רפאל נחמן כהן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 21: / שורה 21: @@
 פחד גדול נפל עלי, על אשתי, על הורי ועל ידידי הקרובים ביותר... ומה חטאי הנוספים? אולי בענייני דת... ה[[מקווה]]... ואולי בגלל חדרי "תומכי תמימים... אולם הם ידועים רק לאנ"ש העוסקים בהם..."
-"למחרת, ב-12:30 לפני הצהריים, הלכתי למשרדי הג.פ.או. אבי  ליווני עד דלת בית הג.פ.או. קיבלתי ברכת פרידה מאבי, נכנסתי פנימה וניגשתי למודיעין... הפקיד לחץ בכפתור והחייל הופיע... החייל הוליכני למטה, הכניסני לתוך חדר ואת הדלת נעל אחריו...}}.
+"למחרת, ב-12:30 לפני הצהריים, הלכתי למשרדי הג.פ.או. אבי ז"ל ליווני עד דלת בית הג.פ.או. קיבלתי ברכת פרידה מאבי, נכנסתי פנימה וניגשתי למודיעין... הפקיד לחץ בכפתור והחייל הופיע... החייל הוליכני למטה, הכניסני לתוך חדר ואת הדלת נעל אחריו...}}.
 לאחרי כמה חקירות כאשר לא הצליחו להוציא ממנו שום מידע על ה[[מקווה|מקוואות]], ה[[תלמוד תורה|חדרים]] והישיבות המחתרתיות, הציעו לו שישחררו אותו בתנאי שפעם בחודש יבוא לספר להם קצת על ה[[חסידים]] - מה הם עושים ומה הם מדברים. אבל, ר' פאלע כמובן לא הסכים וכעונש על זה נשלח לשלוש שנים גלות באורל שב[[סיביר]].
@@ שורה 27: / שורה 27: @@
 פעם בהיותו באורל באו אליו ביום טוב ודרשו ממנו לחתום על מסמך מסויים. כשסירב הכניסו אותו בגסות לתא כלא, ואיימו עליו בהשלכה לאי הדובים הלבנים - מקום שאין חוזרים ממנו - אך ר' פאלע עמד באומץ על-אנושי בסירובו ולא חילל יום טוב. לבסוף שיחררו אותו - בדרך נס והניחוהו לנפשו.
 ==מסירות נפש על קיום המצוות==
-בהיותו בכפר חע - מקום הישוב בצפוני ביותר, כמעט על הקוטב, כשהטמפרטורה במקום עומדת על 75° צלזיוס מתחת לאפס, שלחה לו אמו בדואר מגפיים חמים. היא אמנם הודיעה לו שהם בדוקים מחשש שעטנז, אך ר' פאלע חשד בה ששינתה מן האמת מחשש פיקוח נפש, לכן לא נעל אותם, והסתפק - למרות סכנת הנפשות בכך - בנעלים פשוטות! בעקבות זאת הצטנן קשות וקיבל חום. רק כאשר קיבל מכתב מה"דודה יֵזָ'ה" (זהו 'הכינוי המכתבי' לר' [[יעקב זכריה מסקאליק|יענקל זוראוויצ'ער]], כי סכנה הייתה לכתוב שמות אמיתיים במכתבים) ובו מבטיח הוא נאמנה שאין כל חשש שעטנז במגפיים, החל לנעול אותם. כל זאת - למרות שידע כי לפי הדין היה לו מותר לנעלם לכתחילה, אף מבלי כל בירור כל שהוא, וזאת - כי נשלחו על ידי יהודי. על אחת כמה וכמה כאשר באי-נעילתם יש משום סכנת נפשות ממש. "אך כיצד יכולתי לנעול אותם לכתחילה?" כתב לאחיו, לייבע , ש'יסרו' על 'עקשנותו', "והלא ידוע על הנוטריקון של שעטנז ('שטן עז')! ומלבד זאת - הרי עבירה נשארת בשלש קליפות טמאות לעולם!".
+בהיותו בכפר חע - מקום הישוב בצפוני ביותר, כמעט על הקוטב, כשהטמפרטורה במקום עומדת על 75° צלזיוס מתחת לאפס, שלחה לו אמו בדואר מגפיים חמים. היא אמנם הודיעה לו שהם בדוקים מחשש שעטנז, אך ר' פאלע חשד בה ששינתה מן האמת מחשש פיקוח נפש, לכן לא נעל אותם, והסתפק - למרות סכנת הנפשות בכך - בנעלים פשוטות! בעקבות זאת הצטנן קשות וקיבל חום. רק כאשר קיבל מכתב מה"דודה יֵזָ'ה" (זהו 'הכינוי המכתבי' לר' [[יעקב זכריה מסקאליק|יענקל זוראוויצ'ער]], כי סכנה הייתה לכתוב שמות אמיתיים במכתבים) ובו מבטיח הוא נאמנה שאין כל חשש שעטנז במגפיים, החל לנעול אותם. כל זאת - למרות שידע כי לפי הדין היה לו מותר לנעלם לכתחילה, אף מבלי כל בירור כל שהוא, וזאת - כי נשלחו על ידי יהודי. על אחת כמה וכמה כאשר באי-נעילתם יש משום סכנת נפשות ממש. "אך כיצד יכולתי לנעול אותם לכתחילה?" כתב לאחיו, לייבע ז"ל, ש'יסרו' על 'עקשנותו', "והלא ידוע על הנוטריקון של שעטנז ('שטן עז')! ומלבד זאת - הרי עבירה נשארת בשלש קליפות טמאות לעולם!".
