . וכמו כן יהיה משיח קומה שלימה מכל נשמות ישראל כלולה משישים ריבוא . . על כן צריך כל אחד מישראל לתקן חלק בחינת משיח השייך לחלק נשמתו . .
הרבי הביא לכך מקור ורמז בדברי חז"ל. את הפסוק[1]: "דרך כוכב מיעקב" מפרשים חז"ל פעם כנבואה על מלך המשיח[2], ובמקום אחר על כל אחד מישראל[3]. ומכיוון שעל פי האמת כל הביאורים שישנם בפסוק אחד שייכים זה לזה. (וכהוכחה המצוינת בשיחותיו של הרבי[4] מדרשת חז"ל (נדה סא, ב) על המילה "שעטנז" המורכבת משלשה מילים 'שוע' 'טווי' ו'נוז' שמכך הסיקו להלכה שאיסור שעטנז הוא רק כשהתקיימו כל אופני וחלקי המלאכה.) מוכח שישנה שייכות בין כל אחד מישראל לנשמת משיח, שנאמר עליו שהוא 'כוכב מיעקב' והוא לפי שיש בו ניצוץ מנשמתו[5].
הרבי גם הסביר על פי עניין זה קטע תמוה בסדר התפילה. בעת פתיחת הארון להוצאת ספר התורה בימים טובים מתפלל כל הציבור ואומר[6]: "רבונו של עולם . . ויתקיים בנו מקרא שכתוב[7] ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה". כלומר, הציבור מתפלל שיתקיים בו פסוק ונבואה שנאמרה אודות משיח צדקנו?! תמיהה זו העלה הרב חיים אלעזר שפירא בעל המנחת אלעזר בספרו חמשה מאמרות[8] והשאיר שיש לאומרו למרות התמיהה כי בוודאי נקבע כן על פי גדולי ישראל. אמנם הרבי מסביר שעל פי האמור בספר מאור עיניים שכל אחד מישראל יש לו חלק מנשמת משיח ממילא נמצאים אצלו (מעין) תכונותיו של משיח ושוב שייך שיבקש שיתקיים בו עצמו פסוק זה[9].
דרגתו
ניצוץ משיח הוא נקודת היהדות שביהודי, הנרמז באות יו"ד, שהיא ראש התיבה של שמם "ישראל".[10] בדרגות הנפש היא בכללות בדרגת היחידה שבנפש, שעניינה הוא תנועת הנפש בהתאחדותה עם הקב"ה באופן של "יחידה ליחדך" כלומר שהנפש מתבטלת לגמרי לשורשה שהוא הקב"ה מקור החיים והנשמות.[11]
אולם בעומק יותר ביאר הרבי שדרגת הניצוץ משיח היא בעיקר בעצם הנשמה שהיא מעל כל התוארים, והיא כפי שהנשמה היא בעצם דבר אחד עם עצמות ומהות. עניינה בעבודה הוא עצם הידיעה שישנו מציאות בעצם הנשמה שהיא אחת עם עצמותו.[12] ומסיבה זו הוא נמצא בגילוי יותר אצל ילדים שאצלם הכוחות הפנימיים פחות נעלמים, ולכן עצם הנשמה נמצאת בהם בגלוי יותר, שעל שם זה אמרו עליהם[13] "אל תגעו במשיחי" אלו תינוקות של בית רבן.[14]
עניינו
ניצוץ משיח ועבודת האדם הכרחית לביאת הגאולה ולהתגלות המשיח, שהרי מכיוון שמשיח תפקידו לגאול את כל אחד ואחד מישראל בהכרח שיש למשיח שייכות בינו לכל אחד. שכשם שלמשה רבינו יש קשר לכל אחד מישראל, וכביאור תורת החסידות[15] על הפסוק[16]:"שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו" שכוונת משה הייתה שעם ישראל נחשב כולו כמציאות אחת המורכבת מאיברים רבים, כך שמשה רבינו הוא המציאות הפנימית והעיקרית של עם ישראל, וכל שאר בני ישראל, גם אלו הנמצאים בדרגה פחותה יותר, הם כרגליו וחלק ממנו. ואילולי קשר זה לא היה ביכולתו של משה לגאול את היהודים ממצרים.[דרושה הבהרה] כך גם בכדי שמלך המשיח יוכל לגאול את ישראל בהכרח שכל אחד מהעם היהודי הוא חלק מנשמתו וקשור אליו שלכן על ידי ביאתו יגאל אותו.[17][18]
וכן הוא גם בנוגע ללימוד התורה שילמד משיח. על ידי זה שבכל אחד מישראל יש ניצוץ משיח יוכל המשיח ללמד את כל ישראל תורה ויוציא את כולם מהגלות וימשיך להם השפעות.[19]
העבודה
עניינו בעבודה של הניצוץ משיח הוא כעניינו של משיח הכללי בעולם. עניינו של משיח הוא שיגלה את האלקות כפי שהיא למעלה הבנה אנושית ושכלית (בשפת תורת החסידות - "למעלה מטעם ודעת"), כך גם עניינו של ניצוץ משיח שהוא דרגת התקשרותו של היהודי עם הקב"ה באופן למעלה מטעם ודעת.וזוהי כוונת חז"ל במאמרם[20]: שמשיח בא "בהיסח הדעת" לפי שעניינו הוא הקשר לאלקות שלמעלה מהשכל והדעת.