 בחסדי ה' והתחמק בניסי ניסים מהבולשת הרוסית ובשנת [[תרצ"ה]] הצליח בחסדי ה' לעלות עם משפחתו לארץ ישראל.
@@ שורה 42: / שורה 42: @@
 נהוג היה ברמת-גן אשר ב[[שמחת תורה]] מתאספות כל המשפחות החב"דיות על נשיהם וטפם בביתו של ר' פאלע, והוא היה מתוועד בכל להט חמימות נפשו, כדרכו. לאחר ההתוועדות הארוכה והמרוממת, היו כולם - החסידים בראש, ואחריהם המשפחות וצאצאיהם, צועדים בסך, בזמרה ובריקודים, אל עבר ביתו של הרב, לשתות ולהתוועד מעט ומשם נכנסים לכל בתי החסידים, כשבכל דירה שוהים מעט ל"מיני-[[פארבריינגען]]". בתי החסידים המועטים ברמת גן - מפוזרים היו בכל העיר, כך שהיה על התהלוכה לחצות כבישים ראשיים. והנה, בכל עת הגיעם לכביש סואן, היה ר' פאלע ניצב קוממיות באמצעו, עוצר את כל התנועה, מסביר בקול רם ושמח על שמחת תורה, מעורר לשמירת [[תורה]] ו[[מצוות]], ומסיים בהתלהבות סוחפת: "היום [[שמחת תורה]], חייבים לשמוח, לרקוד ואף לעשות גלגול!", ואז, מול עיניהם העולזות-משתאות של כל הנהגים ונוסעיהם (רובם הכירוהו...) היה ר' פאלע הנלהב קופץ ועורך '[[קולע]]' באמצע הכביש הראשי - ואחריו התגלגלו ('[[קולע]]') אף חסידים נוספים. כך היה בכל עת עבור התהלוכה לפני כביש. זו היתה שמחת תורה ברמת-גן, מדי שנה בשנה, עם ר' פאלע.
-בערוב ימיו היה חולני, אך עמד בזה בגבורה עילאית{{הערת שוליים|אירע שקיבל פעם התקפה נוראה של קוצר נשימה. במהירות בהולה הסיעו נכדו לבית הרפואה בצריפין. כל שניה היתה יקרה, כל רגע עמדה נשימתו להידום לעד, ובתו ונכדיו שליווהו, התפללו שימשיך לנשום לפחות עד הגיעם. סוף סוף קרבה המכונית במהירות נועזת לשערי בית הרפואה. לפתע פנה ר' פאלע לנהג, וביקש תוך חרחורים: "עצור, רגע, אל תיכנס לבית הרפואה נזכרתי, שמחר יש לאבי  יארצייט. והלוא חייב אני להתפלל לפני העמוד! המתן נא", העתיר, חסר נשימה, "אולי אצליח להתגבר על קוצר הנשימה!". וכך ישב ר' פאלע, כ-2 דקות ברכב העומד הכן, כשמלוויו עוקבים במתיחות עצומה אחר מלחמתו החזקה, העקשנית, בקדחת הקצרת. והנה אט אט שככו החרחורים, השתחררו הלחלוחים, ור' פאלע נשם לרווחה: "אפשר לנסוע הביתה! מחר אוכל לומר [[קדיש]]}}.
+בערוב ימיו היה חולני, אך עמד בזה בגבורה עילאית{{הערת שוליים|אירע שקיבל פעם התקפה נוראה של קוצר נשימה. במהירות בהולה הסיעו נכדו לבית הרפואה בצריפין. כל שניה היתה יקרה, כל רגע עמדה נשימתו להידום לעד, ובתו ונכדיו שליווהו, התפללו שימשיך לנשום לפחות עד הגיעם. סוף סוף קרבה המכונית במהירות נועזת לשערי בית הרפואה. לפתע פנה ר' פאלע לנהג, וביקש תוך חרחורים: "עצור, רגע, אל תיכנס לבית הרפואה נזכרתי, שמחר יש לאבי ז"ל יארצייט. והלוא חייב אני להתפלל לפני העמוד! המתן נא", העתיר, חסר נשימה, "אולי אצליח להתגבר על קוצר הנשימה!". וכך ישב ר' פאלע, כ-2 דקות ברכב העומד הכן, כשמלוויו עוקבים במתיחות עצומה אחר מלחמתו החזקה, העקשנית, בקדחת הקצרת. והנה אט אט שככו החרחורים, השתחררו הלחלוחים, ור' פאלע נשם לרווחה: "אפשר לנסוע הביתה! מחר אוכל לומר [[קדיש]]}}.
 ==האמונה בביאת המשיח==