אולם דרגה גבוהה זו נעלמת בזמן הגלות כשישנו מצב של העלם והסתר בעולם, ויתירה מכך שלפעמים היא בגלות ממש בתוך הנפש הבהמית, והוא כאשר האדם שקוע בענייני העולם בהתקשרות חזקה (וכעין קשר עצמי), ההתקשרות העמוקה בענייני העולם מעלמת על הקשר העצמי של הנשמה לקדושה ואלוקות. עבודתו של יהודי הוא לגלות את (קשר) ניצוץ זה על ידי עבודת התפילה מעומק הלב. שעה זו מסוגלת לגלות את הנקודה הפנימית שבאדם שלמעלה מטעם ודעת. סגולה נוספת לכך היא נתינת צדקה מכסף שעמל בו בעסקיו, לפי שבעסקיו משקיע האדם את עומק נפשו, ועל ידי שנותן הכסף לצדקה הרי הוא נותן את עומק נפשו ונקודת ליבו למצווה אלוקית. בפעולתו זו - מסירת תמצית לבו ועומק נפשו לאלקות על ידי התפילה והצדקה - מעלה האדם את כל התורה ומצוות שלו שיהיו חדורים עם הקשר האלוקי שבנקודת הלב. עבודה זו היא גילוי המשיח הפרטי שבנפש האדם.[21]
ניצוץ משיח שבכל אחד קשור לנשיא הדור שבכל דור. נשיא הדור הוא משיח שבדור[22] כמו כן נשיא הדור הוא נשמה כללית, ומילא כולל גם את כל ניצוצי משיח שבדור, (ושניהם תלויים זה בזה שלפי שכולל כל ניצוצי משיח לכן הוא גם המשיח הכללי שבדור[23].) לכן גילוי ניצוץ משיח תלוי בקיום הוראותיו, ודווקא על ידי ההתקשרות אליו נקל יותר להביא לגלוי הניצוץ הפרטי. ובפרט על ידי קיום השליחות שלו שמתגלה בשליח ה'כמותו' של המשלח - "שלוחו של אדם כמותו" - עניין המשיח שבמשלח. וזה נרמז בזה שהגימטריה של 'שליח' יחד עם י' כוחות הנפש (שבהם חדר הניצוץ משיח) הוא 'משיח'.[11] ובפרט על ידי נשיאי החסידות ותורת החסידות השייכים באופן גלוי לביאת המשיח שלימוד תורתם מסייע ופועל גילוי הניצוץ.[10]
השפעתו בכוחות הנפש ולביאת המשיח
ניצוץ משיח פועל בכל כוחות הנפש קשר אלוקי עמוק יותר. כוחות הנפש השונים הם בעלי תכונות שונות, ולכן הקשר שלהם עם אלוקות נמדד בכל כוח לפי תפיסתו והכרתו באלוקות, בעקבות כך הקשר שנוצר על ידם עם אלקות מדוד ומוגבל לפי תכונתם. הניצוץ משיח לעומת שאר הכוחות הוא "קשר עצמי" שאינו מוגבל, ועל ידי התגלותו נרגש קשר זה בכל הכוחות, שגם בהם יורגש קשר עצמי עם אלוקות שיתבטא בהתקשרות והתבטלות מוחלטת לאלוקות. נוסף לכך הניצוץ משיח מכלה ומבטל את הנטיות השליליות שבנפש האדם "בדרך ממילא", (משום שביחס לדרגת התקשרותו לאלקות אין המנגדים לאלקות תופסים מקום כלל). זהו אחד הטעמים שכח זה מכונה 'ניצוץ' - שהוא כניצוץ אש שמכלה ושורף ומתפשט מעצמו.
השפעתו של הניצוץ היא השפעה 'פנימית'. וכן יש בכח התגלותו של הניצוץ לפעול ב'כל' הכוחות כולם. (כפעולת ניצוצו של משה רבינו שנמצא בכל אחד מישראל. שפועל בכל כוחותיו באופן פנימי. שעל ידי התבוננות בעניינים המתאימים יוכל בנקל להגיע ליראת שמים.[24] כך גם ניצוץ משיח פועל על כל כוחות הנפש של היהודי באופן פנימי). זאת משום שהניצוץ משיח הוא ה'עצם' של כל הכוחות, וכל הכוחות כולם התגלות הארה ממנו, לכן התגלותו פועלת בהם משום שהוא העצם שלהם.[11]
אודות לניצוץ שישנו אצל כל יהודי בכוחו לפעול את ביאת המשיח, זאת בנוסף למלך בכלל שמינוי מלכותו היא על ידי העם - 'אין מלך בלא עם'[25] אצל מלך המשיח שייכותו לעם מודגשת יותר, שהרי ניצוץ מנשמתו נמצא ומאיר בהם.[26] כח זה נמצא אצל כל יהודי (גם) כיחיד, למרות שהוא לבדו רק 'ניצוץ' מנשמת משיח שהמרחק בין הניצוץ לעצם הוא מרחק ללא ערך. למרות זאת, על פי הכלל ש"העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו" יש כח בניצוץ אחד להביא לגילוי כל העצם.[11]
התגלות הניצוץ בכוחות הנפש פועלת היא 'חידוש' בכל הכוחות. היות והקשר שבין כוחות הנשמה עם אלוקות הוא קשר של 'גילוים' - כשני נמצאים המתקשרים זה לזה. לעומת הקשר של הניצוץ שהוא עצם הנשמה הוא קשר עצמי - 'ישראל וקב"ה כולה חד'. ולכן התגלות העצם בכוחות הנפש הוא חידוש והתחדשות בכל הכוחות כולם. זהו גם תוכן האמרה שאומרים[27] אודות התחדשותה של הלבנה שעם ישראל עתידים להתחדש כמותה. כי לעתיד בביאת המשיח יתגלה בהם דרגת היחידה שהוא ניצוץ משיח ובהתגלותה יתחדשו כל הכוחות.[28] מעין התחדשות זו מתגלית בכל ראש חודש בעת שהלבנה מתחדשת שהרי עם ישראל "מונים ללבנה" ו"דומים ללבנה" וכשם שהלבנה מתחדשת מתחדשים גם הם - שמתגלה עצם הנשמה - ניצוץ משיח. ועל ידי זה מתחדשים אצלם כל הכוחות.[29]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מאור עיניים - פרשת פנחס.
- הרבי - תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ג חלק ג עמוד 1315 - שייכותו של משיח לכל אחד מישראל.
- הרבי - תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ו שיחת ליל שמחת תורה - עניינו של ניצוץ משיח. באידיש
- הרבי - ספר השיחות - תשנ"ב - משיח הוא עצם שלמעלה מיחידה. (אידיש)
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ במדבר כד, כז.
- ↑ תלמוד ירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה. תרגום אונקלוס על הפסוק. ופירוש הרמב"ן על הפסוק.
- ↑ תלמוד ירושלמי מעשר שני סוף פרק ד.
- ↑ ראה לקו"ש ח"ג ע' 782 ועוד.
- ↑ ראה לקוטי שיחות חלק ב עמוד 599 ועמוד 692 בהערה וראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק א עמוד 344
- ↑ סידור תהילת ה' (הישן) עמוד 184.
- ↑ ישעיה יא, ב.
- ↑ אות כז.
- ↑ התוועדויות תשמ"ג חלק ג עמוד 1315 ואילך. התוועדויות תשמ"ו עמוד 144 ואילך.
- ↑ 10.0 10.1 לקוטי שיחות חלק לט, הוספות עמוד 348.
- ↑ 11.0 11.1 11.2 11.3 תורת מנחם התוועדויות - תשמ"ו עמוד 343 ואילך, לקוטי שיחות חלק כט עמוד 358 ואילך.
- ↑ תורת מנחם התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 319.
- ↑ שבת קיט, ב.
- ↑ תורת מנחם התוועדויות - תשנ"ב חלק א עמוד 273 ואילך.
- ↑ לקוטי תורה בעלותך לא, ד ועוד.
- ↑ במדבר יא, כא.
- ↑ התוועדות תשמ"ג חלק ג עמוד 1315.
- ↑ סוף מאמר דיבור המתחיל 'אתה הראת' תשל"ז. ספר המאמרים מלוקט (החדש) כרך א עמוד 209.
- ↑ ספר המאמרים תשל"ד - תשל"ה עמוד 252.
- ↑ סנהדרין צ"ז, א.
- ↑ ראה בכל זה תניא אגרת הקודש סימן ד, ראה לקוטי שיחות חלק ב עמוד 692 בהערה שמקשר בין העניינים.
- ↑ שנשיא ישראל הוא התפשטות של משה רבינו שמשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון לכן כל נשיא ישראל עניינו הוא משיח.(התוועדויות תשמ"ו שם לקוטי שיחות חלק כט שם).
- ↑ קונטרס בית רבינו שבבל הערה 53 - התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 420.
- ↑ תניא פרק מב.
- ↑ שער היחוד והאמונה פרק ז, פירוש רבינו בחיי על התורה וישב לח, ל. כד הקמח ערך ראש השנה (ב). עמק המלך שער שעשועי המלך תחילת פרק א.
- ↑ התוועדויות תשמ"ח חלק ב עמוד 497.
- ↑ בתפילת קידוש הלבנה.
- ↑ למרות האמור שעבודת האדם היא לגלות את הניצוץ ועי"ז תבוא הגאולה. פשוט שעיקר הגילוי יהיה בביאת המשיח על ידי התגלות היחידה הכללית.[דרוש מקור]
- ↑ התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 312.